יהודה גרינוולד עשה כמה מעברים משמעותיים בחייו. לפני יותר משלושים שנה הוא חזר בתשובה ועבר לגור בשכונה חרדית ירושלמית, אבל השינוי מרחיק הלכת הזה לא היה סוף פסוק. לפני שבע שנים גרינוולד ומשפחתו עזבו את הקהילה החרדית בה היו חברים מבוססים, ועברו לחיפה כדי להקים קהילה של בעלי תשובה.
השינויים האישיים הללו אינם מקריים: הם משקפים תהליכים מחשבתיים, עליהם הוא כותב כבר מספר שנים רבות. 'לדעת בארץ דרכך', ספרו שיצא לפני 20 שנה, היה ספר פורץ דרך בז'אנר ההדרכה לבעלי תשובה. היום הוא עובד על ספר הדרכה נוסף – אבל בכיוון שונה.
"גדלתי בבית דתי לאומי, אבל לאחר השירות הצבאי נטשתי את היהדות לחלוטין" מספר גרינוולד. "עשר שנים מאוחר יותר הייתי עורך דין פלילי, שעובד כתובע במשטרה. באותה תקופה התחלתי להשתתף בפעילות דינמיקה קבוצתית של דני כרמון. דני בדיוק התחיל לחזור בתשובה, והתחיל לדבר במפגשים שלנו על הנושא הזה".
בעקבות העניין שהצית בו כרמון, גרינוולד השתתף בסמינר של 'ערכים' ברכסים. הסמינר הזה הספיק כדי לשכנע אותו באמיתות התורה. "עוד שלושה חודשים המשכתי לעבוד במשטרה ולהסתובב בלי כיפה, אבל אז שמתי כיפה, התפטרתי, ועליתי לירושלים כדי ללמוד בישיבה"
אחרי שנה בישיבה התוודע גרינוולד למי שהפך לאחד הדמויות המשמעותיות בחייו: הרב שלמה וולבה זצ"ל. "זה התחיל כשהתגלגל לידי הספר 'בין ששת לעשור', שיחות שהוא מסר בקיבוצים ובצבא. הייתי המום ממה שקראתי שם וחשבתי שאני חייב למצוא את האיש. התחלתי ללכת לשיחות שלו במוצאי שבת בישיבת קול תורה, ומאוחר יותר גם בבית המוסר. עם הזמן פיתחנו יחסים קרובים מאד, ואף למדתי איתו בחברותא שנתיים. הוא היא איש גדול ופתוח, עם תבונה יוצאת דופן".
הרב יהודה גרינוולד
אחרי שלוש שנים של לימוד תורה במסגרות של בעלי תשובה, גרינוולד החל לשלב לימוד בישיבת "מיר" יחד עם עיסוק במקצועו כעורך דין. בינתיים הוא התחתן, נולדו לו שמונה ילדים, ונראה כי הוא השתלב לחלוטין בקהילה החרדית בירושלים. "אף פעם לא נתקלתי בבעיות של אפליה או קבלה למוסדות. הקשר שלי לרב וולבה עזר לי, וכך להבדיל גם מקצועי כעורך דין", הוא מסביר.
אבל למרות ההצלחה האישית, גרינוולד שאף להוציא ספר הדרכה לבעלי תשובה. "הרגשתי שיש שאלות נוקבות שבעלי תשובה מתמודדים איתן אבל לא ממש מעיזים לדבר עליהם: נושא הפרנסה, היחס לעולם החרדי, סוגיות בזוגיות, לימוד תורה, ועוד".
על הספר, 'לדעת בארץ דרכך', הוא עבד במשך תשע שנים, בתמיכתו של הרב שלמה וולבה. "אני זוכר שהגשתי לרב וולבה קובץ שאלות ואמרתי לו שאת חלקן חוויתי בעצמי וחלקן הועלו על ידי חברים, וכי אלה שאלות הדורשות תשובה. הוא קרא ואמר לי: אכן, צריך לכתוב ספר בנושא – ואתה תכתוב. סיכמתי איתו שאני לא מוציא את הספר בלי שהוא עובר עליו. היו לנו פגישות בהן דנו בנושאים, אבל הוא אחז מאד מהעצמאות של התלמידים ולכן נתן לי לכתוב ולא הכתיב לי. בפעם ראשונה שהבאתי לו קטע שרובו ציטטות של גדולי ישראל, הוא אמר לי: 'הכל נחמד, אבל את הקטע הזה אהבתי' והצביע על קטע שכתבתי בעצמי בלי ציטוטים"
כשסיים לכתוב את הספר ולהכין אותו להוצאה לאור, גרינוולד מספר כי התחיל לחוש חששות. "הרב וולבה מאד חיזק אותי. באותו זמן נולדה לי בת וערכנו קידוש בבית יחד עם חגיגה קטנה להוצאת הספר, והוא בא במיוחד ואמר לי לא לפחד, ואף הוסיף שאני אוציא תוך 3 חודשים מהדורה נוספת ואף אפתח כולל בעקבות הספר. זה בדיוק מה שקרה".
עם השנים, עם זאת, חל שינוי בתפיסת העולם של יהודה גרינוולד. "בדיעבד, אני מבין שהספר התאים לבעלי תשובה שהשתלבו בעולם החרדי-ליטאי. אבל תנועת התשובה תפסה כיוון שונה מאז". הוא מצביע על הגדילה המספרית העצומה של המתקרבים ליהדות בשנים האחרונות – גדילה שלא משתקפת בהכרח בנהירה לערים חרדיות ולישיבות לבעלי תשובה.
ההיכרות עם המוני בעלי תשובה ומתחזקים בדורנו גרמה לגרינוולד להבין שמה שהיה – כבר איננו. "בעלי התשובה של פעם היו מוכנים לזנק לתוך האש. נכנסו לישיבה או מדרשה, הקימו בית ישיבתי עם הבעל בכולל, עברו לגור בעיר חרדית. היום זה שונה. אני מדבר עם אנשים שהם 'בתשובה' כבר חמש שנים ומבחינת שמירת מצוות הם נמצאים במקום שהייתי בו אחרי שלושה חודשים. אבל מבחינות מסוימות הם לפעמים מחוברים ליהדות יותר ממה שאני הייתי בתור בעל תשובה עם ותק של חמש שנים".
'מחוברים' היא מילת המפתח כאן, הוא מסביר. בעלי התשובה של היום לא מחפשים הסברים על אמיתות התורה והוכחות לבריאת העולם. הם רוצים להרגיש מחוברים ליהדות, להרגיש קשר רגשי עמוק לאורח החיים הדתי. "שמעתי מהרב אורי זוהר שבעל תשובה בן זמננו אמר לו ש'קשה לו עם העניין של לחתוך נייר טואלט לפני שבת'. וכשהרב זוהר שאל מה הבעיה הגדולה, הוא אמר פשוט: 'לא יודע, לא מתחבר לזה'. זו אמירה אופיינית מאד לדור הזה".
הצורך להתחבר ולהיות באזור נוחות רגשי ואינטלקטואלי מרחיק את המתקרבים ליהדות משכונות וערים חרדיות, אומר גרינוולד. "העולם החרדי הוא עולם מאד מוחלט, מאד אבסולוטי. זה ניגוד מוחלט לעולם הפוסט מודרני שבו יש הרבה יותר תמיהות ושאלות ויחסיות. לבעלי תשובה שהיו רגילים לזה, והיו רגילים לחופש רגשי ומחשבתי גדול, קשה להיכנס למשבצת החרדית הקלאסית. איך הם יכולים לשלוח את הילדים לחיידר חרדי אם הם לא מזדהים עם כל מיני עקרונות של החיידר שאמנם אינם הלכה, אבל הם מובנים מאליהם בציבור החרדי? בשבילם זה כלא. לרבים מספיק לקיים את השולחן ערוך, הם לא מחפשים תוספות וחומרות.
"אנחנו, בעלי התשובה הותיקים, השארנו את הכל מאחורינו והתמודדנו עם מציאות החיים בחברה חרדית. אבל גם לנו זה לא היה פשוט. לעיתים, אלה היו שינויים מנטאליים עמוקים. למשל, בתור הורה לילדים בחיידר, הרגשתי שאני לא יודע האם המחמאה שהמלמד אמר על הילד שלי היא כנה או לא. בעלי תשובה רגילים לשיח מאד פתוח וכן בין אנשים. בציבור החרדי יש קודים אחרים של התנהלות. זה קשה".
הספר 'לדעת בארץ דרכך'
נהוג לומר שקל יותר לבעלי תשובה שהולכים לגור בפריפריה.
"זה נכון מלכתחילה, אבל גם הקהילות האלה הולכות ומשתנות. אנחנו הקמנו לפני כמה שנים קהילה ייחודית של בעלי תשובה בחיפה. למה צריך קהילה כזו במקום כמו חיפה? כי אמנם בחיפה יש קהילה 'בעלבתית' פתוחה ותיקה, אבל ככל שמגיעים זוגות צעירים מירושלים ובני ברק לשם – הקהילה משתנה. פתאום תלמוד התורה הותיק שקיבל את כולם לא טוב מספיק, והם פותחים חיידר עם כללים וקודים 'בני ברקיים' טיפוסיים. זה קורה בהרבה מקומות. יש לנו חבר בקהילה, מהנדס בוגר הטכניון, שכמעט עבר לגור בקהילה בפריפריה אחרת, שהבטיחו לו כי היא מכילה ומאוחדת מאד, אשכנזים, ספרדים, בעלי תשובה...ברגע האחרון מישהו מבפנים הסביר לו איך הדברים אכן מתנהלים שם והוא חזר בו. הוא אדם מאד אינדיבידואליסט, עוסק במשך היום בלימוד תורה – אבל בדרכו שלו. הוא לא היה משתלב בקהילה הזו".
לא קל יותר להשתלב בקהילות הספרדיות?
"זה תלוי. אם מישהו מחובר לשורשים הספרדים, אז יהיה לו קל להשתלב בקהילה חרדית ספרדית. אבל היום כבר יש הרבה בעלי תשובה ספרדים 'ישראלים' מאד שלא מזדהים עם הצביון הספרדי של הקהילות האלה, על אף שבאופן שבו המגזר החרדי עובד, הם מסווגים אוטומטית כספרדים. היכרתי פעם חוזר בתשובה ישראלי ששהה הרבה שנים בארה"ב , סטודנט לפסיכולוגיה, ממוצא ספרדי. אבל במה הוא ספרדי בדיוק, חוץ מנוסח התפילה שלו? הוא הרי רחוק מאד באופיו מהתרבות הספרדית הישראלית".
אז מי הם בעצם בעלי התשובה שמגיעים לקהילות המיוחדות?
"אנשים שחשוב להם להתקרב אל השם, אבל גם מתוך חיבור רגשי וחברתי ומאוד פתוח ומכיל. הקהילה החרדית מפחידה אותם. בעלי תשובה היום הם אינדיבידואלים מאד ולא מוכנים לוותר על האינדיבידואליות הזו. הם מחפשים סביבה שתקבל אותה. אסור לשכוח גם, שבניגוד לבעלי התשובה של פעם, בעלי תשובה של היום כן יודעים משהו על חרדים וחזרה בתשובה. והדגם שיש להם הוא לא אורי זוהר אלא אביתר בנאי. מישהו שהמשיך בקריירה, שלא נעלם בכולל. וזה הדגם שרובם המכריע רוצה לאמץ.
"לצד זה, יש גם בעלי תשובה ותיקים, כמוני ומשפחתי, שאחרי שנים ארוכות באזור חרדי מוצאים בית בקהילה לבעלי תשובה. ישנו תהליך שנקרא 'תשובה על תשובה'. לא שחלילה מתחרטים על החזרה בתשובה, אבל מתחרטים על קיצוניות מיותרת שגרמה לך לוותר על דברים שלא היתה סיבה לוותר עליהם".
איך אתה מסכם את החוויה שלך בקהילה כזו?
"זו חוויה מאד משחררת. לא ידענו עד כמה עד שעברנו לכאן לפני שבע שנים. לא היו לנו בעיות פרקטיות בציבור החרדי, הילדים למדו בת"ת הכי יוקרתי בירושלים. אבל פה אנחנו לא מרגישים בהתמודדות כל הזמן עם העולם החרדי. אנחנו גרים מחוץ לקהילה החרדית המקומית, וכל עוד היא לא מפעילה עליך את מכבש המוחלטות – אפשר להעריך אותה בצורה יותר אובייקטיבית. אולי ניתן לומר שהרבה מבעלי התשובה הותיקים, חזרו לבחור והפסיקו לחקות את השכנים".
קהילת בעלי התשובה בחיפה בחגיגת פורים
רוב הקהילות הללו גם מונהגות על ידי בעלי תשובה.
"נכון. גם ארגוני הקירוב והישיבות לחוזרים בתשובה הכניסו בשנים האחרונות בעלי תשובה ותיקים לצוות שלהם. איך אמר הרב ברוק, ראש ישיבת 'נתיבות עולם'? 'אין מה לעשות, הן מבינים אותם יותר טוב מאיתנו'. עם כל הרצון הטוב, חרדים מבית לא מודעים עד כמה החינוך החרדי מוטבע עמוק בנפשם. קשה להם מאד להיכנס לנפש של בעל תשובה. סתם דוגמה קטנה: אני בתור בעל תשובה בן 31 גיליתי שלא שרכתי נעליים נכון עד אז, כי לא היכרתי את ההלכה לגבי שריכת נעל שמאל קודם. כשאדם מבוגר מגלה שהוא לא יודע אפילו לשרוך נעליים נכון – זו חוויה שמישהו מבחוץ לא יכול להבין. אגב, כתוצאה מכך יש הרבה מידע שחרדים לוקחים כמובן מאליו ואפילו לא חושבים ללמד אותו לבעלי תשובה.
"בעלי תשובה יכולים גם להדריך בעלי תשובה בנושאים שחסר בהם חומר תורני, ליצור את החומר הזה. בעל תשובה אחד רוצה לדעת את דעת התורה על ציור, השני על תיאטרון. אתה לא מוצא את זה בספרים המקובלים ופתאום אתה נזקק לחומר חדש. חרדי מבית לא מבין קונפליקטים כמו עניין יום העצמאות עבור בעל תשובה: שלושים שנה הוא חגג ופתאום זה הפך לכלום. בעולם החרדי הדברים האלה הם פשוט לא נושא לשיחה".
הספר החדש עליו עובד גרינוולד יעסוק בדיוק בסוגיות האלה. "יש לי הרבה חומר מהשנים, שבהן היה לי כולל בירושלים, מהשנים פה בחיפה ומדברים שכתבתי ב'אדרבה'. אני כותב על נושא מציאת ה'כלי ברכה' של כל אחד, מציאת המסלול הייחודי שלו. אני כותב על השליחות של בעלי התשובה בדורנו – היכולת שלהם לקרב ליהדות דווקא משום שהם נשארים במקום הראשוני שלהם, ושומרים על אינטראקציה עם החברה הקודמת. סוגיות של מציאת גישה הלכתית, זוגיות, חינוך, תרבות הפנאי ויום העצמאות. הרבה דברים שחשובים לבעלי התשובה של הדור שלנו, שלא מתכוונים אחרי שנתיים בתשובה לעבור לבני ברק, אלא מתכוננים להישאר לתמיד בתל אביב, למשל. יותר דילמות והצעות, ופחות קביעות ו"תורה מסיני".
איך אתה מגדיר את הדרך שעברת מ'לדעת בארץ דרכך' לגישה שלך היום?
"בעל כורחי הגעתי לשינוי תפיסה. באופיי אני מאד מחפש אידיאלים, אבל היום אני מבין עד כמה הכל מורכב ובהנהגת השם. ההתמודדות של בעלי תשובה זה לא איפה 'יותר טוב', אלא איפה 'יותר מתאים'. איפה הם יכולים להגשים את התפקיד שלהם. צריך לזהות לפעמים שהחיים שלך עד היום הכינו אותך לתפקיד מסוים, שונה מתפקידו של החרדי מבית. וכל הדברים הללו הם תוצאה של הנהגה אלוקית, המתאימה לכוחות שלנו".
