|
|
| נשלח ב-12/8/2012 16:26 |
 |
| |
נשים מטיבן צנועות יותר מגברים וזה חלק מכבודן האמתי. כיסוי ראש מלא הינו מנהג שבנות ישראל בחרו בו מרצונן.
דרך אגב, עד לפני כמאה שנה דרך ארץ באומות המערב המתורבתות היתה שגם גברים וגם נשים הולכים ברשות הרבים עם כיסוי ראש (כובע) מפאת כבוד הבריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 16:35 |
|
| |
גם כמה רוצחים מתורבתים חבשו כובעים, אז מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 16:43 |
|
| |
זה שהיו פושעים בעלי דרך ארץ, לא משתמע מזה שדרך ארץ איננה דבר טוב, אלא שדרך ארץ לבדה איננה דיה על מנת להיות מוסרי. באותה מדה מי שצנוע רק מבחינה חיצונית ואיננו צנוע במעשיו, איננו באמת צנוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 22:09 |
|
| |
בעל בעמיו. אני בטוח בתקפותו ובנצחיותו של משפט פיתגורס, ויתר משפטי הגאומטריה ודומיהם. בצדק ציינת שכאן מדובר בערכים, וערכים משתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה. ערכים אינם נתנים להוכחה ולהכרעה אוביקטיבית. כל צד מציג את הערכים שלו ואת ההנחות שלו. אפשר לשוחח עליהם ולהגיע להבנה, אפשר להניח לכל אחד לקיים את ערכיו שלו. התנגשות ערכים קיצונית מגיעה למאבק אלים ושפיכות דמים. ב'מסעות גוליבר' של סוויפט, סטירה חברתית נוקבת, נערכת מלחמה בין שתי מדינות משום מחלוקת באיזה קצה יש לפתוח ביצה, בחד או בקהה? לפני 150 שנים היתה מלחמת אזרחים עקובה מדם בארצות-הברית. בין היתר טענו אנשי הדרום כי זכותם להחזיק בעבדים שחורים שאינם בחזקת אדם. לפני 70 שנים הושמדו עשרות מליונים באירופה בידי עם גרמני שטען כי הוא גזע עליון וזכותו להשמיד ולחסל 'תתי אדם'. שים לב שהצפון לא יצא למלחמה על הדרום בכלל העבדות, אלא כדי למנוע פרוק הברית, והמערב לא יצא למלחמה בנאצים בגלל תורת הגזע שלהם [ב 1936 כולם באו להשתתיף באולימפיאדה בברלין], אלא בגלל הפרה חריפה של מאזן הכוחות הגלובאלי. הרוסים שתפו פעולה עם הנאצים עד שהאחרונים התנפלו עליהם ביוני 41. לפני כמה שנים ראיין ירון לונדון משפחה חרדית. השתתף גם אחד הבנים, כבן 9-10, אשר דרש בפניו מתוך שכנוע עמוק, כי אדם שאינו יהודי הוא לא ממש אדם. זה מה שלימדו אותו בבית הספר ובבית. בימי הביניים היה היהודי קורבן להתעללויות רדיפות ושמד מתוך ערך אמוני עמוק ביותר. בערב הסעודית כורתים את ידו של גנב. עונשי סקילה ועריפה בחרב מקובלים. עונשים דומים מצויים בתורה שלנו. משהשתנו הערכים השתנו גם המעשים, משום שהקודמים הפכו בלתי מתקבלים על הדעת ויש לעקור אותם. התורה מכירה בעבדות. זה חלק מעולם הערכים שלה. היום שלילת חירותו של אדם היא דבר בלתי נסבל לחלוטין, יש להלחם נגדה בכח פיזי ובכל חומר הדין. למד מזה שגם חברה פלורליסטית וסובלנית מאד, עדיין היא בעלת ערכי יסוד שאין היא מוכנה כלל לוותר עליהם, ובסופו של דבר היא תאבק כנגד הפרתם. ארצות הברית של אמריקה היא חברה נוצרית בעלת תודעה דתית עמוקה מאד, אם כי הביטוי של תודעה זו שונה מאד משלנו. כעת תאר לך כי אותם אוונגליסטים אמריקניים, תומכים קיצוניים של מדינת ישראל ושל נתניהו [משום השקפה תאולוגית ערכית מסוימת], ובה בעת אנטישמיים שונאי ישראל מובהקים, תאר לך שיחליטו כי היהודי צריך להיבדל מהם באופן מעשי, להיות ניכר בלבוש מסוים, כובע יהודים, טלאי, כי אסור לו לעבור במדרכה שליד כנסיה, כי בראותו כומר עליו לפנות למדרכה שממול. זו השפלה איומה בשם ערכים. נשמע מוזר? לגמרי לא. דברים כאלו ואחרים כמותם היו מקובלים בגרמניה ובאיטליה הפשיסטיות קודם המלחמה. קודם לכן היתה גרמניה המרכז התרבותי והמדעי של העולם. הנה עולם של ערכים המוחלף בשיא הברבריות כהרף עין. איך היית אתה, הקורא, חש בהיותך קורבן להשפלה כה איומה? "רבי יצחק הנפח, כאשר היה מיסב את מבטו בתפילת 'שמע' וראה אשה מבנות הבית שחלק מגופה גלוי, סחה דעתו מן התפילה. רבי ששת, אפילו מאצבעה של אישה. רב חסדא, משוק של נערה. רב שמואל מקולה של אשה. זה ''קול באשה – ערווה.'' " צריך לעמוד ביושר על טיבן של אותן ארבע דמויות. יתכן שסבלו מבעיה הורמונלית, ייתכן, מאיזו בעיה נפשית. בנוסף סבלו כולם ממחלה נפשית איומה וחסרת מרפא ושמה קיצוניות. 'אפילו מאצבעה של אישה' משתבח רבי ששת. מה עשו? במקום לטפל במחלה שלהם, הדירו, דיכאו והשפילו חצי מבני העם, את כל הנשים, וכינו את המעשה הנתעב הזה בשם 'ערכים'. אמת, מצבן של הנשים לא היה מזהיר גם אצל עמים אחרים. אבל בין מהפכות המאה העשרים, אחת הגדולות והחשובות היא שחרור האישה, שחרור שעדיין לא הושלם, ואצל קבוצות מסוימות השחרור הזה מעורר חרדה נפשית חריפה, הבאה לידי ביטויים חריפים כגון 'פריצות,' 'מעשי תועבה'. ובמנהגים מחריפים והולכים, כאותה אישה ההולכת מכוסה כולה, מובלת בידי ילד כיוון שאינה רואה כלום. לא חסרים משוגעים בעולם. בעיני הציבור הנאור, הדרת האישה, הדיכוי וההשפלה שלה הם פגיעה בערך העליון שלו, הכבוד והחירות של האדם. ערך אשר מבוסס הן אצל הנוצרים הן אצל היהודים על ... התורה. עודד
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 07:32 |
|
| |
| 932woland כתב: |  | | "רבי יצחק הנפח, כאשר היה מיסב את מבטו בתפילת 'שמע' וראה אשה מבנות הבית שחלק מגופה גלוי, סחה דעתו מן התפילה. רבי ששת, אפילו מאצבעה של אישה. רב חסדא, משוק של נערה. רב שמואל מקולה של אשה. זה ''קול באשה – ערווה.'' |
|
[עודד,
איני יודעת מאין הציטוט הזה, שהוא מעין פאראפרזה לרצף אמירות תלמודיות. כדרכה של פאראפראזה, גם זו פרשנית במהותה ומביעה את עמדת הפרשן ולאו דווקא את עמדת הטקסט עצמו. לי, למשל, יש פרשנות שונה בתכלית לקטע הזה (ואני באמת חושבת שהיא קרובה יותר לפשט שלו).]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 09:03 |
|
| |
עודד וולאנד
בשעתו טען אחד מחכמי הפורום (שהיום לצערנו כמעט אינו מגיע) שיש כפילות בלתי נמנעת ביחס לאשה.
מצד אחד, היא אדם. וזו לא רק מהפכה מחשבתית אלא תוצאה של אורח החיים שלנו. גם החרדי המסתגר ביותר עדיין יפגוש אשה רופאה, אשה אדריכלית, אשה נהגת מונית.
כלומר, אין אנו יכולים שלא להכיר בכך שאשה היא אדם לכל דבר, אם בכלל צריך להסביר זאת (וכנראה צריך).
אבל, בה במידה, אשה היא אובייקט לצורך מסויים, וזה טבוע כנראה בתיפקוד הביולוגי של הגבר.
לפיכך, טענתו היתה שברובד מסויים כל מערכת יחסים עם אשה, החל משיתוף פעולה מחקרי (כמו בפורום) או ידידות אמת (וגם זה יתכן) ועד למפגש מקרי ברחוב, כל אלו יכולים לעורר אצל האדם את תשומת הלב לכך שהיא אשה, ולכן אובייקט לאותו צורך שמשותף לנו ולבעלי החיים. (גם אם האדם הוא החי היחיד שנמשך לתיפקוד זה לא רק בשעת הייחום של הנקבה).
תשומת לב זו, כאשר היא מעוררת את כוח הדמיון, היא היא הנאסרת בשל "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".
ותשומת לב זו, בגלל המבנה הביולוגי שלנו, היא כזו שאי אפשר בלעדיה במינון מסויים של האדם.
האם תשומת לב כזו נאסרה? עד כמה צריך שהאדם עלול להיות מודע אליה כדי שיהיה בה כדי להפריע לשיגרת החיים, לתפילה, ללימוד תורה, להצדיק איסור ייחוד? נסיעה משותפת באוטובוס?
בדבר זה יש תשובות שונות, חלקן לפי ההלכה, חלקן כנראה לפי ה"נערווים".
איני יודע מה יענה עודד וולאנד על השאלה הזו: האם הוא סבור שיחסים בין אישיים בעולם המודרני, במאה ה21, בישראל הלא חרדי, נקיים מהתייחסויות כאלו? בשעתו הובא משם אחד מחכמי הפורום הראשונים בשם יהודי ירא שמים שביצע תהליך שמכנים "חזרה בתשובה", שההלכה קלקלה לו את היחס הטבעי לאשה. לפני שחזר בתשובה, יכול היה לשבת ליד אשה באוטובוס בלי לחשוב פעמיים ובלי לשים לב באופן מיוחד לנוכחותה. לאחר שחזר בתשובה, ולמד הלכות שונות המתייחסות לתחום, פתאום החל להתייחס לנוכחות של אשה הרבה יותר מקודם. יש כאן פרדוקס המחכה לשם מתאים...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 09:41 |
|
| |
אתה חוזר כאן לנושא ש:"כל שגדול מחברו יצרו גדול ממנו"-
ומה זה גדול בהקשר הזה?זה שלמד תורה הרבה.כלומר ככל שלמדת והתעמקת יותר יותר כך אתה צריך יותר הפרדות,יותר כיסויים עד שאתה מקצין זאת לאישה שהיא שאל מהלך המטשטש כל זכר למבנה הגוף.
הנה יש כאן בפורום אחד המכנה עצמו אורטיכול שחוזר באובססיה בכל הזדמנות עם כל פרטי הדינים של כיסוי ראש לאשה נשואה ובנושא הזה הוא מעסיק את עצמו באובססביות (כמו אחרים באשכולות בלתי נגמרים בנושא הספציפי הזה)אז כיצד זה לא יביא לסטיה?
"אופן פרדוכסלי, השיח המקובל בנושא הצניעות, המנוהל רובו ככולו על ידי גברים, משקף בעצמו חוסר צניעות והחפצה של גוף האשה, למרות שכל כולו יוצא חוצץ נגד ההחפצה שאנו רואים בדמות האשה במדיה. כאשר השיח ההלכתי בנושא הצניעות עסוק בכיסוי חלקי גופה השונים של האשה בכדי למנוע פיתוי הגברים, במקום להתייחס באופן רחב ליחסים בין נשים וגברים, הרי שהוא מתייחס אל האשה כאל אובייקט מיני, ולוקה בהחפצת האשה ולמעשה, באופן פרדוכסלי - בחוסר צניעות. נערות רבות, שלמדו במוסדות חינוך דתיים, מספרות על חוויות קשות הקשורות במיניותן המתעוררת בגיל ההתבגרות: הערות על צניעות מפי רבנים ומורים גברים או לימוד הלכות טהרת המשפחה מפי רבנים גברים. הן מתארות פגיעה מעצם העובדה שגבר סוקר את הופעתן ומחליט אם היא צנועה או לא ופגיעה משתיקת האמהות והמורות לנוכח תופעה זו. "
http://www.kolech.com/show.asp?id=44339
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 08:23 |
|
| |
| 932woland כתב: | |
... "רבי יצחק הנפח, כאשר היה מיסב את מבטו בתפילת 'שמע' וראה אשה מבנות הבית שחלק מגופה גלוי, סחה דעתו מן התפילה. רבי ששת, אפילו מאצבעה של אישה. רב חסדא, משוק של נערה. רב שמואל מקולה של אשה. זה ''קול באשה – ערווה.'' " צריך לעמוד ביושר על טיבן של אותן ארבע דמויות. יתכן שסבלו מבעיה הורמונלית, ייתכן, מאיזו בעיה נפשית. בנוסף סבלו כולם ממחלה נפשית איומה וחסרת מרפא ושמה קיצוניות. 'אפילו מאצבעה של אישה' משתבח רבי ששת. מה עשו? במקום לטפל במחלה שלהם, הדירו, דיכאו והשפילו חצי מבני העם, את כל הנשים, וכינו את המעשה הנתעב הזה בשם 'ערכים'.
...
|
|
אתם זוכרים שרב ששת היה עיוור, כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 08:49 |
|
| |
מואדיב
צא וראה כמה גדול כוחו של יצה"ר!
(עודד התכוין לדברי ר"ש אודות הבטה על אצבע ונתחלף לו אגב שטפיה בחוויה אישית של ר"ש, כשאר דוגמאותיו)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 08:58 |
|
| |
עיוור מלידה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 10:32 |
|
| |
לדברי מיימוני על תשומת הלב של אותו בעל תשובה: לטעמי יש כאן חיזוק הקשר בין איש לאשתו- מכך ש"עושים סיפור" מהאישה.
כתבה על כך גילה מנולסון בספרה "בשר ורוח", על בחור שהתקרב ליהדות ולא רצה ללכת עם משפחתו לים כיון שהחוף מעורב. אמר לו אביו: אני רגיל לראות בחורות בבגד ים, ולכן זה כבר לא מרגש אותי". אמר לו בנו: אני רוצה שזה כן ירגש אותי, עם האחת שתהיה לי. ולכן אני לא רוצה להתרגל לראות בחורות אחרות בבגד ים, כי זה מקהה את הרגישות וההתרגשות מהאישה שתהיה לי. אמא שלו שהקשיבה לוויכוח התערבה לפתע לטובתו- אמרה לבעלה: הוא צודק! אולי היית מתלהב ממני יותר אם לא היית רגיל לזה...
ולכן נראה לי שאכן חרדים נדלקים מהר יותר על נשים לעומת חילונים שיתגרו רק ממחשוף עמוק ולא ממש יספרו אותי ואת אחיותי החרדיות, אבל מצד שני זה גם משמר את היחסים בין איש לאשתו- כשהאיש רואה רק אצל אשתו את הגוף.
כמובן אני נגד גברים שמעירים על צניעות או מגישים לי ברוב טובם עלון מלא איומי גיהנום בגלל הפאה הקצרה והצנועה שלי. לטעמי רבים מהגברים שעוסקים באובססיה בצניעות ונגד פאות פשוט מאוכזבים מהאישה המכוערת שלהם ומקנאים בשכנה יפה. זה הכל.
ובלי קשר לאותו בעל תשובה, העולם החילוני מלא וגדוש התייחסות לאישה כאובייקט מיני- מהפרסומות ועד להטרדות המיניות במקום העבודה שממש נהפכו לנורמה. וגם הנשים עצמן מתלבשות כאובייקט מיני בכל מקום. אין שום מוסריות בלהחצין מיניות ולגרות גבר נשוי.
אצלינו היה אחד, נשוי צעיר שהוא ר"מ בישיבה, שהתרגז על כך שבנות נוסעות לרבי וממש דיבר נגד זה. אני לא הבנתי איך הוא מתנגד שבנות יסעו ויתחזקו ביראת שמים ויחוו חוויה רוחנית נפלאה, עד ששמעתי בשמו עוד כמה "פנינים" והבנתי שהבן אדם סוטה ומסתכל כל הזמן על בנות. הוא חושב שבגלל הבעיה שלו בנות צריכות להפסיק לנסוע וללמוד תורה. אגב, יש לו בעיות הרבה בשלום בית.
|
|
|
|
|
|
