כולם עובדים גם אברכים

השותפות הקלאסית בישראל בה בעלי בתים נדיבי עם
תורמים למען בני התורה אברכי הישבות והכוללים.
יסודותה בפרשתינו ויחי. והיא הניקראת שותפות יששכר וזבולון.
זבולון לחוף ימים ישכון יששכר חמור גרם ויט שכמו ליסבול.
כלומר זבולון עוסק במיסחר ולפיכך שוכן בנמלי הים. והוא מפרנס לישכר אשר נטה שכמו לעול התורה. זו היא הפרשנות הרווחת.
ברם האם יששכר פטור לגמרי מכוח שותפות זו מהעבודה?
המינחת יצחק רבי יצחק וייס אב"ד העדה החרדית זצ"ל סובר כי השותפות גורסת עבודה מסוימת גם ליששכר.

שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן פז ד"ה אמנם במה

באתי להשיב מה שמצאתי בזה, דהנה במד"ר שם (פר' ויחי) איתא בזה"ל יששכר כונס וזבולון מביא באניות וכו' יששכר חמור גרם יששכר מביא בחמור וזבולון באניות וכו' עכדל, פי' המת"כ כונס סחורה לחוף הים לגבולי זבולון וזבולון מגיע לארצות אחרות ע"י הספינות וכו' מביא בחמור הסחורה מוליך בחמורים עד גבול זבולון וכו' עיי"ש, והמשמעות שגם יששכר עסק קצת במלאכה, אלא שלא פירשו למרחקים והיו פנוים ללמוד תורה,
עוד הלכה מענינת נקבעת שם ולענ"ד יש לה השלכה רבה וחשובה לימנו.
והוא האם השותף זבולון צריך לממן גם הוצאות עודפות.
ומש"כ (באות י"ד) מה נקרא היום סיפוק כל צרכיו של יששכר, האם בכלל זה גם המותרות דהאידנא וסעודות גדולות שמשתתפים רבים בהם כבזמנינו (חתונות תנאים ברי"מ =ברית מילה= וכיב"ז) עכ"ל.

הנה בודאי לכתחילה יש להם להתנות בפירוש בשעת עשיית תנאי השותפות מה הנדיב מחייב לספק, ואם התנו סתם בודאי יש לדון מה בכלל והולכים בזה אחרי לשון בני אדם ולפי המקום והזמן ואכמ"ל.
בעיתונות החרדית עולה בימים האחרונים זעקת בני ישראל שאין להם האפשרות בהוצאות החתונה דורון דרשה ומתנות לכלה כפי "המקובל"
ובכן לפחות ללומדי התורה ניתן ליפתור את הבעיה
יקומו בעלי הבתים השותפים ביששכר הין במישרים
והין בעקיפים באמצעות המיסים. שבכאי גוונא אין הם שותפים ובא לציון גואל.
בשו"ט.

תוקן על ידי - חלמישצור - 08/01/2004 14:56:30

זר"ע,

לא הבנתי את תמיהתך! הרמב"ם סבר כי אם אין לקחת ממון, אך אין לסרב מאמצו של מסייע המכבד את הלומד. סיוע כזה הוא בגדר הנורמה של יחסי אנוש כלליים של מעריך-מסייע ולאו דווקא בהקשר של תלמוד תורה, לכן אין בדרגה זו בעית "קרדום לחפור בה".

ווטו,

ההסכם הזה הוא רק לכאורה מאולץ, האמת היא שזה הסכם הוגן. מכיוון שאין ההסכם נעשה מלכתחילה, הוא נעשה בדיעבד, אחרי שאחד מהצדדים בין כה וכה אינו עוסק בתורה.

הסכם יששכר וזבולון הוא ממהותו זמני, ומותאם רק לימי מלחמה.

הפעם הראשונה שהוא הושם היה בהסכם בין השבטים בזמן מלחמה, והיה ברור שזה יהיה הסכם זמני. לתקופה מסוימת, עד לגמר המלחמה. ולא כפי שמקובל בימינו שההסכם הוא הסכם קבע – עד לימות משיח = הזמן בלתי מוגבל. כשמקובל לחשוב שאפשר לבחור באחד משתי האלטרנטיבות כלגיטימיות, כשוות מבחינת "חשיבותם". שני הצדדים מקבלים את אותו "השכר".





תוקן על ידי - איקה - 11/01/2004 7:59:16

זר"ע,
וכי ראית יועץ השקעות העובד בחינם? החידוש כאן הוא כי מצוה על אדם לתרום מזמן עבודתו לרווחת תלמידי חכמים, וכפי שמפורש בחז"ל על המטיל מלאי לכיס של ת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח מנכסיו ויעויין רש"י שם.

ווטו,
מלשון הגמרא בשני המקומות עולה כי המדובר בחריגה מעבר לנורמות הנימוס המקובלות, ודווקא משום כך יש בה משום דבקות בשכינה.

י"י,

אם חריגה מנורמת ה"נימוס", אך לא מנורמת החברות ו/או ההערכה. הניסיון מלמד שחבר טוב גם כזה שאינו נותן מתנות ושחברו שונא מתנות, לא יימנעו משיתוף אחד את השני ב"עסק טוב" המזדמן להם. לכן גם להרמב"ם לא נחשב הנהנה למשתמש בתורה כקרדום לחפור!

אכן, סיוע כזה אולי יעשה לחבר טוב חינם, אולם כאן מדובר במי שחברותו אינה מביאה אותו לעשות כך, ורק משום העובדה שפלוני לומד תורה בא אלמוני לסייעו. על פי פשוטו גם זה בגדר מה שנצטער ר' טרפון עליו (ויותר), אולם הרמב"ם הכריע כי זה מותר מכח הגמרות המפורשות הנ"ל.

ז"ע

הרמב"ם אינו מדבר בתלמידי חכמים ש"תורתם אומנותם", אלא בתלמידי חכמים שמשלבים תורה ועבודה, ועובדים את המנימום הנדרש כדי לפרנס את עצמם, כדבריו בהלכות תלמוד תורה פ"א הלכה ט – "גדולי חכמי ישראל היו : מהם חוטבי עיצים, ומהם שואבי מים, ומהם – סומים, ואף על פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה, והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבנו"

לפי הרמב"ם כל "ההסכמים" הם על מנת ל*הקל* על תלמידי חכמים , והם אינם מדברים על פטור ממלאכה.

"הדברים אשר התירה אותם התורה לתלמידי חכמים הם:

א- שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו, ויהיה השכר כולו להם אם ירצה, והעושה זה יש לו שכר גדול עליו – וזהו "מטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם"

ב- שתימכר סחורתם לפני כל סחורה ושיקנו להם בתחילת השוק.
אלה הם חוקים שקבע להם השם יתברך, כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי, לפי מה שבא בקבלה...

וכן הקלה התורה מתלמידי חכמים חוקי מלכות: הארנוניות ואכסניות החיל וחוקים מיוחדים לכל איש ואיש והם נקראים כסף גולגולת - יפרעו בעבורה הקהל,,,וזהו דין תורה, כמו שפיטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים,,,"

פירוש הרמב"ם על מסכת אבות "ולא קרדום לחפור בו"

י"י,

כדבריך! התכוונתי אך להראות שזו דרגת ביניים שאינה סותרת להכרעת הרמב"ם שלא להשתמש בכתר תורה כקרדום לחפור וכו', אם כי ייתכן בהחלט שר' טרפון עצמו היה נמנע גם מזאת.