ההיה שאול המלך סכיזופרן? [איקה]

שכני היקר, זה בשבילך חומר חומר למחשבה.

זו תחילת היכרותנו עם שאול,והמסופר עליו(*על תכונותיו*):",,,בן אפיח בן איש ימיני גבור חיל, (*אביו* היה ידוע כגבור חיל, לא הוא) ולו היה בן ושמו שאול בחור, *וטוב*, ואין איש מבני ישראל *טוב ממנו*,(יותר מידי טוב "יתרון טוב הלבב = נטיה לקצה אולי?) משכמו ומעלה גבוה מכל העם"

על הפסוק "בן שנה שאול במולכו" שמואל א.יג/א

דורשים חז"ל יומא ג' כב ע"ב (בקיצור)

"בן שנה שאול במלכו". אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה?.....אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול לדורות רבים - מפני שלא היה בו שום דופי של יוחסין, שהיה כשר מכל הצדדים, שאמר ר' יוחנן: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו,,,
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול והגיע לידי עברות מפני שמלכתחילה מחל על כבודו...
ונאמר " ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד - שאילו היה תופס את המלוכה בתוקף לא היה נחש מעיז להתקיף את יושבי יבש, ונמצא שגרמה ענוונותו למכשול.... (= ההליכה עד לקצה)

שאול נבחר להיות למלך כשהיה בו הפוטנציאל להיות מלך, הוא נכשל. ה"מכה" של הירידה מאיגרא רמה לבירה עמיקתה יכולה להיות נפילה שלא קמים ממנה יותר לאנשים שהם חסרי ניסיון, ונאיביים.

ראה מה נאמר על דוד,,,

איקה,

א. הבאת דברים רבים מהרמב"ם על מחלות נפש, אך לא הבאת דברים הקושרים - אצל הרמב"ם - את שאול עם מחלות הנפש.

ב. התנהגותו של שאול תמוהה בעיננו, ובעיני פרשני כל הדורות. אין בכך ספק. אך את (ואחרים באשכול) הדבקת מחלה ספציפית לשאול. לזאת אין בסיס.

ג. מי מפרשנינו נהג כך? דומני שהובא לעיל ציטוט מהמלבי"ם הקובע ששאול לקה במלנכוליה.


אוי לשכן ואוי לשכנו

שכני היקר,

אינני פסיכאטרית קלינית ואינני מתיימרת לאבחן מחלות, המסר שרציתי להעביר הוא ששאול לקה בנפשו - נראה היה לי שלפי הגדרת הסכיזופרניה היא מתאימה למקרה של שאול.

הבאתי את דברי הרמב"ם לא בכדי לקשור ספיציפית את שאול עם מחלת נפש, אלא כדי להביא את העיקרון עליו מבוססת כל תורת מחלות הנפש למיניהם. – וזה *הבסיס* להדבקת מחלת הנפש לשאול

כבר בתשובתי לאצת ים, לא התעקשתי דווקא על סכיזופרניה:

"האמת היא שאינני בטוחה ששאול סבל מסכיסופרניה, ואם תרצה אסכים להתפשר על מאניה דיפרסיה, זה הרי לא עקרוני לנושא האשכול, הדיוק בזהוי המחלה. – כל מטרתי היתה להראות ששאול לקה במחלת נפש שהתבטאה בהתפרצויות אלימות של שנאה - בצורה קיצונית עד כדי פיצול באישיותו. שעד כמה שאני יודעת מאוד קרובות להגדרת הסכיזופרניה."

ואולי אצת ים יבוא ויוסיף להשכילנו.

אסביר לכם את דברי הפסוקים בעיניים אחרות.
תודה לאיקה.

שמואל א. פ' יח /ט
"ויהי ממחרת היום ותצלח רוח רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו
ידוע שרוחם הסוערת של חולי הנפש ובעיקר חולים בתקופת הדכאון שלהם, נרגעת מאד ע"י מוזיקה.
לך לבי"ח לחולי נפש, ותראה את האחוז של האנשים שם התלויים, ממש תלויים, במוזיקה.
יתר על כן, את המילה "מתנבא" מסבירים המפרשים שהכוונה ממלמל דברי שטות ושגעון. מוכר?

כ/לב " ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר למה יומת מה עשה? ויטל שאול את החנית עליו להכותו"
גם זה מוכר. אצל חולי המניה דיפרסיה, יש נטיה לחלק את העולם לשנים: אתה איתי או נגדי. אם שואל יהונתן את שאול מדוע הוא מנסה לפגוע בדוד, הריהו הופך לדוד מס' 2. חד וחלק. אין שטח אפור. שחור משחור או לבן משלג.

כ/יז " ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו כהני ה' כי גם ידם עם דוד,, ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכוהני ה' "
האם עולה בדעתך, ששאול הצדיק יהין בדעה צלולה להמית עיר שלמה. מה זה? עיר הנידחת? (אני מודה שזה טיעון חלש יותר.)

כד/טז
"ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול, הקולך זה בני דוד? וישא שאול קולו ויבך ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני טוב ואני גמלתיך רע"
הנה, עובר שאול מהמרדף אחר דוד אל הבכי הנרגש של אהבת דוד. הצדקת כל הסבל העובר על החולה, בשל עבירות אלה ואחרות שעשה, הן מסימני המעבר לתקופת הדכאון.

קרא את כל הפרשה, ותראה את המעברים החדים שעושה שאול. את "גבוה מכל העם" שהופך לרוח ה' רעה". מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וחזור. רוחו סוערת. הוא מתנבא. נופל. קם. רודף. בוכה. שוב רודף. גוזר גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהם (הדבש). חוזר בו. רוצה להרוג את יהונתן. חוזר בו.
המעברים החדים. המעברים החדים.

לכל המאבחנים.

תיאור מפליא של חולה איידס בספר תהלים?

"מכל יתר המזמורים, מאריך מזמור ל"ח בתיאור יסורי המחלה, בפרק זה מתוארת המחלה בעיקר כמחלת עור, חבורות מבאישות ונמקות, אליה נלוות חולשה כללית, פעימות לב חזקות וכהות עיניים, נוסף ע"כ מתאונן החולה, כי איבריו הפנימיים "הכסלים", מלאים "נקלה", ואין בגופו מקום שלא נפגע". (עמוס חכם, סיכום מזמור לה).

בעבר חשבו שאין כאן תיאור של מחלה מסויימת ומוגדרת, אולם לאחרונה הפנה פרופ' עלי דייויס את תשומת הלב, לדמיון המפתיע, בין תיאור סימני המחלה ומצבו החברתי של החולה, על פי תהלים, לבין מחלת ה"כשל החיסוני הנרכש", ((AIDS הנוראה. (אסיא מז-מח, יב ג-ד, כסלו תש"ן, עמ' 31).

באסיא מט-נ (יג, א-ב, תמוז תש"ן, עמ' 171-172) מגיב הפרופ' דייויס מביה"ח הדסה בעין כרם:

הטיפול בבעיה הוא יפה, אבל הרשה לי להעיר, שלמרות התיאור שבמזמור ל"ח, הוא התיאור ההולם ביותר שאני מכיר עבור איידס קליני, הרי התמונה אינה ספציפית, ויכולה גם להתאים לכמה מחלות סיסמטיות קשות כגון: לפרה ("צרעת"), מחלות גרנולומטיות מסויימות כגון גרנולומה אינגווינלי, עגבת, פיאמיה, ספטיסמיה, שחפת נפוצה, ...

מי שקורא את המאמר בקפדנות ירגיש בזאת, אבל מי שלא מתעמק יגול לחשוב שאני מקבל את הציטוט מספר תהלים כספציפי".

המאמר והתגובה, מובאים באסיה ז דפים 92-93.




תוקן על ידי - נישטאיך - 27/01/2004 10:14:57

"אמר ר' יוחנן : *ענוונותו* של ר' זכריה בן אביקלוס החריבה את ביתנו, ושרפה הכלינו, והגלתנו מארצנו"


תודה לאצת ים, ולנישטאיך.

הניסיון לאבחן במדוייק מחלות שאירעו לפני אלפי שנים על סמך סימפטומים לא ברורים הוא ניסיון יומרני מעט. בהקשר של שאול מעט המקורות בנושא מציעים פרשנויות שונות להפרעת הנפש של שאול. י סוגין (1967) סבור ששאול סבל ממה שהוא מכנה "נוירויזה" ו"דיפרסיות קשות" כלומר מדיכאון חד קוטבי. אורבך (1957) שהיה בעל הכשרה תיאורטית ומעשית כרופא, טען ששאול סבל מסימפטומים של פרנויה. יש אף הטוענים, בירם ( 1964) ששאול לא היה חולה נפש במלוא המובן, הייתה לו רק "נטייה למרה שחורה רגשנות מופרזת וקיצוניות". ואין לסווגו כחולה ברמה פסיכוטית. היה גם בעבר ניסיון מגוחך מעט לסווג את שאול כבעל מחלת סוכרת. (יונתן בן נחום תשמ"ט)

עם זאת אולי אפשר אולי למנות את הסימפוטמים ולאחר מכן לאבחן בעזרתם ממה הוא "לא" סבל ובדרך השלילה להתקרב לאבחנה נכונה.

א.
'רוח רעה'. (שינוי מצב רוח)

שאול המלך מתואר כסובל מ"רוח רעה" המבעתת אותו. " וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה':"
רוח זו מובילה אותו להתקפים תוקפניים ובמקרה אחד אף לניסיון רצח של דוד: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם"
אכן בדרך כלל רוח רעה מציינת עצב ודכאון. וכפי שמציין הרמב"ם בפירושו לאבות (רמב"ם משניות שבת ב: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מרוח רעה באומרו רוח רעה קורא לכל מיני החולין הנקרא בערבית מלקוניא) לכן דעה מקובלת היא ששאול סבל בעיקר מדיכאון. אך, הביטוי "ביעתתו" מראה כי זו הייתה רוח רעה, לא של דיכאון אלא של חרדה ובעתה.
עוד נקודה חשובה: אותה הרוח הובילה אותו להתקיף את דוד דבר שאינו מאפיין הפרעת דיכאון שבדרך כלל מובילה דווקא לפאסיביות. זו לא רוח רעה המובילה לקהות ואי פעילות אלא להיפך להתנהגות תוקפנית.

ב.
'נבואה' (הלוציוניות והזיות)

סימפטום שכמדומני לא נותח כדבעי עד כה, הוא נושא 'נבואת' שאול:
בדרך כלל אנו מבינים ש'נבואה' עניינה במצב תודעה דתי וקדוש המביא את האדם לדלוזיות והזיות. לכן בדרך כלל לנבואה יש מובן חיובי. אך נדמה שאצל שאול זה אחרת. הוא אמנם 'מתנבא' אך לא באותה הדרך של 'בני הנביאים'.
הפעם הראשונה בה מופיע שאול כמתנבא הוא לאחר הכרותו עם שמואל: לפי תחזיתו של שמואל שאול יפגוש חבר נביאים "וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" הנבואה כרוכה ללא ספק במצב תודעתי ייחודי המביא להזיות ודלוזיות. ברור שבהיות הנבואה תופעה תרבותית בחברה הישראלית הקדומה, אין לראות בה לכשעצמה חריגה והפרעה נפשית. אבל בהקשר לשאול המספר המקראי עצמו מציין שזו הייתה חריגה: "וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?" כפי שכבר מסבירים המפרשים היה תהליך ההתנבאות כרוך בהכנות רבות, התלמדות ארוכת טווח ואורח חיים ייחודי. אבל שאול 'התנבא' ללא כל אותה ההכשרה.
שימו לב גם לפסוק הבא: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת" ושאול אם כן עובר התקפה המופיעה כאן עם "התנבאות". הדרך הפשוטה בה ניתן להבין 'התנבאות' זו היא שהיא כרוכה ישירות לרוח הרעה. כלומר שהמדובר במצב של הזיות ודלוזיות בו היה נמצא והקשור לאותה רוח רעה.
כך גם מופיעה 'התנבאות יותר מאוחר כאשר שאול רודף אחרי דוד. הוא שוב נפגש עם חבל נביאים "וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם":שוב שאול עובר באופן חריג ומעורר תמהון ולא במובן חיובי. ניתן להסיק איפה ששאול מגלה נטייה לדלוזיות והזיות שווא לא כחלק מאורח חיים, הכשרה ודבקות דתית אלא מתוך הפרעת אישיות. לכן התנבאות זו מביאה אותו גם למעשים פסולים ומסוכנים.

בהקשר זה ניתן גם לציין את סיפור בעלת אוב: שאול מגיע לבעלת האוב כדי לדעת מה יעלה בגורלו. והיא מצליחה להעלות לפניו את שאול מבין המתים. כפי שכבר אמר הגאון ר' שמואל בן חפני כל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים. והרלב"ג גם מסביר שהיא הצליחה לפעול על דימיונו כך שיראה לפניו את שמואל. הקלות בה הצליחה בעלת האוב לשכנע אותו שהוא רואה את שמואל גם הם מראים שלשאול הייתה נטייה להזיות ודלוזיות. גם סיפור שמואל הייתה 'התנבאות' של שאול.

ג. מחשבות רדיפה כפייתיות.
שאול, כך נראה סובל קשות מהרהורי רדיפה וקנאה. הוא מקנא בדוד וחרד מפניו: וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו, לשם כך נוקט שאול מפעולות קיצוניות מחשבות אלו חורגות מהמציאות באופן קיצוני, הרהורי הרדיפה שמתחילים בדוד ממשיכים הלאה בחשדות ביונתן: "וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ ולבסוף בכל הסובב אותו: "וישמע שאול כי נודע דויד, ואנשים אשר איתו... ויאמר שאול, לעבדיו הניצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני: גם-לכולכם, ייתן בן-ישי שדות וכרמים--לכולכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות. כי קשרתם כולכם עליי, ואין-גולה את-אוזני בכרות-בני עם-בן-ישי, ואין-חולה מכם עליי, וגולה את-אוזני: כי הקים בני את-עבדי עליי לאורב, כיום הזה"
מה שמראה יותר מכל הניתוק מהמציאות שבמחשבות אלו היא בעובדה ששאול עצמו מדי פעם מתפכח ונשבע שלא יחזור אליהם עד ההתקף הבא.

ד. תוקפנות
שאול מגלה עקב אותם הרהורי רדיפה תוקפנות נוראה, הוא מנסה לרצוח את דוד מספר פעמים, הוא מקריב את בנו יחידו מירב ולו בשביל הסיכוי שכך יהרג דוד: " וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים: הוא מנסה לרצוח את בנו יחידו יונתן, ובסופו של דבר רוצח עיר שלימה בשל כך ששיכנו בתוכה את דוד.



אלו סימפטומים ברורים מאוד ועכשיו נבחון את האפשרויות.

נא להקפיד לא לכתוב שם ה' בציטוטים
מ. משנה

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 08/11/2011 14:51:09