"שורשי אותיות"

בדרך הישר

סליחה על העיכוב בתשובתי. הטרדות גם גורמות לי לכתוב בחופזה ואולי דברי לא ברורים מספיק. (גם מלאים בשגיעות כטיב)

עכ"פ הדרישה בהודעה הנ"ל היא לקריטוריון ברור אותו אתה קובע מלכתחילה. הקריטוריון הזה, במקרה שלך הוא הסתמכות על מקורות בלשניים מקובלים (לא על סברות כרס ככל שיעלה המזלג)

כלומר ההגיון דורש הסתמכות על מקורות אמינים ומקובלים.

הנה אני מציע לך לדוגמא קריטוריון: יש לבדוק משמעות המילה לפי אבן שושן. במידה ומצאתי כי יש קשר ישיר או עקיף למילה סימן שמשמעותן אחת:

למשל חיבור: אבן שושן מגדיר: קשור, אחוד דבוק. עכשיו: כל מילה שאבן שושן עצמו קובע שיש בהם משמעות לקשור, אחוד ודבוק הריהי בעלת משמעות של "חיבור".

זה קירטויריון יותר קשיח אבל משהו מהסוג הזה נראה יותר רציני מספקולציות רחוקות.

מושה

תודה. אך בקריטריון שלך לא יצלח באשר על פי רוב המילונים יגדירו את המשמעות השטחית, ולא גם את השטחית ממעוף, או ניכרת מעיון.

מוישה

אני סבור שיש טעם בדבריו של דרך הישר.

מילים אומרות לנו דברים שונים. יתכן עם זאת שיש מנגנונים של פרשנות ושימוש שהם כלליים ואופייניים. מסתבר גם שמנגנונים כאלו מתחברים לפונקציות של הנפש.

למשל, מנגנון זיהוי של פעולה שניתן לכנות "חיבור", למרות שהיא חלה ברמות שונות ובמקומות שונים.

עלי להאריך בזה בתיאוריה על מבנה הלשון, ואני רואה שזה יארך מדי.

אשתדל בהמשך.

על כל פנים לא המילון לבדו קובע. כמובן, מצד שני, יש להיזהר לא להציע מסקנות שאינן מעוגנות בתובנות הלשוניות או הטרום לשוניות שלנו, ולא לכפות פרשנות ותיאוריות על העובדות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יש ודאי צדק במה שאתה טוען. אני עצמי קצת הרהרתי בזה משום שלמשל "חיבור" בשפת ימינו זה גם כתיבת מאמר וכנראה בשל היותו חיבור של חלקי מילים ואותיות. וזאת למרות שזו משמעות מעט יותר רחוקה.
מצד שני אם לא יהיה קריטוריון ברור, הרי אין לדבר סוף ותוחלת.

"חיבור" כתיבת מאמר מורכב/מחובר מחלקי מילים ואותיות , אך מטרתו העיקרית היא : החיבור לקוראים אותו.
אדם אינו כותב לעצמו.

מוישה מה שלא מצאו עדיין קריטריון לא יצדיק בחירת קריטריון בעייתי.

אני מציע לבינתיים את האינטואיציה. ובהלכה אתה גם מוצא זאת לגבי כתיבת סת"ם הנבחן לעיתים בראיית ילד אינטואיטיבית.

שים לב למשל לגבי האות ח', לגבי כל הקטע הראשון, שהוא העיקרי והמעובד, לא יצא אף אחד להתנגד - השכל הישר חש בעניין, לפעמים אמנם אחר שקילה מכופלת ורקע מספיק, אבל די בזה בשלב ראשון, לדעתי.

בדרך הישר וכולם

אי אפשר לערער על כך שלכל מילה יש כללי שימוש. בלעדיהם, איך היינו מסוגלים לייחס אותה למצבים חדשים, או למצבי בינים?

מסתבר שלמילים יכולים להיות כללי שימוש שונים. אני משער שכללי שימוש אלו נרכשים ומתפתחים אצל כל אחד מאיתנו בילדותו, כשהוא רוכש את השפה.

דוגמא לדבר:

המילה "מחברת" באה מלשון חיבור. אני משער שזה חידוש לשוני בעברית של ימינו, מפני שלא היו מחברות לפני המצאת הנייר של היום.

אולם בעודי ילד, הרעיון של מחברת עבורי היה של מעין ספר דק כריכה או ללא כריכה, עם שורות או משבצות, שבו ניתן לכתוב. ספר ומחברת נמצאו בעיני רוחי על אותה סקאלה.

כאשר שמעתי לראשונה על כך שהמילה באה מלשון "חיבור", הופתעתי. זה היה נגד האינטואיציה הלשונית שלי.

מסתבר שכולנו מפתחים אינטואיציות לשוניות, ומתקנים כל העת את השימושים שלנו לפי ההיזון החוזר שאנו מקבלים מהסביבה.

לפיכך, שם הפעולה "לחבר" אומר דברים שונים לכל אחד, לפי האופן שבו רכש את המילה לראשונה בילדותו, ולפי האופן שההבנה שלו התפתחה לאור ההיזונים החוזרים שקיבל. ודאי שיש בסיס משותף לכולנו, מפני שכולנו מסוגלים להשתמש בה ולהבין זה את זה. אך בשעה שאנו מחפשים להגדיר את כללי השימוש במילה, אנו מגיעים למחוזות שאינם מנוסחים במילים וגם לא עברו כנראה היזון חוזר, ולכן יש לנו גם קושי בהגדרה וגם התנגשויות בין ההבנות האינטואיטיביות של כל אחד מאיתנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני תודה.

לגבי "מחברת" אני מאמין שלאחר רגע התדהמה בעקבות האינטואיציה הלא מקוונת מילדות, האדם מזדהה עם המובן החדש. ההסבר "מעלת המחברת ומהותה בשונה מדפים סתמיים, היא החיבור", מביא אל האינטואציה את ההבנה החדשה וזו תתקבל גם על האינטואיציה. מכאן שגם במה שעד כה האינטואיציה לא הכירה, אם ההבנה החדשה מבוססת ומשכנעת ברמה מספקת היא תתקבל גם על ידי האינטואיציה.

בדרך הישר

אתה ודאי צודק.

מה שבאתי להדגיש הוא

א. יש לכולנו כללי שימוש, אך הם בלתי מודעים, וחשוב לדעת שאנו מסתמכים עליהם.

ב. אפלטון האמין שהמושגים קיימים בפני עצמם, בעולם של אידיאות. לפי אפלטון, כשאנו רוכשים ידע על מושגים, בעצם הנשמה שלנו מתבוננת באידיאות. זה מבטיח שיש לנו ידע כלומר אמונה מדוייקת בשימוש במילים, וגם שכל הידיעות של בני האדם חופפות - כי כולן מקורן בעולם האידיאות.

אבל אנו איננו מאמינים בכך. ולכן צריך זהירות רבה כשמסתמכים על כללים בלתי מודעים של שימוש במילים.

כפי שרציתי להראות בדוגמא שלי, אנו עשויים לטעות. אני גיליתי טעות אחת כזו בילדותי. כמה עוד טעויות מסתתרות אצלי עד היום?

והאם רק אני סובל מטעויות כאלו, או אחרים גם כן?

כל זה לא בא לייאש אותנו מן הניסיון להגדיר את כללי השימוש שלנו, מאמץ רב שצריך להיעשות במשותף כדי למנוע טעויות, ואחר כך לנסות לדלות מן הנתונים ייחוס משמעים גם לאותיות והברות - אם יש כזה דבר.

אך זה מחייב זהירות רבה, והשוואה בין הבנות של רבים מאיתנו. אחרת, הסכנה קרובה לפתח תיאוריות דמיוניות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בדרך הישר ומיימוני.

חשוב להבין שהיעדרו של קריטוריון ברור אומר גם שיש כאן העדר של כל תיאורייה רצינית כלשהי. ההבדל בין תיאוריה רצינית לסתם קשקוש הוא קודם כל בשאלה האם הדברים אכן מעוגנים כך שהם קובעים גבולות ברורים (לכן גם נתונים להפרכה לולי הייתה התיאוריה נכונה).

בדרך הישר אינו מציע כזה קריטוריון רק אינטואיציה בגרוש. אינטואיציה יש גם לשרלטנים, אסטרולוגים, שמאנים, קוראים בקפה ומחברי אגדות ילדים. זה לא רציני.

אם דבריך מיימוני אי אפשר להציע כזה קריטוריון זה אומר שזו בעייה שלו לא שלי, כלומר אם אי אפשר להציע זה קריטוריון זה אומר שאי אפשר בכלל להציע כזו תיאוריה ומה שאתה אומר בעצם זו לא תשובה לי, אלא קביעה מוחלטת שדרכו של דרך הישר אין לה כלל סיכוי להצליח.

כמובן שבדרך הישר יכול להמשיך בחקירתו ואולי גם להוסיף עוד ספר שיתווסף למדף האינפנטילי של "נפלאות לשון קודש", אולי עוד יקבל הסכמה מכמה רבנים. אבל משהו רציני ששווה יותר ממתנה לבר מצווה, לא יהיה לו.

לכן אני חוזר ופונה לדרך הישר לתהות שוב על האופן בו הוא מציע פרשנויות למילים, וימצא דרך כן להגדיר קריטוריון ברור.
אני משער שכמה מאיתנו יוכלו לסייע לו בכך אבל בתנאי אחד: לאחר שיקבע הקריטוריון הוא ישמש כאבן בוחן לתוקפה של התיאוריה כולה, ולא רק כאמצעי עזר שולי. (כלומר על בדרך הישר לקחת בחשבון שניסוח הקריטוריון יכול להוביל גם להפרכתה של התיאוריה שלו אבל דווקא הסיכון הזה הוא זה שיוכל להוביל לאישושה)

מוישה גרויס

אני סבור שבדרך הישר קיבל עליו להיזהר בפיתוח התיאוריות, ועתה נטלנו עלינו משימה בלשנית: לנסות לנסח במלים את כללי השימוש שלנו במלים נבחרות, כדי לנסות בשלב שני לראות אם במלים אלו לכשעצמן יש משמעות כלשהי גם לרמת האות וההברה ולא רק לשורש ולסמנטיקה.

זו משימה גדולה לאין שיעור, אבל נראה לי שהיא עומדת בקריטריונים של מחקר מדעי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו