מודגש]האות מ'
אות מ'
האות מ' היא המקבילה לל' במובן ההפוך, הל' מכוון לקראת משהו או מי שהוא, והמ' מתאר את הביאה / היציאה מההקשר המסוים. ה"מ" מציין את המעבר מהרקע והמקור, ומכאן שהוא גם משמש בהוראת נתק. באתי "מ"הבית, היינו שיש לנו את הבית, וה"מ" מתאר את המעבר מאותו ההקשר = הבית. המילה "מל" מתארת את הנתק "מ"הגוף למחוץ לגוף , ה"ל" מתאר את ההפניה לחוץ, ומשמעות "מל" לנתק "מ" ולכוון לחוץ "ל", כך גם ההוראה של "מלק". "מת" מציין את הנתק מכל הקשר [=חיים] וסילוקו מתואר ע"י "ת" המציין סילוק (כפי שנראה עוד באות "ת"). המילה "מה" כאומרת "מהיכן ומאיזה נתונים נבעה...", בשאלה "מה זאת עשית" היינו מה הרקע הקודם שהוליד והביא את המעשה.
מלבד ההוראה הקבועה של מ' כמו הלכתי מהבית וכו', ישנו גם שימוש קבוע בהקשר הבא: מוליך, מביא, מכניס, מוציא, משפיע, משמיע, מחוקק, מפקד, ומשמעו שההכנסה באה ממנו, הוא ה"מ" – מקור ממנו הביאה, ממנו ההכנסה, ממנו ההוצאה, ממנו הפקודה, ממנו החוק וכו'. ה"מלך" הוא המוליך את העם.
"משל" מתבטא הן ב"משלי שלמה" והן ב"המשול תמשול עלינו". של מבטא הסרה כמו של נעליך מעל רגליך, ה"מָשל" הוא סיפור או המחשה אשר "ממנו" מוציאים את המסר. המושל הוא השליט אשר בכוחו להוציא מִשל האחרים.
שורש "מצא" מתבטא הן בהוצאה ומשמעה שהדבר צץ החוצה "מ"היכן שהיה בו קודם, כמו הוצאת האסיר ממקום שהיה בו – בית האסירים וכמו שאנו אומרים מוציא אסירים. כן ההוראה של "מציאה", משמעו שלא היה גלוי לעין והיינו שהדבר הנמצא מגיע מתוך "מחבוא" ומסתור, והרי הוא צץ "מ"תוך ההקשר בו היה מוסתר.
המילה "מַטה" ו"מִטה" משמעם שהם הגרם אשר על ידם מתאפשרת ההטיה. ההטיה איננה מתאפשרת ללא גורם חיצוני אשר ממנו מתאפשרת ההטיה, האדם אינו יכול להיות מוטה מכוחות עצמו אלא רק ע"י אחר אשר "מַטה" אותו. המטה כמקל נועד לגרום לאדם להיות נטוי וסמוך עליו, וכך גם המטה, בשונה ממשכב בו האדם אינו נטוי אלא שוכב, המטה מתייחסת אל ההטיה של האדם במיטתו [השווה לספה של זמננו].
שורש "מח" מציין את המחיקה והסילוק – "מחה תמחה את זכר עמלק", ה"מ" מתאר את הנתק "מ"חיבור המצויין באות "ח", והיינו נתק את עמלק מחיבורם, שלא יהא להם שום חיבור לשום דבר. כן שורש "מחק" כמו "מחקה ראשו ומחצה וחלפה" (שופטים ה'), היא הסירה מהגוף את הראש המחובר לו.
"מך", ה"כ" מתאר הכללה ומכאן גם את מי שיש לו וכולל נכסים ממון וכו', ה"מ" בתיבת "מך" מתאר את הנתק מהקשר ה"כ", המך אין לו דברים הכלולים ברשותו. כך גם "מכה", משמעו חיסור וניתוק מהמוכה, הן חיסור נפשו [בהקשר זה מופיעה לרוב ההכאה בתנ"ך], או חלק משלימות גופו.
מה דעתכם, ר' מיימוני ור' מוישה, וגם אתה שם - מואדיב?
 |
|
|
