האמנם אותו א-ל אחד בראנו?

ישעיהו ליבוביץ', שטען שהיהדות אינה מחייבת אמונות ודעות מסויימות אלא רק מעשים. אחת הדוגמאות שהיו חביבות עליו ככלי להבעת טיעונו היה הטיעון כי לפי ראייתו האמונית והלכתית של הרמב"ם, א-להי האר"י הוא עבודה זרה, כביכול (ואין כאן המקום להיכנס לפרדוכס הטמון בטיעון זה, שהרי גם טוענו היה מודע לכך שהרמב"ם פוסק להלכה אמונות ודעות).

אם ננסה לעשות 'קפיצת הדרך' לעידן המודרני ולהגות הדתית בו, ודומני שאף בפורום זה ניתן למצוא לכך עקבות, ניתן להיתקל לענ"ד בשלושה טיפוסי א-ל שונים:

א. הא-ל המופרש מהעולם - הקצנת דימוי הא-ל האריסטוטאלי-רמב"מי המשגבת את הא-ל מעל המציאות, וממילא 'פוטרת' אותו מזוטות שמטרידות את האדם בעולמו. השקפה זו מופיעה בד"כ אצל הוגים בעלי זיקה פילוסופית-קאנטיאנית מתונה או קיצונית-כמעט מוחלטת (ליבוביץ').

ב. הא-ל מקומו של עולם והעולם לא מקומו - לכאורה, שיטה הפוכה לגמרי מקודמתה, שמזהה את הא-לוהות עם המציאות ולא במובחן ממנה. להשקפה זו יסוד יהודי חסידי - בעיקר בשיטת בעל התניא ודעימיה וכן הרב קוק, וכן יש לה מקבילות בהגות הפילוסופית הכללית - שפינוזה ושאר הפאנתאיסטים (הרב קוק אף קרא לילד בשמו והתבטא בשלילה המלמדת רבות על החיוב - ביחס לשפינוזה).

לכאורה שתי השיטות הללו מוציאות אחת את השניה. לכאורה הא-ל כפי שהוא מצטייר בשיטה ב' - הוא שיא ההגשמה אליבא דשיטה א. מאידך, הא-ל של שיטה א', הוא בעיני שיטה ב' כמעט אידיאה, ותו לא.

מצד שני, ההשלכות המעשיות של כל שיטה די דומות:

א. התייחסות פחות 'פקידותית' לא-ל.
ב. הסרת ה'חשש' מהמדע המודרני כסותר אמיתות יסוד.
ג. מצע להשקפה דתית סובלנית יותר.

ואולם, דומה שברמה האמונית, תהום פעורה בין השיטות. האמנם?

תודה לכולם על הערותיהם המחכימות.

לגבי הערת משכיל -

טענתך היא טענת הרב קוק לגבי שפינוזה. הרב קוק שיבח את הקהילה האמשטרדמית על כך שנידתה את שפינוזה, כיוון שלולא עשתה זאת, הייתה הגותו יכולה להפוך ללגיטימית ביהדות התורה, ולשיטת הרב קוק פאנתיאיזם גמור, שמצמצם את הא-ל רק למציאות, נמצא כבר מעבר לגבול הלגיטימיות.

בכל מקרה, בדברי לא ניסיתי להציב את ליבוביץ' מול שפינוזה. ליבוביץ' הוא קוטב של גישה אחת, ושפינוזה הוא קוטב של גישה אחרת, מנוגדת. ההגות הדתית המודרנית נעה בשני כיוונים מנוגדים לכיוון כל אחד מהם, אם כי לרוב לא מגיעה עד אליהם.

לגבי הערת אישציפור -

לדעתי האישית וכנראה שלדעת רוב חכמי ישראל בכל הדורות (אם לא כולם) אמונות ודעות אמיתיות הן חלק מחבילת המצוות, ולכן יש בהחלט הבדל בין שומר שבת מאמין לשומר שבת אתאיסט.

ואולם, הבעיתיות היא בכך שכל הוגה נוטה להפוך את אמונתו לאמונת היהדות ולהוציא מתוכה מי שמאמין אחרת. אפילו הרמב"ם, שלל את חלק העוה"ב מהמאמינים בא-ל מגושם, חרף העובדה שגדולים וטובים חשבו כך (כלשונו הזהב של הראב"ד). שלא לדבר על כמה מחכמי הקבלה שלא התייחסו בסובלנו רבה לכאלו שתפיסתם האמונית לא קבלית וכיו"ב.

אם נסכם זאת: ברור שיש תשתית אמונתית מחייבת. ברור שבלתי אפשרי לייצב אותה אובייקטיבית.

אריק -

כל הטיעונים שאתה אוהב להביא כל אימת ששמו של ליבוביץ' מוזכר, אינם לדעתי ממשיים, כיוון שאתה קובע כהנחת מוצא קורלציה בין שיטתו לבין עבירות דתיות ומעשי נבלה.

האם לדעתך התכוון בעל המזמור בתהילים לקרוא לאדם המקפיד על קלה כבחמורה אך תפיסת הא-לוהות שלו ליבוביצ'יאנית - נבל, ואילו למי שמאמין בא-ל אחר אך פוטר עצמו ממצוות ברמה זו או אחרת - אינו נבל?

ממללא

את שפינוזה לא נידו על הפנתאיזם אלא על התרחקותו מדרכי תורה עוד הרבה לפני שהגיע לתובנתו.

אתה קורא לאמונת הזוהר אתאיזם?

להאמין באל גדול ונורא ללא סוף כמו המציאות החיה והנפלאה, זו אמונה אמיתית טהורה ועוצמתית בהרבה יותר מהאמונה באל הפצפון שיש לו רק דעה במציאות.

כמובן שנוסחה קצרה ללא העמקה וריכוז האומרת: אלוהים=מציאות, נראית אתאיזם כאילו 'סך הכל מציאות'. אבל בהעמקה מבינים שכאשר מדובר במציאות של הכל הכל כולל השכליות והדמיוניות וכל מה שלא היה הווה ויהיה, אז כל הדרכים האחרות מתבררות כמגוחכות. עצור, חשוב והבן. (הבעיה שלא מתאמצים בדברים אלה היסודיים הדורשים מאות שעות של עיון אם לא יותר. היה מענין לעשות סקר כמה פותחים כאן את הלינקים המצביעים על אשכולות קודמים בנושאים עמוקים. בעבר הייתי מביא לינקים אולי לא פחות מלינקי, אבל שמתי לב וגם אחרים הסכימו איתי שלרוב זה לריק!)


תוקן על ידי - בוגיעלון - 15/01/2004 13:57:09

ממללא,
בהחלט, כי התגובה למעשי הנבל היא שא-לקים משקיף על מעשה בני האדם.
וככלל, אם רבש"ע החליט לנהל את העולם בצורה פקידותית, מי אנו שנקבע לו שזו התנהגות קטנונית.

תוקן על ידי - אריק123 - 15/01/2004 14:13:47

בוגי,

ממני לא שמעת קביעה כלשהי על אמונת הזוהר. אין בי הידע המספיק ובודאי לא הסמכות בכדי לחות דעה בעניין.

לגבי שפינוזה - לא ברור למה בדיוק נודה, ואולם הרב קוק התייחס בדבריו לאמונת שפינוזה ולא למעשיו. אני אנסה לדלות את הקטע הרלבנטי ולהעתיק אותו.

אגב פרופ' דב שוורץ בספרו 'אמונה על פרשת דרכים' מנסה להראות שההגות השפינוזאית השפיעה על שורה רחבה של הוגים ציוניים-דתיים.

מעניין להשוות את זה למאמרו של פרופ' יעקב י' רוס שהתפרסם בספר 'ישעיהו ליבוביץ' - עולמו והגותו' שמעמידנו על שורה של הוגים דתיים שהתחנכו בין השאר בגרמניה בתחילת המאה ואשר מושפעים מקאנט (דומני שהוא מונה בנוסף לליבוביץ' את הרב סולוביצ'יק ואת ד"ר יצחק ברויאר).

אריק,

ראיתי לא מעט יהודים 'ליבוביצ'יאניים' פחות או יותר שמקדקדקים בקלה כבחמורה. ראיתי גם הרבה מאמינים שהכל לטובה ותן חיוך, שכר ועונש, עולם הבא ותחיית המתים כפשוטם שעוברים על העבירות הקשות ביותר בתורה.

גם לשיטת האמונה ה'תמימה' אדם אמור לשאוף לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

ואגב, הטענה שאיני יכול לומר איך הא-ל מנהל את העולם, אין פירושה קביעה לגבי איך הא-ל מנהל את העולם, ודו"ק.

בוגי ,
אבל זה הבדל שנמצא בעיקר ב"עולם המחשבות" הלא כן ???
אשאל קצת אחרת (גם ממללא ואחרים מוזמנים להגיב)
מה משמעות "עולם המחשבה" על תפיסה בכלל , ומתוך כך גם על תפיסה תורנית . (דומני שזו שאלת היסוד סביבה הפורום הזה נע , הלא כן ?)
ערב טוב , ושבת שלום .

אישציפ

לא כן!

מנסיוני כשהחזקתי בתפיסת האל הדימיונית לפני שנכנסתי ללימודי פילוסופיה (הכוונה ללימודים שמעבר לתוכנית הרשמית) התחלתי לזלזל גם במצוות אתיות כי אל המצפה ממני להאמין בו רק בגלל המסורת וכזה שאין לו מה לעשות אלא להתעסק בלהיות גנן לבני אדם, הוא אל בלי ב....שר. אבל משהתחלתי לראות שזה רק האל של הילדים ושעם ההתבגרות אמורה גם התפיסה להתבגר (תודה לוטו שהמציא לי סולם להתקדמות הזו), לא ראיתי יותר במעשי יושר דבר מאולץ. (זה לא אומר שחסרות לי מלחמות יצר, אבל זה יצר מסוג אחר. כזה שאפשר לדבר איתו )