|
|
| נשלח ב-8/9/2004 18:51 |
 |
| |
מיכי
""וכידוע, שהבריסקער רב (שבניגוד לאבותיו, היה נוטה משהו להחמרות), כששתה מים חוץ לסוכה,""
בניגוד לאבותיו? אם היה דבר שעליו היה לרב נערווין זה היה שלא יהיה שום דבר בניגוד לאבותיו. [פרדוקס. אבל מי אמר שבבריסק הכל חלק ]
אגב לא רק מים אלא פירות גם, כמבואר בהלכה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 03:37 |
|
| |
האדמו"ר מאמשינוב ישב במסיבה ואכל את הגלידה שהוגשה לו.
אח"כ ניגש אחד המקורבים לשאול האם אין הרבי סובר שזה 'תאוות'? ענה האדמו"ר, לעקוב כל הזמן אחר המלצר מחשש שמא ידלג עלי זה תאוות, אבל כשמגישים לי גלידה ואני אוכל זה לא 'תאוות'. 
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 20:47 |
|
| |
נזיר נקרא חוטא? כך דרשו חז"ל. ולא מצאתי בפרשנים הסבר שיספק אותי בדבר קרבן החטאת של הנזיר. לאחר מחשבה זה ממש פשוט - כמו שבראש חודש ויו"כ מביאים חטאת - לכפר על עוונות שאינם ידועים, ועל רשמים שנשארו מהם (שהרי תשובה תולה, וככל שיוסיפו בכפרה כן יתכפר), כך הנזיר לקח על עצמו "חיזוק" ולפרוש מתענוגים, כדי להתעלות מחטאיו בעבר, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ובסיום ימי נזרו הוא מביא חטאת, כהשלמת הכפרה שהשיג ע"י הנזירות.
וכי תימא שהנזיר חוטא, האם הצם ביו"כ חוטא גם הוא? וכי הקב"ה ציווה עלינו לחטוא ליום אחד? אלא על כרחך שלזמן זה מותר, מעין הוראת שעה. ולפעמים מותר לתמיד, למשל שמשון. וכפי שאמר לי מישהו - שמשון למה היה נזיר? כי היה עסקו עם הנשים. לפיכך התחייב בנזירות עולם. והדבר פשוט ביותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 22:04 |
|
| |
זכור לי שהרב דסלר כותב שיש דרגה גבוהה בעבודת ה' הנקראת "העלאת ההנאות" - דהיינו כן להרגיש את ההנאה אך להשתמש בה ע"מ להגדיל את הכרת הטובה לבורא. הוא כותב שאדם צריך להיזהר שלא לעבוד באופן הזה בתחילת דרכו, שמא יימשך אחר תאוותיו.
מכאן שהנאה יכולה לבוא בד בבד עם קדושה והתעלות, כל עוד האדם רוצה בהנאה להתקרבות לקב"ה, וזו ממש מגמתו בשעת ההנאה, ולא ע"מ לספק את תאוותיו. (הנאה שכל כולה "נתינה" לעומת הנאה שהיא בגדר "נטילה" עבור האדם עצמו)
כך גם אפשר להסביר את דברי רבי שלא נהנה עבור עצמו בלבד (נטילה).
הרבי מאמשינוב ראה בהסתכלות על המלצר כראיה לכך שהתאווה היא המניע.
תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 19/03/2007 22:08:34
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 10:02 |
|
| |
ר' אברהם בן הרמב"ם מאוד שבח את הפרישות ובלנ"ד אאריך יותר אחרי קיום מצוות היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2009 11:33 |
|
| |
יש גם דעות אחרות
בראשית רבה פרשה ט ד"ה [וירא אלהים את
נחמן בשם ר' שמואל הנה טוב מאד זה יצר טוב, והנה טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב מאד הוא אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים, וכן שלמה אומר כי היא קנאת איש וגו' (קהלת ד ד) . אמר ר' הונא הנה טוב מאד זו מידת
ירושלמי קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא
מאז שלמדתי את הירושלמי הזה- כמו רב' אלעזר אני מאד חרד לקיים אותה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 10:57 |
|
| |
"כי אין ספר משפטים בעולם אשר יאמר: לא תרצח, לא תגנוב. ספרי משפטים בעולם הם ספרי ארגון החיים החברתיים, כחוקים לטבע כן חוקים לאדם... רק א-להים הופך או רוצה להפוך לו לאדם את הטבע לרצון ועל כן הצו: פרו ורבו. לא מתוך כפייה ליצר כי אם מתוך ציות ליוצר והיצר איננו אלא מסייע לדבר..." עוד הוא מסביר שם, כי לא תנאף מגביל את פרו ורבו, כדרך שאיסור האכילה מעץ הדעת מגביל את "מכל עץ הגן אכול תאכל". (- ישראל אלדד, הגיונות מקרא, 113)
והנה ניתן לכאורה לומר שפרו ורבו אינו מצוה אלא ברכה, אבל היא הנותנת: איזה תועלת יש בברכה? אם לא הפיכת הטבע לרצון! ואם הברכה ניתנת ע"י הא-ל - אזי הטבע נהפך לרצון המודרך ע"פ רצון הא-ל - והיא היא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:30 |
|
| |
למיכה המרשתי
"איזה תועלת יש בברכה? אם לא הפיכת הטבע לרצון?"
אם מישהו מברך את רעהו בברכה הפופולרית:"בשורות טובות"(למשל)איך זה מסתדר עם קביעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 11:53 |
|
| |
אני מדבר על ברכה ישירה מלמעלה.
ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה. (הרי בשר ודם לאו בר הכי הוא. אא"כ כוונתו סתם להביע את נשיאתו בעול עם חברו. ואז זה כבר לא ברכה שנועדה להפיק איזה תועלת, אלא למנוע אי-אמון)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:33 |
|
| |
מיכה
לכל יהודי יש את הכח לברך, הוא המברך. אפשר להגיד גם שה' יברך אותך וכ' אבל אנו מברכים בלי התוספת , יש ליהודי כח לברך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 12:49 |
|
| |
איך אתה יודע שליהודי יש כח לברך? האם זה מגשים את הכוחות העליונים פחות מהקבלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 13:18 |
|
| |
מיכה
אין לזה ולא כלום עם הקבלה, זה מהתורה הכתובה, אוכל להביא לך ראיות.
אבל ככלל, יהודי יש לו כח להפוך חולין לקודש - יהודי אומר בהמה זו קודש, הבהמה מיד הופכת לקודש.
בית זה- יהיה בית כנסת, הבית מיד מתקדש, והופך למקום קדוש,
הגמרא אומרת - אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיינך.
בזמנו כש-הרב כהנאמן הקים את ישיבת פונוביץ , נסע לגיוס כספים לאמריקה, היתה לו הצלחה לא רגילה,
פעם הוא הגיע לביתו של יהודי עשיר, וניסה להתרים אותו לישיבה,
אבל למרות כל כישוריו של הרב, ולמרות שליהודי הזה,הוא הקדיש הרבה זמן, תרומה הוא לא קיבל,
עמד הרב כהנאמן על רגליו, להפרד- ואמר ליהודי- ראה- אם כסף אתה לא מוכן לתת לי, אני מבקש אותך שתברך אותי!
השתומם היהודי --מה? שאני אברך את כב' הרב? אני יהודי פשוט,
השיב לו הרב- כל יהודי יש לו את הכח לברך, ואפילו יהודי פשוט, בבקשה תברך אותי.
-במה לברך אותך כב' הרב?
ש לא אפגוש עוד יהודים כמוך- השיב הרב.
כשלמדתי בפונוביץ אמרו שזה סיפור אמיתי, בהכירי את הרב הסיפור התאים לו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 13:31 |
|
| |
ירוחם,
כשיהודי מקדיש הוא לא בהכרח הופך את הבית, בהמה או את החפץ לקדוש במובן של קדושה, אלא במובן של קידושין. האם אשה שהתקדשה לאיש הופכת לקדושה יותר מבתולה קדושה ורווקה?
קדוש פירושו מיוחד לדבר מסויים/לאיש מסויים/לרשות מסויימת, מעבר לכך דבר קדוש שולל מכלל העולם ליהנות ממנו, כלומר קדושה היא סוג של בעלות וקניין.
לכן אשה המקודשת לבעלה אסורה לכלל העולם לא מצד שהיא קדושה כספר תורה אלא בגלל שהיא מיוחדת לבעלה ומקודשת אליו, כ"כ המקדיש בהמה מייחד את הבהמה לרשות הקדש ומחיל עליה בעלות חדשה ולאו בדווקא שיש בכוח האדם להפוך מחולין לקדושה.
הוכחה לכך היא תורת הנדרים, שאדם לא יכול לאסור חפץ סתם, אלא להתפיס בדבר הנדור, דהיינו שאדם יכול להקדיש חפץ ולייחדו ואז חלים עליו מהתורה דיני איסור, הוי אומר שהאדם רק העביר את החפץ לרשות הקדש, האיסורים והקדושה - אם ישנם - באים מהתורה. ולכן המתפיס צריך להתפיס בדבר הנדור כי בכוחו רק לנדור אבל לא להחיל איסורים וקדושה, כשנודר האיסורים חלים ממילא מדין התורה אולם לא האדם מקדש.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 13:35 |
|
| |
למיכה המרשתי
" ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה"
תשובתך לא מתרצת את שאלתי.
כיצד הישירות של הברכה משנה הגדרה של מילה?
אתה הרי בקביעתך נתת הגדרה חדשה לברכה.
העובדה שהברכה ישירה או עקיפה איננה משנה הגדרה.
הרי בסופו של דבר כל ברכה מגיעה למעלה.
גם אם יש כח ליהודי לברך הרי הברכה באה תמיד מאת ה'.
|
|
|
|
|
