| נשלח ב-12/2/2004 13:17 |
 |
| |
"אם ראשונים כמאלכים וכו'" הארה נחוצה
למען לא תהיה ביאתי ריקנית בהצטרפותי אל שורות הפורום. רציתי להעלות בפני חברי הפורום דפק"ק רעיון אשר עלה בדעתי בימים האחרונים, אודות מאמר חז"ל (שבת קיב.) "אם ראשונים כבני מלאכים, אנו כבני אדם. אם ראשונים כבני אדם, אנו כבני אדם, אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". מבלי להיכנס בעובי זה העניין, המוכר, אני מניח לרבים מאיתנו בשם "ירידת הדורות", ולהתדיין כהנה וכהנה במשמעותה של "אקסיומה" קוסמית זו. אומר כבר בראשית דבריי כי נראה פשוט שאין הדעת סובלת קבלת הנחה זו כפשוטה, וכי יתרון אובייקטיבי זה הנו ריק וחסר כל משמעות מתוך עצמו. וכיוון שאין ברצוני להאריך בזה, רק אוסיף כי בוודאי שההיסטוריה האנושית אוניברסלית בכלל, והיהודית בפרט, שמה ללעג את הנחה זו כפי שהיא נתפסת כפשוטה, ודי בזה. (הנחה זו כידוע, הפכה ליסוד דוגמטי של ממש, בעיצוב תפיסת העולם החרדית מסורתית. מה שהופך את הנושא לקרדינלי ביותר, מעבר לתוכן הרעיוני האצור במאמר זה).
כאשר נתבונן במבנה ה"היראכי" שיוצר בעל המאמר, נזהה למעשה שלוש דרגות של מעמד אשר עומדים זה למעלה מזה. הראשון "מלאך", השני "אדם", והשלישי "חמור". עד כאן נראה כי אין כל סיבה וצידוק להוציא את תוכן המאמר מידי פשוטו, וההנחה היוצאת היא כי היות האדם בבחינת "ראשון" אל מול זולתו מקנה לו יתרון אובייקטיבי ע"פ האחר, ממש כפי שמעמד ה"מלאך" יתרוני על מעמד ה"אדם", ומעמד ה"אדם" יתרוני על מעמד ה"חמור". אך נראה כי בעל המאמר הוסיף עוד מספר מילים אשר לדעתי הם אלו אשר שופכים אור אחר על המאמר כולו והמשתמע הימנו, ובו נעוץ "העוקץ" האמיתי והפנימי של המאמר.
"ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא, ורבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים"
משפט סיום זה שנראה במושכל ראשון כסוג של משפט הדגש והקצנה, לא בא אלא להעמידנו בשורש תוכן יתרון הראשונים ע"פ האחרונים. כי הנה ברור ונהיר בוודאי לכל בר דעת , כי אין כל הפרש "מעמדי" אישי, בין חמור זה לחמור אחר, ואין כל "נרטיב" של מעלה אישית בחמורו של משה רבינו ע"פ חמורו של הגדול במשוקצים. וא"כ מה ראה בעל המאמר בחמור חמורתיים זה של רבי פנחס בן יאיר לבכרו ע"פ חביריו שאר החמורים בעם..??
אלא כי הדבר ברור כי אותו יתרון, אינו אלא יתרון "אינטואנטיווי", כאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר באשר היותו חלק מן הווית חייו של אותו האדם הגדול בהחלט, הוויה זו באשר היותה מזוקקת ומיוחדת להפליא מעצבת מחדש בכל מי שרוח חיים באפו ומצטרף בשעריה, תשתית "אינטואנטיווית" יוצאת דופן בהחלט, אינטואיציות אלו הם אשר הביאו להתנהגותו הייחודית והחריגה של חמורם של אותם התנאים, כאשר באופן אינסטנקטיבי בהחלט נמנעו מלעשות מעשים אשר נוגדים את רוח הווית קיומם. אך בוודאי שהם כ"חמורים" "באופן אישי" נשארו עם בשרם וזרמתם החומרית והגסה שלהם.
הדבר הנפלא היוצא מכ"ז, כי כאשר בעל המאמר בחר להכניס במאמר את אלמנט היתרון בחמור זה על פני חמור אחר, לא בא אלא להעמידנו בתוכן כל מהות ה"יתרון" שאודותיו שח במאמר כולו, ובהפרש העומד ביסוד המאמר, בין "ראשונים" ל"אחרונים". הפרש זה אינו אלא כאותו ההפרש בין אותם החמורים, אין בהפרש זה כל זיהוי של יתרון אובייקטיבי של אדם זה ע"פ אדם אחר וכ"ז רק מעצם היותו קודם לחבירו בשנים ובמניין, המעמד האישי של "צלם האלוהים" שבנו ניחן האדם, והוא אשר מקנה לו את מעמדו האינדוודאולי הייחודי, בוודאי ובוודאי שאינו סובל מאפיינים ריקים שכאלו. אלא כי קרן האורה שבה בא להעמידנו בעל המאמר אינו עוסק ככל ועיקר בתוכן היתרון ה"אישי" של ה"ראשון" ע"פ ה"אחרון", אלא ביתרון הווית החיים הקדומה יותר שהייתה טהורה מזוקקת ואותנטית יותר ע"פ הווית החיים המאוחרת יותר שנתרחקה מן ההוויה הראשונית הטבעית יותר. דבר אשר הטביע באותם אנשי הוויה ההיא אינטואיציות ותחושות טהורות וטבעיות, יותר מן הבאים לאחריהם שגם אם נשתכללו יותר בדבקות במושכלות, נתרחקו רגשית ואינטואנטיווית מן המוסכמות הראשוניים של היקום. (הארה זו, מאירה גם את תוכן היתרון שנותן בעל המאמר ל"מלאך" ע"פ ה"אדם", והנה מה שלא יהיה פשרו של יישות זו הנקראת "מלאך" יתרונו ע"פ האדם בוודאי שאינו אלא שהוא ראשוני ומזוקק יותר, ובוודאי שלא יתרון "אישי" פרטי. כפי שמוכח אגב, ממאמרים רבים ביותר בחז"ל וד"ל).
בהמשך אולי נבוא בתוכן אותה "ירידת הדורות" "אינטואנטיווית" הבטיה ופשרה, בשלב זה אסתפק בלהיות מראה מקום להארה נחוצה זו.
תוקן על ידי - החבוי - 12/02/2004 13:21:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 13:25 |
|
| |
.
דומני שקריאתי את המאמר הנ"ל שונה מהותית משלך.
היהדות, בהיותה דת שבראשיתה התגלות, מקיימת דואליות. מחד, ככל שאדם "קרוב" יותר מבחינת זמנו לתקופת ההתגלות, כך קיבל את השמועה ממעתיקים שהיו קרובים למקור יותר, ובכך – ידיעתו את המקור טובה יותר וחלו בה פחות שיבושים.
מאידך – ההלכה דינאמית ומתפתחת, ולא בשמים היא.
לעניות דעתי, מאמר זה מתייחס לידיעתנו דברים מבחינת הקרבה אל הקב"ה. המלאכים, הם הקרובים אליו ביותר, ומלאכיו עושי דברו ושומעים ציוויו במישרין. בני האדם, קיבלו תורה מסיני, ואחר כך איש מאבותיו. חמור – אין בו דעת ובינה, ואיננו מקבל מאומה. ולא כחמורו של חנינא בן דוסא, שסירב לאכול תבואה שאינה מתוקנת, שהרי בכך גילה כי יש בו ולו מעט בינה או קיום הלכה, אלא כחמור רגיל, שאין בו דעת ודעה, והוא הולך לפי מכותיו של המחמר.
ולכן, אם הראשונים כמלאכים מבחינת קרבתם לדבר ה', הרי אנו במדרגה הבאה – כבני אדם, וכן הלאה. היררכיה של קרבה, לא של חכמה ולא של חשיבות, שהרי לא מצאנו מקור הקובע כי המלאכים חשובים או חכמים מבני האדם, אולי אף ההיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 13:32 |
|
| |
הניסוח האנלוגי בראשית המאמר - "אם ראשונים כמלאכים..." מובן וכך גם הניסוח האנלוגי שבסופו.
אבל מה המשמעות של הניסוח האנלוגי: אנחנו כבני אדם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 13:36 |
|
| |
אין לי ממש מושג על איזה "קרבה" אתה מדבר??
אותו דור של "אוכלי מן" "מקבלי התורה", אשר אין ספק כי הם אשר היו היותר "קרובים" כהגדרתך, אל אותה ההתגלות, הם אלו אלו אשר עשו את ה"עגל" פלחו וסגדו באופן פאגני וגס, שלא תסבולנה כל תקופות מאוחרות יותר רחוקות בהרבה מן אותה התקופה, ובוודאי שתקופתנו אנו (הרחוקה ביותר..). שלא לדבר על כל אותה התרבות הפאגנית והירודה ערכית ומוסרית שאפיינה לא פעם, את תקופת התנ"ך, ואצ"ל כלל..
כך שאשמח אם תואיל להסביר לי, על איזו "קרבה" אתה בדיוק מדבר???
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 13:57 |
|
| |
.
חבוי:
לו חיית בתקופתם, היית אוחז בשולי גלימתם ורץ אל העגל...
אין לנו היום לא מטעוותיהון ולא מפלחניהון.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 14:02 |
|
| |
החבוי
ברוך הבא אל הפורום.
הבאת איתך מתנה הראויה להתכבד, נושא חשוב, אם גם דנו בו בעבר (לינקזצר?).
ארשה לעצמי להוסיף משלי, גם אם בעצם אני חוזר על דברי מואדיב.
א. כפי שדייקת, יש כאן שלוש דרגות. השאלה היא מה עוד אנו יכולים לדלות ממשל זה.
איך עונים על השאלה: מה אמרו הסמלים האלו לבעל המאמר: מלאכים, אדם, חמור.
על דרך הדרוש ניתן לומר כי חמור הינו חמור נושא ספרים. כלומר, לא חמור בצורה חיצונית של אדם, אלא אדם שכל ידיעתו היא בציטוט מקורות. לא דיקלום גרידא, אבל אוסף ידיעות חיצוני, ללא הבנת הטעם והסברה.
איני יודע אם זה ה"פשט", אבל זה מסתדר עם מה שאמר מואדיב.
ב. באשכול קודם דנו בשאלה מה יתרון חכמים מן העבר על דורנו.
האפשרויות הבאות הועלו ונדחו מסיבות שונות:
ידע מדעי - ברור שהידע המדעי של ילד או נער היום גדול משל חז"ל. סף הידע המינימלי של בן התרבות שלנו גבוה בהרבה.
מודעות עצמית, עבודת מידות - ודאי שבזה ניתן לשער שהצטיינו יותר. אך זה שייך לכאורה לממד אחר, לקדושה, ולא למעלת הלומד, אם גם טהרת הלב היא תנאי בהבנה.
אינטליגנציה, יכולת לימוד - למרות שמהגמרא ניתן לראות מעלות לימודיות שונות ומיוחדות, עדיין ניתן לסבור שאדם כמו הגאון מוילנא או רבי עקיבא איגר עלה בכשרונותיו על חז"ל - גם אם הוא עצמו היה מתכחש לכך.
קרבה למקורות - לפיכך, אין לנו אלא דברי מואדיב. הקרבה הכרונולוגית לדור מפרשי התורה, חז"ל, איפשרה להם גם הכרות עם טעמי המימרות וגם יכולת להבין את הטעם שמאחוריהן, ולו רק בגלל שהם הכירו את אורח החיים של אז, שהינו רחוק מאד מאיתנו היום.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 15:51 |
|
| |
ברוך הבא לחבוי הנסתר עד כה...
יומא טבא לרבנן, ארי יצא ממסתריו...
ברוך הבא בשם השם ברכנוכם....
לעניין שהעלית בהזדמנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 16:39 |
|
| |
החבוי יקר,
שמחה גדולה לראותך כאן ולו מההיבט החברתי, מלבד ההערות שהערתי לך בפרדסך על מעלותיו של רב שיח גם אם פחות ממוקד ובפרט שיש גם את פורומך עבור דיונים ממוקדים יותר!
למען פריסת שטיח אדום וירטואלי אשתדל לפרוס אי-שטחיות ביחס לדבריך החשובים.
כפי שכבר הספיק לינקזצר להצביע, נידון הדבר בשני האשכולות הללו וחשובה מאד הודעתו של אפכאמסתברא שנכתבה באנגלית באשכול השני ותורגמה על ידי בראשון. מפאת חשיבותה אעתיקה שוב בהודעה הבאה.
לגבי מה שנכתב כאן, אנא המשך בפיתוח דבריך בטוטו"ד. מדבריך משמע שלקחת את תגובתו הראשונה של מואדיב שכאילו נוגדת לדבריך. אדרבה ואדרבה, הרי כתב שהקרבה הזו של הראשונים למקור אינה אלא עובדה של התייחסות הייארכית מבלי להצביע על עצם התוכן אלא על עוצמה נסיבתית המחייבת התחשבות כפי שיובא עם דברי אפכאמסתברא.
הודעתו השניה של מואדיב שהיא רעיונו של מנשה המלך בחלומו של רב יהודה, רק באה לומר שאל תדון את פנימיותו של הראשון עד שתגיע למקומו. אין הכוונה ואין הוכחה שמנשה היה חכם יותר, אלא אדרבה יש לראות שמנשה רק ביקש שיתחשבו בזה שהיה חי בעידן שעדיין לא היה מפותח כל כך.
אם נזכור שאין לנו עניין בתחרות עם הראשונים ובהאשמות אישיות, אלא בבירור האמת, הרי מה שהאמת מתבררת יותר עם הזמן אינה מפחתת מערכם של ראשונים אלא מדגישה שסה"כ האחרונים רוכבים על כתפיהם כמשתמשי הגלגל על ממציאיו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 16:43 |
|
| |
הנה העתק דברי אפכא המתורגמים:
למה זה שבחוגים דתיים [מכל הדתות] מושמים הקדומים על במת ההערצה עד כדי אימוץ דיעותיהם, מה שאין כן בחוגים החופשיים [שם מכבדים את התוכן אבל לא את הקדימות מחמת עצמה]?
התשובה כדלהלן,
ניקח אדם צעיר שיכולתו האינטלקטואלית אך מתחילה להתבגר, הרי זה הגיוני ביותר שיישמע לאלה שכבר דנו והתפלספו שנים רבות ויתן משקל רב יותר לדבריהם על פני דבריו שלו.
נמצא שהוא מתחיל את מסעו האינטלקטואלי בחיים עם ההנחה שהמבוגר ממנו, חכם ויודע טוב יותר ממנו. אבל צריך שתגיע נקודה בחייו שישים לב שהתקדם מעבר לרבים והשתווה לרבים מאלה שהחשיבם קודם לחכמים ממנו. [הערת ווטו: זה קורה הרבה במשפחה, סבים, הורים, דודים ואחים גדולים וכל אדם עם זקן ארוך שבצעירותנו ראינו אותם כ"מה זה" חכמים ואילו כאשר התבגרנו נהיו ל"מה זה..."]
אמנם בחברה רודנית שמביטים בשלילה על חשיבה אינטלקטואלית עצמאית ושרואים בשאלת שאלות יסוד חשפניות מחלת מוח, הוא לעולם לא יגיע לשלב הזה, כי איך יקח כזה דבר על עצמו להחליט שה"חכם" הזה המבוגר ממנו למשל בשלושים שנה, -שעד לפני זמן מה הקשיב לכל מלה היצאת ממנו (ובצדק בהיות הצעיר אך מתחיל)- שאינו עמקן מחשבתי כמוהו הצעיר.
לכן מהיותו תוצר חברה כזו, הוא לעולם לא יעשה את הצעד הזה לעבור את השלב ויישאר להיות נכנע ל"זקנים וחכמים יותר" כביכול.
[הערת ווטו: אלא אם כן החנק יהווה כזו סתירה ג'פרסונית לדעתו, שטבעית יתמרד בעל כורחו - ראה אשכול על בלוג החסיד המורד.]
ואם בעזר הווה [בלשון אפכא: גוד] הצעיר יגדל להיות חכם/מורה הוראות בעצמו, הוא תמיד יתייחס לדעות קודמיו [לגבי אלה שמתו כבר, תסייע עובדה זו לזיכרון הסלקטיבי לראות רק את גדלותם ולנפחה]. כך תהיה לתלמידיו כבר הירארכיה משולשת של עצמם בתחתית הסולם, הרב הצעיר בשלב מעל זה וקודמיו בשלב עליון עוד יותר.
כך נמשך המעגל [השרשרתי] עוד ועוד.
כך גם מתן הילת ה"קדושה" שכל דור נותן לקודמו.
אם חונכתי ולומדתי שה"אנשים הגדולים של דורנו" קדושים יותר ממני ומכל חביריי [שזה נכון לגבי תחילת הדרך] לעולם לא תהיה לי החוצפה להטיל ספק גם כאשר אמיתות ההנחה תפוג. כך נוצרת ההירארכיה הזו המבוססת על תאריך הלידה.
בחברה פתוחה המעודדת או לכה"פ סובלת הטלת סימן שאלה על דעות ודוגמות שהתחנכו בהם [הערת ווטו: "למיגמר והדר למיסבר"], הצעד הזה של התפכחות יגיע במוקדם או במאוחר ונמצאת כל שרשרת [החכמה והקדושה] בטילה.
כל זה אינו אומר שאין "גדולים" היום או בעבר שיש להסתמך על דיעותיהם וקדושתם, זה אומר שההירארכיה הכללית המבוססת בתאריכי לידה ומוות היא בהחלט חסרת תוקף.
****
הודעה שלי על דבריו:
אפכ"מ,
בנוסף למה שכתבתי באשכול ההוא על דבריך, יש להוסיף עוד נקודה שהוזכרה כאן בשבח הראשונים. היא על האינטואיציות הבריאות שהביאו אותם למקום בו אנו נמצאים כיום כננסים על גבי ענקים.
בהקשר זה ראיתי אנקדוטה על הנשיא רייגן. פעם ניגש אליו אדם צעיר והשתבח שהדור שלנו מעולה יותר בגלל שיש לו את כל כלי הטכנולוגיה שלא היו בדורו של רייגן.
ענה רייגן: "נכון שלא היו לנו את כל הדברים, אנחנו המצאנו אותם".
גדולת הממציא לעומת המוצא מן המוכן אינה רק משום שעמל לכך ויש לכבדו על כך, אלא שההתעסקות בהמצאה מחדירה את האמיתות שבהמצאה עמוק יותר מאשר ההבנה של המוצא מן המוכן [אם כי לו יש אכן הזדמנות להתקדם הלאה].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 16:48 |
|
| |
מואדיב:
הייתי רוצה להתיחס לשני משפטים שכתבת.
בתגובתך הראשונה אתה כותב. "חמור-אין בו דעה ובינה ואין הוא מקבל מאומה וכו' ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא שהוכיח שיש בו ולו בינה קלה ושמירת הלכה, בכך שסירב וכו' וכו'".
המשפט השני שאתה כותב בתגובתך הנוספת.
"לו חיית בתקופתם היית אוחז בשולי גלימתם ורץ אל העגל"..
שני המשפטים הללו דין אחד להם. הימנעות פוזטיבית מן התייחסות עינינית עמוקה וחודרת !!
המשפט הראשון שבו כבדרך אגב קבעת כי חמורו של רבי פנחס בן יאיר היה בו "מעט בינה או קיום הלכה". ובכך למעשה שמטת את הקרקע מן הגישה שניסתי להציע בהודעתי הראשונה במאמר הנ"ל. אני כאשר נתקלתי במאמר זה, גם אם קיבלתי את העיקרון העולה לכאורה ממנו, הוקשה לי באמת ובתמים סיומו, מה הפרש של אמת יש בין חמור זה לחמור אחר?? יהיה החמור או בעליו אשר יהיו.. כמובן שיכולתי להתייחס למשפט זה כפראפרזה מליצית. אך אני דווקא ממשפט זה הואר לי העיקרון הרעיוני העולה מן המאמר, ובכך להציע גישה אחרת ע"פ הגישה הפשוטה המחייבת עיקרון שלא יכולתי לקבלו כפשוטו בשום קנה מידה !! ולכך דוקא מתוך סיום זה, שהנו כאמור חסר פשר עיניני לכאורה, העליתי את ההיבט שמאיר את ההפרש בין ה"ראשונים" ל"אחרונים" בהקשר שונה לחלוטין, הקשר שכל כולו עוסק בהווית החיים הקדומה והראשונית, אל מול הווית החיים המתקדמת של הדורות ה"אחרונים" (בוודאי שיש להרחיב עוד בעצם פשר הפרש זה, אך בשלב זה נמעתי לעשות זאת). קיצורם של דברים: לדעתי לבוא ולייחס לחמורו של מאן דהוא, יהיה אשר יהיה, "בינה קלה" ובוודאי ש"הכרה דתית" של שמירת הלכה כזו או אחרת, זוהי גישה המוקצת מחמת ה..דעת. (אני מקוה של תועלה כאן אמירה מן הסוג של "יש ערך לעצם שמירת ההלכה"..)
המשפט השני שכתבת, ובו הצהרת ע"כ כי במידה והייתי חי בדור ההוא הייתי אוחז בשולי גלימתם וכו'
נו שוין. אתה יודע את מי אתה מצטט.. אני לא בטוח שהייתי חותם על כל מה שנאמר משמו של ההוא..
ולעצם העניין: אם הייתי בדור ההוא יכול בהחלט להיות שהייתי אוחז בשולי גלימתם ורץ אלי פולחן וודו פאגני כזה או אחר.. נו אז מה ?? מה זה אומר?? זה בסה"כ מצביע ע"כ כי הדור ההוא היה פאגני התודעה האנושית הייתה משוקעת במקום צר טחוב ואפל של תרבות פאגנית פריטיבית, ואף מגועלת באלמטים אנטי מוסריים וערכיים.
אז מה לעזאל זה אומר שגם אני הייתי מצטרף למעגל הגועל המוקצה הזה.. ???
אני אין לי דברי בעל ההגדה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"..
ובכל דור ודור קיימת אותו "יציאת מצריים" אל מול אותו ה"מתחילה" של אותו הדור.. וכן !! כשאני אומר "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" , אני בפירוש מתכוון גם לאותם "אבותינו" שעבדו ל"עגל" ל"בעל" ל"אשתרות" ולשאר ירקות..
ובשולי הדברים: לא נראה לי עיניני להגיב תגובה הבלתי ניתנת להוכחה, ואין כל צד של הגיון בסיסי... אני דווקא הייתי טוען כי אני הייתי בוחר להיות משבט "לוי" שלא הצטרפו לפולחן העגל..(בתקווה שלא תשאל אותי מאיזה "שבט" אני .. אני אגב לא!! משבט לוי..)
תוקן על ידי - החבוי - 12/02/2004 16:52:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 16:54 |
|
| |
החבוי 
כנראה שלא הספקתי שתראה את הודעותיי טרם כתבת את האחרונה!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 16:57 |
|
| |
.
אמירתו של מנשה המלך יש בה משום משמעות עמוקה בהרבה מאשר "אל תדין אדם..." .
המדרש מספר לנו כי שני יצרים בעו רבנן רחמי לבטלם – יצר עבודה זרה ויצר המין (יומא סט:). אלא שאי אפשר לו לעולם בלי יצר המין, ועופות לא הטילו ביצים – וכך נאלץ העולם להמשיך ולהתקיים עם יצר זה, אך יצר עבודה זרה נעלם מן העולם. ואיך מתוארת יציאתו של יצר זה מן העולם? מתוך בית קודשי הקודשים.
מה אני לומד מאגדתא זו? אין אנו יודעים היום את עוצמת יצר האמונה שהיה אצל הקדמונים, אך יכולים אנו לדמיין. אנו רואים כי חז"ל השוו בין שני יצרים אלו – האמונה והעבירה. האם אנו מסוגלים לדמיין יצר אמונתי בעל עוצמה שאינה נופלת משל יצר המין? הלא זה דבר מפחיד כמעט!
ולכן, כך אני מבין את אמירתו של מנשה באותה אגדתא: לו אתה חיית בזמני, בטרם נתבטל יצר ע"ז על ידי רבנן – היית אתה רץ ומנסה להשיגני. שכן כפי שהתאווה המינית חזקה כיום, כך היה יצר העבודה – זרה או לא – חזק אז. אין אנו מסוגלים היום להבין יצר שעוצמתו היתה מסוגלת לגרום לאדם להעביר את בנו באש, או להקריבו למולך, או לקחת גזע עץ, חלקו להסיק ולהתחמם, ומחלקו הנותר לגלף במקצועה אליל בית. ולא משום שעובדי עבודה זרה היו הדורות הקדומים, אלא משום שאנו, היצר הדתי האמיתי החזק שהיה בהם, אינו בנו – וכמאמר אותה אגדתא – לא היה קיים כבר בתקופת התלמוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 17:09 |
|
| |
. מואדיב,
מניין לך? גם ההנחה שהיצר המיני חזק היום מאז אין לו סימוכין. איני חושב שיימצא היום אב ובנו שיבואו על שמונים נערה המאורסה ביום הכיפורים!
איני אומר שלא ייתכן שלמרות נסיבות התפתחות הדעת בימינו, היתה הגנטיקה השכלית עדיפה בימי קדם, אך גם זה מניין לנו? וסך הכל התפתות השפה היא כלי יחיד ומיוחד המאפשר עמידה על דקויות שאם כי אבדו אולי לאינטואיציה של מוסחי הדעת שכמונו בימינו, אבל בהחלט מושבת העמידה על ידי השפה.
למען שיפור ההבנה בסוגיה, נראה שכדאי לעיין באשכולות האמורים!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 17:11 |
|
| |
ווטו:
אכן לא ראיתי את הודעותיך המחכימות, בשעה שכתבתי את תגובתי למאודיב. אתייחס אליהם בהמשך. (בצירוף התגובה לתגובתו של מיימוני)
מואדיב:
מאמר הגמ' שהבאת לטעמי לא בא, אלא לשם שימור יחס הכבוד וההוקרה לדורות הראשונים, שבוודאי היו אלו שהחלו להנחיל את מורשת התודעה המונו תאיסטית לאנושות. תודעה שהלכה ונשתכללה עם במשך הדורות. ובוודאי שאני מכיר בחשיבות ה"מסורת" ומקומה בהנחלת אמיתות הנצח של ההכרה האלוהית. ולמען שימור תודעת "מסורת" זו, חובה על בעלי המסורה לשמר יחס של כבוד עמוק לעבר ולמורשתו, תוך כדי ברירה קפדנית מבקרת ומבוקרת של אוכל מתוך פסולת.
מאמר זה מזכיר לי אגב, את המיתוס הרווח אודות "ביטול השדים" של הרמב"ם, דבר אשר מסביר את פשר העובדה (הכה תמוהה..) שאין "שדים" בימינו.. נו שוין.. בוודאי שהוא ביטל אותם.. הו אה איך שהוא ביטל אותם..כעפרא דארעא ממש..
ואב לכולהו, רמב"ם ריש הל' עכו"ם.. יעו"ש..
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 18:46 |
|
| |
סליחה שאיני מתייחס ישירות לדברי וטו והחבוי.
מואדיב,
בדבריך מצאתי פרט מעניין שטרם שמתי לו לב עד היום.
הזכרת את המדרש על ביטול שני היצרים, וכי יצר עבודה זרה ברח דרך בית קודשי הקודשים.
מהו יצר זה לעבודה זרה? מדוע הוא היה כה חזק?
מי שמניח, כמו הרמח"ל, שיצר הרע הוא בריאה אונטולוגית עצמאית, שכוחו רב לו להטעות את האדם, וזו כל הסיבה ליצירתו - יכול גם לקבל שהיה כזה יצר ואין בזה מן המופלא.
מי שסבור שיצר הרע הינו כינוי לתופעה פסיכולוגית כללית (לינקזצר, היה גם אשכול על זה... ותודה על הקודמים) - יתקשה לקבל זאת. ואם כן, מה השתנה בעולם?
מן המדרש עצמו אנו למדים שהיצר שאנו מכנים אותו יצר המין מסייע להולדת ביצים אצל התרנגולות.
האם אין זה מה שאנו מזהים היום בתור הרצון להתקיים ולהוליד, הטבוע בנו גנטית?
(מה שאמרו שחכמים הצליחו לבטלו ורק בסוף ביקשו עליו מחדש - אינו אלא לתפארת המליצה לפי פירושי ולא עובדה היסטורית שהיתה).
לפי זה, יתכן שיצר עבודה זרה יכול להתבאר לפי גישתו של הרמב"ם, בתור כוח הדמיון, ולדעתי - הרצון להכיר את הבורא ולהכיר את סודותיו מכאן, לקבוע לו כללים, ולכפות עליו לעשות כרצוננו, זו השאיפה למגיה מכאן.
ובדבר זה, אני תוהה אם באמת ביטלו חז"ל את יצר הרע הזה. ואם הוא עדיין אינו רוקד בינינו.
עד כאן הערה במאמר מוסגר, וסליחה שסטיתי מנושא האשכול.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
