|
|
| נשלח ב-12/2/2004 21:25 |
 |
| |
ארי"ש,
הבחנתך בין איבוד מקור הרשע לבין איבוד הצלם האלוקי המתלוה, ברורה עד למאד. אך כפי שהערתי למעלה משמע מהכתוב במשלי שאין כוונתו מצד צלמו האלוקי של הרשע ואף לא נאמר בכתוב רשע אלא אויב.
אם כן אין כאן קשר לא לרשעתו של האויב ולא לצלמו האלוקי, אלא להיותו אויב. לכן מתפרש כאותו החילוק של ארי"ש אך לגבי בחינת האויב ולא הרשע. היינו כשאויבך נפל בנפילה שאינה נוגעת לאיבתו, אל תמהר לשמוח כי מי אומר שבכך תיפחת האיבה. כך מיושב המשך הכתוב "פן יראה" וכו' שכאן עצת שלמה אינה אלא אל תשמח מהר מדי שנפטרת מאויבך כי דווקא נפילתו זו עלולה להביא לאיזון מצד ההויה [פן יראה השם] לשקמו ואז הפסדת.
לפי זה אין קשר בין אשכול זה לאשכול סאדם הדן מצד הרשע!
תוקן על ידי - ווטו1 - 12/02/2004 21:27:25
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2004 15:06 |
|
| |
יש גמ' במגילה טז. על מרדכי שבעט בהמן.והמן שאל " בנפול אויבך אל תשמח" וענה מרדכי שזה ביהודי.אבל בדידכו- "ואתה על במותימו תדרוך.
ישמח צדיק כי חזה נקם.פעמיו ירחץ בדם הרשע.
ושנאת הרשע מביאה בטבעיות הקלה בהעלמו ושמחה.
זו לא קטנוניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2004 16:20 |
|
| |
'וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם, כי זה אין שימחה לפני עמו ישראל, רק היום טוב הוא בימים אשר נחו מאויביהם, וכמו שהיו צריכים למנוחה, והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, הייתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים?, כי רק השימחה על המנוחה, ולכן "ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים... לקיים עליהם להיות עושים... כימים אשר נחו בהם היהודים". שלכן לא היה חושש לקינאה המעוררת עלינו בין האומות (שאנו שמחים במפלתן, לפי רש"י). שאין השימחה אלא, רק על המנוחה, לא על יום ההרג בשונאיהם. ולכן כיון שהחלו לעשות, אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השימחה על ה" הרוג בשונאיהם", ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב, חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה. לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם, לא על הנקימה וזה אשר החלו לעשות והבן'.
ה'משך חוכמה'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2004 17:02 |
|
| |
רבי נחמיה אומר בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים. ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה. הדא היא דכתיב (ישעיהו סג) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה הצאן אין כתיב כאן אלא את רועה צאנו.מלמד שעשה כולם רועים
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 09:58 |
|
| |
ודאי שהיום שמחה הוא על ההצלה אבל זה לא סותר שהיו שמחים שמתו האויבים כמו שאדם שמח שהנחש מת אבל לא יקבע יום מיוחד על זה כי מתמקד בהצלה שלו ובתועלת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 06:21 |
|
| |
מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 10:34 |
|
| |
יהודי
כאן בישראל כאן במלאכים.
ולא כ"יפי הנפש" שרצו ללמוד מהמדרש על המלאכים
שלא ראוי שנשמח
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 13:54 |
|
| |
לא ברור ההבדל
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 14:03 |
|
| |
בהמשך לדברי ווטו אולי אפשר להגדיר זאת בצורה ברורה יותר כך:
בנפל איבך אל תשמח: אל תשמח כשקורה דבר רע לאויבך (גם אם הוא רשע). אם היינו כעט במלחמת העולם השניה, האם היתה סיבה לשמוח אם היטלר היה מאבד את עינו, או שובר את רגלו?
אבל אם היטלר היה מת אז היתה שמחה גדולה, מפני שהיה פחות רשע בעולם ואנשים רבים ניצלים מכך.
לסיכום:
בנפל איבך: מתייחס לכל דבר רע שקורה לאויב שלך, בין אם הוא רשע או צדיק.
באבד רשעים: מתייחס לרשע שאבד מן העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 14:08 |
|
| |
חילוק יפה מאוד צריך לבחון רק אם זה עומד במבחן כל הפסוקים והפיתגמים שנאמרו בנושא .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 15:56 |
|
| |
צחי,
תודה על הסיכום!
נראה להוסיף על הרינה כאשר מת הרשע, שאם מת לשם הקמת הצדק שהוא רמס הרי יש בזה גם מצוה של עשית הצדק שמכללה "ובערת הרע", "ולא תחניפו את הארץ" וכו'. [אך כפי שציינו באשכול על השיך שלפעמים בעשית חצי עבודה מגבירים את הסכנה.]
אאוט"ס,
כעת עם הציור בחתימתך שעל כל הקלדה והקלדה אתה מקיים שיויתי השם לנגדי, מובן חששך על "דברים בטילים"  .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2004 10:37 |
|
| |
אאוטסיידר,
אתה מוזמן לבדוק את הדבר בצורה מעמיקה בכל הפסוקים. אני לא עשיתי זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2005 17:24 |
|
| |
אריה שאג, ווטו, צחי:
לעניות דעתי, כפי שניתן ללמוד מניתוח הקטע כולו (משלי כד: http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-24-1520.html ), הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח" מתייחס לכל אויב שהוא - בין צדיק בין רשע, בין שהוא נפל באופן זמני ובין שהוא נכשל באופן קבוע.
והנכון, לענ"ד, כדברי ה"משך חכמה" שהביאה איקה - יש להודות לה' על התוצאות של מפלת האויב (הצלה), ולא לשמוח על המפלה עצמה.
ניתוח של פסוקים נוספים הקשורים לנושא זה ניתן למצוא כאן: http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/smxa_woyvim.html (כתבתי את המאמר מחדש)
תוקן על ידי - אראלסגל - 08/07/2005 18:21:11
|
|
|
|
|
