"שורשי אותיות"

מואדיב

אני דווקא מבין את השפה.
לא שאני מסכים עם הביקורת, אבל מבין את העברית.

מבחן טוען כך:

יש כאן איפה ואיפה!

באשכולות אחרים, מאירים פנים, בוחנים כל דבר, אפילו מלמדים זכות.
כאן - מבקרים וקוטלים.

בדרך הישר מנסה לבחון רעיון מקורי, בודק אותו, אינו מתיימר לגדולות -
ובאים אליו בטענות מדוע לא עשה מחקר בנוסח אקדמי.
לא זה מה שהוא רוצה. האם זו הדרך היחידה להעלות רעיון?

עד כאן.

מדוע איני מסכים?

מפני שבשעה שמבקרים דרך, יש מקום לתבוע הסבר על הנחות היסוד.
זה מזכיר גישה אקדמית, ומדוע לא. כך נוהגים באקדמיה, אך לא רק שם.
כך נוהגים גם בלימוד בישיבה, להבדיל.
וכך נוהג כל אדם חכם.
אז לא נראה לי נכון שתקפו את דרך הישר על בסיס אקדמי. תקפו את הגישה כי היא נראתה שגויה. זה הכל.

מבחן טוען, לטובת בדרך הישר: הבה נאסוף מקרי מבחן (ללא משחק מילים) ונראה אם יש מקרים רבים מאד שמצדיקים את הטיעון.
אם כן, יש כאן מקום עיון מדוע ולמה.

אבל איני מסכים איתו. מסיבה שכבר נכתבה. המקרים הללו נאספו בצורה שנראית בעיני שלי, ההדיוט, כמעט שרירותית ומלאכותית.

כל עוד מנתחים את השימוש של ב' בפני עצמו כב' מבכל"ם, ואת הו' בפני עצמה - ניחא. זה מפעל נכון ונבון גם לדעתי. וכמובן קדמו לנו בזה ראשונים ואחרונים.

אך בשעה שטוענים שהו' והב' עדיין שומרות על איזו משמעות שטוענים שזיהו בשימוש שלהן בפני עצמן, ומביאים דוגמאות שנאספו באופן שלא הוסבר ולא נומק - זה כבר חשוד.
ובשעה שאפשר להתווכח אם ניתוח הדוגמא נכון, זה עוד יותר מעורר ספק.

יכול להיות שיש כאן תגלית גדולה שעומדת לשנות את הידע שלנו על העברית.
ויכול להיות שלא.

אם אני משתדל לבחון במבט אובייקטיבי, אם יש כזה דבר, את הדוגמאות, אני נשאר עדיין עם הביקורת של מואדיב.

לגבי דרך הישר, שפתח את הופעתו בפורום עם תיאוריה מרתקת זו, אדרבה, שימשיך.

שלא יתפעל לא ממני, לא ממואדיב, אלא יבדוק דברים לגופם.

ואם אשתכנע שטעיתי, אשמח להודות על כך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

1. דרך הישר
כוונתי שאפשר להפריך את דבריך, בדרך השלילה. זאת אומרת אם אתה אומר שב' שימושו תמיד "תוך" הרי שדי אם אמצע דוגמאות של מילים שהם בפירוש "תוך" הרי שהופרכה התיאוריה.

2. אין ספק שהנך צודק בפירוש המילים של ו וב' וכו' אבל השאלה האם זה עובר למבנה השורשים? אני כלל לא בטוח הנה אני מקריא מהמילון את המילים "ותרן, וסת, ותק" מה זה קשור לחיבור?

.



בדרך הישר בא עדינו והתחיל בפרוייקט יומרני, ואין לי אלא להעריך את מי שמלאו לבו לעמוד ולהתחיל בכזה, ואף להזמין מראש "הערות והארות, ביקורת בונה..." .

מהם יסודות התאוריה שמציג בדרך הישר? הנה הם, מתוך דבריו:

1. יש משמעות בסיסית היולית לכל אות בשפה העברית. משמעות זו מכונה 'שורש האות' .
2. ניתן לגלות את אותה משמעות שהוזכרה ב- 1 לעיל.
3. מפורש בתורה כי עברית היא השפה המקורית, וממנה התפתחו כל שאר לשונות תבל.
4. רוב המלים שבהן יש אות מסויימת, הוראתם קרובה לשורש אותה האות.
5. "הגיון של סטטיסטיקה" – אם רוב השימושים של אות מסויימת הם בעלי משמעות מסויימת, זוהי משמעות 'שורש האות' .
6. כאשר אותן אותיות מראות משמעות הפוכה, יש לחקור ולהעמיק עד למציאת המכנה המשותף בין שתי המשמעויות הסותרות לכאורה.



וכעת אחיל להסביר את הבעיות והפירכות, אחת לאחת:


נאום אלמואדיב המחבר (יש בשמו האות ו' , לכן הוא המחבר):

1. זו גם הנחת היסוד של דרך הישר, אך גם הטענה אותה הוא צריך להוכיח. לטעמי, עד כה נסיונותיו לא צלחו, ומייד אסביר.
2. הואיל ואני מתכוון לסתור את 1. , אין טעם להתייחס ל- 2. הבה נמשיך.
3. המוח האנושי חושב במלים, ומי לנו מסביר טוב את הדבר מהנשר הגדול במורה הנבוכים. עצם העובדה כי חוה נקראה כך משום שהיא אם כל חי, אינה הוכחה לכך שהיא דיברה עברית, שהרי התורה ניתנה בלשון הקודש לעם הנבחר, ובשפה זו היא מתארת. והלא לפי פרשנות זו, הקב"ה עצמו דיבר עברית בבריאתו. אכן, המדרשים קובעים כי השפה המקורית היא עברית, אך אין צורך להסביר דרכו של מדרש. לגבי האגדה האורבנית על המלך ג'ורג' , אין צורך להרחיב. שאלו את אלו שגידלו את אותו ילד בדרום מזרח אסיה שגדל לבד בגו'נגל עד שנמצא. הוא לא דיבר כלל אלא נהם. שפה מתפתחת מתוך אינטראקציה בין אנשים, ונלמדת על ידי כל תינוק באמצעות חיקוי. ראו איזה פלא, תינוק שנולד לעובדת זרה מהפיליפינים ואומץ בינקותו על ידי זוג ישראלים, מתחיל לדבר בגיל שנה וחצי עברית, ולא את שפת הוריו. האם זו הוכחה כי העברית היא הפשה ההיולית?
הטוען כי מפורש בתורה, עליו להוכיח, ובהוכחה אני מתכוון להוכחה, לא לשברי מדרשי פסוקים, אחרת מול כל מי שיקרא באזני את המדרש "שלא שינו את שמם..." , אעמיד את אחירע בן עינן.
4. טענה זו דרושה הוכחה, ולא פסילת כל דוגמא הפוכה בטענה כי היא מתוך המיעוט. אם אני פותח מילון, באות ו' למשל, מדגם אקראי יעלה מלים רבות שאין קשר בינן לבין חיבור: הנה, כך מתחיל המילון שלי: ודאות, וידוי, ויכוח, וילון, ויסות, ויעוד, ויתור, ולד...
כלל אינני בטוח כי בחינה כמותית אמיתית תצדיק את המשמעות של האות הכי קלה וברורה – ו' , שכאשר היא משרתת, ברור כי היא קשורה קשר עמוק לחיבור, הרי זו ו'ו החיבור.

ודוק, בתנ"ך יש לנו אפילו מקרה בו האות ו' השורשית, נשמטת. כאשר איוב אומר "ועולתה קפצה פיה" – כלומר – העוולה נעלמה, הכתיב הוא חסר. כתיב "ועלתה" , נפלה ונעלמה ו' שורשית, למרות חיבוריותה. מה משמעות נפילה זו?

וסתירה לוגית מעניינת: לכל המלים העבריות המקוריות שורש בן שלוש אותיות, ובהן לפחות שתי אותיות שונות. בשל עובדה זו, יתכן כי במלה שתי אותיות הן בעלות 'שורש' שמשמעותו שונה. איך נתמודד אז עם מלים אלו? למשל, במלה "אבא" יש א' , היכולה להצביע על משמעות של ראשוניות והתחלה – כדברי דרך הישר – וכן ב' , המצביעה על הכינוס. לפיכך, האם עלי להסיק כי משמעותה הפנימית של המלה אבא קשורה יותר לראשוניות או להתכנסות? ומה אעשה כאשר"תבוא" בפני המלה "תבוא" ? האם היא תהיה חיבורית בשל הוו' או מתכנסת בשל הב' , או שמא ראשונית בשל הא' או סופנית בשל הת' ?

לדרך הישר פתרונים.

5. כאמור לעיל, ראשית – הממציא משמעות עליו הראיה. יש להראות שכיחות ונתונים אמיתיים, לא משוערים.
שנית, כפי שהסברתי לעיל, חהנחה 5 מועדת לנפול בכשל התאוריה הנאיבית. עצם העובדה כי מצאתי קשר סטטיסטי בין שתי תופעות עדיין אינה מבטיחה קשר סיבתי. אם סטטיסטית אני רואה כי מחצית מהתינוקות הנולדים בבית חולים הדסה ידברו ערבית בגיל 3, אין זה אומר כי בנו של סאטמערער הונגרי שיוולד שם, ידבר ערבית בגיל 3, אני מהמר על יידיש, וראו לעיל אם.אר.אי.

6. בסיס 6 זהו הבסיס המאפשר לי להמציא ולדרוש לכל כיוון אפשרי. אם מצאתי כי בית משמעותו כינוס פנימה, אך תבן גדל בחוץ, אתאמץ מעט מחשבתית, ואסביר כי למעשה התבן נושא עליו את הבר (אופס, בר משמעותו החוצה גם כן! ) , ובכך שהוא נושא אותו, הוא מסייע לכינוסו אל הגורן, ומכיוון שידוע לנו כי בעז נכנס אל הגורן, הנה כינסנו גם את הבר והתבן אל המשמעות הרצויה, ובא לציון גואל ולדרשן פה ממלל.

עוד נקודה זה שאיך אתהה יכול להשוות עברית לאנגלית
העברית זה שפה קדומה ויחסית נקייה מהשפעות. אילו האנגלית שפה מבולבלת המורכבת מהכלאה של 2 -3 שפות.

מיימוני ומואדיב, דבריכם צריכים אצלי זמן ממושך יותר, אי"ה בקרוב.

בריסקער,
בקשר להודעתך הראשונה בעמוד זה, שמע נא טוב -
כל המילים שהבאת כסתירה לדבריי אינם מובאים בתנ"ך, הלא דבר הוא?
[ותר, מובא בהקשר אחר ככתוב "ויותר יעקב לבדו" ששם אינו משורש המילה, אלא כמו ויתווסף, וכיו"ב, שזה עניין אחר, והוי"ו לא משורש המילה]

מואדיב, רק נקודה אחת.

מניין לך ששורש מילה הוא של ג' אותיות. ככל שאני יודע יש בזה מחלוקת, אני נוטה ששורש הוא בן שתי אותיות, והסיבה כי יש מילים בני ב' אותיות. ולמה איני אומר אות אחת, כי אז אין זה מילה.