|
|
| נשלח ב-25/12/2010 19:46 |
 |
| |
אחרי שובבים בישיבה קטנה, המשגיח שלנו חייב לומר שמוע'ס, ואומר השבוע הוא שבוע מיוחד לעבוד השם ולהצליח בלימוד,
וכל הבחורים פרצו בצחוק,
מיד המשגיח אמר נכון נכון כל יום בשנה מסוגל להעבוד את השם ולהצליח בלימוד,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 19:47 |
|
| |
ירוחם,
אבל מה דעתך על הרעיון שלי שכל העניין אינו אלא דרשנות של ראשי תיבות -- אתה קונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 19:58 |
|
| |
אני מאמין באמונה שלימה כי האר'י האמין באמונה שלימה כי דבר עמוק הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:01 |
|
| |
הרשה לי ללחוץ עליך שוב -- ואתה עצמך מה אתה סבור?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:16 |
|
| |
מסתבר ששורש הדבר התחיל רק כרמז בעלמא.
אבל,כמדומני,שהיום רווחת בקרב רבים שיש כאן גם ענין עצמי,והוא בנוי על כך שבקריאת התורה של כל שבוע חוזרים הענינים שבפרשה,כמו שכתוב ברמח"ל על החגים,שההשפעות שיש בחגים חוזרות כשמגיע המועד.
ויש קשר כנראה בין עניני הפרשה לענינים שמיחסים לימים האלה.
מנין המקור לכך,אינני יודע,אולי מהאריז"ל.
יש כאן חידוש,כיון שאפשר להבין שכשמגיע זמן של המועד אז חוזרים ההשפעות של המועד,ויש לחקור האם זה "סיבה"או "סימן",דהיינו,יש לומר שזה סיבה,כיון שבזמן הזה חל מאורע מסוים,ע"כ כל זמן חוזרות ההשפעות,או שזה "סימן"שבעצם מאותו סיבה שהמועד חל באותו הזמן,למה?כי הזמן הזה מסוגל,וע"כ אירע המועד באותו זמן.
מבחינת הסברה,נראה יותר כצד השני.
עכ"פ זה לגבי חגים,לגבי פרשיות,זה כבר חידוש גדול,כי בעצם זה לא קשור לזמן,הרי,כמו שהזכירו כאן היה זמנים שלא נהגו לסיים קרה"ת כל שנה,אז זה כבר חידוש גדול,שבנוי על כך,שיש כוח עצום למה שנקבע על ידי עם ישראל למטה,כעין זה שקדושת המועדים נקבעת לפי קביעת החודשים של בני ישראל,וכיון שנהיה מנהג כזה,זה משפיע גם.
יש כאן נקודה נוספת,הרי שורש המנהג כנראה לא היה בגלל שחשבו שיש בפרשיות כוח עצמי,וא"כ לכאורה איך זה שבתקופות מאוחרות יותר מיחסים ענין עצמי שקשור לפרשיות.
אם באמת גם בלי המנהג הקדום,היו מגיעים ואומרים בתקופה מאוחרת שיש סגולה בפרשיות אלו ניחא,אבל ההרגשה אומרת שלולי זה שהתחיל מנהג כזה קדום לא היו מחדשים את זה,וא"כ לכאורה יש כאן משהו לא אמיתי. וזה כנראה יש לבאר שזה בנוי ע"כ שיש סיעתא דשמיא לגדולי הדורות לכוון לזמנים מסוגלים, ויתכן שיש מנהגים בעם ישראל שנתקנו מסיבות מסוימות, והקב"ה סיבב שינהגו כן כי יש באמת סיבות נוספות שאפילו מתקני התקנות לא חשבו על סיבות אלו.
על זה כנראה בנוי ההסבר שהגיע בדורות מאוחרים יותר.
למעשה,כל הדברים האלו,אני מתאר לעצמי שלא מתאימים לרוח השכלתנית שנושבת בעצכ"ח,אבל לפחות הסברתי את הצד השני.
אני אישית כן מאמין שיש דברים נסתרים וגבוהים מבינתנו, ואני יכול בהחלט להבין ולהאמין שיש דברים כאלו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:22 |
|
| |
אליעזר
דעתי האישית- כי עם ישראל לא גלה למצריים בגל חטא אדם הראשון- כפי הרעיון, אבל זה לא המנהג ראשון והיחיד שאין לו הסבר הגיוני.
בתקופה הקדומה היו פונים לילד ומבקשים פסוק לי פסוקך ולפי הפסוק היו פועלים- זה השתכלל מאז, למילה שובבים יש באמת משמעות\ השאלה הא זה לענין?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:22 |
|
| |
עיין מאמר של ג' אוברלנדר שובבים ושובבים ת"ת. בחוברת "אור-ישראל" קובץ לעניני הלכה ומנהג שנה ה גליון ב (תש"ס).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:27 |
|
| |
ירוחם, שובבבים = צעירים הוללים = החטא הידוע.
הגוילם, הספריות סגורות עתה. האם תרצה לומר בקצרה מה נאמר שם. כמדומני ש'מהפכן' ציין למקור זה בעמ' הקודם.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 25/12/2010 20:31:29
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 20:36 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | אחרי שובבים בישיבה קטנה, המשגיח שלנו חייב לומר שמוע'ס, ואומר השבוע הוא שבוע מיוחד לעבוד השם ולהצליח בלימוד,
וכל הבחורים פרצו בצחוק,
מיד המשגיח אמר נכון נכון כל יום בשנה מסוגל להעבוד את השם ולהצליח בלימוד, |
|
מעשה בילד/נער צעיר שנכח בדרשה חוצבת להבות של ר' יואל טייטלבוים המכונה האדמו"ר מסאטמער כשהוא זועק נוראות על ה'חטא הידוע', ולא ידע הנער על מה ולמה פשר הזעקות הנוראיות -- לאחר זמן התברר לו מפי חבריו הליצנים שהכוונה לחטא ה'ציונעס'.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 25/12/2010 20:39:34
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 09:12 |
|
| |
בלקט יושר (ע"פ זכרוני הקלוש) מובא לראשונה מנהג שובבים בשנה מעוברת והטיעון הוא שיש יותר מדי זמן בין עשרה בטבת לתעענית אסתר שלא צמים בו אז שתתווסף איזו תענית באמצע.
לענ"ד יש כאן משהו נוסף. הרי לדעת ר' יוסי ראש השנה כלל אינו יום דין ואדם נידון בכל יום, וזו אולי תתחושה דתית מאד. אמנם נפסקה הלכה שימי הדין הן בעשרת ימי תשובה, אך כנראה שבכל הדורות ניסו להעצים את התחושה הדתית בימים נוספים בשנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:38 |
|
| |
| סגסג כתב: | | למעשה,כל הדברים האלו,אני מתאר לעצמי שלא מתאימים לרוח השכלתנית שנושבת בעצכ"ח,אבל לפחות הסברתי את הצד השני.
אני אישית כן מאמין שיש דברים נסתרים וגבוהים מבינתנו, ואני יכול בהחלט להבין ולהאמין שיש דברים כאלו. |
|
האם הוגדר פעם באיזה מקום מהי הרוח הנושבת בפורום, אשר צריכים להזדהות או להתנצל ביחס אליה ?
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 11:07 |
|
| |
אליעזרט, דומני שידידך ירוחם הביא סיפור זה ממש באשכול שעסק ברעבע מסאטמר... אתם הולכים והופכים דומים ככל שמעמיקה ידידותכם...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:32 |
|
| |
סוסרטי, אבן שושן בערך שובב מצטט את רש"י ביומא פו א: 'תחלת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות', ודברי רש"י שם הם על הכתוב 'שובו בנים שובבבים', והדברים מתאימים ל'חטא הידוע'.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 26/12/2010 12:43:26
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 22:38 |
|
| |
בדקתי את תאריכי שבועות השובבים בלוח ( בצורה לא חישובית סתם הסתכלתי על כמות של שנים) ומתברר לי ששבועות השובבים מתחילים בשבוע הקרוב ביותר שאחר עשרה בטבת עד לשבוע הקרוב שלפני הבוע המכיל את ר״ח אדר, אתם מוזמנים לבדוק את זה ,יתכן שהכוונה של אלו שהחלו במנהג אכן היה כתקופה להתחזקות שאין בה מועדים ולפני חודש אדר שהוא חודש של שמחה.
היו שהוסיפו את שבועות ת״ת, יתכן הם החשיבו את הזמן שעד פורים כזמן מתאים למטרה זו.
זכורני גם שישנם מקורות המבדילים בין שנה פשוטה למעוברת בפשוטה רק שובבים ובמעוברת עוד 4 שבועות, ז״א עד השבוע של ר״ח אדר שני, אולי גישה זו היא שאדר ראשון אינו בכלל שמחה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 22:44 |
|
| |
בדקתי את תאריכי שבועות השובבים בלוח ( בצורה לא חישובית סתם הסתכלתי על כמות של שנים) והנה שבועות השובבים מתחילים בשבוע הקרוב ביותר שאחר עשרה בטבת עד לשבוע הקרוב שלפני השבוע המכיל את ר״ח אדר, אתם מוזמנים לבדוק את זה , ולמצוא אולי הפרכות
יתכן שהכוונה של אלו שהחלו במנהג אכן היה כתקופה להתחזקות בזמן שאין בו מועדים ולפני בוא חודש אדר שהוא חודש של שמחה.
.
היו שהוסיפו את שבועות ת״ת, יתכן הם החשיבו את הזמן שעד פורים כזמן מתאים למטרה זו.
זכורני גם שישנם מקורות המבדילים בין שנה פשוטה למעוברת בפשוטה רק שובבים ובמעוברת עוד 4 שבועות, ז״א עד השבוע של ר״ח אדר שני, אולי גישה זו היא שאדר ראשון אינו בכלל שמחה
|
|
|
|
|
