|
|
| נשלח ב-19/3/2004 09:54 |
 |
| |
היכן שמבוארות כל הדעות הקדומות כמו ששופך זרע לבטלה אין לו חלק לעו"הב[ לא חמי אפי שכינתא ] ושזה פוגע בעולמות העליונים ושכל זרע יש בו תמונת אדם והשופכו לבטלה הרי הוא רוצח ממש , וכמו שהמשגיחים אומרים בישיבות החסידיות שמי ששופך תדיר זרעו לבטלה הרי הוא נושך כריות וברור שנטיותיו הם לבני מינו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2004 16:36 |
|
| |
יהוסף,
כתבת: "כל ביצית הייתה אמורה לייצר חיים".
ואני שואלת: האם זו קביעה תרבותית? ביולוגית? גנטית? האם אפילו בראייה ביולוגית טהורה אפשר לאשש אותה?
כתבת: "זהו לענ"ד ה"מסר" האובייקטיבי"
ואני שואלת: האם בשאלות של תרבות ודת יש הסבר אחד, ממצה ואובייקטיבי?
לדידי - לא.
ההסבר שנתת הוא חשוב ומועיל, אבל יש עוד דרכים להסביר את השאלה שעומדת לדיון, מה גם שלא ענית על ראית הווסת הנשית כעונש ולא הסברת את טיבם של חוקי ההרחקה המופלגים [לענ"ד], שהרי אילו היה מדובר בעניין פשוט וחד מימדי, מניין הקונוטציה השלילית כל כך לעניין המחזור הנשי (ראה האשכול שצוטט פה).
הנה אציע הסבר אחד שאותו הגתה הסוציולוגית מרי דוגלאס, שחקרה את ענייני הטומאה והטוהרה במקרא [נוצרייה, אגב].
אפשר לסכם את גישתה במטבע הלשון שטבעה:
THE UNCLEAR IS THE UNCLEAN
דהיינו, כל מה שאינו מובן, לנו [ובהקשר זה, סוד החיים והמוות, פלא ההריון והלידה וכו'] נתפש בעינינו כמשהו מלוכלך וטמא.
ראה ספרה Purity and Danger שיצא בשנות השבעים.
גם הסבר זה יש לו הרבה בעיות והוא חלקי למדיי, אבל כמו כל דבר הקשור בחיה המורכבת הזו [אדם], יש יותר מדרך אחת להסתכל על המציאות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2004 16:52 |
|
| |
ומה עם ראיית הווסת הכלבית כעונש? מה היה חטאם של בעלי החיים?
אני מטעמים אגואיסטים טהורים עיקרתי את כלבתי עוד בהיותה גורה, מסתבר שפטרתי אותה מעונש! אשריי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 18:42 |
|
| |
שחרית היקרה
חלק משאלותייך קשורות לעניין בסיסי שכבר דיברנו בו רבות – פלורליזם לעומת אובייקטביזם.
לגבי עונש, הן ציינתי שאיני יודע היכן מבואר שזהו עונש.
לגבי התרחקות העקרונית, דומה כי זה נקשר בעיקר אל היבט הטומאה שהוא גועל מושגי, ראי רש"ר הירש, ותוספת לא פחות חשובה היא המשמעות המאגית והמיסטית שהתלוותה לנושאים אלו בדורות מסויימים. יתכן שגם היצר גרם לרחק את הגורם הקרוב והבלתי ניתן למימוש בזמן נידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 19:51 |
|
| |
רגע רגע ,
אתם באמת לא יודעים ???
על הפסוק "הרבה ארבה עצבונך והרונך" נאמר בערובין (ק:) הרבה ארבה אלו שתי טיפי דמים , אחת דם נדה ואחת דם בתולים .
ראוי לציין , שהתורה לא מדברת על עונש אלא על קללה .
מכ"מ (תגובה ליהוסף.) משמע מכאן שאלמלא החטא , ביצית לא היתה מופרשת מהגוף אלמלא היתה מוזרעת .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 20:59 |
|
| |
רגע, רגע.
מה עם פירוש הרמב"ם ב"מורה", שהאשה בסיפור פרשת גן עדן היא ביטוי לאדם באשר הוא אדם? איך מיישבים את דבריו, בכל הסבטוחה הזו של העונשים הקללות ושאר דברי הקינוח שהובאו בכתבה ובדברי החברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 21:30 |
|
| |
איקה ,
מכ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 22:28 |
|
| |
רב צעיר
"זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם *אדם* ביום הבראם" (בראשית, ה,ב)
על פי הטקסט המקראי, המילים "כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים" נאמרו *מפי האשה* : "ותרא האשה כי"... ואילו הרמב"ם שם מילים אלה *דווקא* בפיו של אדם כפי שהוא אומר: 'וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות כמו שאמר: "כי טוב העץ למאכל"
"מורה",חלק א ,פרק ב'
תוקן על ידי - איקה - 20/03/2004 23:13:34
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 23:45 |
|
| |
ועוד שאלה שמאז העלאת האשכול הזה לאויר הפורום מנקרת בראשי.
הנידה באיזהו שלב נפרדת מהאישה, וה'מום' הוא בכל זאת אינו נצחי. אולם אלוהים הטיל מום נצחי בצורת הפרשות השתן והצואה בגופיהם של כלל בני האדם , למה?
ההפרשות מפלג גופם התחתון של בני האדם גם הוא מקורו בעונש? שהרי גם אלה נתפסים בעינינו כמשהו גועלי מלוכלך וטמא.
תוקן על ידי - איקה - 20/03/2004 23:46:26
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 00:11 |
|
| |
האם ידוע לך שהספר הישר לר"ת כותב שבתקופתו פעולה פשוטה כמו לאכול היתה נחשבת פעולה שדורשת צניעות לא פחות מהיציאות ? למה על פעולת האכילה את לא שואלת ? וזה שבכלל בני אדם ניצרכים זה לזה ולא רק לצורכי זיווג .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 09:54 |
|
| |
בשעה שיש טומאת משכב ומושב ברור שחייב לבוא בידוד מסוים, ובפרט שסטטיסטית רבע מהנשים מנועות להשתתף בקרבן פסח לדוגמאץ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 10:40 |
|
| |
מה שמצחיק פה, הוא שהמחבר שאינו נדמה בעיני כיהודי שומר מצוות, נופל לפח שרבים מאיתנו נופלים בו: בלבול הזמנים.
המחבר מנסה לתת הסבר לדיני הנידה. דיני הנידה מקורם בתורה והם חלק מדיני טומאה וטהרה ועל מי שמנסה להתחקות אחר הרציונאל העומד בבסיסם, שומה עליו לבחנם בקונטקסט הכולל. ההסבר שהביאה שחרית למשל, עומד בסטנדרט ההגיוני הזה.
לקחת דרשות של חז"ל, שמקורם מאות שנים לאחר שנוצרו הקטגוריות ההלכתיות (או לפחות הבסיס שלהן) ולהסביר בכך את הרציונאל של דין התורה, זה די מגוחך ולא רציני.
לכל היותר, יכול המחבר לטעון שדיני נידה הוחמרו/ הושארו על קנקנם בתקופת חז"ל, וזאת לאור התפיסה שרווחה בינם שדם הנידה הוא עונש/קללה. ואולם, האם בכך ניתן לתלות את דין הנידה בתורה ללא כל אינדיקציה הקושרת בין דם הנדה לחטאה של חווה? או שמא המחבר סבור שדרשות חז"ל הן הפשט של פסוקי התורה?
באותה מידה יכל המחבר להרחיק לכת ולהסביר את דין הנידה בתפיסה המובאת ע"י הרמב"ן ומקובלים אחרים המייחסת לאשה הנדה כוחות שליליים אפקטיביים, ולתלות בכך את דין התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 10:49 |
|
| |
ומה עם טומאת מת , האם זה גם בגלל קללה שישנה על המת ?הלא אין הבדל בין מחוסר טבילה או טבול יום של טמא מת או מחוסרת טבילה וטבולת יום של נידה
זאת ועוד האם דם של יולדת שמחכה ארבעים שמונים
הוא גם דם מקולל, ומקולל פי כמה כי לא מספיק ספירה רגילה , הרי זוהי בכלל תוצאה של לידה ולא של מחזור חודשי אומנם מקור הדמים שווה אבל הסיבה שונה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 11:12 |
|
| |
אאוטסיידר ,
אז זהו שלפי התורה , יש משמעות לסיבת הדם , ולא רק לעצם קיום הדם .
מה שמראה שהענין הרבה יותר מורכב .
(מענין לראות שעפ"י המקור שהבאתי למעלה [מעירובין] גם דם בתולים נחשב לקללה , ועם זאת ידוע שהוא דם טהור מה שמורה
שלמרות שיש קשר בין הקללות , ובין מציאות הנדה , הלכות הנדה אינן נובעות מהקללה , אלא מיחס התורה למצב הזה הנדות .
בדומה לכך מת קיים אף הוא במציאות [עפ"י התורה] בגלל קללת "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" , אבל להלכות טומאת מת , כללים משל עצמם , שמורים לנו איך להתייחס כאן ועכשיו אל מציאות המת בעולם שלנו. [אפשר לתת לזה משמעות פילוסופיות עמוקות ביותר , ואכמ"ל.] )
יום נעים .
|
|
|
|
|
