עשיית פסלים "בשביל המזל" - דעת הרמב"ם?

אראל

ההבדל בין תרופה לקמיע הוא ברור.

אדם לוקח תרופה משום הערך הרפואי ה"גשמי" שלה כלומר מכיון שהוכח שהיא מועילה בדרך הטבע, וגם כאשר הוא טועה הרי הוא טועה בשיקול הדעת.

שונה הדבר לחלוטין אם הוא מאמין בכוחה ה"רוחני" שאז הוא מייחס לה כוחות על טבעיים, ומן כח עליון משהו בגדר "אלוהי". וזה בדיוק מה שהתורה אסרה.

בקשר לשאלה הקודמת האם רבנים יכולים לטעות, אלו מעשים שבכל יום, ואכמ"ל.

לאראלסגל

כתבת: <"כי לפי זה, אם אוסרים להשתמש בקמיעות מכיוון שהם לא עוזרים, צריך גם לאסור על כל שימוש בתרופה שלא הוכחה מדעית, או על כל מעשה שאין בו תועלת מוכחת, וזה לא שמענו">.

אתה לא שמעת, אני כן שמעתי.

הרב גדליה אהרן רבינוביץ (שיקגו, אילינוי) דן בנושא "דרכי ריפוי בלתי מנוסות", ב"הלכה ורפואה", חלק ג, מכון רגנשברג, (ירושלים תשמ"ג), עמודים קטו-קיח, ומסקנתו:

"והדרן לדינא, שבודאי אסור להניח דרכי הריפוי המקובלות, אצל רופאי זמננו, ולהשתמש בדרכי ריפוי, שאינן מבוססות היטב, במדע הרפואה של זמננו, שהרי כפי שנתבאר, הריהו מחוייב להתעסק ברפואות, ולא לסמוך על הנס, וגם ראינו, שלפי ההלכה, דרכי הרפואה המקובלות, הוי בכלל פיקוח נפש, ומה שאין כן בדרכי ריפוי שאינן בדוקות, וחייב אדם לעסוק בפיקוח נפשו".

תסכים עם מסקנתו או לא תסכים, אך שוב לא תוכל לומר לא שמעתי.

נכון, "הידע המדעי שלנו משתנה כל הזמן. הרבה דברים שבימינו הם מקובלים (כגון תרופות וטיפולים רפואיים שונים), בוודאי היו נראים לאדם לפני 100 שנה כמעשה כשפים. באותו אופן, ייתכן שדברים שנראים לנו היום טיפשיים, ייראו בעתיד הגיוניים", אך עד שישתנו, זה מה שיש.

מצאת הבדל בין "כל חפץ, שהתועלת שמייחסים לו נובעת מצורתו החיצונית בלבד, ל"קריסטלים" למיניהם, שהתועלת שמייחסים להם תלויה בחומר שממנו הם עשויים", אך לא הסברת מה ההבדל בין חומר לצורה.

השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא: האם זה עובד, ורק אם זה עובד, יש לעבור לשאלה השניה: מה זה עושה לבן אדם.

אמונות ההבל, משרתות רק את הבאבות העלוקות, החיות מטמטום וצרות השכבות הפרימיטיביות.

הנה לפניך סגולה מרוקאית נגד עין הרע: "עוד יש מנהג אחר שעושים לעין הרע, שממלאים קערה צמוקים, ועובר בה איש אחד בש"ק, שהעם נאספים בבתי כנסיות, ועובר בכל בתי כנסיות שבעיר, ומדי עוברו לפני בית הכנסת, יש שזורקים רוק מפיהם על הארץ, ויש שתופסים צימוק אחד ומשים אותו בפיו להדביק בו מרוקו, וחוזר ונותן אותו לקערה, ... ומבשלים אותן צימוקים, ונותנים המים ההם לחולה, לשתות מהם מעט מעט בכל עת, ואומרים שבזה תסתלק העין הרע מהחולה". (מנהגי ישראל א, עמ' רכו).

כנראה עבור מי שהחמסא לא עזרה לו.

כבר לפני שנים רבות .חשבתי שמן הראוי שחכמי ישראל וגדולי התורה יקימו גוף ל"בקורת וחשיפה ".נגד כל תעשיית הבאבות הנוכלים הללו.ממש כשם שמפקחים על מוצרי מאכל.כן יש לפקח על האמונה.אם לא יותר.

כיום המצב כעיר פרוצה אין לה חומה.איש הישר בעיניו יעשה.ממציאים דברים אשר לא שערום אבותינו ורבותינו ותחת איצטלא של רבנים גורמים נזק אדיר לעם ישראל ולתורה.תקצר היריעה מהכיל כל עוולותיהם.

יוקם בד"ץ מיוחד לעניין זה.ושלוחיו יפקחו על כל המתרחש.וכאמרם "מפרסמים את החנפים" יפרסמו את כל הנוכלים.

ההגדרה מי נקרא רמאי ומי לא -תינתן בייד הפוסקים הגדולים בדורינו.שיגדירו הלכתית בצורה מדוייקת מה מותר ומה לא.מהי סגולה ומהי נוכלות לשמה.מהו קמיע ומהו אמצעי סחיטה וכיוצא בזה.משאר העניינים.לקבוע גדרות וסייגים.

אני אישית ניסיתי להילחם בתופעה הזו.בפרט כיום שהיא מופצת ללא גבול במה שמכונה "ערוצי הקדש" שהם מדפסות של כסף.ניסיתי להקים אלטרנטיבה אך נתקלתי בהתנגדות חריפה של בעלי הון העומדים מאחרי אותם "ערוצי קדש" .

עד שלא יוקם גוף ממוסד הלכתי מפקח וחושף.החגיגה של הנוכלים תגדל יותר ויותר ביחס ישר לצרתם של ישראל בעתות קשות כאלו.

קמיע = אמצעי סחיטה.

רוב הדברים שההדיוטות מכנים בשם "אמונה" רחוקים מלהיות אמונה, ולכל מאמין תמים יש זכות להאמין בהם ברב דמיונו. זכותו של כל אדם ללכת לכל באבא שיחפוץ גם אם אותו באבא הורשע כנוכל ומוחזק כעבריין! די להם באותה "חזקה" (=אמונות טפלות) שהיא הנחה מקובלת עליהם גם אם אין להם ראיות לכך.ודי להם בראיה הברורה כי חכמי הראשונים "חסידי אשכנז" היו כנועים לתלמוד ( האמנם? מהלינק שהבאתי על רבי יהודה החסיד לא ראיתי שום רמז לכך שהוא כנוע לדברי חז"ל). קבלה בידיהם כי הר"י ור"ת מבעלי התוספות כל אחד מהם היה גדול מן הרמב"ם.ולפיכך הם עומדים על זכותם זו.


'וכבר אמרתי לך לא פעם, שאם נחלקו חכמים באיזו השקפה ודעה שאין תכליתה מעשה מן המעשים, הרי *אין* לומר שם הלכה כפלוני' (הרמב"ם פירוש המשנה)

להגדיר הילכתית הוא מבקש....





תוקן על ידי - איקה - 04/02/2004 14:58:50

בעוד אני משאיר את ההחלטה מה נכלל בגדר "אמונה" לחכמי הדור.יש כאלו שנגלו להם תעלומות החכמה ויודעים מה כשר ומה לא.
מה לעשות? כל מה שהבאתי מדברי הראשונים הוא אמת.עלינו רק להבין דבריהם אך חלילה לא להכריע ביניהם.ולא להכניס ראשינו בין ההרים פן ירוצו את גולגלתינו.
גם אם הדברים באו בערבוביא בדברייך ויצאו מהקשרם .
ישנם מחלוקות בין הראשונים ואנחנו קטנים מכדי להכריע בהם.והרמב"ם אינו הפוסק הבלעדי ליהדות.
יש מקום לכל הדיעות.ההכרעה וההנהגה נתונה לגדולי הדור ולא לנו.

כל שעשית בהצגת דבריי בערבוב ושלא במקומם.תוך סילוף ההקשר.הוא חסרון בהבנה לא חסרון בדברים עצמם.ואין הם נוגעים כלל לעניין מה שכתבתי לעיל.

כדאי להבהיר

1-הרמב"ם אינו הדובר הבלעדי באמונות ודיעות.גם אם דבריו נאמרו בתקיפות ונחרצות.

2-אנחנו קטנים מדאי מכדי להכריע במחלוקות הקדמונים.וכדאי לנו לדעת את מקומינו.

כעת אני מבין מדוע המאמר "אלו ואלו דברי אלוהים חיים"-בא רק דרך "בת קול".

אין לי אלא להצטער שלא כל אדם זוכה.וישנם כאלו שתורתם הפכה להיות "סם המות" בהטילם דופי בחכמי ישראל מחד.או בהונאת הרבים בסגולות שונות ומשונות מאידך.האחד נמשך אחר גאוותו.והשני נמשך אחר תאוות ממונו.

חבל מאד.

כדאי להבהיר

נושאו של האשכול:

עשיית פסלים - "בשביל המזל" - *דעת הרמב"ם*?

ממה נפשך? הרי כל הדברים שביקשת להגדיר הילכתית הם בכלל גדר אמונה, דעה, סברא, השקפה, בעניינים האלה נפלה מחלוקת בין חכמים ולא נפסקה הלכה! אתה חושב שהבעיות אז היו פחותות מאשר היום? עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש!

' ומחלוקת זו אין לומר בה הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא דבר מסור לה' יתרומם ויתהדר, והם נחלקו בראיות ולמידות מפסוקים שאין זה מקום מתאים להזכיר דרכי לימודם בהם, וכבר ביארנו שכל סברא מן הסברות, שאין מעשה מן המעשים שנחלקו בה חכמים, לא נאמר בה הלכה כפלוני'
הרמב"ם. נזיקין, שבועות, פירוש המשנה.

מי שהולך לישון בלילה עם פרעושים, אל יתפלא אם יקום עקוץ.

התפילה לרופא/ הרמב"ם

"הנני מכין את עצמי להתעסק באומנותי. עזרי נא שדי, בעבודתי כי אצלחי. תן בלבי אהבה לאומנותי ולבריותך, ואל תתן לאהבת הבצע ולשאיפת התהילה והכבוד להתערב בעבודתי – כי המידות האלה מתנגדות לאהבת האמת ולאהבת הבריות. ולכן אבקש ממך: שלא תטעני בעבודתי הגדולה לתועלת יצירך. חזק ואמץ כוחות גופי ונפשי להיות תמיד מוכן להושיע לעשיר ולדל, לטוב ולרע, לאוהב ולשונא: וכי אראה תמיד בחולה רק את האדם. תן בלב חוליי האמונה בי ובידיעותיי, שישמעו לעצתי ושימלאו אחר פקודתי. הרחק מערש דויים כל *רופאי אליל* וכל צבא היועצים, הקרובים והאומנות המחוכמות- כי זה עם אכזרי, אשר מרהב וגודל לבב יסכלו כל מזימה טובה. תן בלבי לשמוע בקול חכמים תורתנו האמיתיים בני אומנותי החפצים ללמדני בינה – כי שדה החוכמה גדול ורחב. חזקני נא ואמץ לבבי נגד השוטים המתחכמים הנותנים בי דופי – שלא אסור מדרך האמת בלי שום משוא פנים"

דעת הרמב"ם ברורה שהקמיעים המוזכרים בש"ס אינם עבודה זרה.ולכן הביאם בהלכותיו.אילו היו עבו"ז לא היה מביאם.

מש"כ הרמב"ם על חסידים שנפלו באמונות זרות-אין כוונתו על חכמי הש"ס.

מש"כ שאין לפסוק הלכה וכו...-אבל ביד חכמי ישראל להחליט מה תואם ליהדות ומה לא.ולהחליט מי נוכל ומי סתם באבא.

דעת הרמב"ם שכל המלגלג על חכמים הרי הוא אפיקורוס

כל טוב ושלום.

פרק יא מהלכות עבודה זרה

כ [טז] ודברים האלו--כולן, דברי שקר וכזב הן; והם שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג,כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח,יד).

כא כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותם--אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח,יג).

אשר: לרוב האנשים אין מספיק ידע, לא בעולם החומרי ולא בעולם הרוחני. הם לא למדו ביולוגיה, לא מבינים איך פועל הגוף, ולכן "דרך הטבע" היא בשבילם מיסטיקה. הם לוקחים תרופה כי כך אמר להם הרופא, והם משתמשים בקמיע כי כך אמר להם ה"מקובל". הם לא חושבים הרבה מעבר לזה. ולכן לדעתי הקריטריון שלך לא מספיק טוב.

נישטאיך: כתבת "שבודאי אסור להניח דרכי הריפוי המקובלות, אצל רופאי זמננו, ולהשתמש בדרכי ריפוי, שאינן מבוססות היטב... שוב לא תוכל לומר לא שמעתי": שמעתי שזה אסור, אבל לא שמעתי שזה אסור משום עבודה זרה. עבודה זרה חמורה יותר מפיקוח נפש.

"לא הסברת מה ההבדל בין חומר לצורה": לדעתי ההבדל הזה כתוב בתורה - התורה מדגישה שוב ושוב שאסור לעשות צורות מסויימות ("פסל", "תמונת כל סמל", "תבנית זכר או נקבה..."). ואל תקשה עליי ממה שכתוב "לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם", כי שם בפירוש נאמר "אלהי כסף" ולא "פסל מכסף".

"השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא: האם זה עובד, ורק אם זה עובד, יש לעבור לשאלה השניה: מה זה עושה לבן אדם.": כאן אני ממש לא מסכים: מכיוון שעבודה זרה דוחה פיקוח נפש, השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא, האם יש בכך חשש עבודה זרה. רק אם אין חשש עבודה זרה, מותר לבדוק אם זה מועיל או לא מועיל.

בתלמוד מסופר על אנשים שהלכו למקדש אלילי והתרפאו; אולם חז"ל לא הסיקו מכאן שזה מותר. גם אם היו עושים מחקרים מדעיים, ומגלים שהליכה למקדשים אליליים תורמת לריפוי, זה לא היה מתיר ללכת לשם, כי עבודה זרה דוחה פיקוח נפש.