"ושקצונו כטומאת הנדה" [שינפלד]

גם וגם, תודה על הניתוח היפה שלך.

לעניין הדרת הנשים והרחקתן בידי הממסד הגברי -
אדריאן ריץ',תאורטיקנית פמיניסטית שכתבה את הספר 'ילוד אישה' טענה דווקא שנשים היו אלה שמציאו את חוקי הנידה.
לדידה, מטרתן של הנשים הייתה להרוויח קצת זמן בלי הצקות הגברים שאתן.
בין אם זה נכון, בין אם לאו (ואין לנו דרך להוכיח לכאן או לכאן), זו עמדה מעניינת למדיי, לא כן?

[זכרו נא שמדובר בימים שקדמו בהרבה לדו"ח שרי הייט ולדו"ח מסטר אנד ג'ונסון או איך שקראו להם, כך שלא מאד קשה להבין את הלך הרוח שהביא לכך]

אישציפ,
סטטיסטית 25% מהנשים מנועות מלהשתתף בקרבן פסח.
בביתו של כהן צריך לשמור על תרומה בטהרה.
האידיאל של חז"ל הוא חברות. חברות משמעותה שדיני טומאה וטהרה הופכים להיות איסור והיתר.
האם ניתן להתיחס לכך רק כגורם הלכתי? אפילו לרמב"ם.
וכאתגר - איך אתה מנהל בית ספר תיכון לבנות עם דיני טומאה וטהרה?

אישציפ, ממתי הפכת למעין קומבינה של רמבמיסט ובריסקאי שאין לו אלא גדרי ההלכה?

כמה הערות:

א. תפיסת העולם שבאה לידי ביטוי ברמב"ן משפיעה על הראיה ההלכתית ויש לה השלכות הלכתיות. לא בכדי אחד הספרים הנחשבים ליותר מחמירים בהלכות נידה ושנכתבו ע"י אחד מגדולי ההוראה בדיני נידה בדורנו מתהדר בהם כמעין מוטו.

למשל בשאלת ביקור אשה נדה בביה"כ.

ב. אני שמח לבשר לכם שהתרבות המודרנית גם הפכנה את הגבר לאובייקט מיני (צאו והביטו בשלטי החוצות ותראו שם לא פחות גברים מנשים).

ליתר דיוק, התרבות המודרנית הפכה את המיניות לאובייקט, או הוציאה אותה מההדחקה. אין ספק שההשלכות של התהליך הזה שליליות בחלקן ואולי ברובן, אך לא רק.

בד בבד, התרבות המודרנית קידמה את מעמדה של האשה ביחס למעמדה בתרבויות הקדומות, שהתרבות שלנו היא אחת מהן.

לכן אני חושב שדחיית כל רסיס ביקורת כלפי היהדות בטיעון שמעמדה של האשה בתקופת חז"ל היה מעולה וכיום הוא דורדר אל פי פחת, לא ענייני ומוטב שייגנז.

ג. ושאלה לסיום - איך זה שמכל הלכות הטומאה והטהרה בתקופת המקרא ובתקופה ראשוני התנאים, נשארו רק דיני נדה, ואדרבה אף הלכו והוחמרו עם השנים?

איך זה שכבר בתקופת האמוראים ביטלו את תקנת עזרא לגבי טבילת בעלי קריין לדבר שבקדושה מהטעם שדברי תורה לא מקבלים טומאה, ואילו בנוגע לטומאת האשה המהלך הפןך לגמרי?

ממללא
שאלתך האחרונה רצינית?
החילוק לא ברור , תגיד לי אתה התגלצ'שת ???

ברגע שאין לדיני נידה משמעות של טומאה וטהרה, כל החומרות שלנו אינם אלא קולא מול הדין המקורי.

תחשגחם, אנחנו נמצאים במצב נתון, שאין בו טומאה וטהרה, וביחס למצב הזה אנו מחליטים אם להקל או להחמיר. "הדין המקורי", כלומר הדין שנהג במציאות הלכתית אחרת, אינו רלבנטי כלל לשאלה זו. מצד שני, המציאות החברתית של ימינו היא שונה לחלוטין, ומה שבמסגרת החברה "המקורית" בה נהג אותו "דין מקורי" היה נראה סביר בתכלית מעורר בימינו התנגדות קשה - וכאשר באים לבחון הקלה והחמרה (בתחום שמרובים סביבו הסייגים והגדרים המאוחרים) ראוי לקחת בחשבון גם עובדה זו.

ממללא, אם מתכוון אתה לאותו פוסק שאני חושב עליו, הרי יש לבחון את פסיקותיו בנושא לא רק לאור הרמב"ן אלא בהקשר כללי יותר של פסיקותיו ופסיקות של בני חוגו בתחומים רחבים יותר הקשורים למעמד האשה, צניעות וכו'. נדמה לי שספיקתו בתחום הנידה אינה מתבססת רק על התפיסה הקבלית של הנידה, אלא היא קשורה גם לראייה כללית יותר של נשים ומקומן.

תחש ,
אלא איך ?

האידאל של חברות נובע מאידאל של דיכוי האשה לדעתך ?

די ברור שהוא אידאל דתי , שמעוצב בכלים הלכתים . (וגורם לכך שאשה לא מבשלת לגברים
חלק מהחדש ... על פי ההגיון מסוים זה סוג של פמיניזם לא ? )
והכלים ההלכתים אמנם אומרים שתרומה וקדשים שטמא/ה נגע בו , ישרפו , ושלטמאים אסור לאכול קרבן פסח וכו' .
הטענה כאילו יש כאן משהו יחדני כלפי נשים , היא הענין עליו ערערתי .

ממללא ,
תקנת עזרא היא תקנת חכמים.
איסור בעילת נדה , הוא איסור דאוריתא שעונשו כרת . (גם על האיש וגם על האשה.)
הבדל מספק לדעתך ?
שבת שלום.
נ.ב. הצד הבריסקאי/רמב"מי שבי הוא צד מסוים , לא אמרתי שאין עוד צדדים בענין הזה . (למעשה ההלכה עצמה מתייחסת לטומאה כדבר שראוי להתרחק ממנו ברמה זו או אחרת [כמבואר בהלכה.] , כך שגם באופן "הלכתי טהור" קשה לאמר שאין לטומאה שום משמעות המיוחסת לצד האנושי טבעי באדם . ובכלל מי אמר שלהלכה אין משמעות אנושית כלשהיא ??? [לא אני . אני אמרתי רק שמבחינה הלכתית הנושא זה לא קשור ל"גועל" השפלה וכד'. ] אם יש גועל וכו' , זה קשור להתיחסות שלנו כבני אדם לענין הזה . [ע"ע פסיכולוגיה])

אכן הכותרת גסה קצת , נכון שבמקרא יש גם כן פסוקים ' גסים ' נו מה ? מותר גם להתחשב !

אל דאגה ידידי, לא נשתכח ממני ההבדל בין טומאת הנידה לתקנת עזרא.

ועדיין, היסטורית די ברור שבחלקים מישראל המשיכו לנהוג בדיני טומאה וטהרה במידה מסויימת גם אחר החורבן, עינינו הרואות שהעניין לא עוגן בהלכה.

כמו כן, יש היבטים מסויימים בדיני נידה שדבר אין להם עם איסור התורה, למשל ביקור אשה נידה בביה"כ שנאסר ע"י פוסקים מסויימים - וזה, בהחלט בניגוד לרוח שהביאה לביטול תקנת עזרא. כלומר, אין טומאה של גבר בדברים שבקדושה אך יש טומאה של אשה?

אגב, דומני שהחסידות הא שהחייתה מחדש את תקנת עזרא, כך שלגביה אולי לא קשיא.

טבילת עזרא אינה כ"כ רחוקה בתוקפה מטבילת נידה. כזכור טבילת נידה איננה מוזכרת בתורה ונלמדת ביג מידות מזבה.

שחרית,

אכן גם בבית מדרשנו מקובל שבנות ישראל הן שהחמירו על עצמן לשבת שבעה נקיים על כל ראיית דם כחרדל...

ממללא ,
למיטב הבנתי זה לא ממש הלכה.
ודומני שגם פוסק שרואה חשיבות במנהגים האלו ,
ידע מתי ראוי/רצוי לוותר עליהם .
ומתי להקפיד.

אנשל ,
מבחינת תלמידי חז"ל שאמונים על תורה שבע"פ (כמוני למשל.) , אין שום הבדל בין דבר שכתוב בתורה במפורש לדבר שנדרש מהכתובים , ומוגדר כדאוריתא .

שבוע טוב.