מי "לא" צלב את ישו

שינפלד

המסורות על יש"ו הן מקוטעות, מצונזרות, חלקיות, ואגדיות.

אין שום מסורת ישירה מן הדור שלו. (לכן, היו כאלו שטענו שאותו האיש לא היה ולא נברא...).

הגמרא מביאה סיפורים על יש"ו, שרובם מופיעים רק בפירסומים של הקטעים המצונזרים. רובם ככולם נכתבו לאחר זמן רב, ולא ברור אם הם אמורים להביא חומר היסטורי או השערות או אפילו השמצות בדיוניות.

מצד שני, החומר שמצוי בכתבים שמיוחסים לתלמידיו של יש"ו נכתב דורות אחר כך, ואצל הנוצרים עצמם יש מקצוע של בדיקת החומר וזיהוי היסודות האותנטיים שבו.

ספרים רבים נכתבו על כך במשך ההיסטוריה, ועוד יותר בשנים האחרונות. גם בידי יהודים וישראלים.

עד כמה שניתן לקבל תמונה מן ההיסטוריה של אותו האיש, זה נראה כך:

יש"ו נולד בגליל, לאם שכנראה הרתה לא לבעלה (החלק הזה נראה מוסכם - אלא שאנו, היהודים, מייחסים זאת לחייל רומאי כלשהו, ברצונה או שלא ברצונה).

הבעיות בייחוס יכלו לגרום ליש"ו להתפתח בכיוון ייחודי, מבחינה פסיכולוגית. אבל אין בהשערה כזו ראיה לכאן או לכאן.

דמותו של יש"ו לכשגדל נתונה במחלוקת עזה של פירושים, בהם המפרש רואה מהירהורי ליבו ומייחס לו את דעותיו.

מצד אחד, הוא עושה רושם של יהודי שומר מצוות ואפילו מדקדק בדקדוקי הלכה.
מצד שני, הוא מזלזל בהלכות, שובר שולחנות ליד בית המקדש, מתיר לתלמידיו לעבור על הלכות.

הוא מקרב פשוטי עם, פושעים, פרוצות, גבאי מס (שהיו בדרך כלל אנשים אלימים שלוקחים ממון לא להם בשם הגבאות).

נראה שהיה ביכולתו ליצור קשר טוב עם אנשים, וידע במיוחד ליצור קשר עם מה שמכנים "החלכאים והנדכאים", שאותם רומם.

נראה בסיפורי תלמידיו כי היה לו ויכוח, אולי יותר מפעם אחת, עם חכמים.

למה הוא הגיע לירושלים? האם חשב להיות משיח? ומה הבין במונח "משיח"? נראה על כל פנים שאחרים ראו בו "מתקן עולם". ומסיבה זו הרומאים תפסו אותו ודנו אותו לההרג, כדין כל מי שעושה צרות לשלטון. תיאולוג מקורי מסוכן יותר מאשר שודד דרכים...

חיים כהן כתב ספר על יש"ו, שכבר נזכר בפורום, בו טען שהסנהדרין דווקא רצו ללמד את יש"ו מה לענות לנציב כדי להציל את חייו, אך הוא סרב. כמובן, זו פרשנות שיש לה מקור, אך לא הוכחה חד משמעית.

לפי הגרסה הנוצרית, יהודה איש קריות הסגיר את יש"ו לרומאים - למרות שלא ברור עד כמה היה קשה לאתרו. לפי גרסה בחלק מהספרים המיוחסים לתלמידיו, הנציב ביקש מהעם לחון את יש"ו, לפי הזכות המעוגנת בתקנות הקיסר, אך העם העדיף לחון פושע ולא את יש"ו.
מזה הוציאו בדורות הבאים את האשמה הקולקטיבית של היהודים במותו של אותו האיש.

דורות לאחר מכן, נוצרה יריבות קשה בין נוצרים חדשים לבין יהודים, בעיקר על משיכתם של מצטרפים לדת. הרקע: בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון, כל המזרח התיכון, ובעצם מרומא עד מצרים, ומצפון אפריקה ועד פרס, הפך לשטח אחד מבחינה פילוסופית ותיאולוגיות, ודתות ומייצגיהן נדדו ממקום למקום. היתה משיכה רבה לדתות חדשות.

והיו כאלו שהתלבטו בין נצרות ליהדות. אחד מאבות הכנסיה, ששכחתי את שמו, תקף בכתביו את היהודים - וכנראה התכוון לאלו הגויים שהעדיפו את היהדות על הנצרות.

על כל פנים, מתוך המקור בכתבי התלמידים על קבלת הקהל את האחריות למותו של יש"ו ומתוך היריבות והתוקפנות המאוחרת, נולדה שנאת היהודים וההטפה אליה. הנצרות ביקשה להדיח את האם שלה, לרצוח אותה או לכל הפחות להתעלל בה, ולרשת את מקומה.

והשאר הרי הוא כתוב בדם בספרי ההיסטוריה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

את ישו צלבו הרומאים.

היהודים (אנשי הכהן הגדול הצדוקי, כיפא) תפסו אותו והביאו אותו לסנהדרין מאוד לא תקנית לברר את ענינו.

זאת לאחר שישו הכריז על עצמו כמשיח, הפך שולחנות של סוחרים בביהמ"ק ובעיני הכהן הגדול היה ישו בעיקר סיכון לשלום הציבור בזמן העליה לרגל.

באותה תקופה נלקחו דיני נפשות מהסנהדרין, כל תפקידה היה לעשות חיקור דין עבור הרומאים.

מיימוני, בקשר ללידת ישו מאוד לא ברור שלידתו לא היתה מיוסף, הנוצרים האמינו שלידתו היתה פילאית ולכן מן הסתם נוצרה אגדת נגד שאביו היה חייל רומי.

המשפט של ישו אצל פילאטוס הוא אכן מאוד מוזר.
פילאטוס שהיה נציב אכזרי שלא הסס להוציא להורג יהודים רבים לפתע מנסה לחנון את ישו, הוא מביא מנהג לא מוכר של לתת לעם לבחור את מי לחנון, ואח"כ הוא שוטף את ידיו ואומר "ידי לא שפכו את הדם הזה" (נשמע מוכר?)

לעומת זאת הקהל היהודי צועק שהאחריות על מות ישו תהיה על ראשו ועל צאצאיו..

צריך לזכור שבתקופה שנכתב הסיפור הנצרות היתה דת נרדפת ע"י הרומאים (להבדיל מהיהדות שנחשבה לדת עתיקה ומכובדת, הנצרות זכתה למעמד של "אמונה טפילה") הרומאים היו תקיפים, והיהודים חלשים.

מכאן נתן להבין שכותבי הברית החדשה לא שכחו את קצת פוליטיקה כשכתבו את הסיפור.

הנה הגרסה של מתיא מהברית החדשה:
http://www.kirjasilta.net/ha-berit/Mat.27.html

אגב, בועידת הותיקן השניה הוחלט שהיות ולא יודעים מי מהיהודים הוא מצאצאיהם של אותם יהודים שלקחו אחריות, אי אפשר להפיל את האחריות לרצח ישו על כולנו.

.


אני לא.



אך עובדה זו איננה משנה לאף אנטישמי נוצרי.

מה זה בכלל משנה לנו, מבחינתנו הוא אפיזודה תמוהה וחסרת כל משמעות, שהשאלה אם נתלה ובידי מי נתלה אין לה כל חשיבות.

הנוצרים נוסו ליצור כאן סיפור ולערב כמה שיותר גורמים בסיפור כדי ליצור להם "היסטוריה" וקשר עם העבר.

למיימוני.

כתבת: <" הגמרא מביאה סיפורים על יש"ו, שרובם מופיעים רק בפירסומים של הקטעים המצונזרים. רובם ככולם נכתבו לאחר זמן רב, ולא ברור אם הם אמורים להביא חומר היסטורי או השערות או אפילו השמצות בדיוניות">

הרב עובדיה יוסף, (שו"ת יביע אומר חלק ג-יו"ד סימן ט), בדונו בשאלה: "אודות הכותבים אגרות ומכתבים לחבריהם, וכותבים התאריך למנין הנוצרים, אם יש למחות בידיהם משום ובחוקותיהם לא תלכו. או אין בזה איסור גמור מן הדין", מביא בסעיף א' את דברי הגמ' (סוטה דף מז, וסנהדרין קז), שיש"ו היה חי בזמנו של יהושע בן פרחיה, ותלמידי יהושע בן פרחיה הם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ותלמידיהם שמעיה ואבטליון. ותלמידיהם הלל ושמאי (פ"ק דאבות וחגיגה טז) והלל נהג נשיאותו לפני חורבן הבית ק' שנה. (שבת טו). והחרבן היה בשנת ג"א תתכ"ח, נמצא שהרבה שנים לפני תחלת מספרם כבר מת יש"ו... וכידוע שיש להחסיר מנין חיים ממנין הנוצרים לדעת שנת החורבן.

הנסיון למצוא את יש"ו בגמ', דומה ליהודי שהועמד לדין, באשמת נסיון לארגן את רצח הפריץ, לאחר ששמעו אותו אומר, שיש להרוג את הכלב, והרי כולם יודעים שהפריץ הוא "כלב".

ייתכן, ו*הנוצרי* התחיל להופיע בגמ' וברש"י רק בתקופה מאוחרת, (והושמט בהשמטות הש"ס, בדפוס בסיליא), מניין ש*יש"ו* שבגמרא מתייחס לישו(ע) הנוצרי, אולי הוא מתייחס ל*ימח שמויניק* אחר, שלא רצו להזכיר את שמו, ("מנא הא מילתא דאמור רבנן שם רשעים ירקב? - אמר ליה: דהא כתיב ושם רשעים ירקב", יומא דף לח עמוד ב).

דבר אחד ברור.

כל קשר בין אותו האיש (בימי חייו) לבין הנצרות - מקרי בהחלט.

ומי זה היה אחר ?

אחר=אלישע בן אבויה.

בן דור התנאים, שלמד תורה והיה לתלמיד חכם, אך יצא לתרבות רעה. יש כמה הסברים מדוע.

אחד האשכולות שעסקו בו:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=654583


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ובנושא דומה, יוסף קלויזנר ההסטוריון גם מנחש מיהו "אותו תלמיד" עז פנים שליגלג על דברי רבן גמליאל
(שבת ב ל ב)
אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים בדברי תורה מאי היא כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיהו לא) הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתן בעוה"ז נפק אחוי ליה תרנגולת ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום שנאמר (יחזקאל יז) ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום ליגלג עליו אותו תלמיד אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתם בעולם הזה נפק אחוי ליה צלף ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהילים עב) יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא:

קלויזנר סובר שמדובר בשאול התרסי (פאולוס, האיש שתרם יותר מכל אדם אחר להתפתחות הנצרות)

שאול התרסי העיד על עצמו שהיה תלמידו של רבן גמליאל, וקלויזנר מנחש שהגמרא מנסה לדבר עליו בלי להזכיר את שמו.

"תשוקתו של ישו"


http://news.walla.co.il/?w=//500879

אגב, לכאורה לפי ההלכה הבסיסית ישו היה יהודי לכל דבר - אפילו לא מומר - מה שמעלה את השאלה האם על אף כל מה שיצא ממנו (הרוב המוחלט אחרי מותו וכנראה שלא בטובתו) היחס ההלכתי כלפיו נותר זהה או שהוא משתנה (היפוטתית, אומרים עליו קדיש? קברו קבר ישראל? וכדומה)

עדיין לא ברור ומוחלט מי הוא היה לטענת מיימוני הוא לא היה שומר תורה ומצוות מוחלט

ממה נפשך

ברוך הבא אל הפורום.

אני מסכים עם הערתך. יש"ו היה יהודי ונשאר יהודי. ומסתבר שלא רצה לצאת מתוך עם ישראל, אם כי אולי החזיק מעצמו כמשיח (ראה בספרו המרתק אם גם המרחיק לכת של קנוהל).

כיצד נתייחס אליו? מנהג קדיש הוא מאוחר הרבה למותו של יש"ו. ולא נראה לי שמישהו שמאמין בכוחו של הקדיש לעילוי נשמה ירצה לטרוח עבורו...

לגבי קברו, מסתבר שהקבר אמור להיות ריק...

אילו היה יש"ו מקדש אשה, הריהי בוודאי אשת איש. ואפילו לגאונים שסבורים שקידושי מומר אינם מחייבים בייבום של אחיו וכיו"ב, כאמור לא נראה שהוא רצה להוציא עצמו מכלל ישראל, ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עשו לו זאת.

אבל הריהו מת מזה שנים רבות, אז למאי נפקא מינה?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


"עם הארץ" - שלמה שמיר מעיתון הארץ.


אם את שם הסרט הזה הוא תרגם "תשוקתו של ישו" , אז המוזיקה הקלאסית תהפוך להיות במקום מתיאוס פסיון לתשוקה של מתיאוס?


Passion בהקשר זה, איננה תשוקה, אלא כל מסע היסורים של ישו. "יסורי ישו" היה יכול להיות תרגום מוצלח יותר, אלא אם הוא מתכוון לתרגם את ויה דולורוזה כ"דרך השושנים"...