האמת יוצאת החוצה

אמשלום,

הניתוח של קובי אריאלי נוטף ציניות.
הוא לא בדיוק מסתכל על חצי הכוס המלאה..

בענין ה'קורלציה' בין תמיכה בפתרון בדרכי שלום לבין עבודה זרה , מענינים דבריו של ר' נחמן מברסלב כפי שמוסרם תלמידו ר' נתן : "דבר לענין מלחמות המלכים שנלחמים על איזה נצחון ושופכין דם הרבה בחנם וכו' ואמר שכבר נתבטלו הרבה שטותים מן העולם מה שהיו תועים ונבוכים בדורות הראשונים [כגון עניני עבודות זרות שהיו שוחטים בניהם למולך , וכיוצא עניני שטותים שהיו בדורות הרשונים] ועכשיו נתבטלו הרבה שטותים , ועדין טעות זו ומבוכה זו של מלחמות לא נתבטלו . והיה מתלוצץ מן חכמיהם ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא , שיוכל להרוג אלפים נפשות בפעם אחת . וכי יש שטות יותר מזה לאבד ולהרוג נפשות רבות בחנם .

ממללא

האם אין זו דוקא התפיסה הניאו שמרנית שביסוד השקפתה עומד הרעיון שהכל יחסי ? הרי התפיסה הזאת אומרת שעל מדינות לפעול אך ורק בשם אינטרסיהם במשוחרר מכבלים מוסריים . דוקא התפיסה השמאלנית דורשת בשם מוסר אוניברסלי להתרסן ולהתחשב בכללים שמחייבים את כולם באופן אחיד.

מציץ,

אני שוב נמנע מלהיכנס לויכוח הישראלי שמאל-ימין, כיוון שלענ"ד פילוג המחנות האלו בישראל אין בו דבר מלבד שבטיות, עדריות ואינטרסים.

העימות פה הוא בין תפיסה מודרניסטית, שמבחינה בכללי מוסר אובייקטיביים ואני חושב שהיא מקובלת על רובו המוחלט של הציבור, בלי קשר לזהות הפתק שהוא משלשל בקלפי.

מולה קיימת תפיסה שלא מכירה במוסר אוניברסלי אלא ב'כל אחד והמוסר שלו', ולכן אפשר להיות מחד הומניסט קיצוני, על כל המשתמע מכך, ובד בבד לתמוך בזכותו של האחר לרצוח על רקע חילול כבוד המשפחה, כיוון שזוהי האמת וזה המוסר שלו.

הביטוי הדתי של תפיסה כזו הוא שאין אמיתות מטאפיזיות, כל אחד והאמת שלו, לרבות העגל כאמת.

הביטוי הפוליטי הוא מחד תפיסות אולטרה-שמאליות שאף לא מנסות לנתח אובייקטיבית את הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא לקבוע מראש שהצד השני צודק לאור סולם הערכים שלו (כך למשל, מיכה שטרית יכול לשיר את השיר :"תחזור הבייתה ותראה, יהודים ערבים, ואתה תקוע ביניהם...").

מאידך, אפשר לראות שימוש בתפישה הזו בטיעונים של פוליטיקאים חרדים העומדים על זכותם לנהל את חייהם לפי אמונתם, במנותק מהכלל ודרישות הכלל (לימודי יסוד, שירות צבאי וכיו"ב).