בריוני התקשורת / בן-דרור ימיני

בריוני התקשורת

בן-דרור ימיני

לפני כעשרה ימים פרסמה ענת באלינט מעיתון ''הארץ'', כתבה קצרה ומדהימה, על כך שברשת ב', ורק ברשת ב', פורסמו דברים בעקבות כתבה של יואב יצחק על מעלליה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. לרגע הופתעתי. הייתכן שעיתון ''הארץ'' סוטה ממנהגו, ולפתע הוא עוסק בבעיית תקשורת אמיתית: התעלמות כללית של התקשורת מהגילויים המדהימים של יואב יצחק. אבל טעיתי. מתברר שהדילמה שהועלתה באותה כתבה תמוהה היתה, הכיצד זה שרשת ב' העזה לעסוק בנושא, כאשר כלי התקשורת האחרים ''יודעים'' שמדובר בסתם היטפלות קטנונית של יואב יצחק ושל ''מעריב'' לפרקליטת המדינה.


עברו שלושה ימים, ויצחק המשיך בחשיפה. מתברר שבזמן שעניינה של השרה לימור לבנת נבדק על ידי הרשויות לאכיפת החוק (תלונה על העברת מידע לאנשי ערוץ 7), פנתה הגברת ארבל ללבנת, כך טוען יואב יצחק, כדי לסדר מינוי של דירקטור לבעלה. אני מודה שלא היה לי מושג ירוק אם הסיפור הזה נכון (חכו לעדכון בהמשך). בהחלט יכול להיות שהוא מצוץ מהאצבע, ואז צריך לתלות את יואב יצחק על עץ גבוה, ולזרוק אותו מהעיתונות. אבל יש בעיה. יצחק הוא האיש שחשף כמה מהפרשיות החמורות ביותר בתולדות מדינת ישראל. המוניטין שלו הולך לפניו. גם בפרשת ההאזנות הבלתי חוקיות שביצע משה מזרחי היה ניסיון לפגוע ביואב יצחק. עיתונאים מטעם, ששולטים באופן בוטה וגס מדי בחלק גדול מנפח התקשורת, סיפרו מיד שמדובר בהאשמות שווא. עד שבא היועץ המשפטי לממשלה, וגילה שיצחק רק המעיט, וכי מדובר בפרשה הרבה יותר חמורה. זה לא שינה הרבה, כי אותה מקהלת תקשורת הפכה את רובינשטיין לאויב האומה. העמידו אותו בשורה אחת עם יגאל עמיר ובןלאדן. לא פחות.

עכשיו טוען יואב יצחק שעדנה ארבל עשתה בדיוק מה שמופיע בכתב האישום של דוד אפל: היא ניסתה לקבל טובת הנאה, מינוי בכיר לבעלה, כאשר הבקשה הופנתה דווקא למי שהיה נתון לחסדיה. להזכיר, בטיוטת כתב האישום נגד אפל, עלתה טענה זהה לחלוטין: בכיר במנהל מקרקעי ישראל (עודד טל) ביקש מאפל סידור עבודה לאשתו, כאשר אפל היה נתון לחסדיו של אותו בכיר. במה זה בדיוק שונה מארבל, המבקשת תפקיד לבעלה? ואגב, לפי יצחק זו לא הסתבכות ראשונה הנוגעת לבני הזוג ארבל, והכל כמפורט בכתבותיו. לבנת עצמה, אגב, יצאה טוב מהסיפור. היא התחמקה באלגנטיות מעוררת כבוד מהפנייה של ארבל.

אם הדברים נכונים, יש צורך לפתוח בחקירה פלילית נגד ארבל. אם הדברים אינם נכונים, כבר אמרנו, צריך להשעות את יצחק מכל עבודה עיתונאית למשך 40 שנה, וגם להגיש נגדו תלונה על הפצת דיבה.

במדינה בה התקשורת היתה הוגנת, היו אמות הספים רועדות. שהרי אם הדברים נכונים, מדובר בשחיתות חמורה בצמרת של הצמרת של שלטון החוק בישראל. אבל בתקשורת הכמעט טוטליטרית של ישראל, שום דבר לא קרה. אפילו לא ציוץ בעיתונים האחרים או בערוצי הטלוויזיה. רשת ב' העזה להרים אייטם אחד בעניין הזה, וזכתה למקלחת צוננים בעיתון ''הארץ'': איך זה שאתם מעזים להפר את קשר השתיקה.

לא מדובר בעניין כל כך מסובך. הרי עיתונאי הפרקליטות והמשפט היו יכולים, למשל, להרים טלפון אחד למשרד החינוך, ולשאול את כבוד השרה הנכבדה לבנת, האם יואב יצחק שקרן, או שמא, הדברים שלו נכונים? הרי הרבה יותר פשוט להרים טלפון ללבנת, מאשר להשמיץ את יצחק, ולקבוע, בלי שום בדיקה, שמדובר בעוד רדיפה של ארבל המסכנה.

ובכן, קוראות וקוראים יקרים, עשיתי את הדבר הפשוט ביותר, והתקשרתי ליועצת התקשורת של השרה לבנת, כדי לבדוק שני דברים: כמה עיתונאים התקשרו כדי לבדוק האם יואב יצחק שיקר, וגם, לא פחות חשוב, האם הסיפור נכון. התשובה היתה קצרה ופשוטה: ראשית, אף עיתונאי לא התקשר כדי לבדוק האם הסיפור נכון (למעט יואב יצחק עצמו). מתברר שאני הראשון. שנית, השרה אינה רוצה להגיב על הסיפור עצמו. רשמית, היא לא מאשרת ולא מכחישה. למרות שאני לא תחקירן, אלא רק בעל טור שמנסה להיות מבוסס, הרמתי עוד כמה טלפונים לסביבה הקרובה של השרה, ודי לחכימא, ולא רק ברמיזה. ובכן, מקורות יודעי דבר אישרו שהסיפור של יואב יצחק נכון במלואו. חד וחלק.

אז היכן הם כל ברוני שלטון החוק? מה קרה שפתאום הם נאלמו דום? מה קרה שהמלאכה היחידה שנעשתה בעניין זה היתה של כתבת תקשורת של עיתון ''הארץ'', שבאופן בזוי, במקום לבדוק למה אף אחד לא עוסק בפרשה האיומה, בדקה רק איך זה יכול להיות שרשת ב' העזה להפר את הצנזורה וההשתקה מטעם מועצת ברוני ובריוני התקשורת.

בישראל אין מאפיה. גם לא בתקשורת. אבל יש תקשורת מאפיונרית. יש ''משלנו'' ויש את כל האחרים. המעשה המיוחס לעדנה ארבל - ניסיון לקבל טובת הנאה משרת החינוך - הוא לכאורה מעשה פלילי, על רקע הנסיבות בהן נעשה. אם אף כלי תקשורת בישראל לא מגבה את יואב יצחק, בדרישה לבדיקה ולחקירה, אז התקשורת בישראל מקבלת מאפיינים של מאפיה. זה עוד ציון דרך עצוב, גם לחופש הביטוי, ובוודאי לשלטון החוק.

הדמוקרטיה הישראלית לא נרמסה השבוע על ידי כמה עסקנים חמומי מוח במסדרונות הכנסת. היא נרמסה ונרמסת על ידי חבורת מגלגלי העיניים לשמים, שתמשיך ללהג לנו על חופש הביטוי ועל שלטון החוק.

(מעריב)