את מי גרש אברהם מביתו?

הערות מעניינות... אשתדל לעיין ולבדוק את הצעתך.

יישר כוח

מענין ,
אבל נראה לי שאפשר להסביר ביתר פשטות שאמנם מדובר בישמעאל והסיבה ששמו לא מוזכר במפורש , היא שהוא מגורש כ"בן הגר המצרית" שפחת שרה ,
וביחוד בגלל הקונפליקט ביחס אברהם אליו את מול יצחק בן שרה אשת אברהם .
ולא בגלל עצם היותו ישמעאל . (שבו יש גם מעלות טובות , שהרי ה' שמע אל ישמעאל באשר הוא שם , אלא שאברהם נאלץ לגרשו , כדי לגדל את יצחק כראוי "כי ביצחק יקרא לך זרע" מה שנמנע בעוד ישמעאל נמצא בביתו .)
שבת שלום .

יצחק יונתן

נראים דברי איש ציפור, שהאדם מכונה על שם ההתייחסות אליו. וכן למדתי דבר זה מפירושי מורתנו נחמה לייבוביץ זצ"ל.

אמנם הרעיון שלך יפה, ועוד יותר יש לשבח את הערנות, תשומת הלב לקשיים בפרשה, והנכונות להציע פתרונות חדשים (ואולי יש להדגיש: לא לשם החדש סתם, אך עם מוכנות לחידוש מקורי לפי הצורך).

גם לאחר תירוצו של איש ציפור, עדיין קשה כיצד סחבה אותו הגר על שכמה, וכיצד השליכה אותו בין השיחים. אמנם נראה שאשה חסונה יכולה לסחוב נער על כתפה למרחק מה, ואם מסוגלת לעשות הרבה למען בנה.

ואילו "תשליכהו" אינו חייב להצטייר כמניף אבן וזורקה למרחק, אלא לשון נטישה, שעזבתו שם.

***

ואם הגענו לנושא זה -

על נקודה אחרונה זו היטיב לעמוד הרב יצחק זילברשטיין, שהנגיד בין מעשה אמהות (יהודיות, כמובן), שלא יטשו את בנן החולה ואפילו הגוסס, לעומת האם שאינה מסוגלת לראות במות בנה, ולכן היא עוזבת אותו למות לבדו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

י"י, דבריך מענינים, אך אעיר שנער אינו רך בשנים דווקא.

משה בן שלושה חודשים - והנה נער בוכה

יוסף בן שבע עשרה שנים - והוא נער

יהושע למעלה מבן ששים - ומשרתו יהושע בן נון נער

ויש עוד...



אוי לשכן ואוי לשכנו

מיימוני,
נראה לי שההשוואה המעניינת בהקשר זה היא בין הגר לאברהם: התנהגותם של אם ואב כאשר נשקפת סכנת מוות לילדם. הגר אינה מוכנה/מסוגלת לראות במות בנה, ואילו אברהם הוא המניף עליו את המאכלת. גם תגובת המלאך הפוכה - להגר נאמר "קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ", ואילו לאברהם: "אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר". שימו לב כי בשני המקומות נמצא התיאור "נער".
אם עורכים השוואה בין נשים יהודיות לנשים אחרות, אפשר לקחת דוגמה המאירה באור שונה את הפרשנות שהבאת, מפרשת השבוע שלנו - אם משה אשר שלחה אותו בתבה על היאור, ובת פרעה שמשתה אותו משם אל חיקה...


יצחק יונתן, יש"כ על השאלה המעניינת והמאתגרת מבחינה פרשנית.

אםשלום

תודה על ההשוואה מאירת העינים והמחשבה בין אברהם להגר.
מבחינה ספרותית, אני סבור שאת צודקת.

***

אך לגבי יוכבד, יש כאן צורך לתקן טעות גדולה.
יוכבד לא ניסתה להתפטר ממשה.
היא לא שלחה אותו בתיבה לשוט על היאור, בתקווה שמישהו יאסוף אותו.
למרות שלדורות זה הרושם שנוצר. ראיתי זאת בספרים שונים,
וזה הרושם שאנו ממשיכים להחדיר לילדינו. מי לא מכיר את "דומם שטה", שיר ילדים על התיבה של משה, ששרים גם בגנים שלנו?
וזו טעות: התיבה לא שטה כלל.

הבה נתבונן יחד במקרא.

המצרים הורגים כל תינוק זכר שנולד. התינוק של יוכבד הוסתר בהצלחה שלושה חודשים. (מכאן יש מפרשים שנולד קודם זמנו, לששה חודשים - ולכן גם היה צריך לציין שהיה "טוב").
מה תעשה עכשו?

היא החליטה להחביא אותו - זמנית! - במקום אחר.

היא מכינה לו תיבה מגופרת מזפת מבחוץ ונוחה ונעימה מבפנים.
והיא מניחה אותו בתיבה, ואת התיבה ליד היאור.

לא ביאור. ליד היאור.
בקני הסוף, שמסתירים אותו מן היבשה.
לא היה סיכוי שמישהו שיעבור שם יראה אותו.
והיא הפקידה עליו את מרים, כדי שלאחר שהמחפשים ילכו להם, אפשר יהיה להחזיר את משה הביתה.
זו היתה תוכניתה של יוכבד, וזו היתה תוכנית מצויינת.

אבל ההשגחה הפרטית התערבה באמצע.
יוכבד חשבה על הכל. אבל היא לא חשבה שמישהו יכול להגיע מתוך היאור עצמו.
בת פרעה ירדה לטבול ביאור, ומתוך היאור יכלה להבחין בתיבה של משה.
היא ביקשה לדעת מה יש שם - ושאר הסיפור כבר מוכר לנו.

לפי דרכנו למדנו:
יוכבד לא התכוונה להפקיד את משה בידי הרוח והגלים, בידי ההשגחה הפרטית שתשמור עליו בידים זרות.
היא התכוונה להחביא אותו לזמן מה ולהשיבו הביתה.
והיא עשתה את ההשתדלות הטובה ביותר לשם כך.

אמנם, היתה לה טעות בחשבון, שלא יכלה לדעת מראש. והטעות הזו שימשה בידי ההשגחה הפרטית כדי להפקיד את משה בארמון פרעה, שם ילמד טכסיסי מלוכה, כדברי האבן עזרא.
ועל זאת ייאמר: נפלאות ההשגחה!

***

את הביאור הזה תיכננתי לכתוב באשכול נפרד, על פרשת השבוע.
אבל כיון שעוררת את הנושא, כתבתי אותו כאן.
וכפי שלדעתי מוכיח עיון זהיר במקרא, יוכבד לא נטשה את משה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,
תודה רבה על דבריך הנרחבים.
לא התכוונתי כלל לכך שאם משה (בסיפור הנ"ל היא אינה נזכרת בשמה) נטשה אותו או ניסתה להיפטר ממנו. ברור שעשתה ככל יכולתה להחזיקו ולשמור עליו מפני גזרת פרעה (וכך גם מסבירה התורה). כל כוונתי היתה להצביע על גדולתה של בת פרעה, על טוב ליבה והחום האנושי שהיא מפגינה כלפי ילד זר. כדי לקשר לנושא האשכול- אני זוכרת במעורפל פירוש (אולי של הרמב"ן) המצביע על קשר של מידה כנגד מידה בין סיפור גירוש ישמעאל והגר (שנתפסת במסורת כבת פרעה הניתנת במתנה לשרה) לבין בת פרעה המצילה את משה ממוות. השוואה זו מדגימה יחס הפוך בין הורים מישראל (שרה ואברהם) לבין אמהות נכריות (בת פרעה), מזה שהובן מדבריך למעלה.

תוקן על ידי - אמשלום - 13/01/2004 10:37:58

שאלה לגבי אברהם - אברהם מצא את דרישת שרה לסלק את הגר וישמעאל כמוצדקת. האם לא היתה דרך אחרת אנושית יותר להפטר מהם מאשר להפקירם למוות אכזרי ואיטי בצמא? האם אין כתובה מזונות שיש לשלם? מדור שיש לדאוג לו?

רוצה לגרש אותם מפניך, גרש. אבל לאבד צלם אנוש?

אנו אומרים שמעשי אבות סימן לבנים - איזה סימן זה?

כיצד ניתן להגיד על מעשה זה ועל עושה מעשה זה רחמנות?

לעוף ברוח

כבר כתבתי פה פעם, שלא היתה שום סיבה לחושב שישמעאל ימות. מייד לאחר שהם מצאו את הבאר וישמעאל התעורר לחיים, אנו מוצאים "וישב במדבר ויהי רובה קשת, וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים". הם הלכו עד למצרים כדי להביא אשה - וחזרו למדבר. כלומר, הם הסתדרו מצויין במדבר. הצמא שהיה לו בהתחלה כנראה היה עניין מקרי. ואם נוסיף א פרשנותה האחרונה של אמשלום, ש"פרא אדם" זה לשון "פרה למוד מדבר", אז בכלל לא קשה, שכן אברהם כבר התנבא על כך ששימעאל ידע להסתדר במדבר...

כתובה, מזונות? לא יודע. אבל מסתבר, שאם ניכנס לנעליים של בני הדור ההוא, שפחה שמשחררים אותה, אין לה לא כתובה ולא מזונות... ובכלל, הרי פה היה ציווי "גרש האמה הזאת ואת בנה", ואם כן קשה לומר שנתינת כתובה ומזונות ולא יודע מה עוד, יהלמו את אופי הדבר הנקרא "גירוש".