מה מקור 'ימי השובבי"ם'?

מנהג יפה של עדות מסוימות?

מבצע פרטי שהפך למקודש וקשור לעולמות עליונים?


למי פרטים?

ואותי הקטן למדו שימי התשובה הם בין כסה לעשור.

ליענטע

שאלת על מקור מנהג תעניות "שובבי"ם ת"ת".

התשובה היא: המקור לא ידוע.

לפנייך מדברי דניאל שפרבר, (מנהגי ישראל ח"ג עמ' רטז:

"תענית בימי שובבי"ם, (כלומר, בשבועות החורף, בהם קוראים בשבתות פרשיות שמות – משפטים, ובשנה מעוברת, גם ת"ת, תרומה ותצוה), אין ידיעות מפורטות על מוצא המנהג, אך הוא נזכר בספר לקט יושר (מחברו: יוסף בן משה, 1423- 1490), עמ' 116 כמנהגו של (רבו) ר"י איסרלין (בעל התרומות הדשן, גרמניה, 1390- 1460 ), וייתכן שעוד היה קיים לפניו, עכ"פ, אפשר למוצאו כמנהג רווח בקהילות שונות, הגם שהיו לו (לתענית) תחליפים, כגון מתן צדקה, או שפטרו ת"ח ע"מ שיוכל לעסוק בתורה וכו', מכל מקום, אפשר לחשוף כמה טעמים שניתנו בספרים ראשוניים, ומהם אפשר להיווכח, שאין המקור קבלי דוקא, ברם המנהג מוזכר גם אצל חוג המקובלים בתורכיה, במאה השש עשרה, וכן במגיד מישרים של ר"י קארו, ברור כי זכה לתנופה רבה ע"י האר"י שנימק את המנהג ... ולאחר מכן בעיקר הודות לספר חמדת הימים".

שפרבר מציין בהערה, למאמרו של י. כהן: "מנהגי שובבי"ם בתפוצות ישראל", מקורות וקורות, ירושלים תשמ"ב, עמ' 107-129.

ברצוני להוסיף, שלא ידוע מיהו מחברו של הספר "חמדת הימים", שנדפס לראשונה באיזמיר, תורכיה, בשנת תצ"ב-1732 בעילום שם המחבר, ישנם (וביניהם רבי יעקב עמדין) המייחסים את הספר לנתן העזתי, "נביאו" של שבתי צבי, ראי ע"כ בספרו של א. יערי "תעלומת ספר: ספר חמדת ימים מי חיברו", ירושלים תשי"ד.

ואכמ"ל.

שבת שלום.






תוקן על ידי - נישטאיך - 30/01/2004 8:37:32

יש מאמר ממצא בענין זה בקובץ 'אור ישראל' גליון חי עמ' קטז-קכד, ושם מבואר שמקור הראשון שמוזכר מנהג זה הוא ב'מנהגי מהר"ש' (לרבי שלום מנוישטאט רבו של המהרי"ל. הוצאת 'מכון ירושלים', תשנ"ז עמ' קלה) וז"ל: "שאלתי למה"ר שלום מפני מה מתענין כשהשנה מעוברת? ואמר לי לפי שהשנה ארוכה יותר משנים אחרות, ויש זמן מופלג מתענית שלאחר החג שמתענים בה"ב לתענית שיני וחמישי שלאחר הפסח מבשנים אחרות, ולכך מתענים". הוא מביא רק העובדא דמתענין בשנה מעוברת אך בלי פרטים מתי מתענים.
ובספר 'המנהגים לרבינו אייזיק מטירנא' (הוצאת 'מכון ירושלים', תשל"ט עמ' קסא, סוף הלכות פורים בהגהות המנהגים אות י) ג"כ מביא מנהג זה בשם מהר"ש אולם ביתר פירוט: "בעיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה…".
וכ"ה בספר 'לקט יושר' (לרבי יוסף ב"ר משה תלמידו של בעל ה'תרומת הדשן' או"ח, עמ' 116 במהדורת ברלין, תרס"ג, ד"צ ירושלים תשכ"ד): "וזכורני שהמנהג באשטריך בשנת העבור מתענין ח' תעניות, ומתחילין פ' שמות ביום ה', ואח"כ בכל יום ה' עד פ' תצוה, וסמן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת [שהם ר"ת מן הסדר שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה], ובכל שנת העבור הרב והקהל מקבלים עליהם אלו התעניות בחצר ב"ה בשבת ויחי, ומתנה אם בא יו"ט ביום ה' שיתענו ביום ב' קודם יום ה', ומלמד שיש לו ו' שעות אין צריך להתעניות, והרבה תנאים כאלו. וזוכרני שהוא מתענה ביומי דשובבי"ם ת"ת אע"ג שיכול ל[י]תן ד' פשיטים לצדקה, והוי פטור להתענות בע"מ [=בעל מנת] שאכל צונן בלא בשר".
כנראה מהמקורות דלעיל, שמנהג זה נוצר בערך באותה תקופה או קצת לפני כן, דהיינו בזמן חכמי אשכנז שבסוף תקופת הראשונים, שהרי בספרים שלפניהם אין זכר לזה.
אולם עיקר הפירסום למנהג זה בא בעקבות האר"י ז"ל שמביא זאת (שער רוח הקודש, תיקון כז. וראה גם 'נגיד ומצוה' עמ' קעו) וז"ל: "ענין השובבי"ם הנודעים. ר"ל שיש מנהג קדום בכל ישראל להתענות מ' יום רצופים, שיש מן יום הראשון של פרשת שמות, עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה. ונתנו סימן בהם שובו בנים שובבים ר"ת 'שמות 'וארא 'בא 'בשלח 'יתרו 'משפטים. וכן מוזכר זאת ב'מגיד מישרים' להב"י (פרשת תרומה).
מהפוסקים שמזכירים מנהג זה הוא ה'מטה משה' (סי' תתרכג): "בעיבור רגילין לקבוע תענית לסי' שובבי"ם, פירוש "שמות "וארא "בא "בשלח "יתרו "משפטים וי"א גם ת"ת "תרומה "תצוה. וממהר"י בצלאלש שמעתי גם כו"ף פי' "כי תשא "ויקהל "פקודי."
וה'לבוש' (סי' תרפה ס"א) כותב: "יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום ה' לפרשיות שובבי"ם ת"ת והם פ' שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה וקורין בשחרית בפרשת השבוע ואומרים שומר ישראל ובמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו".

מהפכן
מנהג זה כבר מופיע בחיבורו של המאירי: חיבור התשובה, מהדורת א' סופר, ניו-יורק תש"י, עמ' 222: "וממנהג חכמים קדומים לצום בקצת ימים על כונת שבירת תאוה גוברת ולקום בלילה להתפלל, ואמר החכם: החורף עדן המאמינים, כי יקצרו ימיו ויצומו, ויאריכו לילותיו ויקומו".


תוקן על ידי - ממדבש - 02/02/2004 6:10:39

במאירי לא מבואר שזה בשבועות שמות-משפטים.

ר"מ זכות תיקן סליחות לשובבי"ם לבני איטליה. ובזכותו מנהג זה קיבל התחזקות.

בספרו של משה חלמיש על הקבלה בהוצאת אונ' ב"א יש פרק בנושא.

ועוד הרצאה מרתקת על ימי השובבי"ם
האזנתי עד הסוף, וחבל שזה היה הסוף.

http://www.tsofar.com/zofar/mashtap/show.asp?id=7871

שבוע טוב חברים,

לאור הדברים שלעיל יש שתי אפשרויות להתפתחות מסורת ימי השובבי"ים:

א. חסידים/חכמים/מקובלים מצאו בכח חסידותם/חכמתם/קדושתם את הימים האלה כימים מסוגלים לתשובה,
    ואף מצאו לכך רמז בראשי התיבות של שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים (תרומה תצוה).

ב.  לאור ראשי התיבות  של הפרשיות הנזכרות המציא מי שהמציא את המסורת שהימים האלה מסוגלים לתשובה      
     על דרך שובו בנים שובבים.

מאחר שעושה רושם שמסורת זו נתחדשה אצל יהודי אשכנז - וכפי שעולה מן המקורות שלמעלה - הריני נוטה ללשון אחרון - שימו לב כיצד דרשנות של ראשי תיבות גורמת ל'מנהג ישראל תורה'.

תוקן על ידי אליעזרט ב- 25/12/2010 18:25:55

אליעזרט, בזמן שהיו מסיימים את קריאת התורה ביותר משלוש שנים בא"י (בזמן התלמוד) היו צמים חודש??

אגב, שני וחמישי נהיו ימים מיוחדים רק מימי עזרא שתיקן בהם קריאת התורה..

יונתן, אתה מתייחס לדברים אחרים ולא לדברים שאני מעלה!

שבוע טוב ידידי,

אני שמח להתכתב עם רוב הגולשים (פרט למחבתים הטרולים) אבל אתך זה תענוג מיוחד. אנא קרא את הדברים שלמעלה ותראה שיסוד המנהג הוא כנראה באשכנז.

 ולעניין ההנמקה -- עד כמה שהדברים נשמעים מגוחכים -- יותר נראה לי כפי שאמרתי למעלה: בסך הכול העובדה, שאינה אלא צירוף מקרים בעלמא, שראשי התיבות של הפרשות: שמות וארא... מהווים את המילה 'שובבים' היא היא שעומדת ביסוד המסורת, ולא שהדברים הם רמז בעלמא למשהו שיש לו יסודות מהותיים ועמוקים יותר.

תוקן על ידי אליעזרט ב- 25/12/2010 19:38:19