מה בין פ רוזנצוייג ואורי זוהר

תמהני, כיצד ניתן להזכיר את שני האישים הללו זה לצד זה.
פרנץ רוזנצוויג, תיאולוג יהודי בעל שם בגרמניה, תירגם עם מרטין בובר את התנ"ך לגרמנית.
ולצדו אורי זוהר בדרן עממי, שהפך למחזיר בתשובה עממי.
רק בישראל

עכנאי היקר

מותר לחתול להתבונן במלך

(מתוך לואיס קרול, עליזה בארץ המראה, אחד מספרי החובה של הפורום )

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אולי נקבע שיעור קבוע בפורום ב'מבעד למראה' . בטוח שזה יתרום ליותר הומור עצמי בפורום הרציני מדי הזה

עכנאי
ודאי שאתה צודק שלא קרבו זה על זה. היא גופא התהייה מדוע יש לנו כה הרבה "אורי זוהרים". וכה מעט "פרנץ רוזנצוויגים"

ומגוון התשובות כאן נאה ואם נסכמם:
א. יש שטענו שזה סימפטום כללי הקשור בכלל לאופיו של הציבור החרדי. אין רוזנצוויג "ילידים" בציבור החרדי, למה שיהיה באלו שהתקרבו.
ב. יש שטענו שגם היום, יש לא מעט רוזנצוויגים אך דרכם בדממה ולא ברעש.

ג. יש שטוענים (ואני ביניהם) שגם דרך ההתקרבות ליהדות, הדרך בה מגלים אותה יכול להשפיע על האופן בו מתפתח הפוטנציאל של הבנת היהדות.

אשר לרוזנצוויג והתפילין. דיברתי עם מקור שטען לסבו היה קשר עם רוזנצוויג בסוף ימיו. הוא סיפר שלקראת סוף ימיו ביקש רוזנצוייג לקבל עליו עול מצוות לגמרי וגם הנחת תפילין. עקב מחלתו (בה חלה כשבע שנים וממנה מת בגיל צעיר) הוא היה חייב להימנע מכך והוא פעל בדיוק לפי הוראות רבו, הרב נחמיה נובל. אבל בכל מה שיכל הקפיד והיה אף התכנסות של מנין קבוע בביתו.

אינני יודע עד כמה זה מוסמך זה רק דברים שבע"פ.

מוישה,
ברשותך, אני מבקש להציע אבחנה משלי.
אותו חלק בעולם החרדי העוסק בפעילות ההחזרה בתשובה, נלחם בהשכלה החילונית בכל הכלים העומדים לרשותו.
חלק מהטיעון הוא הצגת העולם החילוני על ערכיו כריק מכל תוכן. כמו כן, ובדומה לכך, לימוד התורה כערך עליון משוקע היטב בלבו של החוזר בתשובה הישראלי הטרי. אין כאן שום מקום ללימוד חכמות חיצוניות.
עולם המחשבה היהודי-גרמני ספוג בדיאלוג עם הפילוסופיה הגרמנית ומרטין בובר הראה שאפשר לשמור על יהדות אורתודוקסית אותנטית גם תוך דיאלוג אינטלקטואלי עם הנצרות (בעיקר הפרוטסטנטית).
קשה לי למצוא נקודת השקה בין שני העולמות הללו. קשה לי לראות את החוזר בתשובה הישראלי, עובר התמודדות אמיתית עם המורשת הפילוסופית המערבית והנוצרית גם לאחר שכבר חזר בתשובה.
קשה לי לראות אותו כחרדי לכל דבר ועניין, ועם זאת מצטט את מרטין היידגר וקארל בארת'.
ככל הנראה, אין זה מתפקידה של החברה החרדית בימינו ל"ייצר" חוזר בתשובה מסוג זה.

עכנאי



לדבריך, היחס של החברה החרדית, המקבלת לתוכה את הבעל תשובה, הוא שמעצב אותו להתעלם מן המסורת הפילוסופית.

זה נכון.

ולדעתי יש להוסיף על זה את מצבו הנפשי של החוזר בתשובה, שבדרך כלל סבור כי כל מה שעשה עד עכשו היה פסול, בזבוז זמן במקרה הטוב או עבירה במקרה הגרוע. ומן הראוי לשכוח את כל מה שרכש במאמץ רב עד אותו יום בו נולד מחדש.

אם אינו מגיע אל המקום הנכון להיקלט בו, זה התהליך שיעבור עליו, והדברים ידועים ומנוסים - למרות שיש גם יוצאי דופן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הרב מיימוני,

יש הסכמה.

עכנאי

שרידת היהדות תלויה ב'סוג הזה' שאחד ממקומותיו הוא הפורום הזה. חשוב למוקירי היהדות להתאגד וליצור מרכז שאינו מטיף לחזרה בתשובה אלא שהוא זמין להציג את הפן החיובי של היהדות וללמד מתוכו בשפה ברורה לכל מעוניין/ת. מרכז כזה לא יצא מתוך הנחה נחיתית לא מול החרדיזם הקיצוני ולא מול הסופיזם החלול. דומני שכיום ישנם לגדולים בתורה ובדעת לנווט מרכז כזה.

עכנאי
אני מצצטרף למחמאות לאבחנה המעמיקה שהצגת.


יש הרבה אמת בדבריך. אולי זה גם מסביר כיצד הצליח הרב נובל בתקופתו להביא לחוגו כל כך הרבה אנשים משכמם ומעלה, שכן גישתו הייתה רב תחומית בהחלט.
לכן הרעיון שלך בוגי בהחלט נאה ומתקבל.
וקררינא דאיגרתא הוא ליהויי פרוונקא

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=835631


בברכה.

לינקי, ספק אם לינקים כאלה שוים את ערך הקלדתם!

לא הספקתי לראות את כל ההצגה. גם אם לא אטיל בספק את כנותו של האיש שחש ריקנות ושהדת מילאה אותה, לא אזהה (בלשון המעטה) שהדת הנחילה לו את היושר האינטלקטואלי הדרוש כדי להפסיק לסמן את עיגול המטרה לאחר יריית החץ!

ראוי להזכיר בהקשר זה (ואולי גם באשכול הספרים שלנו) את ספרו החדש ומאיר העיניים של ד"ר יהוידע עמיר דעת מאמינה: עיונים במשנתו של פרנץ רוזנצוויג, יצא בהוצאת עם עובד השנה.

הספר הזה יכול לשמש מורה לנבוכי 'כוכב הגאולה' של רוזנצוויג, וחלון לרוחו הגדולה של אחד מהמורים היהודים הגדולים של המאה שעברה.

'דעת מאמינה' יכול לשמש כלי חשוב להבנת עומקו של המשבר הרוחני שבו שרויה יהדות זמננו.

מומלץ!