עשיית פסלים "בשביל המזל" - דעת הרמב"ם?

אראל,

בהלכה י – זה האוסף נחשים ועקרבים ולוחש על האדם "ומעלה על דעתו בסכלותו שאותם הדברים מועילים , והאומר כך וכך על האיש – אינו ניזוק ומהם אוחז בידו ,מפתח או אבן וכיוצא בדברים האלה הכל אסור – עבודה זרה.

בהלכה יא – מי שנשכו נחש או עקרב – מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת – כדי לישב דעתו ולחזק לבו. אף על פי שאין הדבר מועיל כלום, והואיל ומסוכן הוא – התירו לו כדי שלא תטרף עליו דעתו. – פיקוח נפש.

הלכה יב - "המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שישן – לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהם כופרים בתורה - השימוש בקמיע נכלל באיסור עבודת אלילים.

ולסכום בהלכה טז - כל המאמין בדברים אלו , ומחשב בלבו שהם אמת ודברי חוכמה – התורה אסרתם שהם דברי תוהו והבל שנמשכו אחריהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם -

וראה בתגובתו של אשר לעיל, הוא הביא את הפסוק עליו נסמך הרמב"ם כשהוא מכליל האמונה בקמיעות = ספר תהילים על הקטן שיישן – כאיסור עבודת אלילים.

איקה: הרמב"ם מביא הרבה דוגמאות, ואז כותב "כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן", אבל לא נותן הגדרה כללית מהם "דברים אלו": האם כל דבר שאינו מועיל נכלל ב"דברים אלו" שאסור להאמין בהם? למשל:
* אם אדם יוכיח שיש תועלת בחמסה - האם יהיה מותר להשתמש בה?
* ואם עדיין לא הוכח מדעית שמריחת קרם אבוקדו על הפנים מועילה לשיפור המראה - האם מעשה זה ייחשב לעבודה-זרה, עד שיוכח שהוא מועיל?
* ומה תגידי על המנהג ה"טיפשי" של הכנסת שערות לתוך הפה - האם הוא נכלל בהגדרה של עבודה זרה, שהגויים לימדו אותנו כדי שננהה אחריהם? (למי שלא הבין - התכוונתי לצחצוח שיניים)

אשר ונישטאיך הציעו קריטריונים להבחין בין תרופה לבין עבודה זרה, אולם כבר הסברתי מדוע לפי דעתי הם לא מספקים (בעמוד הקודם)

אראל

אתה עושה את עצמך *** בכוח?

ההסבר של מי שהולך לרופא, זה מפני שההוא למד רפואה, למד ממה נגרמת המחלה ואיך מטפלים בה. וזה שאני לא יודע זה לא בגלל שהוא יותר קרוב להקב"ה יותר ממני, אלא בגלל שהוא למד ואני לא, וזה שאני מסתמך עליו זה בגלל הבחינות שהוא עבר והרישיון שהוא קיבל.

לעומת זאת ה"בבא" או ה"אדמו"ר" כוחם הוא במאגיה, בכך שהם לא צריכים בכלל לדעת על המחלה, הם כביכול מטפלים במחלה ב"שורשה העליון" וכו' ועליהם התכוון הרמב"םן שאסור להאמין בהם מכיון שהתורה אסרה עלינו לפנות למגידי עתידות וקוסמים למיניהם, והרמב"ם מוסיף שלא תחשוב שהתורה אסרה אותם אבל בכ"ז הם מועילים, אלא שלדעתו הם גם לא מועילים כלום.

כמובן שעל הדבר האחרון ישנו ויכוח האם ישנם כוחות כאלו, וכדברי חז"ל "שמכחישים פמליה של מעלה" אבל זה נושא לויכוח אחר.

___
לפי החוקה:


תוקן על ידי - יענטע - 17/02/2004 20:22:32

אשר: אני אתעלם מכינויי הגנאי ואמשיך לשאול, כי תורה היא וללמוד אני צריך.
זו לא חכמה לפסוק לגבי מקרים קיימים - צריך גם לדעת להתייחס נכון למקרים חדשים, ולשם כך צריך למצוא את קריטריון מדוייק להגדרת "עבודה זרה", ולשם כך צריך לנפות את הקריטריונים הבלתי-רלבנטיים.

כתבת: "ההסבר של מי שהולך לרופא, זה מפני שההוא למד רפואה, למד ממה נגרמת המחלה ואיך מטפלים בה. וזה שאני לא יודע זה לא בגלל שהוא יותר קרוב להקב"ה יותר ממני, אלא בגלל שהוא למד ואני לא, וזה שאני מסתמך עליו זה בגלל הבחינות שהוא עבר והרישיון שהוא קיבל. ".
ומי שלא הולך לרופא, אלא הולך לסבתא שלו, שלא עברה שום בחינות ואין לה שום רשיון, אבל היא יודעת מנסיון שקומפרסים חמים של תה מרפאים את העיניים - האם הוא עובד עבודה זרה?
ומי שהולך ל"הילר", שלמד "הילינג" במקדש הודי, ולמד גם מה הסיבה לכל מחלה (הפרת האיזון של האנרגיות בגוף, כמובן), עבר מבחנים וקיבל רשיון; והלקוחות באים אליו בגלל שהוא יודע יותר טוב איך "לרפא" בעזרת לחשים למיניהם - האם הוא לא עובד עבודה זרה?
ומי שהולך למקובל, שלמד קבלה בישיבה, ויחד עם זה גם למד עבר מבחנים וקיבל תעודת-הסמכה; והלקוחות באים אליו בגלל שהוא יודע יותר טוב קבלה, ויודע בדיוק מה הסיבה לכל מחלה (=שדים ומזיקים שנכנסים לגוף) - האם הוא לא עובד עבודה זרה?

בקיצור, הקריטריונים של לימוד, מבחנים, תעודות, ידיעת הסיבה למחלה וכו' נראים לי לא רלבנטיים.