| נשלח ב-13/1/2004 07:19 |
 |
| |
ניחום אבלים באינטרנט
תנחומי שלוחים לאיקה ומשפחתה האבלה, על פטירת אביה ז"ל,
המקום ינחם אתבם, ולא תדעו דאבה עוד.
באשכולה של חבצלת, שלחו כותבי פורום רבים, דברי ניחומים לה ולמשפחתה, אני מתאר לי, שרק למעטים מבין הכותבים היה קשר אישי כל שהוא עם איקא, ופחות מהם היודעים מי היא איקא, וחשבתי: אין ספק שדברי הכותבים מנחמים, אך האם ניחום אבלים באינטרנט, כפי שהם הניחומים כאן, כאשר המתנחם ומנחמו, לא מכירם זה את זו, ממלאים את הדרישות ההלכתית במצוות ניחום אבלים.
ולפניכם מחשבותי:
"מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות". (דברי הרמב"ם, יד החזקה - הלכות אבל פרק יד הלכה א).
זכור לי מאמר בשם "האינטרנט בהלכה", אך איני זוכר ברגע זה את מקומו, ואיני זוכר אם הוא דן בשאלה זו.
לענ"ד נראה שכן. מאחר ובניחום האבל, המצווה היא המטרה: ניחומו, ולא איכפת לן כיצד זה נעשה, ואם יש למנחם./למתנחת תועלת מהניחום באינטרנט ("על אביו ואמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חודש", (שו"ע יו"ד סימן שפה סעיף ב), מה איכפת לן אם אינם מכירים.
מצוותה דומה למצוות הצדקה, (שייתכן וניחום האבלים כלול בה), שעליה מצאנו בספרי (דברים יד, כט): "מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני ונתפרנס בה שמעלה עליו הכתוב כאילו זכה, ת"ל לגר ליתום ולאלמנה למען יברכך".
מהלכה זו ברור, שכדי לקיים את מצוות הצדקה, לא רק שאין צורך ב"לשמה", (ראי שו"ת בית הלוי ח"ב דרוש א' בד"ה אמנם עוד, לגבי לשמה בצדקה), אף ייתכן גם שהוא מקיים מצוה זו, גם אם העני מצא את הסלע, לאחר ייאוש, שבמקומות אחרים הוא מנתק את מאבד הדבר מהדבר שאיבד, ייתכן, שמצוות צדקה שונה, ובה נזקפת תוצאת המצוה אל המאבד, אף לאחר יאוש, (ראה צדקה ומשפט, עמוד ב, טור ב' בד"ה אמרו), כי במצוות הצדקה, לא המעשה חשוב אלא התוצאה, והתוצאה היתה שהעני נהנה מהסלע בגלל ייאושו, כך גם במצוות ניחום האבלים, שהיא חלק מגמילות חסדים, ייתכן, שהתוצאה - ניחום האבל, היא מטרת המצווה, ואף כאשר אין המנחם מכיר את המנוחם, וואין המנחם אינו יודע מי המנחם, הוא מקיים את המצוה.
מצוות הצדקה, מונה הרמב"ם 8 מעלות, (יד החזקה -הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז), וכמעלה שניה (מלעלה), הוא מונה את "(הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה". וייתכן שניחום האבלים דומה לצדקה, מבחינה מסויימת, שיש מעלה בניחום האבל ע"י אנשים זרים, מאחר וזרים מתעניינים באבלו.
בדור שלפני האינטרנט, מצאנו שאלות הדנות בניחום אבלים ע"י מכתב וטלפון,
על ניחום אבלים בטלפון, ראו
הרב הענקין, (מוריה, שנה ה גליון גליון ד, עמ' יג.
הר"מ פיינשטיין, (אגרות משה אורח חיים ד סימן מא, אות יא, הוא כותב: "ומשמע לי שמצד האבל החי שייך לקיים, המצווה שמצד טובת המת לא שייך אלא דוקא אם יבוא למקום שבו יושבין המנחמין או במקום שמת".
הרב משה שטערן, באר משה חלק א סימן קד.
ראיתי ציון לכל בו על אבילות (גרינוולד). חלק ב' פרק א' סימן א', הכותב: שיש ללכת לנחם אישית, מאחר ונשמת המת נמצאת בבית האבלים, (ראה שבת דף קנב),אך איני יודע אם הכוונה שלא מקיימים מצווצ ניחום אבלים, או שהכוונה "לכתחילה", וכבדברי האגרות משה.
מעלה נוספת בביקור אישי: ריבוי המנחמים הוא כבוד המת, כשם שהוא ריבוי המשתתפים בקבורתו.
לפנינו 3 דרגות בניחום:
טלפון: המנוחם מכיר את המנחם ושומע את קולו (אין זו מצוה של שמיעת "קול") אך אינו רואהו.
מכתב: המנחם מכיר את המנוחם, אך אינו שומע את קולו.
אינרנט: לא המנחם ולא המנוחם, מכירים זה את זה, וגם אין בו כל "קול".
כפי שפתחתי, ייתכן שמקיימים מצוות ניחום אבלים, אף בפורום זה, ואף אם דמות הכותבים חסויה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 13/01/2004 7:25:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2004 09:14 |
|
| |
נישטאיך
כרגיל, ניתוח בהיר וממצה.
והוספה:
1. באשכול אחר (לינקזעצער?, אייכה?), אודות היחס הנוצר בין גברים ונשים הכותבים באינטרנט, התבאר שלפעמים היחס בין כותבים באינטרנט קרוב יותר מאשר יחס בין בני אדם הנפגשים פנים אל פנים. בין השאר, משום שדווקא ההגנה על הפרטיות הנובעת מן הוירטואליות מאפשרת לאדם לחשוף את עצמו במידה שלא תיתכן במקום אחר.
לפי זה, יתכן שדווקא המנחמים הוירטואליים יצרו קשר אישי חם עם המנוחמים, ודבריהם נוגעים היישר ללבבם, וכן הקשר ביניהם אמיץ משאר קשרים.
2. אמנם, זה נכון לגבי אותם מנחמים שיש ביניהם קשר כזה, ולא לגבי מי שמחליפים הערות בפורומים. ומצד שני, יש להבדיל בין פורומים לפורומים. פורום כמו זה שלנו, שבו אנשים עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם המחשבה, שבו הם משקיעים מאד מעצמם, יוצר יחסים של קרבה והתעניינות שלא ייתכנו במסגרות אחרות (למשל, בין גישות שונות ביהדות הדמונציונלית עדיין). ואפילו ויכוח ועוינות בדעות הופכים לקשרי הערכה ואהבה שכליים כמאמר חז"ל על "את והב בסופה".
לפי זה אנו יכולים להמשיך ולדרג את מערכות הקשרים, בהמשך לדברי נישטאיך:
א. קשרים אישיים קרובים.
ב. חילופי דעות וויכוחים בפורומים שמביאים לידי זיקה הדדית ולו גם מתוך ויכוח.
ג. קשרי נימוס בפורומים וירטואליים שמתמקדים בנושאים טכניים בלבד.
בה במידה, ניתן, לדעתי, לחלק גם בין סוגים שונים של תנחומים. יש תנחומים של הרע המבין לליבו של האבל ומשתתף איתו, והאבל חפץ בקרבתו, ויש רמת ניחום מינימלית, של התנחומים של המבקרים המגיעים להשלים מנין או להראות נוכחות - וגם אלו נחשבים, מפני שהם תורמים לאבל (אני מזכיר כאן בקצרה למחקר על ההשלכות הסוציולוגיות של ההלכה, שאולי אביאו להלן).
לפיכך, בעוד המנחמים מהסוג הראשון, א', תורמים לאבל יותר מכל, גם למנחמים האחרונים יש ערך - כפי שהתבאר בדברי נישטאיך ומקורותיו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2004 09:30 |
|
| |
באותו אשכול ניחומים לחב' איקה
הבאתי מכתב ניחומים מכ"ק אדמו"ר מלווביטש זצ"ל נבג"מ זי"ע. למר אריאל שרון אלוף פיקוד דרום כתוארו אז כיום רה"מ ובו ציון שאף שאינו מכירו אישית וכ"ו ולמרות זאת יש ענין לנחמו.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2004 07:16 |
|
| |
לחלמיש צור.
אני זוכר היטב, את המקרה של בנו של אריק. וצדקת, האדמו"ר כתב "שלא שמע עליו עד למלחמת ששת הימים ולא הכירו אישית, אך אינו דומה ניחומו של מי ש"ידוע", אף שאינו מכירו, למשתתף בפורום ששמו לא אומר דבר, אך כפי שהערתי, ייתכן שדוקא דבר זה, "אומר" יותר.
למיימוני.
אף שצדקת בדבריך: "שלפעמים היחס בין כותבים באינטרנט קרוב יותר, מאשר יחס בין בני אדם הנפגשים פנים אל פנים. בין השאר, משום שדווקא ההגנה על הפרטיות הנובעת מן הוירטואליות, מאפשרת לאדם לחשוף את עצמו במידה שלא תיתכן במקום אחר".
הרי כ"ז אומר, רק דבר אחד: שיותר קל "להתחיל" באינטרנט, אך כאשר נוצר הקשר, הוא אינו שונה מכל קשר אחר, שנוצר בין אנשים בנסיבות שונות, ולפי זה, מנחמים וירטואליים שיצרו קשר אישי חם עם המנוחמים, אינם שונים ממנחמים אחרים, ש"התחברו" בדרך אחרת.
ואף שאנו יכולים להמשיך ולדרג את מערכות הקשרים ואת צורות הניחום ואת תוצאותיהן, כפי שעשית בדבריך, הרי בסופו של דבר, אין אפוטרופוס לניחומים, ולעולם לא נדע מה עושה מה, למשל ידוע לי היטב היטב, שאריק היה "על הפנים", לאחר שבנו יחידו מאשתו הראשונה נהרג, ומכתבו של הרבי החזירו "לחיים". לעולם לא נדע מה החזירו, אין לי ספק שיהיו שיטענו לכחות נעלמים, לי נראה שייתכן שדוקא העובדה שאדם שהוא אינו מכירו, הגר במקום רחוק מתעניין בשלומו, "עשה לו משהו", ועל דבר זה כבר רמזתי בהודעתי.
רצוני לציין לדילמה דומה, הקשורה לניחומי וביקור חולים של "שונא".
"י"א דשונא לא ילך לבקר חולה... (רמ"א כתב ביו"ד סימן שלא, סעיף ב), משום שנראה כשמח לאידו, אך לדברי הערוך השולחן (שם, סעיף ו): "אם השונא שולח לו מקודם שרוצה לבקרו או לנחמו והוא נותן לו רשות, מותר, *ואדרבא, מצד זה נעשה שלום ביניהם, ולכן יש שכתבו, שעכשיו נוהגין שהולך השונא, דמביא לידי שלום"*.
ואולי כך הוא גם במנחומי האינטרנט.
אין ספק אצלי, שכשאיקה תקום אי"ה מאבלותה, ותגלה לפתע, שכל אותם "שונאים" עלומים ניחמוה, תשאל: "הגם ... במנחמים"?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2004 09:02 |
|
| |
כמה דברים אינם ברורים.
ראשית, מי יימר שהגושלים כאן אינם מכירים אתהמנוחמת. הם אולי לא מכירים אותה באופן אישי, אך מכירים אותה בפן מאוד מרכזי בחייה, בדעותיה, בהשקפתה.
מה נקרא אצלך להכיר? לזהות בפרצוף? להיפגש פא"פ? לדעת מה שמו של המנוחם?
(מלבד זה, עד כמה שהקשר הוירטואלי הוא קשר המחייב ניחום אבלים, הרי שגם הוירטואליה מועילה לזה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 01:18 |
|
| |
להעברי,
שלום לך ולביתך.
לא דיברתי עליה, או על משפחתה - שרבים ניחמום, ואף אם יש ה"מכירים" אותה, ייתכן שאינם מכירים את משפחתה.
דברי היו ב"עקרון".
אחזור על תוכן דברי:
המצווה בניחום האבלים, היא העזרה לאדם ב"צרה", ואין המצוה מוגדרת ומוגבלת בדרך עשייתה, ולקיומה אין כל צורך להכרה ולקשר בכל צורה שהיא, המצווה היא /לנסות ו/להגיע לתוצאה, ואדרבא, ייתכן, שחסרון הקשר בין המנחם למתנחם, הוא למעליותא ולא לגריעותא.
מבשרי אחזה: לפני שנים רבות, נפצעתי בתאונת עבודה, וכשכבתי בבית חולים, ביקר אותי אדם שלא הכרתיו ולא ראיתיו מעולם. הוא רוקח בבית החולים, המנצל את הפסקת הצהריים שלו, כדי לבקר את החולים היהודיים.
הוא "עשה" לי יותר, מהרבה חברים מכירים.
****************.
ובעודי בה-כאשה, ברצוני להוסיף, שבדיני ניחומי האבל, אין השו"ע מזכיר כל הבדל בין איש לאשה, לא לגבי חיוביהם, ולא על איסור ניחום מאיש לאשה, אך הדבר נדון אצל כמה מאחרוני האחרונים, כשהשאלה היא: עד כמה יש ואפשר לדמות, את ניחום האבלים לביקור החולים, לסעודת ההבראה והעמידה בשורה.
הרב חיים נאה, הדן בכך, כותב בספרו "גשר החיים", (ח"א עמ' רח): "ובבית, המנהג שמנחמין גם אנשים לנשים. וכשאין שם אלא נשים, הולכים לשם בלויית אנשים אחרים, או מנחמים אותן ברבים אחר התפילה כשמתפללין שם".
כדבריו כתב גם הרב יעקב ברייש (שו"ת "חלקת יעקב", (מהדורה חדשה, חלק יו"ד, תשובה רכג. מהדורה ישנה, ח"ג סימן לח).
ואף הרב משה שטרן לא מצא סיבה לאסור, (ח"ו, לא אחשוד בו שלא חיפש), וכתב כדבריהם בשו"ת באר משה, ח"ב סימן קז (ד).
יום טוב, ובשורות טובות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 04:23 |
|
| |
נמחק
תוקן על ידי - מרומם - 15/01/2004 4:25:34
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 08:02 |
|
| |
אתה מתכוין להרב י"מ טוקצינסקי ז"ל, מחבר הספר גשר החיים (והוא שם בעמוד רח), ולא לרב א"ח נאה שחיבר ספרים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 09:24 |
|
| |
צדקת. טעיתי.
טעיתי בין הרב י"מ טוקצינסקי ז"ל, ובנו של הרב א"ח נאה, שחיבר ספר אחר על אבילות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2004 01:36 |
|
| |
*
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 09:57 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=27654 בשבוע שעבר נפטרה מרים גליק מירושלים, אמו של הרב נחום גליק, המוכר כיו"ר העמותה וגבאו
הראשי של בתי הכנסת איצקוביץ ויוצאי חברון בבני-ברק.
בנו של הרב גליק, הלומד בישיבת 'ארחות תורה' החדשה שנפתחה בכרמיאל ב'זמן קיץ', פנה אל ראש הישיבה, הגראי"ל שטיינמן, בשאלה: מאחר והמרחק מכרמיאל למרכז הארץ הוא רב - האם לבוא להלווית הסבתא או שעדיף להגיע במהלך ימי 'השבעה' לנחם את אביו.
להפתעתו, הגראי"ל השיבו כי עדיף שלא יבוא כלל למרכז הארץ.
"לימוד התורה שילמד בזמן הזה של הנסיעות, הוא עילוי נשמה וזכות לנפטרת ונחת
להוריו גם יחד", אמר הגראי"ל והורה שלא ייסע לא להלוויה ולא לניחום אבלים בבני-ברק.
וכיצד ינחם ינחם את אביו?
"בטלפון".
באוטובוס כבר א"א ללמוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 11:04 |
|
| |
"בנו של הרב גליק, הלומד בישיבת 'ארחות תורה' החדשה שנפתחה בכרמיאל ב'זמן קיץ', פנה אל ראש הישיבה, הגראי"ל שטיינמן, בשאלה: מאחר והמרחק מכרמיאל למרכז הארץ הוא רב - האם לבוא להלווית הסבתא או שעדיף להגיע במהלך ימי 'השבעה' לנחם את אביו. להפתעתו, הגראי"ל השיבו כי עדיף שלא יבוא כלל למרכז הארץ. "
התשובה מתאימה בהחלט לשואל השאלה.
מי שלא מרגיש צורך לבוא להלווית סבתו ושואל רב האם להגיע להלוויה הוא ראוי לתשובה הזאת.
(אלא שהרב צריך להרהר איך הצמיחה החרדיות אטימות רגשית כזאת)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 11:31 |
|
| |
צענע
על ביטול תורה את לא חושבת? הרב כן.
לפני כמה זמן- ניחמתי אחד מהגדולים הליטאים על מות אשתו, על השולחן מולו היה פתוח ספר(לא ספר המותר ללימוד לאבל) בו היה מעיין בין גברא לגברא.
ומוכר הסיפור על הרב שך- שסירב לבקשת בנו לחכות לחזרתו ארצה ללוית אימו- בגלל ביטול תורה.
הם הגיעו כבר מזמן לאטימות רגשית - הדבר מתבטא גם בחיי היום יום כלפי הזולת ובעיקר של בני הבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 12:05 |
|
| |
יש בתלמוד דיון מאלו מצוות פטור העוסק בתורה
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 12:19 |
|
| |
השכן
יש הלכה מפורשת כי לאבל אסור ללמוד תורה.
בהלכות אבלות נאמר- המתאבל עליו- מתאבל עימו. כלומר -הנכד הישיבה בוחר- צריך הרי להתאבל על אביו לאחר מאה ועשרים, ולכן הוא חייב להתאבל עימו. על מותו של אביו של אביו.
|
|
|
|
|
