זכות אבות - במבחן המציאות

פלא פלאים שהאשכול הזה לא נמחק שם(הרי על כל פיפס שם מוחקים וסוגרים)

על זוטות בהרבה(אורך השרוול של פלונית בת פלונית למשל,"תמונה לא צנועה") יזעיקו שמיים וארץ מחאות ושערוריות אבל אשכול עם כותרת ותוכן מלא בלשון הרע אף אחד לא פוצה פה ומצפצף(כנראה שהדירוג של העבירה הזאת בסולם העבירות הוא נמוך מדי לעומת הצניעות שהיא בראש הטבלה).

"נכדת הקדוש ר'יצחק ספקטור במ"ט שערי טומאה "
עם זה לא לשון הרע מה זה לשון הרע?

האם זכות אבות סותרת את הבחירה האישית?
כדי לא להאריך בדוגמאות, אזכיר רקאת נכדתו של ר' שמעון שקופ, פייגא אילן, שהלכה לעולמה לא מזמן והיתה חברת כנסת מטעם מפ"ם.

בן יוסף

כל דבר הידוע לשלושה אין בו משום לשון הרע

(אולי יש בו משום רכילות).


וגם הגמרא שאלה אם הייחוס מועיל או לא.

ובאמת הדברים כואבים. הכיצד גדולי תורה לא זכו שהזכות שלהם תגן על צאצאיהם.

ויש מקום עיון רב בהסברים ובהנחות היסוד שלהם.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה "ידוע לשלושה" שהיא שרוייה במ"ט שערי טומאה?

יודע מה?נגיד וזה גבולי,איך היתה נוהג אם השאלה היתה בנושא צניעות?אני מניח שהיית מחמיר.(אני לא מתכוון אישית אלייך)
האם אין כאן איפה ואיפה?

מסכנים אברהם יצחק ויעקב, לאן הגיעו בניהם.

(ואני מדבר על החוטאים שבהם, ובעיקר על הטפשים)

השאלה מענינת ,
אבל משתמשת במושג זכות אבות שלא כדין .

זכות אבות נוגעת לחסד שה' נוצר לאדם למרות שלא מגיע לו בגלל זכויות של אבותיו .
ולכן דוקא דוגמאות כאלו יכולים להוות דוגמא לקיומה של זכות אבות , ולא להעדרה ...
ערב טוב.

.


שמא נשאל את הכהן של שבט דן בליש את השאלה אודות זכות אבות?

לעניין זה נאמר כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אינה פוסקת , ואע"פ שמצאנו שאינם ת"ח זה כשאינם עושים השתדלות, לא מבין למה תגובות [ כמעט ] כולם אמוציונליות , ומהבטן , מישהו רואה בדברים פגיעה אישית , שיפרט נא ,בכל זאת כמובן שהכותרת מטפאורית , נו מה , בשביל זה נפתח האשכול לצורך הדיון , כמובן שלו היתה נכדת ר' אלחנן עקרת בית עם שש עשרה צוציקים תחת סינורה , לא היה מקום להתדיין ,אפילו אם היא היתה עם הארצית מדרבנן ומדאוריתא אבל המצב הוא לא כזה וברור שיש פה משהו אטרקטיבי
אינני רוצה לקרב את הדיון יותר לרבני התקופה שלנו ממש אבל ברור שבני משפחותיהם של רבנים היו תמיד נושא למעקב ולדיון .


לא הייתי פותח , לולא שמצאתי מאמר / ווידוי שלה עצמה שהיא כותבת בטור שלה בידיעות ומשתחצנת ממש ! בפניהם בסבה הגדול ובגודל אישיותו !!! ואפילו מעלה מושגים תורניים בתארה את גדולתו , תוך כדי שהיא מתארת כמה שהיא נקטה קצה שני , ועד כמה היא פרוצה וכו'.כך בזו הלשון

אם אמצא את הלינק ואשתדל למצוא , אביאו .

יש גמ' בנדרים שבנים של ת"ח לא יוצאים מוצלחים כדי שלא ישתררו ולא יתגאו. אבל זה לא מסביר את העובדה שיוצאים גרועים. ניתן לראות זאת כמרד בממסד אך יותר נכון שיש להם תכונה -רצון לבלוט ולהיות מענין. יש שניצלו לחיוב ויש לשלילה.

אל תצל מפי דבר אמת

עניין של פרספקטיבה.

בדורנו, היהדות החרדית הצליחה מחד לליצור לעצמה חממה מהעולם שבחוץ ומצד שני לא מתמודדת מול יריב שמדגיש את הערכיות והיהודיות שלו כמה שמניע את אי דתיותו. במצב כזה, עזיבת הדת נדמית כתופעה נדירה, וכשמדובר בגדויילים על אחת כמה וכמה.

המחיר המוסרי והקיומי שהחברה החרדית משלמת בשביל שימור הגטו הזה, מוכר וידוע.

במאות הקודמות, הקהילה החרדית טרם עיגנה עצמה כקהילה נפרדת בעם ישראל, ונאלצה להתמודד עם ההשכלה, הציונות, הסוציאליזם היהודי ועוד תנועות שהיו תנועות ערכיות ויהודיות.

במצב כזה, הסקולאריזציה פגעה בכולם. אין לי ספק שאם היום החברה החרדית הייתה נפתחת כולה להשכלה החילונית למשל, אחוז הנוטשים אותה היה גדל משמעותית.

ובני גדולים לא שונים.

אגב, אומרים בשם הרב שך שהתבטא בנוגע לבנו הד"ר אפרים שלא הלך בדרכו (והפך למיזרוחניק, ר"ל), שהלה הביע צער על כך שהעדיף לסיים את סעודת ליל שבת מוקדם על חשבון זמירות השבת, שזו התוצאה.

אני חושב שחלק מעזיבת הדת נובעת מסתירה בין ערכי הדת לבין התנהגות המדברים בשמה, אליה נחשף החניך. על הצד הזה, אכן קשה יותר להבין בן גדוילים ששנה ופירש, כי לרוב לגדוילים יש אישיות מיוחדת וכובשת שמטביעה חותמה על הסובב.

מאידך, לעיתים דווקא כובד המשקל של 'בנש"ק' יוצרת אנטגוניזם ברור (אני כמה משפחות רבנים בציבור הד"ל, שבהם כל הבנים היו לרבנים, ומשפחות אחרות שאף לא אחד הלך בכיוון הזה).

טוב אז ,
קודם כל , מצטרף למחאת בן_יוסף , על העיסוק בנושא שעל גבול הצהוב ...
ובכל זאת , קצת קשה להכליל את כל המקרים תחת גג אחד , אבל אני חושב שהגדילה לצד אדם גדול/מיוחד , היא עצמה גורמת לאדם להרגיש צורך להיות משהו מיוחד בכח עצמו .
מה שעלול לגרום לו לתסכול . שיוביל אותו לדרך שונה בתכלית מזו של אבותיו .
תוסיף לזה גורמים תרבותים וכד' . שמר ממללא הזכיר , וקבלת (לפחות .) חלק מהתשובה .