"שורשי אותיות"

התורה היא בלה"ק, ומיד בתחלתה מפורש שחוה נקראת על אם כל חי, ולכן פירשו חז"ל בפשיטות שהכוונה ללה"ק.
השאלה היא אם ההשערות שאתם מביאים מהשערות המדע, היא בניגוד לתורה או לחז"ל?

הלבן וכולם

כמה שאלות:

א. האם העובדה שאדם הראשון או ראשוני בני אדם דיברו שפה מסויימת הופכת אותה ללשון קדושה?

ב. האם התורה באה ללמד אותנו ולו בעקיפין לגבי השאלה מה היתה השפה הראשונה הזו?

ג. האם זו השפה שבה ניתנה תורה למשה?

ד. האם התורה או חז"ל אוסרים עלינו לבדוק מה אומר המדע ולהקשיב לו?

ה. האם למדע יש תשובה חד משמעית או תשובה סבירה לגבי השאלות מה היתה השפה הראשונה, אם בכלל.
עד כמה שידוע לי, הרעיון שיש שפה ראשונית, מעין האינדו-אירופאית (נדמה לי) אינו אלא קונסטרוקציה.

ו. כמו כן, הרעיון שה' והמלאכים מדברים בעברית מצוי בספרים החיצוניים, כמו ספר היובלים ועוד. האם הוא משקף גם את תפיסת חז"ל, הוא שהוא מצוי בתנ"ך באופן ברור וחד משמעי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הלבן:
אתה נוקט בגישה האומרת שקודם אתה בודק מה אתה מבין מהתורה ורק אחר כך אתה ניגש לבדוק את המציאות ואם המציאות לא מסתדרת אין בעייה אתה עוצם עיניים, לא רוצה לדעת ובא לציון גואל. אם אתה מבין שכתוב בתורה שכדור הארץ שטוח אז לא מעניין אותך מה רואים מהחלל.


אבל הגישה הנכונה לדעת כל בר-דעת היא קודם לבדוק את העובדות, את המציאות ועל פי זה לפרש את התורה. אם העובדות הבלתי ניתנות לסילוק הם ש:
א. שפות דוברו והיו נפוצות הרבה לפני עברית.
ב. יש שפות שאין קשר בינן ובין העברית שדיברו בהם עוד קודם כמו כל משפחת השפות הסינו-טיבטיות.
ג. בעברית עצמה, גם הקדומה משוקעות שרידים של שפות אחרות קדומות עוד יותר.

אם זה הוכח אז תפרש את התורה לפי העובדות הללו ולא להיפך!

מ"קריאת השם" הכתוב בתורה איני נבהל. כתוב כבר בבראשית שה' "קרא בשם" לחושך, לאור לשמיים ועוד. היעלה על דעת מי שכבר יצא מהגנון שהדברים הם כפשוטן?

והנה הנה בדרך הישר הנכבד התלבט יחד עימך מה פירוש המילה "אלף" תוך כדי גם יצא מבינכם הערה משונה לפיה העובדה ששמות האותיות שווה בכל השפות אומרת משהו.

ובכן שימו נא ליבכם לעובדות הבאות:
בבורמזית אין אלף בית ולכן גם אין שם לאותיות הללו. כמדומני שגם לו בפןלינזית וגם לא בשפה הנהוגה בשבטי פפואה גנואה החדשה. אתם אם לא הבנתם את זה עד עכשיו עוסקים רק בגטו הקטן של השפות השמיות ובאותיות שהתפתחו מאחת השפות הללו דהיינו האלפא ביתא הפיניקי-עברי זהו. עולם השפות קצת יותר גדול מזה. וגם בתוך גטו קטן זה אין כל האותיות שוות וישנם שינויים.


ואגב הסיפור כל המלך ג'ורג הוא סיפור שהוא כבר הוכח כמופרך והמצאה.
אין טעם להתעניין בכל סיפור אגדה.

תודה מיימוני,
נראה ששפכת מים חיים על מדורת האוטו-דה-פה.

דרך הישר

אלף פירושה "בקר" או "פר". שימוש זה גם מופיע לעיתים נדירות במקרא (ושגר אלפיך בדברים יז ו ועוד.) אין ספק שעל שם כך נקראת האות הראשונה "אלף" ע"ש הבקר משום שכפי שניתן לראות בכתב הקדום ה"אלף" מתאר ראש פר.
ייתכן ויש קשר לחשיבות הבקר (עד קרוב לאלוהותו) לחברה הכפרית הקדומה. מכאן שם האות, ומכאן הכינוי.

עכשיו הלבן אם אתה מחפש הוכחות הנה הוכחה:
שמא בבקשה תוכל להסביר לי כיצד ייתכן שהשימוש הרגיל בתורה לבקר זה "פר" או "בקר" או "שור" ולא "אלף"? דווקא נפוץ מאוד שימושים משניים של אותו שורש כגון המנין אלף או כינוי לשר וחשוב אבל העיקר חסר מהספר, נדיר מאוד השימוש בביטוי הראשוני והקדום "אלף" לציין שור או פר.

לכאורה אם השם הזה היה ידוע כבר בעברית עד שכך נקראה האות הראשונה שבה, מדוע השימוש הוא במילים אחרות ואילו דווקא שימושים שנינוניים ומושאלים כן נמצאים?
איך יכול להיות שמילה שהיא כל חשובה עד שהופכת לשם של אות כבר בכלל לא נעשה בה שימוש בשפת המקרא?

א) אני חוזר ואומר, שלפי מה שהבאת מהמדע, ובסגנון נחוש, ערערת את סיפור השפה האחת בדור ההפלגה.
ב) האם זה גורם לך לעצור ולחשוב?
ג) האם דיונים אלו כלולים במטרה הראשונית?
ד) האם יש מסגרת של "עד כאן תבוא ותו לא"?

ובקשר לשאלת פירושי האלף והבית, ודאי שכאן היה הדיון רק בקשר לשפות השמיות, שאם נאמר שהשמות אלף בית, או אלפא ביתא, אינן קשורות לערבית ולרומית, אזי זה מורה שהן נגזרו מעברית וארמית ולא ההיפך.
זה לא קשור לנושא קדמות שאר השפות בעולם, שנידונו לעיל.

הלבן

מצאנו במשנה חגיגה שיש דברים שמוטב לא לשאול. כנראה, מפני שלא ניתן למצוא תשובה באמצעות ההתבוננות השכלית - מזכיר את מה שקנט קרא: אנטינומיות, כגון השאלה אם היקום אינסופי או לא - והעיסוק בהן מסוכן. ולכן אין לעסוק בו.

(יש גם דרכים אחרות לפרש את האיסור שם).

האם השאלה על השפה הראשונה נכללת ב"מה לפנים" שאין לשאול עליו?


אשר לפירוש החומש בהשוואה לנתונים המעטים שיש על התפתחות השפות, מה מונע מאיתנו לפרש שכל הנתונים האלו מדברים על העולם שלאחר מגדל בבל? שערי פירוש לא ננעלו.


דרך הישר

מרוב ויכוחים על המתודולוגיה, הפסקת לכתוב. חבל.

גם אני סבור, כמו שחרית ואחרים, שמה שאתה עושה הוא דרשנות פילולוגית. אבל שכר שיחה נאה מסתבר שיש לך.


אילו היינו באים לחפש אחרי משהו עקרוני בהתפתחות השפה, הייתי הולך בדרך שכבר הוזכרה כאן, והיא לבדוק את אמצעי הדיבור, כלומר מוצאות העיצורים וההגאים, למיינם, ולראות אם יש בהם משהו בסיסי מבחינת המשמעות לאדם. למשל, כפי שציינו כאן כי שם ה' של ארבע אותיות קשור להגאים בלבד, ללא עיצורים.

אמנם, חלוקת המבטאים שונה מאומה לאומה. היפנים אינם מבדילים בין ר' ל-ל'. הרוסים אינם מבדילים בין ג' לה', שלא קיים אצלם. ועוד. אבל אלו חלוקות ש"מתלבשות" על יכולת הביטוי הקיימת.

לפיכך, אם אנו מחפשים משהו שהוא ב"חומרה" האנושית של כוח הדיבור, מוצאי הדיבור הביולוגיים עשויים להוות מקור.

אני יכול להצביע רק על נתון אחד להמחשה. הכינוי ל"אמא" תמיד מצוי בתנועות השפתים, ודווקא באות מ' - לפחות בשפות המוכרות לי.
הכינוי לאבא קשור באותיות הנוספות מאותו מקור, ב' או פ' דגושה.

זה דבר שנובע בוודאי מן החומרה, כי הצליל הראשון שהילד מבטא הוא בשפתים.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

גמ' שבת פ"א אומרת שמלאכי השרת אינם מכירים ארמית אלא לה"ק.

בקשר לשכר שהקצבת לי, שכר דרשה נאה. אני מתפלא עליך ועל חבריך.
בעל אוזן - לא ישמע?
בעל עיניים לא יביט?
בעל שכל - לא ישכיל?

ניתן להתעלם משימוש האות ויו כחיבור?

יש איזה יאוש שהונח מראש, ואיני מצליח להבין אותו, האמת שאני כן מבין, ודוקא מתוך הודעתך האחרונה, בו בזמן שאני מסתפק בחיפוש הזמין והפשוט של ה"שימוש" של האות, אתה מפנה אנרגיה לציללים, שכל מה שתאמר עליו אינו ניתן להוכחה, ודאי שלא כמו השימוש שהוא ניכר לעין וללב כל בעל לב, מכאן כנראה היאוש הגדול, החיפוש במקום שקשה מאוד לחפש, ואז כבר סוגרים את הקופה כולה. כמה חבל!

.


בדרך הישר:

עיין שוב בקפידה באב"ע אליו הפניתי אותך לעיל, ודוק: בדיוק על חוסר משמעותה של ו' חיבור מסויימת הוא מדבר, ומדגים.

=====================================


דרשות זה דבר נחמד, אך כאמור לעיל, ניתן לעשות זאת ישר והפוך, וגם להמציא חדשות לבקרים מהרהורי ליבנו.


הנה: האות 'א' , בתרגיל מיוחד עבורך:


אלף משמעה חיבור וקישור בין אנשים. קירוב בין רחוקים. כך 'אנחנו' , 'אני' ו'אתה' הם, כך איתן - כי חזק=איתן, וכוחנו באחדותנו - גם אחדות בא'.
גם כאשר נכה על חטא 'אשמנו/ - הרי יחדיו אשמנו, ואפילו הארמי אובד - אבי הוא.


ואם תביא לי מלים בא' שמשמעותן שונה, אחזיר לך במלים בב' שמשמעותן הפוכה מזו שהבאת.

מואדיב, כמה טוב שהבאת דוגמה.

הנה דבריך שלי בדגש: אלף משמעה חיבור וקישור בין אנשים. קירוב בין רחוקים. כך 'אנחנו' , 'אני'איפה האחדות באני? ו'אתה' כנ"ל? הם, כך איתן - כי חזק=איתן, וכוחנו באחדותנו - גם אחדות בא'.
גם כאשר נכה על חטא 'אשמנו מה הקשר כאן לאחדות? השורש הן הוא "אשם" / - הרי יחדיו אשמנו, ואפילו הארמי אובד - אבי הוא.

אל תפגע, אבל הוכחת שאתה לא רציני.

.


הבדווי אומר כי הגמל אינו יודע שיש לו דבשת.

בריסקר זו קל וחומר שאין עליו תשובה .

בדרך הישר

מה תשובתך לבריסקר ?

בדרך הישר

לא התכחשתי מעולם לכך שו' משמשת לחיבור, קוניונקציה בלעז.

וגם לא לכך שבלשון המקרא היא משמשת גם להיפוך.

מה שחלקתי עליו הוא שיש משהו פנימי, אינהרנטי, לו' באשר היא ו', שגרם לכך שהיא ורק היא נבחרה לשימוש זה.

שהרי, למשל, אפשר היה ליטול לתפקיד זה את הפ' הלא דגושה, וכמדומה שכך הוא בערבית...

עוד טענתי, ואף הקשיתי, שבאיזה מישור נחפש את המשמעות הטמונה באותיות?

לדעתי, המקום היחיד שמשמעותי - אולי - לחפש בו את המילון של האותיות כלשעצמן, כנושאי משמעות ראשוניים, הרי זה בחומרה של הדיבור, במוצאי העיצורים, מהשפתים ועד הגרון.

ולכך הבאתי דוגמא. מהמ' שהיא האות הנוחה ביותר להגיה עבור הרך הנולד. ומזה באו אמא וממי, ממו ומאם וכיו"ב.

בשאר, אני מצטרף למואדיב. לא כשיטתך, לא כשיטת וטו, ולא כשיטת הרב הירש. גם בעיני, הייחוס של פעולה יסודית, כגון חיבור או ניתוק, הכנסה או הוצאה, אינו ראשוני לצלילים כאלו או אחרים.

אבל אני ממתין לבנית המילון שלך, ולהמחשה כיצד הוא אינטואיטיבי. ואם אשתכנע, לא אחשוש לחזור בי.

עוד אוסיף, שאילו היו כך פני הדברים, מדוע שזה יהיה רק בלשון הקודש, ולא בשפות אחרות. כיצד חלו שיבוש באותן שפות שגרם להן להתרחק מעל השימוש הפשוט והאלמנטרי של משמעי האותיות בפני עצמן? (או שמא קללת מגדל בבל גרמה?).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו