בנפול אויבך אל תשמח

פרעתוני

חזק, אהבתי !!!!

אראל,

א. מכיון ש"בנפול אויבך" מתייחס לאדם סתם, ואילו "באבוד רשעים רינה" מתייחס דווקא לרשעים, הרי שהפרשנות שלי מקיימת את שניהם בקלות והפרשנות שלך לא.

ב. הקב"ה בעצמו שש על מפלת הרשעים: "כאשר ששתי להיטיב אתכם כן אשיש להרע לכם"; וכן בניו הולכים בדרכיו: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". ומסתבר ששמחה במפלת אויב ה', מראה שבאמת כבודו של ה' חשוב לי. ואם אינני שמח, ייתכן שאין זה מצדיקות יתר, אלא להיפך, מכך שלא באמת חשוב לי כבוד ה'.

ג. אמנם האויב הוא "שבט מוסר", אבל האויב הוא גם אדם רע לשמים ורע לבריות. סילוק מעקשים ומכשולים כאלה מן העולם, הוא חיובי. אמנם, כמובן איננו חפצים במות הרשע כי אם בשובו, אבל במקרה שהוא לא שב - טוב מותו מחייו.

אתה מפרש "בנפול אויבך אל תשמח" - רק כאשר אויבך אינו רשע;
באותו אופן יכולת לפרש "באבוד רשעים רינה" - רק כאשר הרשעים אינם אויביך האישיים (ייתכן שיש דין מיוחד באויב אישי, כדי שהאדם יכוף את יצרו, מעין מה שאמרו חז"ל על "חמור שונאך").

אולם לפי הפירוש שלי אין צורך ב"אוקימתא" לאף אחד מן הפסוקים, כי:
א. יש הבדל בין שמחה (בלב) לבין רינה וששון (שהם מעשים חיצוניים - ע' מלבי"ם);
ב. יש הבדל בין נפילה וכישלון (בדרך הטבע) לבין נקם (במשפט) - הצדיק שמח כשהוא רואה שנעשה משפט צדק ברשעים, אך לא כשהם סתם נופלים ונכשלים בדרך הטבע (ולכן, יש לשמוח בכך שסדאם חוסיין נלכד והובא למשפט צדק, אך אין לשמוח בכך שיאסר ערפאת מת מוות טבעי).

א. החלוקה בין "שמחה" ל"ששון" ברורה למלבי"ם אך לא לי.
ב. חשבתי שהכל מהקב"ה.

א. מהפסוק שהבאת יש ראיות לשיטת מלבי"ם: הפסוק "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם" נמצא בפרשה שכולה עוסקת במעשים חיצוניים, "דבר הלמד מעניינו" שגם הששון מציין פעולה חיצונית (לדעתי הכוונה שה' יביא את הקללות במהירות וב"התלהבות"). בנוסף לכך, בדברי הנביאים ובמדרשים די ברור שה' התאבל כשנחרב המקדש, ולא שמח.

ב. עד כמה שזכור לי, התנ"ך מבחין בין צרות שה' מביא בעצמו, לבין צרות שבאות בדרך הטבע כאשר ה' מסתיר את פניו.
ועוד: גם אם החכמים יודעים שהכל מה', יש חשיבות גם לכך שהאנשים הפשוטים רואים את הצדק נעשה, וכמו שנאמר בפסוק הבא "ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ".

רעיון חדש:

"ישמח צדיק כי חזה נקם" מתייחס לצדיק - האדם שעיקר מהותו היא עשיית הצדק: כשהוא רואה שנעשה דין צדק ברשעים, הוא לא חושב יותר מדי, השמחה שלו מתפרצת כי זה עיקר עניינו בחיים.

"בנפול אויבך אל תשמח" מתייחס לחכם (הפסוק נמצא בספר משלי - ספר החכמה), כי החכם צריך לחשוב על כך שיכלה להיות אפשרות טובה יותר - אילו האויב הרשע היה חוזר בתשובה, זוהי האפשרות העדיפה בעיני ה' (ע"פ ספר יחזקאל), ולכן כשהחכם שמח בנפילה, הדבר רע בעיני ה'.

("ֻבאבוד רשעים רינה" מתייחס להודיה לה' ולא לשמחת הלב).