הודעה מצערת (איקה)

צר ועצוב לי להודיע כי נמסר לי שאביה של חברתנו איקה נפטר הלילה (אחרי שהיה חולה במשך תקופת מה).

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

איקה יקרה , המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפי דאבה עוד.

תנחומי.

הפורום הוא בכל זאת קהילה. ולעת כזאת ראוי הוא למלא תפקיד זה, גם במחיר ספק אאוטינג.

אם כי אין תמורה ליקירים הנפרדים מעולמנו, יש נחמה בתמיכת חברים ובידיעה שכולנו הולכים כל רגע ורגע!

נחם השם את איקה ואת משפחתה!

צער לך וצער לי על כך מעידות העיניים.

תנחומי.

המקום ינחם את איקה וב"ב עם שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.

משתתף בצערך
המקום ינחם אותך ואת משפחתך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

תנחומי.

המקום ינחם את איקה וב"ב עם שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.

איקה יקירתנו

בהמשך חייך הפוריים תנוחמי.

כשאנו עומדים מול הדברים שאין הפה יכול לבטאם, מי ייתן שנדע לשאוב נחמה מקהילתנו ומהסובבים אותנו, גם הסובבים הוירטואליים, שהרי הפורום, גם הוא קהילה.

איקה היקרה,
מי ייתן שלא תדעי עוד צער אובדן כזה.

אם שייך ומתאים, הורינו אם יש מקום לחרוג מהמסגרת הוירטואלית לחיים ממש.

לאיקה לנחמה
קטעים ממכתב כ"ק אדמו"ר מלווביטש זצ"ל נבג"מ זי"ע למר אריאל שרון יבדל לחיים ארוכים.
ב"ה, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח



ברוקלין, נ. י.



מר אריאל שי' שרון



שלום וברכה!



נצטערתי[1] רבות לראות בעתון על דבר האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך עליו השלום. ואין אתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה[2] ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כבודו היה מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים[3] וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא[4], כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.



פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי, ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.



לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל''ששת הימים'' כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושביה ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.



אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים[5], הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהיה במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקודש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.



עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כבודו גרם בלב כמה וכמה מאחינו בני ישראל על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.



נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת בנוסח המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו –



המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים[6].



אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל[7] כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.



ועוד נקודה ועיקר, נחמה בכפלים[8], אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו[9] ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר[10], ותגדל השמחה, שמחה אמיתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.



ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף וענייניו, אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצונו של נותן החיים, הוא השם יתברך, מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה.



ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה[11], וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצוה גוררת מצוה[12] ועוד מצוה – ימצא ניחומים.



בכבוד ובברכה,



מ. שניאורסאהן






































































































































תוקן על ידי - חלמישצור - 12/01/2004 16:13:52

איקה יקרה

ליבי ליבי לך על האובדן.

כולנו בני חלוף. החיים, גם אם הם נראים ארוכים לילד הקטן, רצים ונעלמים כמו צל של ענן.
מה שנשאר הם המעשים, הזכרונות. כאשר למדנו מאדם, כאשר קיבלנו ממנו את דרכנו, הוא עדיין חי בתוכנו. יעקב אבינו לא מת כיון שעם ישראל הולך בדרכו. גם אביך חי בתוכך, והוא ממשיך לחיות כאשר את מעבירה את מה שקיבלת ממנו לאחרים, כאשר את נוהגת לפי מה שרכשת ממנו.

לא, זו לא נחמה על אבדן, כי אדם הוא דבר שאי אפשר להחזיר. אבל זה מה שיש לנו בעולם הזה. כך אני מבין את הביטוי מן המקורות "ברא מזכה אבא" (הצאצא מזכה את הוריו). בדרכך המיוחדת, בגישתך, בחכמתך, בליבך הטוב, את מזכה את אביך.

משמים תנוחמו – כי רק האלקים יכול למחות דמעה מעל כל פנים.
המקום ינחם אותך ואת שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.

המקום ינחמך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

איקה יקרה,

הממציא מזור לכל מדוה לב, הוא ינחם אותך ואת משפחתך בתוך שאר אבלי ציון.