|
|
| נשלח ב-31/1/2004 23:36 |
 |
| |
מציץ:
מעשה בשמערל שהחליט בבוקר בהיר אחד שהוא נפוליאון התחפש כמוהו, החל לנאום בצרפתית והכריז על מלחמה נגד הרוסים והכין המטאטאים בביתו לקרב. לקחו אותו ואשפזו אותו בבית-חולים. קם איזה חוכם אחד סובב באצבעו והקשה, והרי יוסל' התחפש בפורים לנפוליאון ולא אושפז, והרי געציל הודיע שהוא חכם כמו נפוליאון ולא אושפז. אז למה את שמערל לקחו? שאלה טובה. מה באמת ההבדל בין פסיכוזה דהיינו מצב של מחלה קשה לסתם בעיות התנהגות ?
תשובה:
בפסיכוזה האדם מאבד קשר עם המציאות והוא לוקה במחשבות שווא ללא שהוא מודע לכך. לכן שמערל לקה בכך שהתנתק מהמציאות לעומת האחרים, וכמעט חסר שליטה על התנהגותו לעומת האחרים שלמרות דמיונותיהם, מודעים לכך שהם מדמיינים, ויש להם שליטת מה על התנהגותם. עוד נקודה חשובה היא שחל באדם שינוי חריף ובולט בהתנהגות לפני שחלה להתנהגותו לאחר שחלה.
במקרה של שאול ההתפרצויות מתחוללות ללא סיבה חיצונית מיידית ולכן לא מדובר בהתקפי כעס. המדובר בהתקפים שבהם שאול עצמו, כשהוא מתפכח מהם "אינו מבין" מה נפל עליו ומבקש סליחה מדוד ומבטיח שלא יחזור לכך (האם איוואן האיום גם היה מבקש סליחה מנרדפיו?) אבל זה לא מחזיק מעמד שכן ההתקפים הללו אינן בשליטתו. חוסר השליטה הזה ששאול עצמו מצטער עליהם, הם ההוכחה המובהקת לפסיכוטיות. גם יש פער גדול בין התנהגותו השקטה של שאול כשאינו נמצא בהתקף לדרך התנהגותו האחרת כשהוא כן מותקף ברוח רעה. התוקפנות של שאול אינה מאפיינת אותו כלל והנוכחים בסביבתו תמהים על כך כפי שהמקרא עצמו מציין.
בהתייחס ל"הזיות" אני חוזר שוב על דברי שהמקרא עצמו מציין שהייתה כאן חריגה. ההתנבאות של שאול הייתה שונה מכל דרך ההתנבאות של הנביאים.
כאמור: הזיות לבד אין בהם די, התנהגות תוקפנית אין בהם די, מחשבות שווא כפייתיות אין בהם די. אבל אדם שנתקף בהזיות שבשלהם הוא לוקה בתוקפנות ונשטף במחשבות רדיפה זה תסמין מובהק למחלה לא פחות משחום גבוה ושיעול כבד זה תסמין מובהק לזיהום בדרכי הנשימה.
ברגע שהמקרא כתב את הפסוק "ותצלח רוח ה' רעה אל שאול ויתנבא (ת"י: ואשתטי. מצ"צ: מדבר דברי שטות)... ויטל שאול את החנית ויאמר אכה את דוד". הרי שהוא הכריז בקול גדול וברור: להווי ידוע לכם ששאול חלה מאוד בנפשו.
נכון ששאול קינא בדוד. אבל השאלה האם הוא ראה בזה איום המצדיק הריגה היא שאלה שצריך לשאול את שאול עצמו. והרי הואר עצמו אמר לבדו כי זה מעולם לא היה הגיוני להצדיק הריגת דוד. הרי הוא אמר על עצמו על רדיפתו את דוד: "חטאתי... הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאוד".
ועתה, שער בנפשך חבר שלך ידיד קרוב. שקט ונורמלי לחלוטין. הוא עבר טראומה קשה. לאחר אותה טראומה אתה מזמין אותו לכוס קפה. אתה שופת קפה ופתאום ללא סיבה הוא מתחיל למלמל לעצמו שטויות מוציא סכין ומתקיף אותך וצועק שאתה מסוכן לו כי הנה אתה רוצה לשפוך עליו מים רותחים. האם האיש הזה לא נראה לך זקוק לטיפול מיידי?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2004 23:42 |
|
| |
מציץ, לא עלי המלאכה אלא עליך, אדרבא הפסק גם להתעניין במה עשה חם לנוח, ואם אתה דווקא רוצה... כבר פתח ישרן אשכול מתאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2004 23:56 |
|
| |
מציץ
לא מכיר את גויליאן גיינס
ואגב לא משה שמי כי אם מוישה. ככה אני מקפיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 02:54 |
|
| |
נישטאיך,
אשריך ואשרי חלקך. בדיוק למאמרים מסוג זה התכוונתי לעיל.
וכעת יש לחכות למחקר שיעסוק בבעיות הפרוסטטה של שאול המלך, שהכריחוהו ליפנות דווקא באותה המערה.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 10:36 |
|
| |
מוישה
יפה הניתוח שלך ומעניין. מאיפה אם מותר לי לשאול, יש לך את הידע הזה?
נישטאאיך
כנראה בניגוד אלי לא קראת את מה שכתה מוישה. הוא כבר כתב בהתחלה שמישהו היה לו תיאורייה מצחיקה הזו שדל סוכרת. חבל שהוא לא הביא הלינק שנצחק קצת אבל היית צריך לכתוב שכבר מוישה הזכיר את זה. ואוי לנישטאייך ואוי לשכנו
בכלל הכבוד כאן אחד לשני בפורום הזה קצת מביש.
תוקן על ידי - בריסקער - 01/02/2004 10:40:24
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 16:51 |
|
| |
בריסקער,
עד מתי אתם מניחים כבוד התורה ועוסקים בכבוד הבריות?
וחוץ מזה בשביל כבוד צריך לעבוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 21:29 |
|
| |
ואם בפסיכוזה עיסקנן,
אי אפשר שלא להזכיר את - "שבתאי צבי,שנולד באיזמיר 1626,ורכש בה השכלה הלכתית רחבה, ואף השכלה קבלית לא מבוטלת. כבר בגיל צעיר ניכרו בו סימנים של פסיכוזה מאנית-דפרסיבית, שמאפייניה הם התרוממות נפש מאנית, ואף אקסטטית לפרקים, מצד אחד, ושקיעה דפרסיבית ומלנכולית, שסימניה החיצוניים הסתגרות והתבודדות, מצד שני. בין שני המצבים הקיצוניים הללו הפרידו תקופות ביניים של התנהגות נורמלית.
טלטלות פסיכוטיות אלה בין התעוררויות המאניות לבין הגילויים הדפרסיביים התמידו במרוצת ימיו של שבתאי צבי עד מותו. מאוחר יותר תוארו מצבים אלה בידי חסידיו ומאמיניו בטרמינולוגיה תיאולוגית כמצבים של הארה והסתר במאבקו של המשיח עם הקליפות ובמלחמתו להכרתתן ולביעורן."
(מתוך : ראשיתה של התנועה השבתאית, יורם יעקובסון)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2004 01:29 |
|
| |
לשכן,
מקום הניחו לך להתגדר בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 11:25 |
|
| |
בריסקער.
צדקת, אשריך וטוב לך, שידעת שמוישה כתב, של"מישהו" היתה תיאוריה מצחיקה ששאול היה דל בסוכר, אני מצטער שידעתי מי היה זה שכתב זאת, כתשובת המשקל אציי, שהשכן הזכיר תיאוריה באשכול זה, ששאול סבל מבעיות פרוסטטה, ואני מצהיר שאיני יודע מיהו ה"מישהו" שאמר זאת.
יום טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 06:36 |
|
| |
לא נכנסתי לדיון עצמו
כמובן שבעבר ההיסטורי לא היו תרופות אנטי פסיכוטים,כיצד מביא האלוקים רוח רעה על שאול
כאשר ידוע שאין פסיכיאטריה שיכולה לתת מענה ראשוני ולא לגרור אותו ברוחו הקשה בהמשך?
האם לשאול היה סיכוי להתנהג אחרת מכפי שהתנהג?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 15:39 |
|
| |
אל תגעו במשיחי!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 16:33 |
|
| |
עממי
אין אלוקים מעניש מבלי להכין קודם תרופה, הנה הפסוקים הרלוונטיים- הפראנויה והתרופה.
שמואל א פרק טז
יד) וְרוּחַ יְדֹוָד סָרָה מֵעִם שׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוח רעה מֵאֵת יְדֹוָד:
(טו) וַיּאמְרוּ עַבְדֵי שׁאוּל אֵלָיו הִנּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתּךָ:
(טז) יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגּן בּכּנּוֹר וְהָיָה בּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגּן בּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ: פ
(כג) וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שׁאוּל וְלָקַח דּוִד אֶת הַכּנּוֹר וְנִגּן בְיָדוֹ וְרָוַח לְשׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה: פ
מענין לציין בהקשר הזה רעיון יפה של הרב אבינר
שמואל א פרק יז
(נז) וּכְשׁוּב דּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפּלִשׁתּי וַיּקּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שׁאוּל וְרֹאשׁ הַפּלִשׁתּי בּיָדוֹ:
(נח) וַיּאמֶר אֵלָיו שׁאוּל בּן מִי אַתּה הַנּעַר וַיּאמֶר דּוִד בּן עַבְדּךָ יִשׁי בּית הַלּחְמִי:
(א) וַיְהִי כּכַלּתוֹ לְדַבּר אֶל שׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשׁרָה בּנֶפֶשׁ דּוִד <ויאהבו> וַיּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כּנַפְשׁוֹ:
השאלה היא, הרי דוד לא דיבר כלום- חוץ משמו שם אביו ומקומו, מה כל כך מצאה חן בעייני יהונתן בדבריו?
אבל בעצם שאול כאמור היה אמור להכיר את דוד כאמור לעיל,
אלא היה במצב נפשי קשה.
הדבר הפשוט והמתבקש מצד דוד היה-הרי הוא היה טוען לכתר- להגיד בקול!
אדוני המלך מה קרה לך? אתה לא מכיר אותי? זה אני המנגן בכינור! מה אתך אתה שוכח?
אלא אצילות נפשו של דוד היתה מהגדולות, הוא הבין מיד, וענה בצורה סתמית, לא להביך את המלך, ולא להפוך אותו ללעג.
וזה מה שראה והבין יהונתן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 07:13 |
|
| |
ולמה לא להגיד פשוט: שאול המלך סבל מרוח רעה!
מכירים רוח רעה? - את זה מה שמביאים להרב בצרי להוציא...
הלא כך כתוב בפסוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 09:30 |
|
| |
השכן כתב:
<להדביק מחלה (מכל סוג) לאחד מאישי התנ"ך על סמך שנים ורבע פסוקים הוא מעשה הבל. אגב, למיטב גיבורי התנ"ך הודבק "מיטב" המחלות, התופעות הפיזיות והנפשיות וכיו"ב. הכל לפי רעות רוחו וחופש דמיונו של ההוזה התורן. ממתי "מאובחנת" מחלה על סמך סיפור?>
עוד מחלה מודבקת:
תאור מפליא של חולה איידס (?) בספר תהילים
|
|
|
|
|
