|
|
| נשלח ב-21/3/2004 14:15 |
 |
| |
לפי הנראה בפרשת ויצא (לא, לה) שהסיבה שבתקופות הקדומות היתה הנדה מנודה מלבוא בקהל, שאין זה מן הנימוס לעמוד לפני האדם כשדם זב. וכנראה שבאותה תקופה עדיין לא היה רגילים כ"כ בספוג חד פעמי.
וכעין זה היה גם בזמן הגמרא, כמבואר בכתובות (סה, ב): מותר בלאות לאשה ... שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה. ומפרש רש"י: שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות. ומבואר בשוע"ר (סי' קפה ס"ק ז): ואין הנשים לובשות בגדי נדה אלא כשפורסות נדה שלא תלכלך בגדיה בדם נדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:01 |
|
| |
ממללא,
אינני יודע איפה מצוי המחבר מבחינה אמונית היום, אולם כשהכרתי אותו (לפני כעשר שנים) הוא היה שומר מצוות, וידוע לי שבילה לפחות שנתיים בישיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:27 |
|
| |
גו"ג, תודה רבה.
אני חוזר בי.
כוונתי הייתה לבקר אותו על ערבוב הזמנים והסבר דין התורה בראי מדרשי האגדה, וזאת, כהסבר כביכול מדעי. למעשה, לאורח חייו אין כל שייכות לטענה שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 19:20 |
|
| |
הלבן,
האם כוונתך שמשמעות המצוה השתנתה מהתקופות הקדומות עד עתה?? 
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 20:45 |
|
| |
האומנם ראית אצלי שכתבתי שזו כוונת המצוה?
האומנם צפיית ז' ימי נידה, וז' נקיים בזבה גדולה, ושמירת יום כנגד יום בזבה קטנה, קשורה למה שכתבתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 01:50 |
|
| |
הלבן,
בוודאי שכל דיני הנדה הם המשך ל"נידותה". מעיון בלשון הכתוב נראה שימי הדימום הם ימי הדיוויון אלא ש"נידוי" האשה מפני דוויונה הוא כה עוצמתי שכל התקופה השבועית נתפסת כשבועת הנידוי [בדומה לשאר טמאים ולמצורע] "שבעת ימים תהיה בנידתה".
הזיבה [וכן נוהג הנקיים שהוא מחשש זיבה] הינה עוד פרשה נוספת בסוף פרשת מצורע, של תופעה הנתפסת כגרועה יותר מנידות "ללא עת נידתה". לכן כדי להינתק ממצב גרוע זה צריך שתהיה תקופה שבועית נגדית הפוכה דהיינו נקיה לגמרי. כל זה פשוט מלשון הכתוב עצמו.
תוקן על ידי - ווטו1 - 23/03/2004 22:38:42
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 02:20 |
|
| |
בכל אופן ברור שלא על מקור ההלכה הזו כתבתי שהוא מטעמי נימוס, שמרוב לכלוך נודו הנשים בזמן הזה לשבת לחוד.
אלא שהוזכר כאן מנהג אומות העולם, וע"ז כתבתי מה שכתבתי, שמוצאים גם בגמרא, במנהג בגדי נידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 11:31 |
|
| |
הבלן,
ומה כיום כאשר אין חשש מפני אותו לכלוך מגנה שאתה מדבר עליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 12:49 |
|
| |
אז כיום אי אפשר להכיר על אשה אם היא נדה או לא, ולא יחול הדין האמור בגמרא: הוחזקה נדה בין שכנותיה.
ותו לא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 12:27 |
|
| |
הצרכים הם לכאורה להזכיר לאדם שהוא לא אלוקים בצורה הכי מוחשית.
ואולי הנשים גם צריכות יותר מהגברים את ההרגשה הזו.הפגיעות והחולשה בימים מסוימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 13:22 |
|
| |
תסביר, ישרן? מדוע הנשים צריכות יותר מהגברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 11:47 |
|
| |
חבצלת,
שמא ה"תשובה" שקיבלת לשאלתך עונה על השאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 11:58 |
|
| |
כיוון- האשה יותר רוחנית ועדינה -תכונה שמתאימה יותר למה שמצטייר בעיני האדם לאלוהות ועל טבעיות. והיו דמויות בעבר של בנות הים וכדו'.ראו בנשים משהו מלאכי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 12:25 |
|
| |
ישרן,
שני רבדים בתשובתך, וחשוב להבחין ביניהם:
1) "נשים הן..."
2) "ראו בהן (בנשים)..."
יש הבדל מהותי ועקרוני, בין מה שניתן (אם בכלל) להגיד על נשים באופן מהותני (=אסנציאלי), לבין מה שראו ואולי גם רואים אנשים אחרים (בד"כ גברים) בהן. סמלים, אמונות (תפלות?), הגיגים וכו' שהולבשו ע"י גברים על נשים, יש להם קשר מועט ביותר עם המהות הבסיסית שלהן.
כאשר נשים מסוגלות להביע את מהותן הפנימית, והדבר מתאפשר להן ע"י החברה, ניתן לברר די בקלות מה הן חושבות על עצמן, ומהי המהות שלהן (שוב, אם יש כזה דבר "מהות נשית"). במקרה בו האובייקט שותק, כל מה שנשאר בידינו הוא מה שאומרים עליו.
לשמחתי, גם בפורום הזה יש לנו (נשים) אפשרות להביע את עצמנו, וגם להתווכח עם מי שמנסה ללמד אותנו מה היא מהותנו.
מועדים לשמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 18:16 |
|
| |
תודה ישרן,
נתת בידיי לא טיעון מוחץ אחד אלא חמישה.
בפעם הבאה שאתווכח עם האיש שלי מי יוריד את הזבל, אומר לו:
א. אני עדינה יותר
ב. אני רוחנית יותר
ג. אני א-להית יותר
ד. אני על טבעית יותר
ה. אני מלאכית יותר
אני בטוחה שזה ישכנע אותו לרדת קוממיות עם הפח.
[הכל נאמר ברוח טובה  ]
|
|
|
|
|
