"ושקצונו כטומאת הנדה" [שינפלד]

לא. העובד נוצר מ"מפגש" בין זרע לביצית. דם הנידה נוצר כאשר לא מתקיים מפגש כזה.

בכל מקרה, דם הנדה אמור היה לשפר את תנאי חייו של העובר, וודאי שאין להגדירו כדבר המתנגד לולד ולחיים אלא להיפך. [בנוסף, גם הביצית עצמה מופרשת עם הדם, אך בהחלט יתכן שלא בגללה קם הסטטוס של הטומאה].

אם כן לעיקר טענתי על פי דברי הרמב"ן אנחנו מסכימים.

ווטו
איך מקיימים בית יעקב אם נוהגים דיני טומאה וטהרה?

_________________

שירה_בלטר:

... מאד-מאד מעניין.

הלוואי וזכיתי לקרוא התייחסות חכמי הפורום לחלק מהטענות המועלות במאמר... [הערת המעתיק: הכוונה למאמר שהובא למעלה]
(או: אחרי קריאת ה"היו אנשים פרימיטיביים בעבר- איזה יופי שאנחנו, בחכמתינו ובעוצם מודרניותנו איננו כאלה!", הייתי שמחה שאמא ואבא "יחזירו" לו...)

*****

עיליש:

בניגוד לנאמר במאמר, שהפגם הגופני בעקבות החטא מוטל על האשה בלבד, מדרש 'פרקי דרבי אליעזר' תולה גם מספר תופעות גופניות גבריות, ביניהן קרי לילה והכחשת כח הגוף בעקבות תשמיש, בחטא אדם הראשון.

nmzilber:

אישית מעולם לא הוטרדתי ממאמרים שחוקרים אותי כמו ש(כבר לא) חוקרים שבט באפריקה. אבל הובעה פה בקשה ש"אבא ואמא יחזירו לו" אז אכתוב משהו:

המאמר גועלי אבל לא כל כך רחוק מהאמת ביסודו. בגלל החטא יש מוות בעולם הן בצורתו הממשית והן מוות "מוקטן" -חיים שלא יצאו לפועל כקרי אצל הגבר ונידה אצל האישה. הן וההשלכות ההלכתיות שלהן אכן בבחינת קללה ועונש. עד כאן לפי הכוזרי. למה לטומאת נידה יש משמעות הלכתית חמורה של איסור אישות ולא לקרי לילה? לא מכיר מקורות אבל אפשר לומר: כנראה בגלל שעיקר יצירת החיים , וממילא גם עיקר הצער על "אובדן" חיים פוטנציאלים הוא אצל האישה. מלבד עצם ההריון, ידוע היום שהאישה תורמת גם חלק גדול יותר מהגנים, מה שקרוי ד.נ.א מיטכונדרי. מלבד זה הנידה היא עובדה ביולוגית לעומת הקרי שמבטא בד"כ כישלון של האיש בניהול חייו, הסתכלויותיו והרהוריו. דווקא כי הנידה היא גזרה ביולוגית ולא כישלון שיש בו צד של בחירה היא מבטאת יותר את שעבוד האדם לחוקיות טבעית וסיבתית של צמיחה וכליון- זו טומאה, לעומת בחירה רעה שאינה טומאה אלא חטא.

זו טפשות לומר שהל' נידה הן "עונש לנשים", ידוע מהמציאות וגם מההלכה-בעניין מורדת על בעלה מתשמיש שנקנסת יותר מבעל המורד, שצער האיש ממניעת תשמיש גדול יותר. כך האיש והאישה שותפים יחד בקללה ובעונש. (אמנם בעבר היה היתר שתי נשים כך שהאיש יכול לעקוף זאת, אבל ברור שגם לפני חרם דרבנו גרשום ריבוי נשים היה מציאות בעתית ודיעבדית- לאף אחד בתנ"ך ובחז"ל לא היו שתי נשים מלבד האבות והמלכים. ריבוי נשים אצל מלך הוא כן לכתחילה וזה דורש דיון בפ"ע)

בכ"א הקללות לא נצחיות ח"ו , בודאי שכולן יתבטלו.  קראתי לאחרונה על איזו  תרופה שמבטלת את הנידה כליל, ואם היא טובה- זה כבר מבטל את הקללה לכל התקופות שהאישה אינה נשואה או מונעת הריון בהיתר  (כמובן ביטול הקללות לא חייב להיות דווקא ע"י ניסים, אדרבה יותר טוב אם זה ע"י הדעת שה' חונן לאדם, זה נושא שכבר נידון בפורום). הרבה נשים מן הסתם יעדיפו לשמור על מצב הנידות כביטוי לנשיותן אבל אם זו בחירה אצלן, זה גופא כבר ביטול הקללה במידה רבה.

*****

תחשגחם:

זילבר
אתה מדבר בזמננו, מה היית אומר בתקופה שנוהגות בה דיני טומאה וטהרה?

*****

ymy33655:

[מוקדש לירוחם שמ]

אותי לימדו שזמן הנידה זה זמן לשוחח ולחזק את הקשר הרגשי- נפשי- רוחני, שזה מה שעושה את הקשר הגופני שאחר כך יותר מיוחד. ההסבר נפלא, אני גם רואה זאת בפועל, אבל זה קשה.
איני יודעת למה פמיניסטיות מרגישות שזה נגדן. לבעלי יותר קשה ממני בהרחקות, שתינו מתגעגעים, זה לא שהוא מנדה אותי. אני חושבת שרוב הזוגות בימינו ככה. לא נראה לי שגבר שפוי בן זמננו מנדה את אשתו גם במובן הרגשי.