קללה על משפחת קנדי

אשר
האומנם כולם נשמעים כאן לפקודותיה של איקה ומשאירים את החבילה מחוץ לשער???

איני יודע מי היא הסבתא שלך; אמנם אילו היתה היא שגרירת ארה"ב, והיתה נפגשת על סיפון האניה עם יהודים נדכאים ושבורים הבורחים מאימת מלחמת העולם השניה, והסבתא היתה מתנכלת להם...

הייתי רוצה ומתעניין לדעת מי היא אותה סבתא.

הלבן


אתה רציני

אשר,

השאלה שלך רצינית, לדברי הלבן אני זאת שפוקדת על השארת השכל מחוץ לשער האשכול,הוא אינו מבין שזה כלל שנקבע על ידי השם, שבאשכולות מהסוג הזה לא השכל הוא שמדבר אלא, הדמיון.

להלבן.

על סיפור הקללה של הרב דז'ייקובסון שמעו כבר לפני עשרות שנים, עוד בחייו של הרב, אך מעולם לא שאלו אותו לאמת את הסיפור, והוא אף לא כתב עליו בזכרונותיו.

אולי עבורך זה ראיה.

לי זה אומר רק דבר אחד:

בול S.

אם תברר, שקנדי השגריר היה על אותה ספינה שנסע בה הרב דזייקובסון בשלהי אלול תרצ"ט, מאירופה לנ.י. יש לך רק ראיה שהוא נסע על ספינה עם קנדי, אך לא ראיה, שהוא נפגש אתו או שהוא קילל אותו, ואף אם הוא קילל אותו, אם קללתו נתקבלה.

מה היה כח קללתו, קללת הדיוט?

אני שמעתי שהיה רב חבד"י שקילל את סאדם חוסיין.

האם אתה מוכן לאשר שמועה זו?

האם ידוע לך מי היה הרב?





תוקן על ידי - נישטאיך - 04/02/2004 8:08:31

אותי פחות מעניין אם כן קילל או לא קילל, או אפילו אם הקללה עבדה או לא (גילוי נאות - יש לי השערה מסויימת...).

מה שכן ראוי לדיון, לעניות דעתי, היא מי שמו לקלל. אם היתה לו זכות לקלל. אם יש מוסריות איזושהי בקללה שמטיל אדם אחד על רעהו (או אויבו), שיקרו לו אסונות כאלו או אחרים.

בי, אישית, זה מעורר רתיעה (לפחות).

איך קללה עובדת? האם מישהו שמאמין בה', בהשגחה פרטית, יכול להאמין שקללות מזיקות? הלא "אין עוד מלבדו"?

חבצלת,

",,,כל המקלל אחד מישראל לוקה, שנאמר לא תקלל חרש, ולמה נאמר חרש שאפילו זה שהוא אינו שומע ולא נצטער בקללה, בקללה זו לוקה על קללתו"

רמב"ם, שופטים, סנהדרין פכ"ו ה' א)


"אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין,,,,(ב)עברות שבין אדם לחברו, כגון: החובל בחברו, או *המקלל* חברו, או גוזלו,,,"

הלכות תשובה פ"ב ה'ט


תוקן על ידי - איקה - 04/02/2004 12:46:07

איקה




ינוקא

שאלה דומה לשלך נידונה כמה פעמים בפורום.

עקרונית, יש כאן כמה תשובות.

א. קללה אינה מזקת, אלא שהיא מפחידה, והנזק שלה, אם הוא קיים, הוא רק מחמת הפסיכולוגיה האנושית. אבל גם היזק פסיכולוגי יכול להזיק, אפילו להרוג.

ב. הקללה מועילה מפני שהמקלל מזמין דין שמים על המקולל. הרי זה כעין מה שאמרו במדרש ששרה אמרה "חמסי עליך" על אברהם, ובזאת ביקשה שידונו את דינו בשמים ויראו מה מגיע לו, לטוב ולמוטב.
אמנם, שם סוף הסיפור, לפי המדרש, היה עצוב. כי בודקים קודם כל את פנקסו את המתלונן, וגם אפשר לפרש שחז"ל לא באו אלא להזהיר את האדם, על דרך המשל, מפני תלונות בלתי מוצדקות על חבירו. אבל ניתן למצוא כאן, בה במידה, אמונה והסבר בכוח בקשת הדין אם לא קללה ממש.

וכן מצאנו לגבי אחד האמוראים, שביקש לקלל מישהו שציער אותו, ובסופו של דבר פירש לעצמו שראה אות משמים ש"גם ענוש לצדיק לא טוב".

ג. בקבלה מימי הזוהר ואילך, התפתחו תיאוריות שמסבירות כיצד קללה יכולה לפעול, על ידי שהיא מוצאת מקום להאחז בספירות הרשע, עקב חולשתן של הספירות הטובות. אך ראוי שמישהו שמבין בזה יותר ממני יענה על כך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רבותי הדיון הזה תמוה מאוד בעיני.
האם די בעובדה שמקרה קרה אחרי מקרה כדי להוכיח סיבתיות?

כדי להוכיח משהו צריך לבדוק אם "כל קללותיו" של אותו צדיק קוימו. ומסופקני.
מה אם יבוא פלוני ויאמר , הנה ברכני הצדיק ולא התקיימה הברכה. קללני ולא התקיימה.

כדי להוכיח משהו צריך להראות שקנדי קולל רק על ידי אותו צדיק. ומסופקני.
מה אם קנדי קולל על ידי קאדי, כומר, רב חבד"י, רב ליטאי, ורב בלזאי. ושכנו האתיאיסט . מי מהם גרם לקללה שתחול? הקאדי? הכומר? איזה רב? האתיאיסט?

האם בכלל קללות מתקיימות? האם ניתן להוכיח חוק כזה לפיו קללת אדם אכן מתקיימת? האם בכלל ניתן להוכיח משהו כזה.

כדי להוכיח משהו צריך להראות שאין סיבות אחרות לצרור צרותיו של קנדי. אולי זה קשור דווקא לאופיים הפזיז? אולי זו הצטברות מקרית של מאורעות? אולי לא ומישהו רודף אותם? אולי איזה קונספירציה? לא יודע? האם בדקתם את כל האפשרויות? כבר שמעתי סיפור מופרך שהסי.אי.אי רודף אותם.

במחילה כל האשכול הזה הוא טחינת מיים וחסר כל משמעות לגבי השאלה מי ומה גרם לצרותיו של קנדי.

מילא אם כל הקללות של אותו אדם קויימו. מילא אם הוא היחיד שקילל, מילא אם לקללות יש בכלל משמעות מוכחת, מילא אם אין סיבות אחרות שיתכנו להסבר התופעה, מילא אם הוכח שהמדובר בכלל בתופעה חריגה.
אבל כל זה איננו, אז מה זה הדיון הילדותי הזה?

לטעמי אם כבר, אני תומך בדעה זה שמדובר בקונספירציה של המאפיה האיטלקית שרודפת את משפחת קנדי מאז ימיו כתובע פדרלי.

זה מופרך, זה לא נכון היסטורית. טפשי, וילדותי אבל העניין עם הקללות היא ברירה גרועה עוד יותר.

מצורף קובץ

כמדומה שבתורה מובאת הקללה כעוול שנעשה ע"י המקלל למקולל, אבל לא כדבר שמתקיים, וכאמור (מלכים א ב, א): והוא קללני קללה נמרצת גו' ואשבע לו גו' אמיתך בחרב.

ולענין נסיעתו של הרב דזייקאבסאן מאירופה חזרה לנ.י. מצורפת כאן תמונת הצאתכם לשלום שעשו לו בישיבת הרבי באטוואצק שבפולין. הרב דזייקאבסאן יושב במרכז, על העגלה. משני צדדיו עומדים ראשי הישיבה והמשפיעים בישיבת חב"ד המרכזית: הרב יהודה עבער, הרב ברוך פרידמן והרב דובער מקורניץ, ומאחוריו חלק מהתלמידים שנסעו ללוותו.

מיימוני

בכל דיון על קללות חייבים להזכיר את מעשה בלעם .

"ומי איכא ריתחא כלפי שמיא ? אין ! דתניא 'ואל זועם בכל יום ' - וכמה זעמו ? רגע . וכמה רגע ? אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושמנה בשעה וזו היא רגע . ואין כל בריה יכולה לכוון לאותו שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון . השתא דעת בהמתו לא הווה ידע דעת עליון הווה ידע ?! אלא מלמד שהיה יודע לכוון שעה שהקב"ה כועס בה . והיינו דאמר להו נביא לישראל : 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגומר' . מאי 'למען דעת צדקות ה'' ? א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל : דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע , שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט . והיינו דקא"ל בלעם: 'מה אקב לא קבה אל מה אזעם לא זעם ה'' - מלמד שכל אותן הימים לא זעם . "

עכ"פ רואים מכאן שעצם העובדה שלא נתקיימה קללתו של בלעם נחשבת כנס לדברי הגמ' . והנביא (מיכה ו) מונה אותה יחד עם שאר נסי יציאת מצרים .

ובנוגע להסבר קבלי על ענין הקללה יש ל'אור החיים' אריכות בזה בפרשת בלעם . תוכן דבריו שהקללה אינה מועילה אלא למי שיש לו חטאים והקב"ה מאריך לו אפו עליהם ,שעל ידי החטאים האדם פוגם במקור החיים של אותו ענף שבו תלוי המצווה שעבר עליו , ועל ידי הפגם יש לחיצונים אחיזה בשורש הזה , ואז אם הקללה נעשית בשעת התעוררות הדינים הרי זה מביא עליו את הזעם שיש עליו מצד אותם חטאים .

אני מתפרץ פה בדברים שאולי אינם קשורים ואינם ממין העניין, אך אולי כן.
שמעתי שערכו מחקר על אנשים מורעבים (וייתכן שזה היה בזמן השואה באחינו היהודים) ששמו לפניהם מנת אוכל, ולא נתנו להם אפשרות לאוכלו, ואח"כ נתנו את האוכל לכלבים והללו מתו.
רעיונו של הסיפור - נתינת עיניים עלולה להרע לדבר.
ואולי כך גם עובדת שיטת הקללה - נתינת העין לרעה באדם אחר עלולה לפגוע בו ברובדים הסמויים מעינינו, כמו-גם מהגיוננו.

אשר, אם סבך תלה כביסה בנעוריו, אני כבר בעדו...

ובעניין קללות, חוץ מהעניין המוסרי שהעלתה חבצלת, האם אין מטרידה אתכם הקרבה בין פעולה זו לבין מאגיה שחורה? האין כאן משום אינוסו חלילה של הקב"ה להיכנע לגחמות איבותיהם וחיבותיהם של ברואיו?