|
|
| נשלח ב-5/2/2004 12:17 |
 |
| |
בריסקער:
טוב בתקופתך עוד היה אפשר להסתפק אם זו הכוונה. היום למעשה אצלנו כבר אין שום דבר שאפשר לקיים ולכן הרבנים שלנו מסבירים אחרת את ההבטחה של לא תישכח מפי זרעו. שעיקרו שלא נשכח את מה שכתוב בתורה.
הרמב"ן כבודו במקומו מונח אבל האמת שגם אותו קשה לי להבין. בזמנו אחרי אלף שנות גלות אולי עוד היה אפשר לומר שהכל זמני. כי אוטו משיח בא. אבל היום אחרי כל כך הרבה זמן. מאות דורות לא יכולים ממש לקיים את התורה. חוץ מזה, מה אתה סבור שכשיבוא משיח פתאום נחזור להיות חברה חקלאית, פתאום לצורכנו יקומו הבהמות והחיות לתחייה לצורך קורבנות, נחזור לאכול בשר אמיתי וכדור הארץ יצוץ מתוך האופל? נחזור אלפי שנה אחורה רק כדי שנוכל לקיים גם את מצוות ביכורים?
תמיהני. והרי כבר הרמב"ם אמר ששום דבר לא ישתנה חוץ משיעבוד מלכויות. ואם שום דבר לא ישתנה מה בדיוק נוכל לקיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 12:21 |
|
| |
אסקופט היקר
תודה על מכתבך:
א.
תודה על הרמז היפה.
ב.
הייד פארק נסגר אני חושב לפני הרבה זמן בגלל סודרי ובגלל זה אני צריך את השירותים הטובים של ידידי מוישל'ה
ג.
אמרתי לך שהספירה שלנו שונה, אז אולי אני טועה.
ד.
הפאשקווילים נשארו כרגיל. אין לנו שבת בכלל ולכן אין בעייה של כינים בשבת.
ה. ראה סעיף ב
והעיקר, לימוד תורה. הבעייה היא שגם כאן הטכנולוגיה השתכללה. מצמידים בלילה אלקטרודות לגולגולת ובבוקר אתה קם ויודע את התורה כולה כולל הספר החשוב "שו"ת בענין דבר שלא בא לעולם". וקונטרס בעניין "דבר שלא היה מעולם". כך שכולנו ידענים גדולים. מה נשאר לנו לעשות. רק לפלפל. מי שלמדן יכול לפלפל ולפלפל. ומי שלא? מסכן משועמם כל היום. כשהוא ממש משתעמם הוא מצמיד עוד פעם את האלקטרודות למח לעוד כמה דקות. הרוב הם כמובן לא למדנים. ולכן רובינו מסכנים.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 05/02/2004 12:22:04
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 12:21 |
|
| |
אריק:
כבר כתב שמוליק שהם לוקחים כדורים נגד התופעה ואין נדה ואין שבעה נקיים ואין כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 12:24 |
|
| |
ממויישה עד מויישה לא קם כמויישה.
והוא זה שאמר:
עשיית המצוות לשם עשייתן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 12:55 |
|
| |
איקא
זו הגדרה חריפה
וגם אם נתפשר על פחות מזה כולי עלמא מודי שהעשייה היא ערך מרכזי לא פחות מהרעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 13:42 |
|
| |
מוישה הגדול,
הזכרת את הספר החשוב "שו"ת בענין דבר שלא בא לעולם" ואת קונטרס בעניין "דבר שלא היה מעולם".
ואני שואל את עצמי האם העובדה שהקונטרסים החשובים הנ"ל לא נכללו במאגר "אוצר החכמה" היא בעקבות הצנזורה האחרונה ש"ספרי כפירה" או פשוט משום שעדיין לא באו לעולם?
אגב, האם היית מגדיר את התנך, עכ"פ את חלקו, כ"קונטרס בעניין 'דבר שלא היה מעולם'" או רק כ"קונטרנס בענין שחלף ועבר מן העולם"? ואולי מוטב היה שהדברים לא היו נאמרים מעולם?
לגופה של פירכא,
כתוב מפורש הוא - לא רמז ולא דרוש - "ילכו מחיל אל חיל". היינו, גם אם לימוד התורה יהיה מושלם מהיר וקטלני באופן שכה הטבת לתאר, יש עדיין מקום רב ל"שדרוג" התוכנה, ואין דומה תוכנת הצדיקים לתוכנת ההמון ומדרגות רבות ושידרוגים רבים עד אין סוף לאפליקציה נחמדה זו. ברור כמובן שגולשי פורומים כגון אלו יקבלו מגירסא שמונה בחזקת עצרת שמונה ואילך.
ולגופו של ענין,
מקובלנו מהגאון האמיתי ישעיהו ליבוביץ שדתינו היא דת התורה שבע"פ ובלעדיה תורה שבכתב אין לה מקום וענין. במילים אחרות, זה ש"התורה" תשתנה ותקבל פנים חדשות בעתיד איננו מהווה קושי דתי כלל וכלל. להיפך. החידושים הקרדינליים של "חכמי הבע"פ" העתידיים יהיו המשך טבעי לדת הבע"פ, וכבר עתה אנו מסכימים לדבריהם ולחידושם.
וכענין חזיר שעתיד להיטהר אף שהתורה לא תהא מוחלפת. וד"ל.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 16:09 |
|
| |
נראה לי שהפלגנו על כנפי הדמיון. אם היה מי מאיתנו כותב לאחד מחברי הפורום של שנת ג' אלפים תשס"ד (4 למנינם), היה כותב, מסתמא, אותם הדברים.
גם המצוות שלו אז אינן מקוימות היום (קרבנות, תו"מ ושאר מצוות התלויות בארץ, טומאה וטהרה וכו'). אולם יש תחליפים מעשיים - תפילה, ל"ג בעומר, תקיעת שופר באלול וסעיפים שלמים בשו"ע העוסקים בשאילת מטר בחורף. גם אנו עסוקים בלימוד תורה ללא פן מעשי - קרבנות, טהרות, יבום, וחבורע'ס בענין מי שנשא תאומות סיאמיות שנתגיירו ( ).
לכל דור התורה שלו.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 16:19 |
|
| |
מוישה,
אתה צודק, היא חריפה למי שאינו מודע לכך שהעשייה כוללת בתוכה את הרעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 17:06 |
|
| |
מוישה
תרצת נידה, כיצד תתרץ יולדת? או שכולם יוצאי דופן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 21:26 |
|
| |
השכן ,
אמנם לכל דור התורה שלו, אבל לפעמים מאותה תורה צומחות דעות מוטעות שהולכות ורווחות עד לכדי אבסורדים.גם אם נותן אותה התורה לא כיוון לכך.
אם נקח את דבריו של מוישה:
("לבעייה הזו בפרוטרוט יהוסף (ומיימוני) שטוען גם אם המעשה מתבטל, הרעיון נשאר. אבל אני חושב שכאן יש התחמקות והטיעון שלי כבד ותובעני הרבה יותר- משום שלא רק המעשה נעלם אלא הרעיון לעיתים רבות דווקא מופר!
קח לדוגמא הלכות כשרות הרמב"ם אומר שהרעיון הוא לצמצם באכילה. באים אנחנו ומפריזים בהכשרת מוצרים ובסוף אוכלים יותר מתמיד. כך אם זה הרעיון הרי שדווקא ההלכה מאפשרת לעיתים ביטול הרעיון כולו!")
ונלך אתו עוד צעד אחד קדימה: ונאמר ,"איסורי מאכלות" באו כנגד יצר הזלילה, "איסורי עריות" ו"איסורי ביאה" באו על מנת להגביל את היצר הסקסואלי, הלכות שמיטה ויובל כנגד יצר הקניין , וכו' כפי שמפרט הרמב"ם בש"פ , אז כל הרעיון העומד מאחורי "הדעות" הוא להגיע למיצוע, ורק בעצם עשיית המצוות האדם שרוי בממוצע. ברגע שהוא מפסיק את עיסוקו במצוות, הוא יוצא מן המצוע ונוטה בהכרח לאחד מהקצוות. כשהמעשה מופסק, הרעיון מתפוגג כלא היה. תעזבני יום אעזבך יומיים.
גם את הרמב"ם אין לנו לדון אלא לפי שעתו ושיקוליו עמו, אך מתוך התורה שנתן לדורו (טעמי המצוות) צמחה לה ההנחה/הדעה שגם אם מתבטלים המעשים הרעיון נשאר. צדקו בטענתם המתנגדים שקמו על הרמב"ם, שלא נרתע ולא נמנע מגלות טעמי המצוות, למרות האיסור שנהגו בזה חז"ל - – ובזה כאילו התיר לגלות מה שהתורה הסתירה, והוא חרג מהעיקרון שהקפיד עליו לכל אורך ה"מורה", ובכלל.
אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כא) "מפני מה לא נתגלו טעמי התורה? – שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם. כתיב : לא ירבה לו סוסים – ולא ישיב את העם מצריימה – ולא ירבה לו נשים – ולא יסור לבבו (דברים יז טז-יז) אמר שלמה: אני ארבה ולא אשוב: אני ארבה ולא אסור. וכתיב ותעלה ותצא המרכבה ממצרים וגו' – וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבו"
הרמב"ם בעצמו ב"ספר המצוות" (לא תעשה שס"ה) כתב: "וכבר באר האל יתברך בכתוב טעם שלוש מצוות אלה, רצוני לומר: 'לא ירבה לו סוסים' 'לא ירבה לו נשים' 'וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד' ובעבור שנודעו הטעמים וסבתן – הגיעה בעבורם נטייה מהדת, מה שכבר התפרסם מספור שלמה המלך ע"ה עם גודל מדרגתו בידיעה ובחכמה והיותו ידיד ה'. - אמרו שיש בזה רמז והערה לאנשים, שהם אלמלי ידעו טעמי המצוות כולן – וקרה להם הנטיה (היו סרים ונוטים מדרך התורה ומצוותיה) כי אם זה (שלמה המלך) השלם בחכמה, הגדול במעלה כבר דימה וחשב שאין הפעולה הזאת בהכרח סיבה לעבירה ההיא – מה יהיה ההמון עם חולשתו? הנה יחשבו בהם ויאמרו : כלום היה אסור כך, או צווה בכך – אלא מפני כך אני אהיה נזהר מהדבר שבעבורו צוה מהמצווה הזאת ולא אשים לב עליה – ואז יהיה נפסד יושר הדת. ולכן הסתיר האל יתברך טעמים. אבל אין גם אחת שאין לה טעם ועילה וסיבה, אבל רוב הטעמים ההם היה מן הצורך שלא ישיגם שכל ההמון ולא יבינם .
מכאן שהרמב"ם עצמו הכיר באיסור ובצדקתו? אמנם ב"ספר המצוות" הוא מדגיש "שלא ישיגם שכל ההמון" בעוד ספרו "מורה נבוכים" נכתב בפירוש *לא בשביל ההמון*, אבל הלוא שלמה המלך "החכם מכל אדם" לא היה מן ההמון, ונכשל –
תוקן על ידי - איקה - 05/02/2004 21:30:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 23:53 |
|
| |
השכן:
התייחסתי לטענות דומות לאלו שהעלית. אנא בחן אותם אם דברי תקפים גם לשלך.
אריק: לא נכנסתי עימו לפרטים. אני משער שהוא ביקש להמחיש את העקרון ואידך נזל ומגמור.
איקא
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2004 12:53 |
|
| |
כשקוראים בתורה, מגיעים בהכרח למסקנה שהמצוות של התורה נועדו לכוון אותנו לדרך-חיים מסויימת, ולא רק להציב בפנינו מכשולים שנצטרך להתגבר עליהם בעזרת הערמות והיתרים למיניהם.
לפעמים אין ברירה וצריך להערים, אולם כאשר ההערמה הופכת למדיניות קבועה - זה כבר מנוגד למטרה של התורה.
לכן, לדעתי, חברה שבאופן קבוע "עוקפת" את המצוות שהיא יכולה לקיים, לא ראויה להיקרא "חברה יהודית תורנית".
לעיון נוסף:
http://www.tora.us.fm/tokxot/emt/mdinyut.html
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2004 18:32 |
|
| |
אראל סגל
אני מוסיף על דבריך:
לפעמים, החברה עוקפת בכוונה מצוות מן התורה! וזה מה שהתורה עצמה מצווה לעשות.
דוגמא לדבר: פרוזבול.
בוגי היה אומר: בא ג'פרסון והעמידן על אפס... אך כוונתו שלפעמים, כדי להגשים את הרעיון, צריך לבחור במעשה הפוך למסורת, וצריך לדעת להבריגו פנימה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
