בת הרב... הצדקת 'יציאה', באפליה חרדית [סיפור]

.




חבצל_ת:


ברשותך, אשמור את "מוצאי" העדתי עלום לצורך אובייקטיביות הדיון.



כל שבאתי להתריע בפניו הוא כי כל אלו הטוענים כי אין אפליה, או כי יש אפליה שאינה פוגעת, או כי הפתרון הוא א' ולא ב', ילכו נא וישאלו את פי הסוס מה דעתו על המספוא אשר יושם לפניו.

האם אין שום תמיהה על כך כי ככל הנראה, רוב רובם של המתדיינים הם ממוצא שאיננו מהצד הנפגע כאן?

אתמהה.


לו היו כאן כרגע יושבים כל הבעלים ודנים ביתרונות ובחסרונות זריקה אפידורלית לצורך שיכוך כאבי הלידה, והיו מגיעים למסקנה כי על הנשים ללדת ללא אמצעי כלשהו שיקל על חבלי הלידה, בטוחני כי לא מעט מאלו שילדו כאן, היו חושבות כי הדבר מגוחך וחסר טעם.



נ.ב.

מאחר ודומני שלא אל המקפחים או הנוהגים שלא כהלכה הם הדוברים כאן, אין כאן גם משום הלקאה עצמית.

בחור עילוי שבעילויים שילמד בישיבה ליטאית, לא יזכה לשידוך אשכנזי. אפילו לא שידוך בינוני. אפילו יהא הוא צאצא של משפחת רבנים מפוארת או עשירים מופלגים או כל סמל שטאטוס אחר.

זו אפליה גזעית-גנטית נטו.

האם העובדה שסטטטיסטית יש יותר אשכנזים מצליחים, מצדיקה פסילה גורפת של כולם על רקע גנטי?

________________

לגופו של עניין, בתור בוגר פקולטה יוקרתית באוניברסיטה אני יכול להעיד שברשימת מצטייני הדיקאן הופיעו בכל השנים יותר בני עדות המזרח מאשכנזים. הישגם של הללו מעורר התפעלות בהתחשב בכך שחלקם לא הגיע מבתים משכילים ו/או מבוססים.

אני מכיר גם ראשי ישיבות צעירים שהכל מכירים בערכם אף בעולם הישיבות הליטאי בו צמחו, אך לנצח הם ישארו 'פרענקים'.

כמו כן, לא ברור לי מה בדיוק הקשר של התרבות וההשכלה המערביים לאפליה במגזר החרדי. בחלקים ניכרים של המגזר הזה דוגלים לכתחילה בנבערות כערך מרכזי ופוסלים את ההשכלה ותרבות המערב. בד בבד, מצדיקים באמצעותה את רגש הגזענות. אתמהה.

.

וכדי לשמור על התמונה קצת יותר מלאה:

ביטול וזלזול באחר קיימים גם אצל הספרדים, החל מהרמב"ם (וכינוייו את יהודי ארצות אשכנז) וכלה בפניני לשונו של הרב יוסף.

סדנא דארעא חד הוא, ואלו ואלו - דברי גזענים חיים.

מואדיב, נראה לי שלא הבהרתי כראוי את כוונתי. אתה רמזת, אם הבנתי נכון, שראוי שהנושא יהיה נדון בין ה"מקופחים" (איני מוצאת מילה קולעת יותר, אך איני מרוצה גם מזו), שכן הם אלה החווים את האפליה, הבעיה היא שלהם, השאר (כלומר ה"מקפחים", ואתה רמזת שאנחנו, לזה איני מסכימה כל כך) אינם מבינים את העובר עליהם. (כמו שגברים אינם יכולים לחוות דעה בענייני כאבי לידה, שאינם חווים אותה.)

אני חלקתי ואמרתי שמערכת חברתית כזאת היא לא רק בעיה של השכבות המקופחות, אלא גם של המקפחות, מהסיבות שמניתי. הצבעתי, אם תרצה, שאין המדובר רק באינטרסים צרים ובהתנסויות סובייקטיביות, אלא שצדק חברתי הוא דבר המועיל לכל וראוי בצורה מוחלטת, להשקפתי.

ממללא, האם באמת סטטיסטית יש יותר אשכנזים מצליחים? מי עושה את הסטטיסטיקה הזאת? אתמהה על זאת. איך נמדדת ההצלחה? כלכלית? חברתית? אקדמית? מדד אושר? התקדמות? ואגב – מיהו מזרחי? אין סטטיסטיקה כזאת, ומעבר לכללים הנוקשים בחברה החרדית יש רק רושם כללי, שמתרשמים אותו אשכנזים מצליחים בעיני עצמם, שסביבם רואים אנשים דומים להם. (יישר כוח, כמובן, על טיעוניך האחרים.)


תוקן על ידי - חבצל_ת - 12/02/2004 13:34:24

חבצלת, אני מסכים עם הערתך. דברי נאמרו רק 'לאפוקי מדעת' מי שמקבל את הנתונים הסטטיסטיים.

מואדיב, גם איתך אני מסכים. אני אפילו אוסיף ואומר את יחסם המנוכר של הס"ט שישבו בירושלים לאשכנזים שהגיעו לשם. יש טענה שהלבוש ה'ירושלמי' המפוספס בשבת, וכן של תולדות אהרן כל השבוע מקורו בלבוש הערבי והספרדי בירושלים במאה ה - 19. האשכנזים, בניסיון להיטמע - חיקו את סגנון הלבוש, ובאורח 'פלא', התקדש ברבות הימים החיקוי והיה לאיצטלא דקנאי.

ובכל זאת, העובדה שגזענות קיימת בכל מיני מקומות, אינה פוטרת לדעתי אנשים חושבים מלהיאבק בה עד חורמה.

.

על הסיפא שלך אוכל רק לסמוך שתי ידיים, ולהמתין לרבנים שיפסקו כהצעתו של מיימוני...

מיימוני

"האם אותם קונים הם שומרי מצוות? אם הם מחללי שבת, ח"ו, ברור שיש למחות, ויש איסור למכור להם ולהביאם לבנין חרדי."

נצא מנקודת הנחה שאכן הם לא היו שומרי תורה ומצוות,אז מה?ריבונו של עולם אז מה? זאת סיבה להלבין את פניהם ברבים?לשפוך את דמם?

זה החינוך שההורים האלה רוצים לתת לילדים שלהם?
מעניין איזה רושם מאורע כזה משאיר עליהם.איך זה יתבטא בעתיד...

אני משער שזה לא היה המצב,והם("האתיופים") ל"ע היו דתייםלאומים(מזרחוניקים)[כאן אפשר"ללמד עליהם זכות" שהרי מזרחוניקים הם כעובדי ע"ז רח"ל]

ריח של גזענות?צחנה כבדה...אני לא מבין למה אתה מסופק בדבר?זה לא ברור לך כשמש בצהריים?
נניח ומי שהיה רוצה לקנות את הדירה היה "ירון ידען"(שאז הזעקה שלהם היתה מובנת)ומשפחתו
האם יעלה על הדעת שהניסוח היה כזה:
"למחות ולהזעיק שמים וארץ על כוונתו הזדונית
למכור דירתו לעולים מגרמניה/הונגריה/פולין"
לא,ברור שלא.
אלא שאכן ללא ספק כלל וכלל העובדה שהם אתיופים
היתה בעוכריהם ולא מן הראוי שהם מהגזע הנחות
והשפל יישבו בצוותא עם חרדים בני הגזע העליון והמשובח רח"ל היל"ת.

מילה אחרונה על "האדמו"ר" ששמו מתנוסס שם לתפארה-יהי רצון שלא ירבו כמותו בישראל.
(מפאת כבוד המקום את דעתי המלאה עליו אחסוך ממכם)





תוקן על ידי - בן_יוסף - 14/02/2004 22:36:09

הדיון כשלעצמו הוא חשוב, ויש בו היבטים לכאן ולכאן, שהרי יש מידה מסוימת של רצון לשמור על האוןטנטיות של כל עדה ולא ליצור כור היתוך שבו כל אחד מאבד את זהותו, ומאידך שונות לא שווה עליונות, כלומר זה שאחד הוא תוניסאי והשני עיראקי לא הופך את האחד ליותר חשוב מהשני למרות שהם שונים, ואותו הדבר גם בין אשכנזים לספרדים וכדו'.

אבל מה שמרגיז בכל האשכול הזה הוא הפתיח המכוער שמנסה להכניס לכל השאלה הזאת מימד נוסף של חטאים וכדו', יתירה מכך ה"סופר" נוקב בשם ישיבת פוניבז, כולם יודעים שלראשי הישיבה שם אין את הצורת חיים, המתוארת בסיפור. וגם אין בנות צעירות בבית, כך שהגועל נפש מהסיפור עוד יותר גדול.

אני מוכרח להודות!

אני חושב שזהו השירשור הראשון שאני קורא מתחילתו ועד סופו (מלבד שירשורים בפורום יוצאים בשאלה שיצא לי כמה...)

אכן, התרשמתי מהפתיחות ומרוחב האופקים שזכו לו חלק ממשתתפי הפורום...

לא! אני לא מסכים ש"שמרנות" מצדיקה גזענות, "שמרנות" היא מקסימום שם פחות קולע מ"גזענות" למה שקורה בציבור החרדי...

___________________

בקרו ותהנו! (תקוותי)
http://www.israblog.co.il/shabtay

שבתאי
מה עם התחשבות? (מחיקת הלינק לאתר שלך? לי לא מפריע, אבל אמרת פעם שאתה בעד, לא?)
ושאלת אגב שאין מקומה באשכול זה, היית שמח לו נודע לך ברגע זה שאתה בעצם גוי?

דומה שהגזענות בציבור החרדי מקורה בשני קטבים שונים.

האחד, מסורת משפחתית-שמרנית-אליטיסטית. מושגי כבוד, ייחוס, וגאווה משפחתית מלווים את רוב יוצאי אירופה וזה לא חידוש.

השני, תחום החינוך, בו קיים עיוות מושגי לדעתי. הפוביה החרדית היא בעיקר מתופעות של כשל חינוכי, שלצערינו הוא מנת חלקן של משפחות שהצטרפו לחרדיות. האשם הוא בחברה הישראלית כולה, בבעיות הקשות שנוצרו במשך השנים בשכבות סוציו-אקונומיות מסוימות. שכבות אלה הצטרפו אל החברה החרדית מתוך הכרזה עצמית על חרדיות, אך לא מתוך קליטה וטמיעה של ממש. החברה החרדית הקולטת, פשוט אינה יודעת לקרוא אותם נכון. בצורה האופיינית לה של אחיזה במודלים ישנים ומוכרים, היא מכנה אותם על שם ארץ המוצא ומדירה אותם על בסיס זה. ברור שהיא מחטיאה בכך את זיהוי הבעיה ופוטרת את עצמה מלטפל בזה.

ה'נומרוס קלאוזוס' המחריד שהונהג במוסדות החרדיים, הוא כבר תוצר של שני גורמים אלה יחד, שיצרו הזרה ודחיה סטריאוטיפית. הוא מועצם על ידי הפוביה של העומד בראש המוסד מפני הדימוי שיהיה למוסדו, שאינו עומד בתקנים של האליטות האשכנזיות.

http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=1545

וזה מה שכתוב שם:

הכוכב של שבתאי
מאת: רותם ג'קסון גיליון: 2124
שבתאי קורדובה ()22, היה עד לא מזמן תלמיד ישיבה חרדית במאה שערים. הוא גדל והתחנך על ברכי היהדות החרדית, האדוקה. מעולם לא דיבר עם בחורה ואף פעם לא ראה טלויזיה. החילונים היו מבחינתו האויב, השטן בהתגלמותו. היום, הוא מתגורר ב"עיר החטאים", אילת, מנותק ממשפחתו ומכל מה שהכיר, חווה את הנאות העולם המופלא, כותב את סיפור חייו, חולם להיות סופר ומודה שאין סיכוי שיחזור בתשובה. רותם ג'קסון בסיפור מרתק על יציאה מהארון של יוצא בשאלה.

כשעמדתי לפגוש את קורדובה בראשונה, לא ידעתי על גילו הצעיר. ציפיתי לפגוש בחור בן ארבעים פלוס, כשעל פניו מעטה זקני ארוך ושחור, שמסתיר אישיות רעועה ומבולבלת. להפתעתי הרבה, נגלה לעיני בחור צעיר, גבה קומה ומגולח זקן, עם חזות שובבה, שופעת בטחון. לבוש בג'ינס אופנתי וחולצת פוקס, נושא על כתפו תיק סטודנטי טיפוסי, הוא קפץ מולי והציג את עצמו בשטף דיבור מהיר אך ברור.ההתנהלות שלו לא הסגירה, ולו אף לרגע, את העבר המפואר אותו הוא סוחב בתוך תיק הסטודנטים הפשוט לכאורה. ואילולא ידעתי את סיפורו מראש, הוא היה נראה בעיניי כסתם עוד בחור צעיר ומתלהב, שהגיע להתחיל את דרכו אחרי הצבא, בעבודה מועדפת במלון באילת.
אלא שהבחור הצעיר הזה שנושא עימו שם בומבסטי וכבד כמעט, כמו כוכב הלכת שעל שמו הוא נקרא, הוא בטח ובטח לא עוד סתם בחור מן השורה. בעשרים ושתים שנות חייו הקצרות הוא הספיק לחיות בשני עולמות כל כך שונים ומנוגדים, הרחוקים באלף שנות אור אחד מן השני. כזה מרחק עצום, שרק מי שיעז לחצות אותו יוכל להגיע קרוב לכוכב שבתאי. אבל החיים בכוכב של שבתאי,למרות שהיום הוא שלם איתם, אינם פשוטים כל כך. הוא עדיין נחשב בעיני הסביבה, ובעיקר בעיני עצמו כ"עוף מוזר". אישיות מורכבת מלאת סתירות וקונפליקטים מהותיים. מצד אחד הוא מאוד אנטלקטואל, העברית השגורה בפיו חדה ורהוטה, על אף הסלנג העדכני שסיגל לעצמו בחודשים האחרונים. העולם הפנימי שלו מלא בשאלות גדולות על רומו של עולם, סוגיות בהן התעסק עוד בילדותו. ומצד שני יש בו נאיביות של ילד קטן, שמגלה את העולם לראשונה. את השפה האנגלית הוא מעולם לא שמע קודם לכן, ולפיכך, את המילים הלועזיות אשר השפה העברית (הלא תיקנית) עושה בהם שימוש מופרז, הוא אינו מבין כלל. בגיל 17 הוא כבר ידע את כל הסודות הכי כמוסים של היקום, אבל היום הוא צריך להשלים בגרות כדי ללמוד משהו. כסף אף פעם לא היה עבורו אלמנט קיומי, הוא לא חשב שיצטרך כסף כדי לחיות, זה היה בשביל לקנות שוקולד. היום הוא נאלץ לעבוד למחייתו, שלא לדבר על לחיות ברשות עצמו ולדאוג לצרכיו הבסיסיים כמו לבשל, לכבס, לנקות. תמיד היה מי שיעשה זאת בשבילו.
מהצבא הוא השתחרר על אי התאמה, למרות שהתגייס וניסה.
נשיקה צרפתית נראתה לו עד לא מזמן דבר נורא מגעיל, היום זה ריגוש גדול בשבילו ובתקופה מסוימת אחרי "שיצא" הוא אפילו הפך להיות דון ז'ואן של נשיקות, מנשק וזורק!!.

שבתאי קורדובה נולד וגדל במשפחה חרדית בירושלים, והיה הבן הבכור מבין עשרה ילדים. תמיד היה תלמיד שקדן ומוצלח, תמיד ידע לכבד את הוריו ואת המצוות, כפי שידע לנשום, משמש דוגמא מופתית לאחיו הקטנים. בגיל 17 התקבל לישיבת פוניבז' בבני ברק, האוקספורד של עולם הישיבות. ישיבה ליטאית-אשכנזית שמקבלת לחיקה 120 תלמידי ישיבה, כל שנה, מתוך 2000 מועמדים אשכנזים. ועוד שלשה תלמידי ישיבה, מתוך 2000 מועמדים יוצאי עדות המזרח. שבתאי היה אחד מהם, גאווה גדולה לאבא קורדובה. "את ישיבת פוניבז' הקים הרב מפוניבז' כשהגיע לארץ אחרי השואה. זו היתה הישיבה הראשונה הגדולה בארץ. לומדים בה 1000 תלמידים ומנהלים אותה שלשה ראשי ישיבות: הרב אליעזר שך (ממקימי ש"ס ויהדות התורה), הרב דוד פוברסקי והרב שמואל רוזובסקי, שהוא המוכשר והדומיננטי מבין השלשה", מספר קורדובה כשהוא מצית סיגריה, ומקפץ ממקום למקום בחוסר מנוחה אופיני לילד קטן.

"את השנה הראשונה השקעתי בלהשתלב מנטלית בישיבה הליטאית.
בשנה השנייה הצטרף לישיבה חבר טוב שלי בשם יגאל. בעצם מאותה שנה החלו לצוץ בחיי סממנים חילוניים. עזרתי ליגאל להשתלב בישיבה. ככל שעבר הזמן הבחנתי שיגאל מרבה להסתגר בחדרו. לתדהמתי גיליתי שאת השעות הארוכות לבדו הוא מעביר בקריאת ספרי פילוסופיה, ספרים חיצוניים שהיו אסורים לקריאה בישיבה ובהאזנה לרדיו, שהיה בגדר עבירה ברורה. יגאל היה בחור מאוד מוכשר ומכיוון שהיינו קרובים הוא החל גם לשאול אותי מלא שאלות בסגנון מאוד ליברלי, רצה הוכחות שיש אלוהים. אותי זה מאוד הפחיד. יותר מאוחר הבחנתי בשם של בחורה ברשימת הטלפונים שלו. מתחקיר קצר שעשיתי לו הבנתי שהיא לא קרובת משפחה. נבהלתי מהגילוי והחלטתי להתייעץ עם הרב. שאלתי אותו מה הדין למישהו שעשה משהו חילוני. הרב ייעץ לי לקחת לו את כל אותם דברים כדי שלא יחלל את השבת. החלטתי לשקר ליגאל ולהגיד לו שמאזינים לו כי חושדים שיש לו קשר עם בחורה. שיקרתי לו בצורה מאוד מתוחכמת וייעצתי לו להוציא את כל הספרים החילוניים מהחדר ולנתק קשר עם הבחורה. עשיתי את זה מתוך דאגה ואהבה אליו. יש דברים שאסור לעשות. זה כמו חבר טוב שהדרדר לסמים, זו עבירה!. לפי התפיסה החרדית באנו לעולם הזה כדי לקבל שכר בשמיים ואם נעשה עבירות נקבל עונש, ואני רציתי למנוע ממנו את העונש הזה. אחרי שבוע שראיתי אותו סובל, נשברתי וסיפרתי לו ששיקרתי. הוא ניתק איתי את הקשר. עד שביקשתי מהרב להשלים בינינו כדי שאוכל להחזיר אותו בתשובה. חזרנו להיות חברים מאוד טובים והתחלנו לדון ביחד בשאלות הקיומיות בהן התחבט. ניסיתי כל הזמן לענות לו על כל השאלות עד שלבסוף נכנסתי גם אני למעגל השאלות כי כבר לא היו לי תשובות. אז התחלנו ללכת לרבנים עם השאלות שלנו וצחקנו על כך שלאף אחד מהם בעצם אין תשובות בשבילנו. לאט לאט התרגלנו למצב של שאלות ללא מענה והתקווה שיבוא מישהו ויפתור את השאלות האלה, נחלשה. הייתי יושב בשיעורים ומהרהר בשאלות ששאלנו, יצאתי לגמרי מריכוז בלימודי הגמרא. התחלתי להבין שאין שום קשר בין תפיסת העולם שלי למה שקיים באמת. הכל קשור לחינוך שקיבלתי. באותה מידה יכולתי גם להתחנך כנוצרי ולהאמין בישו באותה אדיקות. העבירה הראשונה שלי הגיעה זמן קצר אח"כ. עמדתי בחוץ עם יגאל בשבת ופתאום אמרתי לעצמי, אין אלוהים, וקטפתי עלה מהעץ. באותו רגע החסרתי פעימה. חיללתי שבת! הרגשתי נורא אחרי זה. חזרנו לישיבה וסיכמנו שזה יהיה הסוד שלנו. אחרי העבירה הראשונה היתה הפוגה בשאלות. הפחד מהלא נודע נדחק באכזריות אגרסיבית לפינה שולית. ניסיתי בכל כוחי להתרכז בלימודים ולהשקיע בזה יותר אבל מחשבות הכפירה הטורדניות לא הרפו ומשבר האמונה התחזק יותר ויותר. את הסיגריה הראשונה שלי בשבת, עישנתי במלון בטבריה, לשם הגעתי בתור משגיח כשרות. נעלתי את החדר ואמרתי לעצמי: אם אתה לא מאמין באלוהים אתה צריך להתקדם עם זה. נגעתי בסיגריה ולקחתי את המצית. השארתי את המצית דלוקה כמה דקות מרוב פחד עד שעישנתי. זו היתה הסיגריה הכי מגעילה שלי.

מאז.. זו כבר לא היתה שאלה אם יש או אין אלוהים, זה כבר הפך לשעשוע אינטלקטואלי, זו היתה שאלה קיומית. כי אם יש אלוהים אז יש לי סיבה לחיות ואם אין אלוהים אז אין לי סיבה לחיות. זה ההבדל בין חילונים לחרדים. חילוני יודע שהוא בא לעולם כדי להעביר איכשהו 90 שנה, להצליח בהם ולמות. חינכו אותי להאמין שהחילונים הם אנשים שטחיים שכל עולם המושגים שלהם נע בציר ההנאות הבלתי פוסקות. ואילו החרדי יודע שצריך ללמוד. מגיל מאוד קטן הילד החרדי לומד סיסמאות כמו: 'העולם הזה דומה לפרוזדור, תלמד אותו כדי להכנס לטרקלין', 'העולם הזה הוא הבל הבלים, אמצעי בלבד כדי להגיע לעולם הבא, שהוא העולם האמיתי'. התחלתי לחשוב לעצמי, מה אני יעשה בעולם הזה? הכסף לא מדבר אליי, כמו אל החילונים, גם לא שאיפות מקצועיות כמו להיות רופא או משהו כזה. אז מה עושים כאן? חיים 70 שנה ומתים? זה כלום לעומת העומק של ההבנה שהעולם הזה הוא בעצם פרוזדור. אז הבנתי שאם אני כבר לא מאמין באלוהים, הולך לי העולם הזה וגם הולך לי העולם הבא, כי לא יהיה מי שיתן לי אותו. פתאום כשאתה מפסיק להאמין אתה לא יודע בשביל מה לחיות?!
"בכוכב הלכת שבתאי, אין חיים ולא יוכלו להתקיים שם חיים בעתיד"

ואז היה לי סוויטצ', וכל השאלות הפכו בעצם להוכחות שאין אלוהים. זה קרה בשנייה אחת. פתאום לא הבנתי מה אני עושה פה בחיים האלה. עד היום כל פעם שאני נזכר בזה עוברת בי צמרמורת. התחלתי לחשוב איך אני מפסיק את החיים האלה, איך אני מתאבד. החיים גובים ממני מחיר שאני לא מוכן לשלם אותו.

"וגם אם אצליח ואחיה חיים טובים, מה יהיה על משפחתי? עליהם יגזרו חיי סבל רק בגלל שלי בא לחיות חיים חילוניים?"

קודם כל צריך לספר להורים. סיפור מההפטרה, זה יהרוג אותם. בעולם החרדי, היוצאים בשאלה, משולים למתים. זה כמו שהבן שלך יבוא אלייך יום אחד ויגיד לך שהוא הצטרף לאגודה ניאו-נאצית. מנקודת ראות חרדית החילונים הם נגדנו. כל העולם שלי נעלם, כל הילדות נמחקה. זהו, אין חברים, הורים, אחים ואחיות, הכל נגמר!. פתאום הבנתי שצריך לחיות לבד, צריך לעבוד, צריך כסף. עד עכשיו היה לי הכל. באופן אוטומטי העולם נחלק לי לקטגוריות. אלה שיושבים ולומדים ואלה שמטפלים בהם כדי שילמדו, כמו בהמות. התפיסה "בשבילי נברא העולם", היא משהו מאוד מתנשא ומאוד מושרש בעולם החרדי. עד היום, בתור מלצר במלון, כשמגיעים אורחים חרדים, אני יודע שהם בטח חושבים שאני עבד שלהם".

אז אמא שלך גם סוג של עבד?
"כן, אמא שלי במובן מסוים היא שפחה. יש לה עשרה ילדים, ואין לה חיים אחרים חוץ מהמשפחה. היא גננת במשרה מלאה. אולי כשכולם יגדלו יהיה לה קצת זמן לעשות משהו עם עצמה. עד היום אני לא מבין למה החילונים כל כך מתרגשים כשנולד ילד. אצלנו זה ענין של יום ביומו. כל יום נולד איזה ילד, אצלך במשפחה, אצל השכנים, או אצל החברים מהשכונה או מהישיבה.
במקביל לכל משבר האמונה שעברתי, וכל זה קרה בזמן שעוד הייתי בישיבה, אבא כבר התחיל לשדך לי בנות לחתונה, הוא שיגע אותי. בידיעה שאני בדרך החוצה, נפגשתי עם ארבע בחורות. כמובן שסירבתי לכולן ואבא לא הבין למה. הוא קרא לי לשיחה והייתי בטוח שהוא עלה עליי. אבל במקום זה הוא ניהל איתי שיחת גברים ושאל בעדינות אם אני הומוסקסואל, ועוד הסביר לי שלכל דבר יש טיפול היום. הוא ניסה עוד מלא ניחושים למה אני לא רוצה להתחתן אבל אז אמא הגיעה ומייד ניחשה,:"אתה כופר!", היא זרקה לאוויר. באותו רגע לא יכולתי להודות שאני באמת כופר, לא רציתי לנפץ לאבא את הפנטזיה אז הכחשתי. אמרתי להם שאני רוצה להתאבד כי אין לי סיפוק ומשמעות בחיים.

"ירדתי לואדי ליפתא, הצתתי סיגריה כשכיפה לראשי ופרצתי בבכי מטושטש, כך ארבעים וחמש דקות. ידיי, עד המרפקים נרטבו במי דמעותיי המלוחים. וואו! הבכי שלי זה כמו שאני נקרע מצחוק רק עם הרבה יותר דמעות. הרהרתי וחייכתי..."

רק אחרי זמן מה אזרתי אומץ וסיפרתי לאמא והיא סיפרה לאבא. אבל הם סרבו להאמין, חשבו שהשתגעתי וצריך לטפל בי. הם חשבו שעברתי איזו טראומה ולכן צריך להרחיק אותי קצת. אז שלחו אותי לסבתא בת"א. סבתא לא חרדית, היא מסורתית (החרדים קוראים למסורתיים, דתיים שאינם שומרי מצוות).
שם כבר היה לי יותר חופש להתחיל לפעול למען "היציאה" שלי ולהפנים את זה שאני הולך להיות חילוני, למרות שעוד לבשתי "מדי מלצר" (הבגדים החרדיים, ר,ג'),הבנתי שאני רוצה ללמוד, לפחות לא נסבול, נחייה!
היה לי הרבה כסף כי עשיתי עבודות בישיבה. הבאתי להם תלמידים, כרכתי ספרים ועוד כל מיני דברים שאפשר לעשות שם בתשלום. גם קיבלתי מילגה מאגודת ה.ל.ל, האגודה ליוצאים לשאלה. בזכותם בעצם, היציאה לשאלה היא אפשרית בכלל. הם האוזן הקשבת והתמיכה הנפשית שאתה זקוק לה במשבר הזה. הם מסדרים משפחה מאמצת, מילגת קיום בסיסית, ואת החילוני הראשון לפגוש ולדבר איתו. מידי פעם יש מפגשים של יוצאים אחרים גם עם בנות.
שם הכרתי את הבחורה החילונית הראשונה. בשלב הראשוני יש לעולם החילוני המון מה להציע. דבר ראשון זה הטלויזיה. אף פעם לא ראיתי קודם. אני זוכר שראיתי פיגוע בטלויזיה וחשבתי שאני נמצא בתוך הפיגוע. בזמן שהותי אצל סבתא חיפשתי מקום שאוכל ללמוד בו ולהשלים בגרות. הגעתי למכללה באשקלון וביקשתי לדחוס סדר יום עמוס כי הייתי רגיל לשבת ללמוד כל יום 12 שעות מינימום. לא לקחתי בחשבון את המותרות של העולם החילוני: בנות ואינטרנט. שני עיסוקים שלוקחים לך המון זמן. מה שקרה זה, שבסוף לא למדתי בכלל, עזבתי חודש לפני הבחינות. הלימודים שיעממו אותי כי זה היה קל מידי. אני הייתי עסוק בגילויים שלי, הייתי מרוכז בלבנות פורום של יוצאים בשאלה באינטרנט וככה התחלתי לכתוב את סיפור החיים שלי. הסיפור עשה הדים והיו לי המון תגובות. אחת מכותבת התגובות היא היום החברה שלי. היא דתייה לאומית, והקטע הכי מצחיק, או אולי זה צחוק הגורל, היא הנכדה של הרב רוזובסקי, הרב המוכשר מהישיבה שלי. מכיוון שהיא אשכנזית ואני ספרדי, בעולם החרדי לא היה לנו סיכוי להפגש. והנה דווקא בעולם החילוני אנחנו נפגשים ויש אהבה גדולה. במקום ללמוד התחלתי לקרוא מלא ספרים, הספרות תפסה אותי חזק. זו ספרות בליגה אחרת לגמרי, הספרות החרדית היא חיקוי עלוב. אין משהו שמגיע לקרסוליים של עמוס עוז. גיליתי את הכשרון שלי לכתיבה וקיבלתי עבודה בעיתון חרדי באשקלון. הייתי מגיע לשם מחופש במדי המלצר שלי. הצבא איתר אותי אחרי שחתמתי על וויתור מעמדי כבן ישיבה. התגייסתי לשלשה חודשים וביקשתי להשתחרר. המסגרת הזאת לא התאימה לי. לא רציתי להיות בפער משאר האוכלוסיה, ידעתי שיש לי עכשיו כמה שנים של לימודים עד שאהיה מוכן לחיים האלה. ככה הפכתי מלהיות הבחור הכי מוצלח בישיבה לפחות מנורמלי, הכל צריך להסביר לי, לא יודע כלום, כל מילה בלועזית אני צריך לשאול. זו תחושה לא נעימה. המעבר הזה מאוד טראומתי, כל הלימודים שלמדתי לא שווים כלום. הייתי כתב מוצלח כי היה לי את הכשרון. אחרי הצבא כבר לא רצו שאכתוב בעיתון החרדי. אז עברתי לכתוב בעיתון חילוני בירושלים. אז כבר אבא שלי הבין שאני באמת כופר וכבר אי אפשר להחזיר אותי. הוא ביקש שאני אעלם לאנשהוא, לעשר שנים לפחות, עד שהאחים שלי יגדלו כדי שלא אשפיע עליהם לרעה.

לא נפגעת מה"גירוש" הזה?
לא נפגעתי כי בתפיסה החרדית הבנתי שאסור שיהיה אח חילוני, הבנתי אותו. הקשר עם המשפחה שלי נותק. לאחים הם סיפרו שנעלמתי. אבל ירושלים עיר קטנה והאחים שלי גילו אותי מסתובב ברחובות בלי כיפה. כל פגישה כזאת היתה טראומתית. עד היום יש בתוך התיק שלי כיפה", והוא שולף מתוך תיק הסטודנטים התמים שלו, כיפה שחורה כהוכחה, "זה למקרה שאפגוש מישהו מהמשפחה, שלא יהיו פאדיחות. יום אחד אחותי הסתובבה עם חברות שלה בעיר ונפגשנו, מיד הפנינו מבט וכל אחד שיחק אותה כאילו לא ראה. אח"כ היא התקשרה אליי וצעקה עליי שבגללי אין לה שידוכים כי אף אחד לא רוצה לצאת איתה בגלל שש לה אח חילוני. את רוב זמני העברתי בכתיבה בעיתון. הייתי כתב מאוד טוב אז העמיסו עליי עבודה, ככה שלא היה לי זמן לכלום. יום אחד תוך כדי עבודה קפצה לי פרסומת באינטרנט: "חופש, עבודה, לימודים", בבית מלון באילת. מיד קפצתי על המודעה והחלטתי לעבור לגור באילת. היום אני כבר עובד במלון, גר בבית ישרוטל, לומד ומשלים בגרויות וזה יורד לי מהמשכורת, פשוט סידור אידיאלי בשבילי. כיף לי כאן, אני עובד עם אנשים וצוחק איתם. יש לי חברים, אני בן-אדם חברותי. יש לי בעיה מנטלית, אני צריך זמן כי אני שונה, אני עוף מוזר, לא דופק חשבון לחברה מטיבעי, אחרת לא הייתי יכול לצאת בשאלה. לא איכפת לי מה חושבים עליי אבל מתגעגע למשפחה שלי. להורים שלי, לאחים שלי, לצחוקים מהשכונה. זה כאילו העבר שלי הנמחק. חסרה לי גם התחרותיות של הישיבה. מי יותר מוצלח, מי שואל יותר שאלות ומסביר אותם, שם התחרות היא בשיא. זה אוכל שני של כל התלמידים. גם בעיתון יש השגים ותחרותיות. במלון זה משגע אותי, נכון שיש לאן להתקדם ויש דבר כזה מלצר מוכשר אבל זה מתחיל לשעמם אותי.

אז מצאת את המשמעות בחיים החדשים שלך?
המשמעות שלי בחיים עכשיו זה לכתוב ולקרוא, אוהב ספרות, אני אהיה סופר! יש כבר מישהו שרוצה לערוך את כל הסיפורים שלי לספר, אני מקווה שזה יקרה. חוץ מזה יש לכם אחלה עולם! אין סיכוי שאחזור בתשובה".


בברכה.

תוקן על ידי - מיימוני - 17/03/2004 9:52:08

וכך ענה לו לומד מכל אדם, בחדרי חרדים:

לשבתאי222 / יאיר 2003 (בעצם... לקרוא אתה יכול גם עם הניק של שבתאי, לא?)

וגם לשאר המתפלמסים הנכבדים

כמי שקרא חלקים נכבדים מהבלוג של שבתאי, אני יכול לספר לכם שניכרים דברי אמת, הנ"ל למד בפוניבז' וככל הנראה אף היה לו מעמד מסויים, כבחור חריף וכו'.
ובכלל לא זו הדרך ולא זו העיר, אם אתם צריכים להתמודד עם העובדה שבחור מפוניבז' חזר בשאלה, להטיל ספק אם הלה למד בכלל בפוניבז', וכי אם הוא לא למד בפוניבז' האם מהווה הדבר הוכחה מוחצת כי לבחור מפוניבז' לא יכול הדבר הזה לקרות?
ואם שבתאי יביא הוכחה לכך שהוא למד בפוניבז'? האם אז אמונתכם תוטל בספק? בגלל שאפילו בחור טוב שלמד בפוניבז' שוכנע שאין ממש באמונתו?

שבתאי טוען שהוא הלך רחוק עם השאלות באמונה שלו, שאל רב ועוד רב, והגיע לסמכויות גבוהות, ולא זכה לקבל תשובות.
אני סבור שלכל שאלה יש תשובה, וכל השאלה היא אם מגיעים למשיב הנכון
שבתאי יטען כמובן שאני חונכתי בדרך מסוימת ואינני יכול/מסוגל/רוצה לינתק ממנה, ולפיכך אני בוחר להאמין במה שנוח לי. או שאין לי גבורה במידה מספקת כדי לבדוק.
אינני חושב שמטרת אשכול זה הינה לדון בענייני אמונה, ישנו פורום שכן - שם אפשר לשאול הכל, ולקבל תשובות על הכל.
שבתאי חושב ונותן לכך ביטוי בבלוג שלו לא פעם (וגם בשמו של הפורום שלו), כי לחזור בשאלה זוהי גבורה, גם בראיון הנזכר בוחר שבתאי לציין " אני עוף מוזר, לא דופק חשבון לחברה מטיבעי, אחרת לא הייתי יכול לצאת בשאלה. לא איכפת לי מה חושבים עליי "
יש בדבריו מידה מסויימת של צדק, שיש צורך בגבורה כדי לשנות דרך חיים, זאת בתנאי שמביאים בחשבון גם את המניע לשנות, כלומר, אמנם נצרכת מידה מסויימת של עזות (לא הייתי קורא לזה גבורה) כדי לבעוט בחינוך מהבית ובבית עצמו, (גם ביחס לאדם עצמו, הצריך להתנתק ממה שחונך עליו, וגם ביחס להוריו, שתמיד רוצים לתת רק טוב לבנם ומצטערים לראותו מתרחק ממה שהם חושבים לטוב), אם מישהו בוחר לבעוט בכל זה ולשנות את דרכו, ואין זה משנה אם הוא בועט בהוריו החילוניים וחוזר בתשובה, (כפי שעשה אביו של שבתאי, וסבורני שזה גם רלוונטי לעניינינו) ובין אם הוא בועט בהוריו החרדיים וחוזר בשאלה, צריך כח נפשי רב לשם כך.
ישנם כאלו ששינו את דרכם למורת רוח הוריהם, והסביבה, (לה אנחנו פחות מחוייבים, סוף כל סוף), והאומץ שלהם נשאב מהאמונה שהאמינו בצדקת דרכם, מכך שהוריהם לא מכירים בטעותם, ואם היו מכירים היו גם הם משנים את דרכם, לכך הייתי משייך את רוב החוזרים בתשובה, שהלא אין ספק, וגם שבתאי יודה בכך, שמבחינת קושי השינוי, והאומץ הנצרך לכך, אין נדרש מן החוזר בתשובה פחות, גם הוא משנה את עולם מושגיו ואת מעמדו, וגם לו קשה.
יש כאלו שאפיים נותן להם את הכח "לשים" פחות על ההורים, גם אם ביחס לסביבה אני יכול עדיין לראות אופי זה כחיובי, הרי ביחס להורים יש בכך עזות מסויימת שאינני יכול בשום אופן לראותה כחיובית, למרות שאינני טוען כי אדם מחוייב להוריו לחלוטין, ואיננו חייב לנהוג כמותם בכל דבר, אבל שונה הדבר, בין אם הוא מונע מכח אמונתו בצדקת הדרך, או מאפיו ה"לא מתחשב"
דומני שהחוזרים בשאלה אינם מונעים מכח האמונה בצדקת הדרך, גם לפי אמונתם הם אין סתירה באורח חיים חרדי, אם כי אני מבין את הקושי שלהם להתנהג כפי שהם אינם מאמינים, וכבר כתב מאן דהוא לשבתאי (כמדומני), "למה לא נשארת חרדי, והיית עושה כל מה שבא לך בלבוש חרדי", החברה החרדית ודאי איננה מעוניינת בכאלו, המכתימים את שמה, אבל זה לא מחייב את החוזרים בשאלה להרחיק כל כך.
ואם לסכם נקודה זו, לעניות דעתי, העוז הנותן לרוב החוזרים בשאלה את הכח להתעלם מאמונתם הקודמת, ומשברון לב הוריהם וכל השאר, איננו "גבורה", אסייג את דברי, כי אי אפשר לומר בהם כללים, אבל על חלק מן החוזרים בשאלה אפשר לומר שהם "לא שמים", על חלקם שהם "רעי לב" ולא אכפת להם מהוריהם, על חלקם (אולי הגדול) שהם נהנים להתנקם בהוריהם על כך שבמשך שנים של חינוך זכו בצדק להשניא את עצמם על ילדיהם, עד כדי כך שלא אכפת להם כלל משברון ליבם, ואף להיפך, ועל חלקם שהעולם הקורץ בשלל צבעים, נתן להם יותר כח מאשר השאלה ההיפוטטית לדעתם "למה העיניים של אמא אדומות", וד"ל
אשמח אם מישהו יאיר את עיני בנוגע ל "צדקת הדרך" של החוזרים בשאלה, שבשמה הם בועטים ביקרים ללבם או אלו שהיו אמורים להיות יקרים ללבם.
בכל אופן, אינני חושב שהחרדים אינם עוזבים את הדת כי הם כלואים בכלא זה שאין להם את האומץ והעזות שיש לשבתאי
אני אכן חושב ששבתאי התלבט בשאלות אמוניות, כמו רבים המתלבטים, ואני גם יכול להסכים שעד היום הינו משוכנע שמחמת שלא מצא תשובות, עזב את הדת, לכשלעצמי לאור היכרותי הוירטואלית עם הבלוג של שבתאי, אני תוהה אם זו באמת היתה "שאלת מיליון הדולר", אינני בא לומר את הפתגם הידוע "על תירוצים אין תשובות", אבל דומני שיש כאן הרבה יותר מאשר שוחד, ושבמשפט הזה לא היה שבתאי שופט צדק, (סרטים בבית הכנסת ועוד ועוד)

אם שבתאי חושב שאפשר לכתוב סיפורים, והקורא לא ילמד מהם שום דבר על עולמו הפנימי של הכותב, אז הוא טועה לחלוטין!!! אינני חושב שכל סיפור הינו ביוגרפיה, אבל תמיד תמיד ניתן ללמוד משהו על הסופר, דומני שבחברתך (רוזובסקי) אתה מוצא צדק פואטי, מעין סגירת מעגל, ואל תספר לאף אחד שאין בלבך תרעומת אישית (!) על מה שאתה קורא "גזענות בישיבות אשכנזיות".
ואגב החברה, למה זה לא מעניין? דוקא מעניין מאד, רומן בין נכדתו הדתיה(?) של ראש הישיבה לבוגר שנתפקר? מרתק אפילו, רק שאלו חייך הפרטיים, ואתה לא מעוניין ומסתבר שגם היא אינה מעוניינת לשתפנו, אבל לא מעניין?

ככללו של דבר, שבתאי השתמש בבחירה שהתורה העניקה לו בפרשת ראה, ראה אנוכי וכו' את החיים ואת המוות וכו' ובחרת בחיים. התורה נתנה אפשרות בחירה, ואף המלצה, שבתאי הינו אדם בוגר לפי כל קנה מידה ואחראי למעשיו, הוא רשאי לעשות רשיון על משאית ומכאן שהינו בוגר לפי חוק, ורשאי אף לתקוע בשופר ולהוציא את כולם ידי חובתם, ומכאן שהינו בוגר לפי תורה והלכה. אינני רואה כל סיבה להעניק לו כל תארי גנאי בקשר לבגרותו, למרות שהכתבת מצאה לנכון לתארו כילדותי וכדומה, ואף חלק מן הכותבים לפני חשבו שזו הדרך להתמודד עם שאלת חזרתו בשאלה של בחור טוב מפוניבז', שבתאי השתמש באפשרות שניתנה לו ולא שמע להמלצה, הוא בחר שלא להאמין במה שרוב כותבי הפורום כן מאמינים וזו זכותו, עוד לפני היוולד הדמוקרטיה, מאז שאין יד ישראל וכו', אינני אומר שאני מקנא בגיהנום שלו, שאף המלצת "תינוק שנשבה" לא יהא עליו, אבל כופרים היו בכל הדורות, בין אנשים חסרי פרנסה שבאו לחסות תחת צל הכסף של הכנסיה, ובין כופרים בוגרים בעלי רמה אינטלקטואלית גבוהה שהאמינו כל חייהם שהם מחפשים רק את האמת, ובשמה הם מדברים, כשם שזכותם לחשוב כך, כך זכותי לחשוב שהם טועים.

שבתאי אומר "התפיסה "בשבילי נברא העולם", היא משהו מאוד מתנשא ומאוד מושרש בעולם החרדי. עד היום, בתור מלצר במלון, כשמגיעים אורחים חרדים, אני יודע שהם בטח חושבים שאני עבד שלהם".
אין לי מושג מי הם אורחיך שמה באילת, או מה היתה תפיסת העולם שלך כחרדי, אורחים ששילמו ומכספם אתה מקבל משכורת - צריכים לקבל שירות, אין על כך חולק, במובן מסויים הינך עבד שלהם ("שכיר יום" לא?) על התפיסה החרדית? של נעליך מעל רגליך, שכחת את "ואנוכי עפר ואפר" ? מעולם לא אמר אף משגיח בשום ישיבה או כל אישיות חינוכית אחרת כי "בשבילי נברא העולם" מהווה הצדקה לניצול הזולת, אתה יודע זאת, אני מתאר לעצמי, כי אם לא אז אתה ממש לא מייצג את ה "ישיבע בוחר" הקלאסי, גם לא לשעבר, אז אל תשמיץ את החרדים בנסיונות התקרבותך לחילונים, דייך בעבירות הפרטיות שלך.
דוקא על הספרות החרדית אתה אולי צודק, אז מה?
שבתאי אומר "ככה הפכתי מלהיות הבחור הכי מוצלח בישיבה לפחות מנורמלי" אתה לא חושב שאתה קצת מגזים? הכי מוצלח בפוניבז'?
אין טעם להקשות מן הבלוג על הכתבה ולהיפך, אני מקווה שאתה מודע לכך שיש פה ושם קצת סתירות, אפילו מהותיות, וזה יוצר רושם שאתה משפץ את סיפור החיים שלך...
"הבאתי להם תלמידים" אין לי מושג אם קוראי הכתבה יעמדו על כך שלפוניבז' האוקספורד של הישיבות צריך להביא תלמידים... אתה בטח מתכוין לישיבה שלא נפתחה בסוף... וזה לא פלא למה, הייתם עסוקים בדברים אחרים.

ומה זה "חוץ מזה יש לכם אחלה עולם! אין סיכוי שאחזור בתשובה" לפי שהוציא עצמו וכו'? איפה אתה ממקם את עצמך? ולמה בתגובה על הספר שאתה עתיד להוציא אתה מדבר על "אולי בסוף הספר תהיה סגירת מעגל וחזרה לישיבה? אתה חייב למצוא חן בעיני כולם? זה לא מתאים עם תדמית ה"עוף המוזר" שלך.

ועדיין סבורני, שבתאי, שהינך תמים, אתה תמים לגבי היכרותך את העולם החרדי, וצבעונית צודקת, אתה באמת גדלת בבית מצומצם, אין לכך קשר שיש לך משפחה מקסימה, (אם לא הייתי מפחד מה"עליהום" שיהיה פה אולי הייתי מנסה להבין את סיבת הצמצום בביתך, אבל אני כן מפחד).
לא ראית אף פעם טלויזיה, אתה חושב שמקומון אילתי לא יגיע לידיים של מי שאינך רוצה שיגיע, אתה משקיע שעתיים להבין את רם אורן, ואתה בטוח שמשתתפי הפורום כאן, והם רבים מספור, אינם מייצגים את העולם החרדי הקלאסי, אין לך מושג כמה קוראים יש ל"בחדרי" (בקיצער, "לאן נפלת") אם און ליין ואם מודפס, אני עצמי מצאתי בגניזה החרסונית (בזכרון משה) את האשכול על יוסקה גוטפרב, מודפס. (שאלת תם: למה בגניזה? אנשיםםםם, אין לכם מקום בפח?)
"כל חברי הפורום כאן הם לא דוגמא ל"חרדי הקלאסי" זה שאני הכרתי וגדלתי על ברכיו... " זה אמור להיות הוכחה שהחרדי שגדלת על ברכיו אינו מצומצם? או שהוא הרוב? שבתאי, אתה רציני?

ואתה באמת סחבת עד אילת "שיעורי ר' שמואל"?????????? איזה חלק?
הצצת פעם לפורום כמדומני "הנחיית הורים" והתבטאת שם משהו שגם יכול ללמד משהו, אין לי אובססיה לנושא, אבל זה ממש בלט



ולנופשים בטבריה (או במקום אחר), דעו וראו כמה אפשר לסמוך על משגיחי הכשרות...


מכיר,
המספרים אינם נכונים, ואף אינם קרובים לאמת, חוצמיזה - פוניבז' הינה ישיבה אשכנזית ליטאית, לכן רוב הבחורים הם אשכנזים ליטאים, לא ספרדים ולא חסידים, יש נישה רחבה בישיבה לכל המגזרים
ולמה זה לא לגיטימי שישיבה אשכנזית תשמור על הרוב האשכנזי, אני מכיר יותר מישיבה אחת שלא שמרה על הרוב האשכנזי ואכן היום היא איננה ישיבה אשכנזית, כך שהכלל שלך נשאר נכון, בישיבות האשכנזיות תמיד נשמר הרוב האשכנזי, כפיים לשבתאי

אבשלום25
מה הההבדל בין בחורי ישיבה ההופכים כופרים למתחלנים למיניהם? אתה מאמין עדיין שיש אידיאולוגים נטו? אמר פעם מישהו חכם "מעולם לא ראיתי סריס כופר"
סליחה שהארכתי, ושלא ערכתי כראוי את דברי, אולי בפעם אחרת... (ועכשיו אתם בטח לוחצים על פאואר)
לומדמכלאדם

למואדיב

התבטאותך כלפי הרמב"ם הינה בוטה ומזלזלת ומוטב היה אילולא באה עולם.

לגופו של עניין לא זכור לי מקום שבו הרמב"ם משמיץ אשכנזים מלבד באיגרת אחת שברור כיום שהינה מזוייפת ועיין באיגרות הרמב"ם בהוצאתו של שילת.