"שורשי אותיות"

.


מהי שפה?


הגדרת האנציקלופדיה קולומביה אונליין (1) :

תקשורת שיטתית באמצעות סמלים קוליים. השפה היא מהמאפיינים המשותפים לכל סוגי בני האדם על כל החברות, מהפרימיטיבית ביותר ועד המפותחת ביותר. לא ידוע דבר על מקורה, וככל הידוע, הרי היא קיימת מאז ומעולם.



נניח לידוע וללא-ידוע, שהרי בכך דרך הישר עוסק. אסתפק בהגדרה הבסיסית –
שיטה עקבית לתקשורת קולית בין בני אדם.


עקבית – משום שאותו סימן קולי ששימש אותי היום להגדרת חפץ או רעיון, ישמש אותי גם מחר.

מכאן – השפה מורכבת מסימנים קוליים.


בשפות שיש להן צורה כתובה, מבטאים את הסימנים הקוליים בדרך גרפית. דרך זו יכולה לתת סימן גרפי נפרד לכל סימן קולי (הסינית הקלאסית), אולם בהתחשב באוצר המלים הממוצע לו נדרשת תקשורת בסיסית, זו שיטה מאד קשה ולא יעילה.

דרך אחרת היא לפרק את הסימנים הקוליים למרכיביהם, ולתת לכל מרכיב כזה סממן ליצוג גרפי. בעברית קלה – אותיות, סימני פיסוק ודגשים.

====================================


לשאלות בדרך הישר:


"שאלה א: מבחינה תיאורטית, שייך שפה בה כל מרכיביה מבטאים שימוש קבוע, והצירוף של כמה שימושים נותן מילה?
א. 2. האם שפה כזו אינה שפה אידיאלית?
א. 3. האם לא מן הראוי שנותן התורה ישתמש או ימציא שפה כזו וילמדנה? "





שפה שכאמור, כל מרכיביה הקוליים משמשים לשימוש קבוע, תהיה שפה ענייה מאד מבחינת יכולתה להביע רעיונות. אינני ויטגנשטיין, ולעתים אני מכיר רעיונות ומושגים ששפתי איננה עשירה דיה כדי להביען, או שקצרה יכולתי המילולית. לו הוגבלה שפתי ל- 22 משמעויות בלבד – כמספר אותיות לשון הקודש – הייתי שותק רוב הזמן, מה שאולי היה עדיף, אך מגביל למדי.

לפיכך, אם יש שפה שבה יש שימוש עיקרי אחד לכל אחד ממרכיביה – היינו לכל אות יש שימוש עיקרי אחד – שפה כזו תהיה שפה פרימיטיבית ועניה, והיכולת להעביר באמצעותה רעיונות סבוכים יותר מאשר "שור" , "התכנסות" או "חיבור" , תהיה מוגבלת ביותר.

למעשה, כל הפלא הגדול של השפה הוא בכך שמתוך 22 אותיות בלבד, ניתן ליצור צירופים בעלי אינסוף משמעויות, ועובדה מפליאה זו היא העומדת בבסיס המדרשים המייחסים כוחות מאגיים לאותיות, שכן באמצעות צירופיהן, ניתן לתאר עולם ומלואו – ואף לבוראו.






(1) http://www.bartleby.com/65/la/language.html

(אוכל לחזור ולהגיב רק עוד שעות רבות, כך שהעלמותי מעתה איננה התעלמות, אשוב בהמשך)

מוא'

לא ענית, כי לא שאלתי על 22 עליהם ענית.


כל דבר הוא תרכובת, שולחן = משטח, עומד בגובה, משמש לשימוש פלוני ואלמוני, הרי שלמשל אם אות & כזו היא סמל לגובה או משחטח, היא יכולה לבוא כאן במילה זו עם צירופים נוספים שיבטאו את שאר המרכיבים, וכן על זה הדרך.

על זה שאלתי, אם יתכן מבחינה תיאורטית קיום שפה שכזו, שהמרכיבים הבסיסיים מאופינים באותיות, והמילים הם הרכב של אותם מרכיבים עקרוניים. לא הגבלתי זאת ל22 שעל זה ענית.

בדה"י

מלבד הערותיהם המצויינות של מואדיב , בריסקר ומיימוני (שלדעתי הם בגדר ביקורת בונה ועניינית ) , אני רוצה להוסיף עוד הערות ולחדד הערות שכבר ניתנו .

א. כהערכה גסה , נראה לי שניתן לשער בזהירות שכל אות בא"ב מופיעה באלפי מלים (כמדומני שניתן לחשב זאת באמצעות חישוב קומבינטורי פשוט על פי ידיעת מספר השרשים בעברית , מספר האותיות הממוצע בשורש ומספר האותיות בא"ב) .

מכיוון שלדבריך מלה המכילה אות מסויימת גוזרת מהאות ההיא משמעות השייכת לאות , הרי שכל אלפי המלים שיש להם אות משותפת יש להם גם משמעות משותפת . בכדי לבדוק טענה כזאת אין זה מספיק לבחור באקראי כמה מלים , להתעלם מאלה שסותרים את הטענה ולהביא ארבעה חמשה מלים שמאששות לכאורה את הטענה . עליך להראות שלכל המלים בעלי אות משותפת יש משמעות משותפת . גם אם אתה מוכן לאפשר יוצאים מן הכלל , הרי שעדיין תצטרך להוכיח טענתך לגבי רוב המלים , שכן אם יש יותר יוצאים מן הכלל מאשר הכלל אין לכלל כל משמעות .

ב . בהמשך להנ"ל עליך לספק קריטריונים ברורים , טבעיים ואובייקטיביים , שעל פיהם אפשר לבחון האם לשני מלים יש משמעות משותפת . לענ"ד נראה שבשיטות שבהם השתמשת באשכול זה ניתן לטעון למשמעות משותפת לכל שני מלים כפי שרוצים באופן שרירותי לחלוטין . אני באמת לא זכיתי לראות הבדל בין הדוגמה ההיתולית שהביא מואדיב לגבי האות פ' לבין הדוגמאות שאתה הבאת .

ג. בהמשך להנ"ל בכל קבוצה קטנה של מלים ניתן למצוא כמה וכמה משמעויות משותפות . מהי המוטיבציה שלך בבחירת משמעות אחת דוקא ? שוב , צריך קריטריונים אובייקטיביים ולא שרירותיים .

ד. בין השאר , ניסית להוכיח טענותיך בכך שבשפה העברית ישנם אותיות מיוחדות המשמשים מלים אחרות לצרכים דקדוקיים שונים כמו ו' המחבר וכו' . אבל תופעה זו קיימת גם בשפות אחרות . בשפה האנגלית , למשל , האות S בסופה של מלה יכולה להורות מספר דברים : ריבוי , שיוך ופעולה בהווה . האם זה לא יהיה מגוחך ללכת ולחפש את המשותף לשלושת השימושים הללו ואחר כך לטעון שכל מלה המכילה את האות S נושאת את אותה משמעות משותפת ? . האם לא סביר הרבה יותר שלאות מסויימת יש את השימושים הדקדוקיים שלה רק באותם מצבים המפורטים בכללי התחביר של השפה , וממילא אין להקיש משימושה של אות בתנאים ידועים לשימושה של אות בכל המצבים האפשריים ?

גם לגבי הטיות הפעולה וכדומה , נראה לי שטענתך שהשפה העברית מתייחדת בהם פשוט אינה מדוייקת . אני מתרשם שהטיות באמצעות אותיות מיוחדות קיימות גם בצרפתית , רוסית ולטינית (מדובר בהתרשמות גרידא . אולי מואדיב שמבין את השפות הללו יוכל להאיר עינינו ? ) .

ה . הבאת ראיה מכך שמלים בעלי שורש זהה או דומה יש לעתים משמעויות שונות שכאשר מעמיקים בהם מוצאים שהם נגזרים ממשמעות משותפת . גם זו תופעה הקיימת בכל השפות . שפה מטבעה היא מערכת מתפתחת . מזמן לזמן מתווספים לשפה מלים חדשות בכדי לתאר תופעות חדשות שבני תרבות מסויימת נתקלים בהם . סביר לצפות שאנשים יתנו לתופעה חדשה שם , מתוך אוצר המלים הקיים , המתאים לאופן שבו התופעה החדשה נחווית על ידיהם ויוסיפו סיומת או קידומת בכדי לייחד את התופעה החדשה . מובן מאליו שיהיו קבוצות מלים שנגזרות בסופו של דבר מאותו שורש . אבל צריך משנה זהירות כאשר מנסים להתחקות אחרי האטימולוגיה של קבוצות מלים . צריך הנחות מבוססות על האופן שבו שפה מסויימת התפתחה ואין זה מספיק לזהות דמיון בין מלים .

לבד מזה אין מכל זה שום ראיה לעיקר טענתך . לכולם כאן ברור שלמלים יש משמעות . מה שאתה צריך להראות הוא שגם לאותיות יש משמעות , ושהם שומרים על המשמעות הזאת גם כאשר הם מצטרפים עם אותיות אחרות בכדי ליצור מלים .

אינני "סינולוגית", אבל נדמה לי שהכתב הסיני (ואולי גם השפה המדוברת) בנוי מצירופי סימנים המבטאים כל אחד משמעות אחת עקבית. לדוגמא: הסימן המבטא "אם" יורכב מן הסימן של"ילד", מן הסימן של "גידול" ומן הסימן של "אשה" (אני לא חושבת שזה תיאור נכון, אני מביאה אותו רק לשם הדגמה). צירוף הסימנים כדי לבטא מילה, בנוי על איזשהו הגיון פנימי של אדם מסוים או קבוצה מסויימת, וסביר שניתן להתחקות אחרי המשמעויות שלו. בכך, הדברים משרתים את התיאוריה שלך בדה"י, לפחות לגבי הסינית, אם לא לגבי העברית...
לגבי שאלתך על האידיאליות של שפה מסוג זה, אני מסכימה עם מואדיב, ששיטה זו דוקא מוגבלת מאוד. היכולת לתאר באמצעותה מילים חדשות (חשמל, טלפון, משפחה חד-הורית וכו') מצומצמת ביותר. נדמה לי, שבסינית יש קושי גדול לכתוב שמות פרטיים שאינם סינים מסורתיים, שכן יש צורך בפירוק שלהם למשמעויות סיניות, בכדי שאפשר יהיה להרכיבם באמצעות הסימנים הקיימים. למשל: השם "אברהם", ייכתב כצירוף של המילים "אב"+"ר"+"הם" (אם יש כאלה בכלל), בכדי ליצור מבנה בעל משמעות מילולית כלשהי הניתנת לביטוי.
אחד הדברים המשרתים השמרות של שפה,הוא יכולתה להתפתח ולהתגמש. שימוש במספר סמלים מצומצם המבטאים מספר משמעויות מצומצם, לא יכול לתת דבר זולת שפה מצומצמת.
לא,זה לא נראה לי אידיאלי כלל...

מבחן

גם אני, איני חושב שיש מקום לביקורת על הביקורת: בניגוד למרבית הדברים המושמעים כאן בדרך הישר מציג "תיאוריה" מקיפה יותר מהמקובל וניסיון כזה דורש גם ביסוס מקיף יותר.

התשובה שבה נקטת בדרך הישר שאתה "רק בודק את השימוש" אינה ממש תשובה שכן גם ה"שימושיות" היא דבר משתנה ואינו דומה לגמרי השפה בה השימוש הוא ב"אשר" לשפה בה השימוש הוא ב"ש" למרות ששניהם עברית. דומני שבעניין הזה בריסקער הטמין לך מלכודת כאשר הביא אותך להצהיר על רובדי השפה השונים ועל החלוקה שערכת בין שפת המקרא לשפה מאוחרת יותר. לכן בדיוק ייתכן ויש צורך גם לבדוק את השפה המקראית עצמה ולפלח אותה לרובדיה ההתפתחותיים, אם בכלל שייך לעשות דבר כזה.


אך בלי קשר למיתודה אני מבקש ממך דרך הישר להיות עקבי לפחות לשיטתך: נא הבהר את מלוא או מרבית השורשים של הלשון אליך אתה מתייחס ולא רק 2-3 דוגמאות שרירותיות.

למשל בהתייחס לב', יש צורך גם להביר את השורשים הבאים הקשורים לדעותך ל"התכנסות" או "תוך"

באש
בדד
בדל
בהן
בהר
בהק
בוך
בוז
בוס
בזק
ברק
בחר
בטל
ביץ
בכה
בלל
בלק
בלת
במה
בסר
בעה
בעט
בצל
בצע
בקע
בקר
בקש
ברד
ברזל
ברח
בשל
בשס
בתק
בתר

שים לב שהמדובר רק באותיות שראש המילה היא בית אבל די בזה בתור התחלה.

אחרי שתסביר את הקשר שבין השורשים לאותיות המוזכרות יש צורך לשוב ולהסביר מדוע יש מילים השייכות לנושא מסויים אבל אינן נכללות באותיות הללו (כפי שהעלה בריסקער).


אם כך אכן תעשה לפחות לשיטתך יהיה כאן ניסיון רציני להוכיח את דבריך.

יש לי גם הצעה: למרות שרבים כאן העלו טענות מטענות שונות. שמור את תגובתך להן לסוף. כלומר קודם תציג את מלוא שיטתך מא' ועד ת', ולו כדי להשלים את הסקירה בה רק התחלת ואחר"כ תחזור להתייחס לטענות המבקרים.






תוקן על ידי - מוישהגרויס - 18/02/2004 15:18:26

מצי"ו

כעת לאות א' וב' בלבד.
מסכים הסכמב שלימה עם דבריך שיש לבחון השימוש בכל המילים, אבל לפני שאתה בודק אתה בהכרח מניח אופציות קרובות לבדוק אתם. אם אינך מניח לא תוכל לבדוק. והאיך אתה מניח על פי דוגמאות קלאסיות, מילים לא מורכבות, או כשהאות נכפלת וכיו"ב. אדרבא אשמח אם תעשה את שעשה מוישה ברשימתו, זה ממש עוזר לי.
שאר נקודות מאוחר יותר.

אמשלום ומוישה, אני מתכוון לעיין ולהגיב בדבריכם מאוחר יותר.

מוישה, רק כמה מילים. תודה על הרשימה. בהן, זה פשוט כי בהן זה בתוכן, אא"כ כוונתך לבוהן הרגל והיד. לגבי בדל, זה כלול במילים שסימנתי בב' בסימן שאלה - תחת המילה בד.
שוב תודה, לביקורות כאלו ייחלתי.

מוישה

בכדי שאוכל להבין את הדברים אני מביא את רשימתך ומה שאיני מזהה ומבין אני שם על ידו סימן שאלה.

באש
בדד - נכלל באי ההבנה ב"בד".
בדל - כנ"ל
בהן
בהר - ? [כוונתך כמו "בהר סיני"? שם הב' כמו כל ב' קודמת למילה, והיינו במסגרת או בתוך הקשר ההר וכיו"ב]
בהק - יש לך תרגום חד משמעי למשמעותה של המילה? זוהר? ניכר?
בוך - ?
בוז - מבליט חולשה בתוככי האדם אותו הוא מבזה. חומר ראשוני, בהתאם לעבודה על אות ז'.
בוס - ? [אולי כוונתך מל' בסיס?]
בזק - [נמצא כמילת משמעות ולא שם איש או מקום, רק ביחזקאל ונחום, בהקשר של משהוא המתבלט כדבר מרשים בתוככי הרקע הדומם. חומר ראשוני. בתהילים יש "זיק" אך אין עניינו לכאן.]
ברק - כוונתך כמו "ברקים למטר עשה" או "ומן האש יוצא ברק", או קולות וברקים. אין לי הבנה ברורה במשמעות המילה עדיין.
בחר - בחור = בו בוחרים, בחר = עשה את ההוראה הבוחרת. חומר ראשוני.
בטל - בט מלשון מבט, משמעו להתמקד "ב"דבר, הל' של בטל, מבטא את הנתק מהיחס החשוב שהיה בו קודם.
ביץ - ? [אין בתנ"ך, רק בקירוב כמו ביצה ועוד, מה כוונתך?]
בכה
בלל - בל מורה על שינוי התנועה, "גבול שמתי בל יעבורו", וכאומרנו "בתוכו לא תיכנס", בלל מכפיל את ההוראה ומורה על התנועה המערבבת הדוחפת מפה ומשם הפוך וכו'.
בלק - ? [מצוי רק כשם]
בלת - ? [בלתי אולי? כלול ב"בל"]
במה -
בסר - ? כוונתך לבוסר? [אגב, מופיע רק בנ"ך]
בעה - ? יש בישעיה - אם תבעיון בעיו, זו כונתך?
בעט -
בצל
בצע - ראה לק' בבתר.
בקע - ראה שם. אולי כוונתך ל"בקע לגולגולת"?
בקר
בקש -
ברד
ברזל
ברח - ראה בהודעות על בר וברא.
בשל - בישול יכול לפו"ר להיתפס כתכונה "בו" ודרכו אנו שולים את האוכל לעצמנו. ראשוני.
בשס - ? אין בתנ"ך
בתק - ? אין בתנ"ך
בתר - בתר ובצע, שניהם חודרים לתוך הדבר ומפרידים אותו, זה ראשוני, ורק חומר למחשבה שלי ואולי גם לאחרים.


רק הערות ראשוניות. אני עובד על זה. שוב תודה.

בדה"י,

לולא היו מאליהים את פרש"י בקטנותנו לא היינו דולים ממנו הרבה פנינים, לכן חזק ואמץ במפעלך אך עם ההתקדמות בל תשכח להסיר בהדרגה את ההאלהה ולזה תסייע הביקורת המופנית כלפיך כאן.

כפי שהערתי למעלה בנוסח אחר, שאצל מבקרים רבים נובעת הביקורת מכך שראשית דעתם נתונה לא למושכל הראשון היסודי אלא לסמכות ולדואליזם הכפייתי וכן באשכולות על ראשונים כמלאכים, מעלת היהדות ובדומה לאשכול זה במילון ולא שמים לב שניתן להתווכח בלי ניצוח המגן על צד כלשהו [שככזה אני תופס את ניסיונך להבנת מילות לשונינו שפשוט היא הזמינה לך יותר ולכן חזק ואמץ]!

ווטו תודה

זו גם ההזדמנות להודות על אשכולך "המילון" שמסייע רבות.

האמת שאני עדיין לא מבין את הסערה שמעבר לביקורת, אך ויתרתי על התשובה...

בד"ה

יותר מאוחר משאתפנה אעיין בדבריך.

אני מבקש (אך כמובן זה רק אני) שלא תתיחס בינתיים לטענות כולל טענותי שלי, עד שתציג קודם את שיטתך לגבי כל הא"ב.
שכן בינתיים מה שהצגת זה רק מעט אותיות שיחסית קל "להדביק" להם משמעות ברורה. כלומר בעצם אין לנו כלל תמונה מלאה של שיטתך רק התחלה של דברים.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 18/02/2004 19:02:54

בדה"י

שים לב: מוישה הביא שרשים של מלים ולא המלים כפי שהם מופיעים בתנ"ך .

בהר - בהירות , בהרת וכדו'

בוך - מבוכה , והעיר שושן נבוכה וכדו'

בוס - מתבוסס , ואראך מתבוססת בדמיך וגם תבוסה

בלק - מבולקה

בלת ? אולי הכוונה בלה - שמלתך לא בלתה מעליך .