|
|
| נשלח ב-4/2/2004 13:38 |
 |
| |
ארי"ש,
איני טוען שאני יודע בבהירות שלא ניתן להתעלות מתוך דת אחרת ובפרט זו המוסלמית שבסיסה גם אחדות ברמה המוחלטת.
אך אם אקח את הנתונים שאיתם אני יכול לשפוט עכ"פ ראוי הדבר לדיון. הרי מהתמרדותם של אלה שגדלו בתוך תוכה של החרדיות ולא זו של הישיבות הליטאיות והרחוקים חברתית מהעולם החיצוני, אין להוכיח.
קשה לי לחשוב שמוסלמי שהפיל כובע של מישהו וניקה אותו אחר כך, ישאיר פתק לבקש מחילה כפי שאנו מוצאים דקדוק זה אצל בני תורה! [גם אם זו הגזמה ושיגעון, אך הגעה לשיגעון כזה מוכיח על חינוך "שיויתי יושר לנגדי" ברמה הגבוהה ביותר].
דווקא מאנשים שהיו "בחוץ" והתקרבו ליהדות ושייכים לחושבים ולא ל"גיווארענע" שלכן הם מואסים לא פחות מכם באבסורדיות שהשתחלה לדתנו, אני שומע שלא ניתן למצוא "קבלת עול האמת" כמו שאצלנו.
גם אם שייך באיסלם ההתחנכות החיובית ולמי שיש לו בחירה שוה בין שתי הדתות דווקא נמליץ על האיסלם כי חבילת ההלכה שם רזה יותר מאצלנו, אבל האם דת כזו שיש בה שאהידות ופרימיטיביות נראית לך שקולה כנגד תורת משה [לא לשכוח את כמות המוסלמים והיהודים ופרופורצית זוכי פרס נובל]?
האם באמת יש עכ"ח מוסלמי? חי' ר"ח הלוי וחזון איש מוסלמי?
מעניין היכן נעלם הפלורליזם הסובלני כשזה מגיע לנושא זה!!!
למד לשונך לומר:
"איני יודע"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 14:35 |
|
| |
ההוכחה מאותו 'בן-תורה' שיקפיד לבקש מחילה גם בלי ההתעמתות מול הנפגע, או גם בנזק דל, אינה הוכחה כלל לעניין האם הקשר הוא סגולי, דווקא בגלל היותו יהודי או שהוא נובן מן המודעות.
הלוא ברור שהכל תלוי במידת עדינות הנפש של המדובר, ועדינות נפש היא זו הנקנית באמצעות שקידה ועמל על פיתוח האינטלקט השכלי והרגשי, שכל 'בן-תורה' ממוצע מתעסק בפיתוחם במרבית שעותיו.
הא לך אותם אנשים שגדלו בישיבות, ואלי בצעירותם הקפידו על הדברים שאתה מתאר, הלוא כשפרשו מהן לעולם האמיתי, הרגישות ירדה בהרבה. כך גם לגבי עם-שלם, שודאי יש להבדיל את הרגישות הנפשית ממנו והלאה, בהיותם עובדי אדמה ומקבצי אשפתות, אשר לא תיתכן קניית עדינות הנפש בסדר יומם ומלאכתם, עליהם אמון ומובנה העם כולו.
אך בכל הנוגע לתמימות האמונה ולדעת האלוהים, הרי שדווקא אצל אותם פלאחים - עובדי אדמה, היא מושרשת ומובנית הרבה יותר.
בדיוק בליל אמש, שוטטתי בפארק בירושלים, ומחמת הקור העז ששרר בחוץ, אף אחד לא היה שם, מלבד כמה צעירים ערבים. שלשאלתי ענו כי הם יוצאים 'לבלות' מחמת איזה חג בו הם שרויים בימים אלו.
באתי עמם בשיחה ושאלתי אחד מהם האם יש אצלם מושג על אדם שאינו מאמין באללה, הוא נדהם מעצם השאלה.
תוקן על ידי - ivri - 04/02/2004 14:44:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 14:46 |
|
| |
שלום לאחינו העברי 
אכן גם אני טענתי מאז שהדת מועילה לשכבות הקיצוניות ובמילים אחרות בית סוהר לפושעים ובית ספר לחכמים ולכן ייתכן מאד שדרושה דת אחרת לכל שכבה, לו היינו יכולים לדייק. השאלה בכל זאת היתה בתור עיסקת חבילה והשאלה הספציפית של האשכול היא לגבי מסירות הנפש לנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 14:53 |
|
| |
כן, וגם על זה דיברתי.
ההדמיה בין מסירות הנפש לעיקרי הדת לרגישות המוסרית איננה במקומה. כי היא לא נקנית מעצם עקרונות הדת אלא מן הסביבה הטבעית של המאמין.
בסו"ד הדגשתי את העובדה, שדווקא לגבי האמונה וההקרבה למענה, היא מובנית מאוד אצל המוסלמים. אולי אף יותר מבדתות אחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 15:17 |
|
| |
עברי,
אכן מסירות הנפש לעקרונות הדת אינה נקנית מהעיסוק המילולי-פילוסופי בהם, אלא מהסביבה הטבעית המחדירה את עקרונות הדת. אך אין זה הפירוש שזה לא מ"עצם" העקרונות, אלא שה"עצם" דרושה לו עוצמה [השוה: "חכמת המסכן בזויה"] מה שהסביבה עושה זה מתן עוצמה לעצם העקרונות.
מאחר ודת מבוססת על מלאכותיות, סמליות ושק"ק, מובן שככל שהמנטליות פרימיטיבית תהיה הדת עוצמתית יותר, אבל העוצמה תהיה כה חוץ לפרופורציה עד שתפגע בעקרונות אותה היא אמורה להחדיר. דווקא זו נקודה המטה לנקוט שאצלנו האיזון טוב בהרבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 15:48 |
|
| |
כוונתי ל'שאינו בעצם' הייתה לעדינות המוסרית, דווקא האמונה וההסכמה להקרבה למענה היא כן מעצם עקרונותיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 16:47 |
|
| |
בהודו היה נהוג מנהג הסטי, עד שהבריטים אסור אותו ולא תמיד בהצלחה מרובה.
מנהג "נאה" זה היה שאשה אלמנה אמורה להשליך את עצמה על מדורת המוקד ששורפים בה את גופת בעלה. חישוב מהיר יעלה שכרבע מאוכלוסית הודו הקריבה את עצמה למוות. האם ניתן להסיק מכאן משהו על אמתת הדת ההינדית? כיהודי דתי אני מאוד מקווה שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 19:43 |
|
| |
ווטו
We appear to be going over the same ground we did in the past.
The topic started about the difference between Jewish acts of מסירות נפש and others. It quickly turned, as usual, to include issues of Judaism's superiority over other faiths. This is because in order to assess the motivation of any religion's adherents, we need to include many other issues in the equation.
I am not intimately familiar with other faiths. However, at least I try to read, watch, listen, and observe something about other faiths, which raises the need for a more objective assessment. It's very possible that in the final analysis, Judaism will turn out to be the best objective choice. But by getting all worked up about any suggestions that perhaps other faiths have something to teach us as well, we wouldn't get to far, I am afraid.
You take it at face value that Charedi ''rebels'' have less a clear a view of Judaism than ''intellectual'' returnees. Sorry, but I am not convinced at all. Most ''returnees,'' whatever their current level of adherence to the Judaism, were never full-fledged members in any of the other faiths we are discussing in here. They were mostly wayward ''Jews,'' or secularists. The joined a society to which they had a certain connection, even if only a very slight one. Few Bible-belt Christians or Whabbi Muslims join the Jewish faith, and even those that do, aren't necessarily more reliable in their assessment of Judaism than Medieval Jewish converts were of their assessment of Christianity (or of Judaism, for that matter).
Now, you list Jewish achievements as an indicator of Judaism's superiority. I think we had this discussion in the past. There is no doubt that Jews are imbued with a higher intellect and creative mindset than most others. We already discussed various reasons for that, from Darwinian to sociological. But all this doesn't necessarily mean that the Jewish faith is necessarily superior to others. I don't see how Saul Bellow's and I. B. Singer's winning the Noble price for literature, or Einstein's price for Physics reflect on the superiority of the Jewish faith.
We must agree that in certain areas Judaism, and by extension, Jews, profess a higher degree of intellect and moral level-headedness than others. But we shouldn't get carried away by issuing a blanket endorsement that Jews and Judaism are the best in ''every'' sphere of ethical, moral, and religious life. For example, the Biblical assertion of Jewish heart-headedness (קשה עורף) is nowadays used as indicative of Jewish tenaciousness, but I doubt that was the original message behind the term. I will not get into details of what areas of moral and ethical life Jews are better than others, and what areas they are not. I simply wanted to stress that perhaps, in some areas, we can look up to others.
On the subject of מסירות נפש, it's very possible that others posses a higher degree of מסירות נפש than we do. We may try to find the reasons for it, or we may conclude that perhaps a higher level of מסירות נפש is not necessarily an indication of greatness or superiority of ones religion.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 20:36 |
|
| |
ווטו יקר
אף אחד לא יטען שאין ליהדות ייחוד משלה , כשם שמגוחך לטעון שאין לאיסלאם ייחוד משלה . כשעורכים השוואה בין דתות מגלים תופעות רבות שהן משותפות לכולן או לרבות מהן , ותופעות אחרות שמייחדות כל אחת ואחת מהן בנפרד . אילולא כן היו כל הדתות דת אחת . הענין הוא שמנהג האפולוגטיקאים לקחת את אותן תופעות שמייחדות את דתם ולטעון שדוקא הייחוד הזה מכריע את הכף ושבגללו הדרך שלהם היא האחת והיחידה . אבל מה אעשה שסמוך לבי ובטוח שאילו אותם אפולוטיקאים היו נולדים במקרה לדת אחרת הם כבר היו הופכים קערה על פיה וטוענים שדוקא הדת ההיא היא הנכונה בגלל אותם תופעות שמייחדות דוקא אותה .
נניח שאתה צודק שרק ביהדות יש מערכת הלכתית מפורטת . כלל אין בטחון שזוהי מעלה . אפולוגטיקאי נוצרי יטען בדיוק ההיפך - שבגלל שהיהדות מתעסקת בפרטים טכניים וליגליסטיים בעוד הנצרות היא הדת היותר רוחנית , הרי שדוקא הנצרות היא הדת המועדפת . לעניות דעתי ניתן , באמצעות מספיק מלל ובאמצעות סימון העיגול סביב החץ , להצדיק כל עמדה שרוצים . מה שמכריע בין העמדות השונות הם בדרך כלל לא שיקולים פילוסופיים טהורים , אלא כל מיני עובדות טריוויאליות כדוגמת הרשום בסעיף הלאום בתעודת הזהות וכדומה . האפולוגטיקאים תמיד יפתחו את אותה פילוסופיה המתאימה בדיוק למסקנות הקבועות אצלם מראש וינסו להונות את עצמם שהפילוסופיה הזאת היא האובייקטיבית ואליה היו מגיעים גם בלי ההטיות והדעות הקדומות .
אבל דבריך לגבי הפרימיטיביות של האיסלאם ממש הדהימו אותי . הבה נערוך השוואה בין החרדיות שאתה דוגל בה , למרות כל החסרונות שאתה מכיר בה , לבין האיסלאם הפונדמנטליסטי : מבחינת היחס לנשים - אין כל הבדל . מבחינת שנאת זרים - אין כל הבדל . מבחינת קנאות והיעדר סובלנות – כנ"ל . מבחינת פתיחות – כנ"ל . בקיצור , מבחינת כל הפרמטרים הקובעים את מדת הפרימיטיביות/קידמה אין שום הבדל בין החרדיות לפונדמנטליזם האיסלאמי . הזכרת את נושא פרסי נובל , אז הנה חידה שבוודאי לא תתקשה לפתור : מהי היחס בין אחוז היהודים החרדים בקרב זוכי פרסי נובל (או לצורך ענין זה כל פרס אחר על הישגים בתחומי המדע והתרבות ) לבין אחוזם באוכלוסיה ?! .
תטען אולי שאצל חרדים אין אנשים שמתפוצצים באוטובוסים . אבל האם זה מה שמספק אותך , שאיננו רוצחים ?! הלא לפי אותם פרמטרים עצמם שאתה בעצמך קבעת כאן באשכול זה , הקובעים שהיהדות עדיפה על האיסלאם , יוצא שהחילוניות המערבית עדיפה אלפי מונים על החרדיות!!!
אלא מאי ? אתה תטען כדרכך שלמרות כל החסרונות אין לשפוך את התינוק עם המים . טענה זו טענה היא ואינני שולל אותה . אבל האם הגית אי פעם ברצינות באפשרות שגם בדתות אחרות יש תינוק שאין לשפוך אותה עם המים ?! אולי גם מתחת לכסות הפרימטיבית של הפונדמנטליזם האיסלמי מסתתר לו תינוק שאין לשפוך אותו ? למה כשמדובר בדת שלך אתה מוכן להתעלם מהחסרונות שאתה בעצמך מכיר בה למען אותם חלקים שבה היקרים ללבך , וכאשר מדובר בדת אחרת די באותם חסרונות עצמם ובידיעה המועטת שבידך על אודותיה בכדי לפטור אותה בביטול ?! אין זאת אלא ש'על כל פשעים תכסה אהבה' , ולא האובייקטיביות אלא הסובייקטיביות (הלגיטימית כשלעצמה לפי השקפתי , בתנאי שמודעים לה) היא שקובעת עבורך .
וכאן אנו מגיעים להבדל בין השקפתי הפלורליסטית להשקפתך האובייקטיביסטית כביכול . שנינו מנסים למצוא הצדקה להיותינו חרדים , אלא שאנו עושים זאת בדרכים הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב . בשבילי אובייקטיביות אינה סתם סיסמא . אני מודע לכל ההטיות שהחינוך , התרבות והסביבה יוצרים . מתוך מודעות זו ומתוך הכרה במגבלות האובייקטיביות של טבענו האנושי החלוש , אני מכיר שימי חיי הקצרים לא יספיקו לחקור ולערוך השוואות אובייקטיביות בין כל אורחות החיים האפשריות בכדי לברור מתוכם את אותה אורח חיים הישרה , האובייקטיבית , האחת והיחידה . לכן אני בוחר בדרך המתאימה למגבלות שלי . אני מקבל מתוך ברירת מחדל את אורח החיים שאליה הסכנתי ושאותה אני אוהב למרות כל החסרונות , מתוך ידיעה ברורה שמדובר בהעדפה סובייקטיבית בלבד . ואם יש חסרונות אינני מטייח אותם אלא משלים אתם או מנסה לתקנם כפי יכולתי .
בגלל הכרתי במגבלות האנושיות אני יודע שאינני חייב בכל התנצלות על הכרעתי זאת . כל אדם נוהג כך , גם אם הוא לא בהכרח מודע לכך(ולא יועילו כל הכחשותיך - זה כולל גם אותך , ידידי היקר ) . אם יבוא אי מי בטענות כלפי על בחירתי ה'סובייקטיבית' , אצביע לפניו ללא שום קושי על כך שגם הוא נכשל בהיעדר אובייקטיביות בהכרעתו באשר לאורח חייו . אבל הכרתי האובייקטיבית בסובייקטיביות הזאת , מביאה אותי בהכרח להשקפה שדרכי אינה עדיפה על דרכים אחרות שמוצאות חן בעיני אנשים אחרים . גם להם יש תינוק שלא היו רוצים לשופכו עם המים . מכיוון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת הרי שאין כל תביעה כלפי האדם לבחור לעצמו את הדרך האובייקטיבית שאין בלתה . מלבד העובדה שיש ספק רציני אם קיים בכלל דרך אובייקטיבית אחת .
אתה טוען לאובייקטיביות , אבל דבר אחד אני יודע : גם אם אלף שנים תחיה וגם אם תבלה את כל ימיך בעיון וחיפוש בספרים , גם אז לא יהיה זה מספיק בכדי שיהיה לך הצדקה אינטלקטואלית כלשהי לומר שהשווית בין כל הדרכים ומצאת את הדרך שהיא הכי טובה . קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאתה מעיד על עצמך שידיעותיך באשר לדתות אחרות דלות ביותר , שאין לך כל הצדקה לומר זאת . הסובייקטיביות שבך לא מאפשרת לך להכיר בעובדה האובייקטיבית הפשוטה הזאת . הרעיונות ה'אובייקטיביים' שלך הם לא יותר מכסוי לסובייקטיביות , דעות קדומות ואתנו-צנטריות . (בינינו , היית מעורר יותר אימון אילו היית יהודי במצבך הטוען שהנצרות עדיפה ) . כשלעצמם אין במאפיינים הללו כל פגם שהרי כך דרכו של עולם . הבעיה היא כשמתעלמים מהעובדות הללו .
למד לשונך לומר איני יודע . אבל לא כפתגם אלא באמת .
אחרי כתיבתי את הדברים אלה שמתי לב להודעתו של ארי"ש אז קודם כל עוד לפני שקראתים בעיון . ושנית התנצלות בפני ווטו שיצטרך לקרוא כל כך הרבה במכה אחת , גם שלי וגם של ארי"ש .
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 04/02/2004 21:08:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 21:27 |
|
| |
מציץ
כשם שטענת והתקפת את המחוים דעה על איסלם ולו רק משום שנולדו יהודים, כך אני טוען עליך, שמה שאתה לא הצלחת להבין ולהגיע אל אובייקטיביות, אין זה אומר שזה לא ייתכן. אני גם יודע שקשה מאוד להגיע לזה, אבל אני מכיר אנשים שהגיעו. מה שנולדת כמחוסר הדרכה אל האמת, אין זה מהווה הוכחה שהאמת הכללית ביסודות העל של האדם, אינם ניתנים להשגה.
ואיך סיים ווטו?
למד לשונך לומר איני יודע!
כמה זה נכון!
הטענה שתצליח להוכיח לכל שיטען נגד הנחתך, שאף הוא מניח דברים באופן כזה, משכנעת כמו טענת המתדיינם על איסלם ללא להכירה, אם אכן אינם מכירים. ובדיוק כנוסחתך אענה לך על טענתך נגד מצדיקי דתם, 'גם אצלך יש כאלו הכרעות'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 21:56 |
|
| |
ארי"ש ומצו"נ,
ייש"כ שנכנסתם לגופו של עניין ורק אליו אתייחס.
[אני מתנצל על הרושם הנוצר שאני כה מתנשא עד שיש כזה צורך להשפילני, אך אין כאן המקום אלא באישי או באשכול מיוחד על "גאוותו של ווטו" בתקוה שאצליח להתחנך בפומבי!]
אני שם לב שביסודות הנושא איני חולק עליכם, אלא יותר בגישה ובשפה ובעיקר בגישה שיש סיכוי להבין למרות חטאינו הסובייקטיביים.
אין צורך במציאת הצדקה להיותנו חרדים, כמו שאין צורך למצוא הצדקה על שאר הרגלים שלנו שעדיין לא זומנו סיבות מספיקות לשנותם. לכן ההימנות החרדית טבעית לנו עד שיבוא ג'פרסון.
אכן הניסיון באשכול זה כבקודמיו לרעיון הוא לבדוק את ההיבטים החיוביים הנמצאים ביהדות ולשמור על תינוק זה מכל משמר שלא יישפך עם המים בידי חובבי שפיכה אידיאולוגית מבית ומבחוץ. באשכול זה ניסיתי לןהתחיל לדון בנקודת המסי"נ אשר רבים הטוענים כי זו היהודית טהורה יותר וחפצתי לעמוד על הדבר ואח"כ לעיין גם היכן התינוק בשאר הדתות [ואולי נזמין את רציו המתמחה בדרכיהן].
אין זה רק ספק רציני שקיימת יותר מדרך אובייקטיבית אחת, אלא זה ברור שלכל נער יש חינוך על פי דרכו שלו גם אם היא בדת אחרת. אך האמת [הטאוטולוגית] היא אחת וכאשר היא משמשת נקודת מוצא לבירור ערכים, מזהים את הסיכוי הטוב לאפשרות בירור ההיבטים החיוביים בדתות שנעיין בהן.
למדתי שהניסיון להבין את הנקודה האובייקטיבית של הזולת גם אם ניתן להניח שיש לו נגיעות להחזיק בדעתו, מחכים. כל עוד לא ניתן להכחיש את הדעה שכנגד, זאת אומרת שעדיין יש בה מה ללמדנו. כך מגלים פנינים בתורה ובכל מפרשיה עד לאחרוני האחרונים, למרות שיצירותיהם נולדו מתוך צורך הגנה על המקובל אצלם [אתנו-צנטריות].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 23:40 |
|
| |
ווטו1
I would like to ask your forgiveness in public if I offended you. I tried to defend myself against being marginalized for the only reason that I am a Charedi. Perhaps, I overstepped my boundries.
I am sorry, and please forgive me.
I will post later something about the subject itself.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2004 23:46 |
|
| |
בהקשר האשכול, קבלתי באישי העתק מספר שכתב אדם לא דתי הגר בארץ, אמריקאי במקור. שמו נח אפרון ושם הספר: The Real Jews [היהודים האמיתיים]. בעוד בכל הספר הוא מדבר על מה שמפריע לחילונים אצל החרדים, בעמוד שלפני אחרון הוא כותב על ייחודיותם החיובית.
קיבלתי את הדברים באנגלית ולא הספקתי לתרגמם.
The divide between the ultra-Orthodox and the rest of us... may prove harder to close [than ripping to shreds the quarter-billion fence now under painstaking construction between Israel and the Palestinians.
... Despite the high price they extract, Haredim -out of uniform, in their yeshivot, not earning hard currency- provide good value, shekel for shekel, to the rest of us. In a country enthusiastically embracing Starbucks and McDonalds, in which entrepreneurs who managed to cash out before their Internet companies became worthless as cultural heroes, and in which consumerist materialism has the cast of historical inevitability, Haredi society offers a bracing vision of how things might be different. The Haredi traits of voluntary poverty, antimacho quietism, pasty-faced bookishness, and learning ueber-alles [+dedication to truth ueber-alles, my addition], unnerve the rest of us because they stand as a genuine challenge to the mall-above-all values that we tend to take for granted. There is much to dislike and reject in the values of the ultra-Orthodox, but there is something sumptuous and virtuous in them as well.
... For a growing number of us here in Israel, raging against the ultra-Orthodox provides us with a durable political and moral identity: a sense of who we are and a feeling of decency and integrity. This identity is an ice baby [that replaces the real one and goes unnoticed].
תוקן על ידי - ווטו1 - 05/02/2004 0:30:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 00:43 |
|
| |
ווטו1
I would like to dwell on a subject that Veto raised above, namely the preference accorded to the religious views of outsiders or relative newcomers (see the English quotation by Veto, above) over the views of incumbent rebels. This will also help shed light on the subject of מסירות נפש.
מסירות נפש, as a social or religious value almost always occurs in a threatened society. In Biblical times we find acts of מסירות נפש on the battlefield between the nascent Israelite nation and its powerful surrounding enemies (David and his brave men. For example: the story of David's drink from the well that cost the life of many an enemy). We later find מסירות נפש among the Babylonian exiles that were threatened of being completely assimilated into the powerful Babylonian host culture. Next, we find these acts among the Maccabean generation, when the all-powerful Hellenistic culture threatened to wipe out Jewish religion and nationalism. The list goes on and on; מסירות נפש under Roman rule, Medieval Christian rule, and so forth.
You only have to look at the recent process of fundamentalism sweeping the Islamic world. In a brave new cosmopolitan world, steeped in western values and mores, it is natural that the inferior society, or what is self-consciously perceived as the inferior society, should instinctively respond in a מסירות נפש attitude not unlike what Jews felt throughout their long Diaspora.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 00:47 |
|
| |
When discussing מסירות נפש, we are not only referring to the kind that only requires the ultimate sacrifice, or actually giving ones life away; we also mean what is commonly referred to as a ''Msuras Nefesh Yid,'' a term familiar in the entire Charedi society. It indicates a level of devotion going beyond the ordinary; studying Torah even when in dire physical needs; walking to a Minyan for miles in bad weather; or in Chasishe folklore, breaking the ice of the river to have a Mikvah. This type of מסירות נפש is in fact the more common type. We all know of Jews who would go to great lengths to do a Mitzvah, but few of us know someone who actually had to risk life and limb to perform Mitzvot.
Now, as the Charedi society reached after WWII a level of emancipation not seen since probably the ''Golden Era of Spain,'' or even earlier, a sense of complacency sat in. No longer are they threatened with physical extinction and spiritual assimilation as they were for centuries. Religious observance in the Charedi society is not only accepted as a matter of course, but is nowadays proudly displayed by most Charedim with little self-consciousness.
As Charedi society faces little obstacles, so does the concept of the ''Msuras Nefesh Yid'' diminish. You no longer have to go out-of-your-way to find a Mikvah or Kosher food. Everything is readily available. Such an attitude will eventually also awaken such ''rebels'' as Meizitz and others (er…???) to start questioning our new found confidence and complacency, knowing full-well that our questioning would not really do any damage to the society as a whole. It is not that different from an open democratic society that's confident in its mission, to allow its citizens a measure of rebellion and protest. This is in fact very healthy. It protects against stagnation and decadence.
However, the same thing cannot be said about those who are on the fringes of the Charedi movement, member of other denominations, or recent arrivals to the community. They almost always come from a position of weakness in regards to religious matters. Some, such as the Reform and Conservative movements, are beset with issues of grave importance, from dwindling membership to an astonishing rate of intermarriage and assimilation. Their concerns are not that different than what the Jewish community faced during its long history under Christian domain. The same thing holds true about secular Jews that discover their roots. They somehow felt threatened, one way or another, in their previous life, and decided to get more religious. However, their fears that compelled them to choose their new life also imbues them with a sense of מסירות נפש not commonly found in contemporary Charedi society.
This division of religious perspective helps to explain the basic motivation behind מסירות נפש, and also sheds light on why the Charedim in this forum tend to be more vocal about their controversial views on their native society, as opposed to others who have a more complex relationship with Judaism.
|
|
|
|
|
|
