עשיית פסלים "בשביל המזל" - דעת הרמב"ם?

יעוין שו"ת הרשב"א סימן קכז וסימן תתכ"ה הוב"ד בשו"ת אדמת קודש ח"א חיו"ד סימן ח.שכל מה שלא נאסר בתלמוד משום דרכי האמורי אין כח בידינו לאוסרן.שאין אנו יודעין בענייני הסגולות.יעו"ש.
והדיעה היותר מחמירה היא דעת רבנו יונה שהובאה בבית יוסף או"ח סימן שא שרבינו יונה היה חושש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי.יעו"ש כמה זהירות נקט "חושש".וכל שכן שלא אמר שיש בזה עבודה זרה.

כמו שכתבתי לעיל אילו היה לקמיע דין עבו"ז לא היה מביאו הרמב"ם כמה וכמה פעמים בחיבורו.אם כקלף אם כמתכת.

(ובשו"ת הרשב"א ח"א סימן תיג כתב הרשב"א שהרמב"ן עשה קמיע עם צורת אריה שנכתב בשעה פלונית ביום פלונית משום רפואה.ועיין בהגהות הב"י מה שהביא משכנה"ג על הלכות ע"ז.)

מוטי,

אתה כנראה מתבלבל בין הרמב"ם, הידוע כרבי משה בן מיימון שעליו נאמר: ,ממשה עד משה לא קם כמשה", "הפטיש החזק", "הנשר הגדול", "עמוד ימני", ובין איזה רמב"ם דמיוני שיצר דמיונך הפרוע

כנראה שאינך מפנים את העובדה שהרמב"ם אומר בפירוש שהאמונה בקמיעות היא אסורה מן התורה. כך במשנה תורה, וכך ביתר חיבוריו. הרמב"ם לא עסק בכבודם של חכמים ולא פחד לבקר או לחלוק עליהם, ויכלה הדיו ולא יכלו הדוגמאות שאפשר להביא כדי להוכיח זאת.

ואם מדובר בהעדפותיו של הרמב"ם, אז הוא העדיף את כבוד התורה על כבוד החכמים. והעדיף שיאמין האדם בה' לבדו, והוא האמת, ולכן הוא 'מצוי אמת, ואין מצוי אמת מלבדו כמותו'!!! וכל השאר הוא שקר ובכללן האמונות הטפלות הם איסור מן התורה, והוא הרי אומר ש"חכמים" ידעו שזה איסור מן התורה, אך חשבו אותם לנכונים,ושהם אינם דברי שקר ,,, והוא יוצא נגדם ומלגלג עליהם ללא פחד ומורא ואינו ירא מקללתם : "שיידון בצואה רותחת" וכל זה למה? מפני ששמר על כבודה של תורה , וכתוצאה מאמונות טפלות אלו יבואו בני האדם להמעיט בערך התורה!




תוקן על ידי - איקה - 03/02/2004 15:36:49

איקה

דבריי הם ברורים

מה שאינני מפנים היא את העובדה שחז"ל טעו ועשו איסורין של עבו"ז.אני מקווה שכל עוד רוחי באפי לא אפנים עובדה זו.

במקרה דנן אני מעדיף-אחר אלף מחילות מכבודך ובלי ציניות-לומר שאינך מבינה את הרמב"ם לאשורו.מאשר לומר שלדעת הרמב"ם חז"ל טעו בעבודה זרה.

האם ראית מה שכותב הרמב"ם על חכמי התורה בפירוש המשנה? האם את מסתייעת בנבכי לבבך מאותה אגרת לחכמי מרסיליא?[דייקי טוב בטיעוניו טרם יאמר "אפשר שנתעלם"..]

ניצבות בפנינו מספר אפשרויות-העיקריות הן:

א-חז"ל עבדו עבו"ז
ב-הרמב"ם טעה
ג-לא הבנתי את חז"ל
ד-לא הבנתי את הרמב"ם
ה- הרמב"ם וחז"ל צדקו
ו -הרמב"ם וחז"ל טעו.

אם עקבת היטב אחרי מה שכתבתי.הרי שלפי ההסבר שלי.אפשרות ה היא המתקבלת.

משום מה את מעדיפה את ההנחה הזוועתית שחז"ל שגו בעבודה זרה .ומי לימדנו מהי עבודה זרה אם לא חז"ל עצמם?

לכן חובה עלינו מפאת השכל הישר ליישב דבריו עם דברי חז"ל.וכל פירוש בדברי הרמב"ם שממנו יימשך כאילו חז"ל נסרכו אחר עבו"ז והדומה לה.מייד נדע שהוא טעות בהבנתינו.נתלה החיסרון בנו ולא בהם.

אני שוב מזכיר כי כל זה הוא אליבא דהרמב"ם בלבד.אכן לפי דעת החולקים עליו.אין אנו זקוקים לכל זה.

מימוני יקר-
כתבת:
"אני גם מסכים, למרבה הצער, עם מוטי שחושד שהיו מגדולי ישראל שהאמינו בשטויות כאלו"

להוציא עצמי מן החשד (ראה הקדמת שו"ת חות יאיר)

להבהיר-אני לא חושד באף אחד בטח ובטח לא בגדולי ישראל.ולא החלטתי שזה שטויות.

כל מה שכתבתי הוא כפי הנראה לענ"ד אליבא דהרמב"ם.אני לא מכניס את ראשי העבש בין ההרים.

מוטי,

אולי "חברנו מנשה" יוכל לעזור לך להבין מהי עבודה זרה אצל חז"ל?

ואולי הרמב"ם יוכל ללמד אותך שעבודה זרה לא רחוקה מאף חכם אפילו לא מגדול החכמים נביא ה' שלמה המלך!

ואם אתה רוצה ליישב סתירות בין החכמים כגון הרמב"ם והרמב"ן אז אין ספק, אתה מבין את הרמב"ם הרבה יותר טוב ממני.

משאירה לך את זכות המילה האחרונה וכל טוב.



תוקן על ידי - איקה - 03/02/2004 16:12:56

איקה-

רב המרחק בין הידיעה שמלכי ישראל עבדו עבודה זרה.לבין החלטת שכלנו הפרטי שחז"ל עצמם עבדו עבו"ז.כרחוק מזרח ממערב.
ואפילו על הנאמר בהם במקרא כפשוטו שכשלו בזה מצאו חז"ל להליץ יושר בעדם.[גמרא סנהדרין לגבי מנשה וגמרא שבת לגבי שלמה]

דומני שבהסבירי את הרמב"ם באור שלא יציג את חז"ל כאילו ח"ו עבדו עבו"ז או סרכותיה-נהגתי כמנהג חז"ל עצמם שאת רמזת לדבריהם.וכפי שכתב הרמב"ם שעלינו להידמות לחכמים.

מוריי ורבותיי היקרים:
יש לי בעיה עקרונית עם הטענה, שאסור לעשות משהו (למשל, להשתמש בקמיע) רק בגלל שהוא טיפשי או לא-נכון או "אמונה תפלה".

כי לפי זה, אם אוסרים להשתמש בקמיעות מכיוון שהם לא עוזרים, צריך גם לאסור על כל שימוש בתרופה שלא הוכחה מדעית, או על כל מעשה שאין בו תועלת מוכחת, וזה לא שמענו.
ואם מתירים להשתמש בתרופה כי היא עובדת, אז אי אפשר לאסור על שימוש בקמיעות, כי המשתמשים בהם מאמינים שהם עובדים, ויש להם גם הוכחות (מדעיות יותר או פחות).

הרי, הידע המדעי שלנו משתנה כל הזמן. הרבה דברים שבימינו הם מקובלים (כגון תרופות וטיפולים רפואיים שונים), בוודאי היו נראים לאדם לפני 100 שנה כמעשה כשפים. באותו אופן, ייתכן שדברים שנראים לנו היום טיפשיים, ייראו בעתיד הגיוניים.

לא מסתבר שהאיסור של עבודה זרה, שהוא איסור שכל התורה תלויה בו, יהיה תלוי בידע המדעי שבידינו!

נראה לי שצריך למצוא הגדרה טובה יותר.

רוב האיסורים של התורה בקשר לעבודה זרה, מדגישים את הצורה החיצונית, למשל (שמות כ): "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", (דברים ד16-18): "פֶּן-תַּשְׁחִתוּן, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה. יז תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ".

לכן, נראה לי שההגדרה ל"קמיע" שאסור להשתמש בו (אם בכלל) צריכה להיות: "כל חפץ, שהתועלת שמייחסים לו נובעת מצורתו החיצונית בלבד".

זה מתאים גם לדברי הנביא ישעיהו (מד19): "וְלֹא-יָשִׁיב אֶל-לִבּוֹ, וְלֹא דַעַת וְלֹא-תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ-אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל-גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל; וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד": הנביא מדגיש, שמבחינת החומר - אין שום הבדל בין העצים שמשמשים להסקה לבין העצים שמשמשים לעשיית פסלים, ההבדל היחיד הוא בצורה החיצונית.

לפי זה, צריך להבחין בין קמיעות כגון דג או חמסה, שהתועלת שמייחסים להם תלויה בצורתם החיצונית, לבין קמיעות כגון "קריסטלים" למיניהם, שהתועלת שמייחסים להם תלויה בחומר שממנו הם עשויים.

נראה לי שההגדרה הזאת עשויה לעזור לפתור כמה מחלוקות, אבל אני לא מספיק בקי במקורות כדי לדעת בוודאות.

ע' גם בשאלה הבאה (מתוך שו"ת מורשת):http://moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=10991


תוקן על ידי - אראלסגל - 03/02/2004 19:21:30