נערביסט שואל אם יתכנו חיים במאדים ע'פ התורה.
צריך היה לשאול האם שאלה כזו היתה בכלל אפשרית בתורה, או לבעלי התורה שבע'פ, או מאות רבות של שנים אחריהם. חיפוש דיון כזה בתורה, או רמז לדבר, נראה חסר שחר לגמרי בעיני.
בעולם העתיק יכלו רק האטומיסטים לדון בכך ולהשיב בחיוב. אבל האסכולה הזו נדחתה לחלוטין על ידי בעלי הדתות [נניח כעת לכלאם], כיוון שהיא שוללת את עמדתם מיסודה.
אני מצטרף לתשובתו הפשוטה והברורה של מיימוני. את התשובה לשאלה יש לחפש במציאות הטבעית כפי שהיא נחקרת על ידי מדעי הטבע, ואין העניין שייך כלל לתורה.
התשובה הפשוטה והממצה הזו של מיימוני, ראוי היה לה שתסיים את השיחה כולה. אבל כאשר היא נמשכת, היא מגיעה לתפיסות הזויות, הנובעות מהנחות מוזרות, גם מחוסר ידע והבנה. בצניעות אומר שאני עוסק בתאולוגיה כארבעים שנה
ככול שאנחנו מתבוננים, מתברר לנו שאין שום יחוד לשמש. יחודו של כדור הארץ במערכת השמש אינו אלא במה שהוא תופס מיקום מתאים ביחס ליתר כוכבי הלכת [ולא לנצח], והתהוו בו תנאים המאפשרים קיום חיים ביולוגיים כמות שהם מוכרים לנו. דבר זה אולי אפשרי היה גם במאדים.
חלמישצור מביא תשובה של האדמור מלובביץ: התורה ניתנה על הארץ בלבד ואין תורה אחרת, הרי שלא יתכנו חיים בכדור אחר. אבל החבר לא טורח לבדוק את הטענה ומסתפק בשבחה. ראשית מדובר באישיות שחיה בעולם המודרני, וכבר יכולה לדבר על 'כדור' במובן של איזה עולם דמוי ארץ. לכן, תפיסתו שלו אינה יכולה לשמש עדות על תפיסת קדמונים. עצם הטענה פתוחה להתנגדות. [1] היא משקפת תפיסה עתיקה, אנתרופוצנטרית [אנתרופוס – אדם. צנטר – מרכז]. האדם ניצב במרכזו של העולם, והדיון באל הוא דיון בזיקת המאמין לאל, ולא במהות האל כשלעצמו. נערביסט חוזר מבלי משים לעמדה הזו בצורה נסתרת. אלהים בורא אותנו כדי שנעבוד לשמו. שוב, אנחנו וזיקתנו אל האל. והוא ממשיך: כיצד יתכן עולם שאיננו מודעים אליו ואינו שותף בעבודת ה'? וכי מדוע זה אין יצורי אותו עולם יכולים לעבוד את האל בלעדינו. ומאין לכותב שלא הטיל עליהם תכלית אחרת? אלא שהוא רואה את העולם מבעד למשקפיו שלו. [2] מצד האל עצמו, האם קמצן צר עין הוא או שופע טוב? האם חסר יכולת? אם מניחים כי האל שופע טוב ורב יכולת, מדוע זה, מבחינתו שלו, ימנע מהענקת טובו וחכמתו, ויברא עוד גופים שמימיים נושאי חיים רבים ככל האפשר, ויעניק למתאימים מהם מחכמתו ותורתו? [לא אפתח כאן את המקורות להנחות האלו, אבל יש להן חשיבות רבה בעיון התאולוגי [תאוס – אל. לוגוס – דין וחשבון הגיוני]. רוב חכמי ישראל, מלבד כמה פילוסופים, אינם עוסקים בתאולוגיה, והיא מקצוע זר גם לרוב החברים כאן, אשר, משום כך, נכשלים הרבה בדבריהם]. [3] גם דעת נערביסט כי כל מטרת הבריאה היא שהברואים יעבדו לשמו, אפשר להשיג עליה מהבחינה התאולוגית. וכי מדוע האל הנכבד זקוק בכלל שמישהו יעבוד אותו. לא די לו במלאכים האומרים שירה לפניו? [נו, טוב, מוצרט ודאי עדיף על פניהם].אין זו אלא התנשאות של האדם.
מיימוני מציג גם עמדה הטוענת שהכל מצוי, באיזו שהיא דרך, בתורה. יש להבין את הרקע המבסס עמדה כזו, בא בשעה יש להודות כי היתה הזויה גם בימיהם של הטוענים אותה. איש לא ידע על השמרים ואין הסבר לתסיסת היין ותפיחת הלחם, כיצד פועל הסבון, אין הסבר מטאלורגי להכנת חרב טובה. אלא שהם העדיפו שלא לבדוק את טענתם, וההולכים אחריהם עד היום מעדיפים הערצה עיוורת, השתבחות בעליונות עצמית ודעת הזויה, על פני אמת. מעולם לא הצליחו המוחות החריפים מבין אנשי הישיבות - [מוסד המצטיין ב'יצירת' מוחות חריפים אצל רבים מתלמידיו, וזו הערה רצינית ביותר], - מעולם לא הצליחו מוחות חריפים אלו ללמוד מתוך העיסוק בתורה על בנית משקפים או כיצד למדוד את חום הגוף של החולה. איני יודע מה היתה השכלתו הכללית של הרמב'ן, אלא שנער המסיים היום מגמה ראלית בתיכון, יודע לאין ערוך יותר מידיעתו, ולא רק ידע, אלא שיטת מחשבה מדעית, אשר לא היתה מצויה כלל בימיו של הרמב'ן. עד כמה היה הגר'א בקיא באמת במדעי הטבע אינני יודע. צריך לנפות אגדות שספרו עליו ולברר את האמת. מספרים שהגיע עד אמסטרדם שבהולנד, אבל לא ביקר אצל 'השכן' שלו בקניגסברג. הוא נולד 7 שנים קודם מותו של ניוטון, ולימוד תורתו של האחרון דורשת זמן ניכר, אשר ספק אם היה בידו. מעניין שגם נטויון, כאדם דתי, עסק הרבה בחקר כתבי הקודש וביקש למצא מידע מוסתר בהם, דבר שלא עלה בידו, והיה עליו לעשות את עבודתו בעצמו.
safy מביא פסוק 'מקצה השמים עד קצה השמים'. זו בעיה רצינית אצל כותבים רבים כאן שהם מומחים בהבאת פסוקים לרוב, אבל מחטיאים בהבנת הענין ובחוסר ביקורת. קצה שמים היום משמעותו שונה לחלוטין מזו של העת העתיקה וימי הבינים, ואפילו מזו של המאה ה 19. [באשר לנדחי ישראל הפזורים בין אומות העולם, הגיעה העת להודות כי מאז גלות בבל, 586 לפני הספירה, לפני כמעט 2600 שנים, יושב רוב העם היהודי מרצונו מחוץ לארץ ישראל, ומסתפק באמירת 'לשנה הבאה'].
מביא נערביסט דעת הרמח'ל: 'שמחוקו של הטוב להיטיב ולכן ברא אותנו'. ראוי להביא פסוק בשם אומרו הראשון, המקורי, ולהביא אותו נכונה, גם להבין כוונתו. גם ההנחה 'מחוקו של הטוב להיטיב' אינה פשוטה כלל. אולי אפשר דוקא להפך? הטוב הוא שלם ומושלם ומספיק לעצמו, ואין הוא מיטיב עם האחר. זה פסוק קדום, והשפעתו עצומה בכל תרבות המערב.
לומדמכלאדם מביא ענין בורא עולמות ומחריבן. זו דרשה ולא תפיסה מדעית. הבעיה במה שמתיחסים לדרשה כאילו היא עובדה מציאותית נתונה, ומיד מערימים עליה קושיות. הנחת מעשה הבריאה לצורך ישראל שיעבדו את הבורא נתפסת בעיני כהתנשאות גדולה, מה גם שרוב ישראל לא עבד ואינו עובד אותו כראוי. מאימתי נעשה האדם מומחה לכוונות האל ותכליותיו? אלא שהוא ממציא אותן למען עצמו. צניעות לא תזיק. [הרעיון לפיו אחר תקופה מסוימת מגיע העולם לקיצו, נשרף באש, ונוצר מחדש מאפרו וחוזר חלילה, מצוי גם בפיזיקה של הסטואה. אינני יודע אם יש איזו השפעה].
מוטי7777 מביא מדברי היש'ר יוסף שלמה דלמדיגו מקנדיא [היא כרתים] בספר 'אלים' [יצא לאור מחדש בעבר הלא כל כך רחוק]. ומיד הוא מוסיף 'נראה כי נעלם ממנו מה שכתב רס'ג. כאילו יושבים השנים באותה ישיבה, מפרסמים מאמרים, ואבוי, נמצא שהיש'ר לא קרא את מאמרו של רס'ג ולא יועלה לדרגת פרופ' חבר. כמה הזויה הטענה הזו. בימי חייו של היש'ר מקנדיאה חי גלילאו, בעת שיש'ר שנפטר היה ניוטון בן שתים עשרה. הוא חי בפתחו של העולם החדש, בראשיתה של מהפכה עצומה ששנתה את כל העולם מקצה עד קצה. סעדיה גאון מת ב 942, 700 שנה קודם מותו של גלילאו ולידתו של ניוטון 1643. התפיסה שמביא סעדיה [היא אינה שלו כפי שאפשר לחשוב מדברין של מוטי] נמצאה שגויה הן בעובדות והן בהנחות. היא חסרת תוקף. [כאן אביא אנקדוטה. בחיפושי אחר ספרים מענינים נפל בידי ספר משנות ה 80 או ה 90 של המאה ה 19. בתקופה ההיא נעשו נסיונות להביא ליהודים במזרח מעט מידע מדעי. מפורסם ורציני ביניהם היה חיים זליג סלונימסקי. והנה, באותו ספר שנפל לידי, והוא פותח, 'כראוי', בהסכמות רבנים המשבחים ומכשירים אותו לקורא, המחבר מסביר את מבנה העולם, הארץ במרכז, כל צבא השמים סב סביבה, ... תמונת העולם הישנה, 10-20 שנים לפני תורת היחסות של איינשטיין!].
עוד מביא מוטי כי איזה רב מקובל מרדכי שרעבי 'הוכיח' קודם הנחיתה על הירח, שלא יתכנו חיים מחוץ לכדור הארץ. זו אכן חדשה מרעישה מאד. במקום לשלוח אותה לרב אליהו, היה צריך להודיע על הדבר לנס'א. הרי אם יש ממש 'הוכחה', אין עוד צורך לשלוח חלליות ולבזבז מליארדים. ואם הרב המקובל היה צנוע והתכוון לירח בלבד, הרי עובדת היותו חסר חיים נודעה זמן רב לפני ההוכחה שלו. אני מבקש את סליחתו של הכותב, אבל, באמת, כל קורא ילעג למקרא דבריו. מה הרב המקובל והרב אליהו יודעים בענינים אלו הדורשים לימוד רב ומסובך מאד, ומה יכול להוסיף ספר התיקונים או ספר הזהר לענינים הזרים להם לחלוטין ורחוקים כליל מהשקפת עולמם ודמיונם הפרוע ביותר.
לבסוף מביא אידך_גיסא דעתו של יהודי פיקח. ממה אתם מתרגשים אומר הרב שך, הרי העיקר הוא דעת אלהים. משמע, כל הדיון הזה אם יהיה מתן תורה באיזה כוכב לכת הסובב איזו שמש אי שם, אינו רלבנטי במיוחד ולא הוסיף לנו הרבה. באשר ל'דעת אלוקים', הרי הרמב'ם סבור שמכל וכל אי אפשר לדעת אותו במחשבה אנושית, אבל יש לנהוג בדרכיו במובן האנושי של דרכים אלו. בקוסמולוגיה העתיקה, אפלטון, אריסטו, והקוסמולוגיה שנוסדה על בסיס תורת אריסטו, יש לגרמי השמים נפש. נפש זו היא האחראית על התנועה המעגלית הסדורה לנצח של הגלגל עליו מצוי כל כוכב. אם אמנם כך התבטא, הרי תפיסתו מצויה בעבר הרחוק עד מאד.
באשר להלכות מפורשות בעלי מעמד של קדושה, למדנו מן הנסיון כי בכל עניני העולם אי אפשר שתהינה הלכות מפורשות קבועות וקדושות. היטיב מכולם להתבטא בדבר הזה אפלטון, אשר טען מתוך נימוק כי אין אנחנו יכולים להשיג אלא סברות מתקבלות על הדעת, זאת לעומת הודאות שאנחנו משיגים בלוגיקה ובמתמטיקה [שכן, גם בשעה שהגאומטריה התרחבה וישנן גאומטריות לא אאוקלידיות, עדיין לא פגה ודאותה של הגאומטריה האאוקלידית בתחומה].
עודד
. ומכאן קל וחומר למאדים.
