|
|
| נשלח ב-18/2/2004 23:18 |
 |
| |
בדה"י-
אכן כפי שציין מו"נ מדובר בשורשים. ואפרט במקום שצריך פעלים והטייה
באש "ויבאש"
בהן (איבר)
בהר – כמו שכתב מצו"נ "בהירות"
בהק - מצויין לגבי צרעת כנגע בוהק בעור
בוך - כמו"ש מצו"נ
בוס – (רמיסה) מתבוססת, אבוס
ברק - כן, ברקים
ביץ - כן ביצים.
בלק - מצויין כחורבן: ובולקה בישעיהו כד וכן מה שציין מצו"נ
בלת - בלתי
בעה - בישעיה - אם תבעיון בעיו, כן ועוד
בקע - ראה שם. אולי כוונתך ל"בקע לגולגולת"? כן אבל גם הבקעה וכו'
בשל - בישול יכול לפו"ר להיתפס כתכונה "בו" ודרכו אנו שולים את האוכל לעצמנו. ראשוני.
בשס – טורח ראה עמוס ה יא "בושסכם"
בתק – "ובתקוך" יחזקאל טז מ.
בתר – ביתר ויבתר
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 01:30 |
|
| |
מוישה, הערה כללית, כל המילים המופיעות פעם אחת בתנ"ך קשה לי לדעת את פירושם המדויק, גם ההקשר לא תמיד מוכיח חד משמעית. על כן אני נשאר עם צורך הבדיקה, רק במילים הנשנות. ביתר ויבתר? מה זה? ביתר שם מקום? ויבתר כוונתך לחיתוך? כמו ברית בין הבתרים, ע"ז עניתי באופן ראשוני כבצע ובקע שעניינם תמיד כניסה מפרידה, הר או רכס שבהם יש הפרדה, או בהמה שאנו חותכים בתוכה, יוצרים בקע ובתירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 01:31 |
|
| |
לגבי "בלת" כפי שהביא מציץ משמלתך לא בלתה מעליך, נראה פשוט שיסודו זהה לבלתי, והיינו שהשמלה לא נהיה "בלתי" עליך, כלומר נשאר תקין ומתאים ללבישה ולא "בלתי".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 01:42 |
|
| |
מצי"ו
אני חוזר להערותיך.
בב' כתבת..."אני באמת לא זכיתי לראות הבדל בין הדוגמה ההיתולית שהביא מואדיב לגבי האות פ' לבין הדוגמאות שאתה הבאת", גם אני לא רואה הבדל, הניתוח שלו נראה נכון, ועשה היתול מהבלתי כזה.
בג' כתבת... "בהמשך להנ"ל בכל קבוצה קטנה של מלים ניתן למצוא כמה וכמה משמעויות משותפות . מהי המוטיבציה שלך בבחירת משמעות אחת דוקא ? שוב , צריך קריטריונים אובייקטיביים ולא שרירותיים",
אכן איני מוציא את הרעיון ממילים אלא ממקום שהאות מאפיין את עצמו, באותיות בכל"מ זה פשוט, אך גם למשל ת' הופך לעבר או ציווי. כן אותיות החוזרות על עצמם מהוים דוגמא הכרחית למשמעות האות כמו גג דד כך שש צץ זז וכיו"ב, וכן על זה הדרך.
לגבי אות ד', אני מסכים שלא ניתן להוכיח בשפה שהמבנה שלה אינה עקרוני מסיומת קבועה כS באנגלית, משא"כ בשפה שורשית כלה"ק, שעל המילים אין חולק שיש שורשיות ברורה, כמו "של" ו"של נעליך" שההכרח מוכיח וכנ"ל בארוכה יותר בעמוד הקודם בהודעה הנענית לבקשת מיימוני.
לגבי ה', ברור שבכל שפה יש לפעמים זהות בין דברים קצת שונים, אבל לא ברמה כל כך שורשית ואף לא בעקביות כה גדולה. אם נראה לך שאני מניח ללא בסיס אפרט ע"פ בקשתך, בזה תוכל למצוא הרבה מאוד בפירוש הרש"ר.
אתה צודק שעלי להוכיח על משמעות אותיות, אני עושה זאת כל הזמן, לאט לאט מתרבים הנתונים. תוכל לבחון משמעות אותיות על פי כפילותן כנ"ל ותראה שברוב הרוב יתאים גם ללא הפרשנות שלי, קח למשל גג, והשווה גבורה, גובה, גל, גאה, גם [מעצים ע"י הוספה], ועוד כיו"ב.
תודה על הדברים
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 01:45 |
|
| |
אמשלום
אדרבא...
התכלית הנגזרת מעבודתי זו, במידה ותצלח, שנוכל להמציא מילים חדשות שיהיו חלק אינגרלי מלשון הקודש, באשר צירופי האותיות יהיה נכון על פי התוכן של השפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 13:08 |
|
| |
חומר ראשוני לאות ז'.
אות ז'
האות ז' מתבטא באופן הכי קרוב אל מקורו במילה "זה" וכן "זו" לנקבה. כשאנו אומרים זה, אנו מבליטים את הדבר ומתייחסים אליו כ"עומד לעצמו" או "מיוחד לעצמו", כך המילה "זך" משמעה עצמיות שלימה, השמן הזך נקי מכל תערובת אחרת ועצמיותו חדה. כל הבלטה, שמה את הדבר כ"מיוחד לעצמו", שכן בהבלטתו הוא ניכר בייחודיותו והרי הוא "עומד לעצמו". בדומה לזה אנו רואים שלהבלטה, משתמשים במילה זכר, וכן זיכרון שמהותו מה שהובלט אצל האדם, משמשת לו המילה זכר. "זר" מתייחס למי שעומד לעצמו ואינו משתלב בסביבתו, הרי שוב שהז' משמש כבליטה ויחוד. כך נזר מבטא עצם המבליט ומקשט כן נזיר מופרש ומובדל להשם ובולט בייחודו להשם, ובזרותו מענייני יין וטומאה.
הוראת ז' הנכפלת היא מילת "זז", תזוזה אין משמעה עקירה ממקום למקום באופן מוחלט, התזוזה היא גם כאשר הדבר מתנענע וכיו"ב. מכאן שיש לראות במשמעות זז, שהדבר בולט ומתייחד לא רק בהקשר אחד, אלא בריבוי של הקשרים. דבר הנע ברוח, נראה פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל, ומכאן שהוא בולט בריבוי, קרי ז' מרובה = זז.
זד – מלשון זדון, משמעו שהפעולה לא נעשתה ללא כוונה ובאקראי, אלא המזיד ייחד את מעשיו שיהיו כך וכך, כאן שוב יש לז' את הוראת הייחוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2004 22:42 |
|
| |
.
בדרך_הישר:
"שמלתך לא בלתה מעליך" שורש המלה "בלתה" הוא ב.ל.י. ולא ב.ל.ת, ומכאן: הבגד בלוי (ולא בלות).
כמובן, אין קשר לשוני כלשהו בין השמלה הבלויה לבין המלה בלתי, בלתך וכד' .
ולגבי הטיעונים אודות היותה של העברית השפה הטבעית המקורית, הנה ציטוט ממסכת סנהדרין:
"... ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר..." (סנהדרין לח: ותודה לדרשן המשעמם בליל שבת בעין גנים, שבזכות שעמומו החילותי מעיין.)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2004 22:47 |
|
| |
מואדיב,
אם אתה מקבל את הסבירות של התיאוריה הדו עיצורית של השורש השמי הקדום, האם לא מוגזם להניח ששני הרדיקלים המרכזיים הן של 'בלתי' והן של 'בלוי' הם ב + ל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2004 22:51 |
|
| |
.
ראשית,עלי לדעת מהו שורש המלה בלתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2004 22:59 |
|
| |
לי היה מסתדר שה'תי' פה היא במעמד של איזו יחסה קדומה, אבל הבה נקשיב לדבריו של אליעזר בן יהודה קשישא במילונו:
"בכנענית 'בלת', במשמעות 'חוץ מן'. והנה הביא ריב"ג מלה זו בשער הבית והלמד והתו, ואמר כי היוד נוספת כמו ב'זולתי', ונראה מזה שדעתו כי זהו שורש המלה. וכן רד"ק, ושאר המדקדקים הקדמוניים.
ורוב החדשים סוברים כי שרש מלה זו היא 'בלה', במשמעות 'נאבד', נספד ו'בלת' במקום 'בליה', אולי מפני הנטיה לסגול בעברית, והיוד היא יוד היחס הקדום, כמו רבתי, ישבתי, וכו'.
אפס, הגזרה מן בלה מפולפלה היא יותר מדי להאדם הקדמון" [כרך א', עמ' 557, הערה 2]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 00:24 |
|
| |
.
שחרית:
אם יש ברשותך את ה- B.D.B אשמח לראות איזה שורש הוא קובע למלה בלתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 21:10 |
|
| |
אות ז' בגירסא מתקדמת
האות ז' מתבטא באופן הכי קרוב אל מקורו במילה "זה" וכן "זו" לנקבה, כך גם בתיבת "אז" בו הז' הוא ההוראה והא' משייך אותו למצב והקשר.
כשאנו אומרים זה, אנו מבליטים את הדבר ומתייחסים אליו כ"עומד לעצמו" או "מיוחד לעצמו", בתיבת אז אנו מבליטים באותה הצורה בדיוק, אלא ההבלטה אינה על חפץ ועל דבר, אלא על מצב והקשר. המילה "זך" משמעה עצמיות שלימה, השמן הזך נקי מכל תערובת אחרת ועצמיותו חדה. כל הבלטה, שמה את הדבר כ"מיוחד לעצמו", שכן בהבלטתו הוא ניכר בייחודיותו והרי הוא "עומד לעצמו".
בדומה לזה אנו רואים שלהבלטה, משתמשים במילה זכר, וכן זיכרון שמהותו מה שהובלט אצל האדם, משמשת לו המילה זכר. "זר" מתייחס למי שעומד לעצמו ואינו משתלב בסביבתו, הרי שוב שהז' משמש כבליטה ויחוד. המילה "חזר" מבטאת את התחברותו של ה"זר" [שהלך מאתנו והיה זר מכאן], הח' מורה על חיבור כפי שיתבאר. כך "נזר" מבטא עצם המבליט ומקשט כן נזיר מופרש ומובדל להשם ובולט בייחודו להשם, ובזרותו מענייני יין וטומאה.
התזוזה בלשון תנ"ך מצוי למשל בפסוק "ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי" (תהילים נ' י"א), וכעין זה בתהילים פ', מפרשים רש"י ואבן עזרא מלשון תזוזה. וכן הוא משמעות תיבת "גזז", שהוא מזיז הדבר מהתיחדותו על הבהמה למקום אחר, בו אנו חפצים לייחד את הצמר או כל חומר אחר הנגזז. מעניין שתנועה רגילה אינה מוזכרת בתנ"ך בלשון תזוזה. לדברים האמורים אכן מובן כי תזוזה סתמית אין בה עיקרון בליטה.
ה"זיז" שכל משמעותו בליטה מצויין על ידי האות ז' הנכפלת. "זב", משמעו בליטה בתוך הגוף, נדירות הזיבה והיותה שינוי יוצא דופן, מין חולי, ואופן יציאתו מהגוף מאפיינים אותו כבליטה.
זד – מלשון זדון, משמעו שהפעולה לא נעשתה ללא כוונה ובאקראי, אלא המזיד ייחד את מעשיו שיהיו כך וכך, כאן שוב יש לז' את הוראת הייחוד.
הבלטה במובן היותר עקרוני, מבטא את הפרדת דבר מהקשרו, כמיוחד. באופן דומה הז' מבטא "הפרדה מתוך" כמו במילת בז, המציין ב' דברים. 1. בז מלשון ביזה המנתקת רכוש מבעליו, כאשר מציינים את פעולת הביזה היא מצויינת בהוראת בזז, המורה על הנתק המזיז הדבר מהקשרו. 2. תיבת "בז" מלשון בזיון, כמו "ויבז עשיו בלבו את הבכורה", משמעו להפקיע ולהוציא ערך הדבר מתוכו. לבזות משמעו לרוקן דבר מהחשיבות בה היה שרוי או ראוי לו קודם לכן. אצל עשיו משמעות ה"ויבז" היינו שרוקן את הבכורה מתוכנה, והיינו שהוציא את הבכורה ממסגרת חשיבותה. היחס אל הבזיון הוא, כביכול מוציאים מדבר את חשיבותו (להוציא , משמעות של הוצאת דבר מהקשרו, שזהו היסוד הראשוני יותר של הבלטה ובליטה. נמצא כי השורש היותר מדויק של האות ז' הוא "הוצאת דבר מהקשרו הסביבתי / המעמדי וכיו"ב".
חזיז – "ד' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם" [זכריה], "בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות" [איוב], הפירוש הפשוט ש"חזיז" מתייחס לעננים, ואכן העננים הם כזיזים הבולטים מתוך רקע השמיים. גם הפירוש המפרש שחזיז משמעו ברקים, הולם לתוכן הבליטה שבאות ז'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 21:14 |
|
| |
מואדיב, כוונתך להביא מהגמ' בסנהדרין שלקח זמן לאדם הראשון [או לבאים אחריו] להגיע לשפה האידיאלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 22:03 |
|
| |
.
אני?
לי אין שום כוונות, אבל מישהו טען כאן שהארמית התפתחה מהעברית, ולא שאדם הראשון דיבר ארמית שהתפתחה מהעברית...
ולגבי האות ז' שואל המקשן:
המלים בז, או זבל, או בזבוז, או זבד או הזב או הזבה...
האם יש בהן יותר מהמשמעות של ב' (התכנסות וכו' )
או יותר מהמשמעות של ז' - כהסברך כעת?
|
|
|
|
|
