קושיה מגמ' על התבודדות ברסלבית

ברכות ס"א לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני ה' שנאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וכו' על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה)

אל תצל מפי דבר אמת

יהוסף

לא לחינם נקטתי "מעשה הראשונים" היינו הנהגתם בקדושה היא המורה דרך הנכון ליהודי .לאו דווקא הטקסט.

לגבי ירידת הדורות-לא לכך כיוונתי אלא זוהי הערה כללית על השיטות והאסכולות השונות שהתפתחו ונוצרו באירופה.אשר כל אלו לא שערום אבותינו ורבותינו הראשונים.ולפיכך מניח אני את ההתחבטויות לגבי השיטה הנכונה והדרך הראויה ליוצריהם.לדידי אין שום שאלה מעיקרא.מעשה הראשונים וקבלתם מדור דור היא הדרך הנכונה.הגם שלעיתים נדמה כי מעטים הולכים בה.או שהיא אינה נוצצת ומרהיבה כאותם שיטות.ע"ז נאמר "אל תבוז כי זקנה אמך" והאם האמורה נראה שהיא היא הנאמר עליה "ואל תטוש תורת אמך" כללו של דבר יש להתנהג כמנהג הקדמונים בכל הקשור לתורה ולמצוותיה.ואל לנו לחפש חידושים והשקפות שיטות ואסכולות.

אולי לזה התכוון הגר"א שהיה מחבב ביותר את ספר מנורת המאור.כי כידוע כל ספר זה הינו ציטוטים מדברי חז"ל ומעטים בו הדברים שאמרם המחבר מדעתו.

העקרונות שווים בין הקבוצות ומבוארים בטקסטים והמחלוקות בהדגשות או באיך לחנך ליראה וכו' וחנוך לנער עפ"י דרכו ולכן אין סתירה בין התנועות והמקור.אלא א"כ מפורש נגדם .כ"א והדרך לחנכו

אל תצל מפי דבר אמת

.


לולא חנינא אתה, גוזרני עליך ...


מול כל אמירה כגון זו שהובאה לעיל, ניתן יהיה להביא אמירות שכנגד.

ובסוף, הלכה לא תפסק מדבריו של שמעון בן שטח, ולא מדרש על פסוק בקהלת.


הביאו לי מראה מקום משו"ע האוסר על מנהגי חסידי ברסלב, ואז, יהיה טעם בדיון.

איזו מין גישה זו ? אין אמירה למאמר חז"ל? נא להתמודד בבקשה! ויש "הלואי ויתפלל אדם כל היום כולו".וההבדל ביו שיחה חברית וסיפור "מה שעבר עליו" לבין תפילה בכובד ראש ותחינות.

אל תצל מפי דבר אמת

לכולם

השאלה יפה, אך כמדומה שצריך לברר מה הפשט בקהלת.

כשלעצמי, הבנתי שמשפט זה בא להזהיר מפני שני דברים:

א. ביקורת ותהיה נוסח איוב.

ואולי גם -

ב. עיסוק מרובה מדי בתיאולוגיה, שדעתו של מחבר קהלת אודותיה, כידוע, שלילית.

לפי זה, הפסוק אינו נוגע כלל וכלל לתפילה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני חושב שגם בחז"ל היה כל מיני דרכים וידוע הסיפור של רבן גמליאל ורבע חנענא בן דוסא שאחד הוא כמו עבד ואיחד כמו שר ולכן יש כל מיני דרכים וגם קוהלת זה רק דרך אחת מיני רבות.
הדעה של קוהלת זה לא אומר שזהו- כך כולם צריכים להיות

.


ישרן:


לא מכל מאמר גמרא פוסקים הלכה, ואנן נדהב בתר שולחן ערוך.

אך כדי שלא תטען שאני מתחמק ממך, הסבר לי את הדוגמאות הבאות:




1
אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר +איכה ג'+ גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר +תהלים ל"ט+ שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.
בבא מציעא דף נט עמוד א

2
דתניא, ר' אליעזר אומר: שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, שנאמר: +תהלים קב+ תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו', אין שיחה אלא תפלה, שנאמר: +בראשית כד+ ויצא יצחק לשוח בשדה; ר' יהושע אומר: יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו, שנאמר: +תהלים קמב+ אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד.
עבודה זרה דף ז עמוד ב

3
אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם. מנא לן - ממשה רבינו שנאמר: +דברים ט'+ ואתפלל אל ה', וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא.
ברכות דף לב עמוד ב

4
ואם לחש ולא נענה - מאי תקנתיה? ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפלה,
תענית דף ח עמוד א

מואדיב
1 ו 2 קושיא מעיקרא ליתא
3 בתפלתו קאמר המתוקנת לו ומשה שאני דהוי קודם תקנה.וכעי"ז בגמרא יכול יתפלל וכולי כבר פורש ע"י דניאל וכולי.

4 מהתם תיובתא דאילו הוא עצמו לא.וזהו שדייק "אל יבהל" ולהכי לחסיד שריא.

ברם כמדומני שישנה כאן הבחנה ברורה.דבעוד ברסלב ממריצים אל השיחה המיידית מהלב אל הפה ללא עריכת שפתיים.ואילו אותם מאמרים עוסקים בהכנה ועריכה מראש.כמו שכתב החיד"א לגבי ההוספה בשומע תפילה.

כמו כן ברסלב אומרים כאדם המדבר לחבירו.וזה לא מצינו לחז"ל .ואדרבה איתא בתנא דבי אליהו שנענש חזקיה על כך.

אליהו רבה פרשה ט

כשבא סנחריב מלך אשור והקיף את ירושלים עמד חזקיה בתפילה לפני הקב"ה, שנאמר ויתפלל חזקיה אל ה' ויאמר וגו' (ישעיה ל"ז ט"ו), נראה כאדם שהוא מדבר עם חבירו, נחה רוח אלהים ובא על ישעיה בן אמוץ הנביא, אמר לו, אדם שמדבר לפני מי שגדול ממנו בשר ודם מרתיע גופו ונזדעזעין איבריו, המדבר לפני מלך [מלכי] המלכים ברוך הוא על אחת כמה וכמה שידבר באימה וביראה וברתת ובזיע, לפיכך חלה חזקיה חולי גדול, שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו

וכן מפורש בספר העקרים מאמר רביעי פרק כג

ובעבור זה הוא מבואר שאין כל אדם רשאי לסדר דברים כפי רצונו בתפלה, וכל שכן ליחס אליו שום תואר מעצמו, ועל כיוצא בזה נאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו'. וכבר האריך בזה הרב אברהם אבן עזרא ז"ל בפירוש קהלת על זה הפסוק, ודבריו נכונים בזה ואין צריכים תקון. והכלל בזה שהתפלה צריכה ג' דברים כדי שתהיה ראויה להתקבל
ועוד כתובמגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א משנה יז

אפילו בתפלה צריך אדם למעט דבריו שלא יכשל בהם. וכן אמר קהלת, 'אל תבהל ברחך

וע"ע בשו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן א ובדברי האבן עזרא בקהלת על הפסוק

גם מה שאמרו חז"ל ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו-כבר ביארוהו הפוסקים במי שנסתפק בתפילת חובה וחוזר בנדבה מכח הספק.עיין רא"ש.

מיימוני -פשט הדברים בגמרא משמע על אמירה כלפי מעלה לפני הקב"ה ולא על חקירות תיאולוגיות.אמנם משאר מדרשי חז"ל יש לומר שהכוונה על חירוף שמו יתעלה.אך א"כ קשה אמאי מועטין? כלל לא צריך לחרף.אלא הכוונה דקא מדמה למאי דכתיב "קרבן לה" ולא "לה קרבן" היינו הדיוק בתארים ושמירת היחס. או דעל כל פנים בא למעט מהטחת דברים כלפי מעלה בשעת כעסו.

רמב"ן פרוש לחומש
רמב"ן שמות פרק יג

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:
וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:
ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו, וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, ""וכוונת רוממות הקול בתפלות"" וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד "שתפלה צריכה קול," חציפא נצח לבישה (עי' ערוך