בנפול אויבך אל תשמח

אראל,

נראה לי שהחילוקים שאתה מציע הם קצת מאולצים.

קשה להאמין שנדרש מאנשים לעשות חילוק בין הנקמה כנקמה לבין מפלתו של הרשע, ושאר חילוקים. "בנפול אויבך" נראה בפשט מדבר על אויב אישי, יהודי או גוי, ולא על רשע כלפי שמיא (אחרת למה "רע בעיני ה'"? ולמה ש"ישיב מעליו אפו"?).

זה מזכיר את שתי הפרשנויות ההלכתיות ל"לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". הפשט הוא על חטא ש"יחטא איש לאיש" (כלשון הרמב"ם), שצריך להוכיח ולא לשנוא בלב. בנוסף קיימת הפרשנות הידועה יותר, על אדם שחוטא לשמיים.

לכן נראית יותר הפרשנות ההלכתית, שיש מצוה לשנוא רשעים, ויש לשמוח במפלתם. אמנם, אולי ברמות גבוהות יותר יש חילוקים (כבעל התניא וכרב קוק). אבל בפשט אי אפשר לחלק בין הרשע למעשיו.

פרעתוני,

רבי מאיר חשב כמוך, ברוריה הצליחה לשכנעו שהוא טועה

"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהילים קד) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.."

http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l1101_010a.htm

ריב,

מה שהבאת דווקא מוכיח בדיוק את מה שאני אומר (שיש חילוק בין גדולים לקטנים בעניין זה). הלוא ברור שהמדרש של ברוריה הוא מדרש ולא פשט.

ולהזכירך, זה אותו ר' מאיר שנאמר עליו שרק לגדולים כמוהו מותר לקיים את "תוכו אכל וקליפתו זרק".

בס"ד
בנפול אויבך אל תשמח נאמר לגבי יהודי ולא גוי ובטח שלא נאמר על רשעי הגוים אשר רוצחים וטובחים בנו.
באבוד רשעים רינה נאמר לגבי מי שחוטא ומחטיא את הרבים.

במחילה,
כיצד ניתן להבין "אויבך" כמוסב על יהודי? ומדוע אם כן לא נאמר "רעך"?
ומנין שזה יהודי? משום שכתוב "אל תשמח"?

"...אם יראוני דם, ואומר דם, יאמרו 'צבע'..." (עמיר גלבע

בס"ד
המלה אויבך מנוקדת בחירי"ק מתחת ליו"ד ולא בציר"י
ומכאן למדו חז"ל כי מדובר בשונאך יהודי ולא גוי.

פרעתוני,

על ר' מאיר לא נאמר שיכולתו (ואולי זכותו?) לאכול את תוך הרימון ולזרוק את קליפתו, תלויה בגדלותו. אני מניחה שהבנתך זו מבוססת על איזה "לא יעלה על הדעת" משלך.

אמשלום,

חגיגה טו, ב:

ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רב חנינא אמר מהכא (תהילים מה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן.

רש"י שם: גדול - היודע ליזהר [שלא ילמוד] מעשיו יכול ללמוד תורה מפיו.