מסכתא דכלה - פ"ק בבא קמא

ייתכן שנזק אחד כשלעצמו לא מהווה הפרה, אלא שכללית הנזקים לא ישלמו עבורם בכלל, זו הפרה!

למה נזק אחד אינו מפר שלום, יש בעיה רק בהפרת שלום ציבור ולא אדם יחיד?

שנית, הן לדבריך בהכרח מה שגם בנזק יחיד משלם, משום לא פלוג, כלומר שאנו דנים על דרך הכלל, א"כ גם לגבי להזיק נדון על דרך הכלל ונקבע כי על דרך הכלל יש בו הפרת שלום הציבור ואינו ראוי.

שוב, מצד הסברא איה"נ, אך מצד התשלומים הרי ייתכן שדי היה לתורה שישלמו ולא דרשה כזו דרגת שלום ציבור שגם יימנעו.

יש לי ראיה נפלאה לדברי ווטו שמזה שחייבים לשלם אין ראיה שלכתחילה אסור להזיק (בלי להכנס לגוף השאלה אם אסור או מותר להזיק) .

כידוע יש כלל שאין עונש בלי אזהרה , כלומר אין בתורה עונש על שום עברה מבלי שיהיה כתוב באיזה מקום שהדבר אסור . בעל החינוך מסביר את הכלל הזה כך : אילו היה כתוב בתורה רק העונש היה אדם רשאי לבוא ולומר הריני מוכן לקבל עלי את העונש ואני בוחר לעבור על האיסור . ובכך היו מצוותיו של הקב"ה נעשים ענין של מקח וממכר . לכן צריך שיהא מפורש שלבד מהעונש יש גם איסור .

ואם במיתה ומלקות החמורים כך קל וחומר לממון הקל ודו"ק .

עיקר שכחתי

"כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להם רשות ובימות השכשמים יש להם רשות . אע"פ שברשות אם הזיקו חייבים לשלם" הרי שמחובת התשלום אין ראיה לאיסור מלכתחילה ודו"ק .

מציץ

אדרבה, משם ראיה!

דווקא שם התירו חכמים לכתחילה אלא שחייבו לשלם.

ומלבד כל זאת, האם אין זו סברה פשוטה שאסור להזיק?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

כפי שאמרתי לא נכנסתי בדברי למעלה לגוף השאלה אם יש איסור להזיק או לא . השאלה היתה האם מהעובדה שיש חיוב לשלם יש ראיה שלכתחילה אסור להזיק . על כך יש ראיה מהעובדה שיש עושה ברשות שחייב לשלם שאין קשר בין שני הדברים .

(מהעובדה שמשפט מסויים הוא נכון לא נובע שכל דבר מהווה ראיה לכך)

אתה צודק שמהגמ' הזאת יש לכאו' ראיה שיש איסור להזיק שהרי בימות החמה אסור וכו' . השאלה היא איזה איסור בדיוק .

יהוסף
גם דבריך ששייך כאן איסור בעל תשחית צ"ע .לגבי האיסור להזיק יש לדון בשני אופנים שונים :

א. באדם המזיק בכוונה .
ב. בפושע בשמירת ממונו או גופו .

לגבי הרבה איסורים שבתורה לא מצאנו שיהא אדם חייב לשמור את עצמו שלא ייעשה דבר האיסור על ידו , ומתעסק וכן דבר שאין מתכוון פטורים. לגבי האיסור של בל תשחית לכאורה לא מצאנו שיהא חיוב שמירה שלא יבוא לידי השחתה . אם נאמר שיש חיוב שמירה כזה הרי שגם לגבי ממון עצמו האדם מצווה לשמור שלא יבוא לידי השחתה וזה חידוש גדול בעיני . כמו כן ברור שאין איסור בל תשחית במזיק לתועלת כלשהי .

אז נשארים עם גזילה , אבל גם זה צ"ע אם שייך לעבור על לא תגזול ללא קנייני גזילה . וכש"כ כאשר בהמתו מזיקה צ"ע אם יש כאן מעשה גזילה .

[ומה שטענת שהדבר פשוט שאסור להזיק , אותו דבר אפשר לטעון לגבי הפקעת חובו של נכרי - גם שם הדבר פשוט (בעיני לפחות , ואני מקווה שגם בעיניך) שאסור לעשות כן , אבל אין לאיסור הזה עיגון בהלכה . כלומר גם אם פשוט הדבר שאסור יש לדון אם יש לאיסור הזה עיגון בהלכה ]

מציץ היקר שליט"א

תודה.

אכן, לא התכוונתי להרחיב את "האיסור להזיק" (שאגב, הראשונים הניחוהו כפשוט), על שמירה נרחבת, אלא על אותה השמירה המינימלית הקיימת גם בבל תשחית, דהיינו שעל האדם להימנע מלעשות מתוך כוונה. לגבי שמירה, נכון שיש לדון בכך, אבל זה נוגע לממון המזיק יותר, שם נאמר "ולא ישמרנו בעליו" ומדייק הגר"ח שיש חיוב שמירה.

אני מקווה לעבור לעניין נזקי ממון, הדורשים הבנות שונות ועצמאיות, מעבר לאדם המזיק.

שוב תודה.

אגב, אני מסכים שיש מצב בו אומרים לאדם כך: הנזק אינו בטוח, ועל כן אין לך להימנע ממעשה מסויים, אך אם יתברר שהמעשה כן היה מעשה שהוביל לנזק, וודאי שאחריותך עליו, ובדומה לאדם הזורק חץ סתם, שלא ייחשב מזיד, אך יהא אחראי למעשיו אם זה פגע. כוונתי לראות את פותקין ביבותיהם לאור נתון זה, וכל זה מלבד דברי מיימוני ודבריך המחזקים את דבריו.

עוד אגב, הפקעת הלוואתם, אינו עניין שבתורה, וע"כ שהוא מושתת על יחס מסויים השייך להקשר שכיום אנו פחות מכירים, ראה דברי הרמב"ם אודות סוג אנשים [אולי זה כושים] הנחשבים כבהמות.

מבחינת ראיות, הרי שמלבד הראשונים, יש את הז' מצוות, שללא ספק יכללו את אי ההיזק, ולא נראה כי יהיה שופט שפוי שיתיר, וא"כ שוב לא גרע ישראל להיות נחות בדרכי דיני היושר מגוי המצווה ע"כ מסברא, וסברא מחייבת, כפי שהסמיכו החוקרים על אמרת הגמ' "סברא היא", וא"צ פסוק.

כיון דהו"כ מרנא יהוסף אמרה להא שמעתא, אימא בה מילתא.

אם נבוא לדון בגוף האיסור, פשוט שיש איסור להזיק, ואי"צ לפנים. גם אם לא נכתב האיסור בפירוש, הוא דבר הפשוט לכל ינוקא.

אך יש לשאול, מדוע לא נכתב האיסור בפירוש בתורה, כמו איסור לא תגזול.

והערה זו, גם לתירוצי האחרונים, יקשה מדוע לא נכתב בתורה...

בורג גדול

שאלה גדולה היא.

אני מעלה השערה -

התורה אינה חושבת להזהיר על דבר שאין סיבה לעשותו. כלומר התורה לא תבוא לומר אל תזיק בזמן שאין כל טעם להזיק. השאלה תמיד מתעוררת אחרי שרבו אנשים והזיקו מה עושים, אך ישירות על היזק אין טעם לצוות, כמו שאין התורה מצווה שלא לחתוך וורידים וכיו"ב.

מה שאינו כן בלא תגזול, שישנה נטיה ישירה לגזול, עבור הרווח, שם אומרת התורה לא תגזול.

מאי דעתיך?

לפעמים מי שמסתכל מהצד, במבט חדש, דווקא מתוך הבורות שלו, מסוגל לראות מה שהותיקים אינם רואים.

איך יעלה על הדעת שהתורה לא תאסור להזיק?

אז זה לא כתוב? אז מה?

רב סעדיה גאון, בספר ה"אמונות והדעות", טוען שכל המצוות המשפטיות, כמו איסור רצח וגניבה, כיבוד הורים ועוד, בכלל לא היו צריכות להיכתב, כי כל אדם מבין אותן מעצמו. אמנם, בגלל שבני אדם נולדים קטנים ורק אז הם לומדים, ויש גם אנשים שאינם חכמים כל כך, לכן היה צריך לכתוב הכל בתורה.

לפי זה, איסור הזק, לפי שיטת רס"ג, עשוי להיות כל כך ברור, שגם השוטים מודים בו, ואין צורך לכתבו.

א. יהוסף וגם השאר .
ב. אינשבראינש גם על דבריך , ניכרים דברי אמת .
ג. יהוסף בנוגע לענין הבעלות שהזכרת , דומני שלשון המשנה (וגם הגמ' הולכת בעקבות זה.) דורשת הבחנה בין מושג הבעלות למושג האבהות ,
יש אבות נזיקין מחד , ומאידך הבעלים הם החייבים בתשלום הנזק .

ולכן אפתח בשאלה עקרונית מה בין אב לבעל (כשם
[דהיינו מושג] ) שדומני שממנה נוכל לרדת אל פרטי העקרון שהתנא (או מסדר המשנה) ובמובנים רבים גם הגמרא בעקבותיו רוצים להוביל אותנו אליו .
חילכם לאוריתא
ויום נעים .