קריטריונים לחכמה - מה הם?

ישנה תחושה כללית, לפחות אצל חלק מהאנשים, שהאדם נולד חכם. זה נכון?

מניסיון - הכרתי כמה אנשים שהיו נחשבים גם בעיני החברה כטיפשים, ולאחר מעבר מסוים, מעבר של "דרך לימוד", נחשבו גם בעיני אותה החברה כחכמים.

מכאן, מהניסיון הנ"ל, וגם מסברא, הרי שידיעת הקריטריון או בלשון אחרת "דרך החכמה", נתקדם בחכמה.

חיפוש הקריטריון או קביעתו, אינו דבר חדש בכלל. כבר בתנ"ך יש הגדרות קריטריוניות כמו: "יראת ד' היא חכמה", וכן בחז"ל: "איזהו חכם הרואה את הנולד".

הקריטריונים הנ"ל, מבטאים את העיקרון בדרך מסוימת, השאלה אם אנחנו יכולים לסגנן את עקרונות החכמה, ודרכי יישום אותם הקריטריונים, במבט רחב ובשפה שלנו.

ננסה?

יהוסף ,
לא בטוח שאני יורד לסוף דעתך .
אבל נראה לי שתחושת האחריות , היא הגורמת לאדם החכם להבין , שעליו ללמוד מנסיון החיים כי אין פשוט אין מישהו אחר שיעשה את זה במקומו ...

אם תשאל אותי זו תוצאה הישירה המתבקשת מיראת ה' , כל שזה די קרוב לדברים ממשלי .
ערב טוב .

אי"צ היקר

יכול להיות שהאחריות גורמת כדבריך, אבל השאלה היא לא מה הגורם, אלא באיזה כלים משתמש החכם להגיע אל החכמה.

---------------------------------------

אין צורך להרבות בדברים, ההיבט הנ"ל בין חכם לטיפש, הוא "הפשטה"

נמצא כי יש לנו כבר קריטריון אחד [לא כותב ראשון, כי רק אחרי שיהיו כמה מהקריטריונים בידנו נוכל לדרגם].

[מודגדש] קריטריון אחד המאפיין חכם, הוא "ההפשט"


הפשטה מה היא?

הפשטה - כפשוטה, להוריד את החלק המיותר. החכם שנפגע בכביש, מסיר את הפרטים = מפשיט, הלא רלוונטיים. אם היה זה בשעה 6:00 הוא מסיר נתון זה מהתמונה בהקשר ללקח [במידה והתנועה שווה כל שעות היום], אם לידו עמד אדם עם סוודר ירוק, הוא מסיר אותו וכמובן גם את הסוודר, אם המכונית שפגעה בו היתה וולוו הוא מפשיט מהמכונית את התואר שלה הזה, ומתייחס אליה כמכונית, או כלי רכב גרידא. הפשטה כפשוטה.
זאת תכונה הכרחית למי שבא ללמוד מדבר לדבר, המכונה יותר כבינה מלשון התבוננות ובנין, אדם אינו יכול להסיק ממקרה למקרה אם אין דמיון ביניהם, ומבחינה שטחית תמיד יש הבדלים ממקרה למקרה, שכן כל מקרה קורה במקום בזמן ורקע שונה.

מכאן שוב הכלל הנ"ל ברור, החכם אמור להבין מטעות אחת אל השניה, ועכשיו נוכל להוסיף למשפט: "על ידי כוח ההפשטה".

שוב, הרי לנו -

[מודגדש] קריטריון אחד המאפיין חכם, הוא "כוח ההפשט" [והשימוש בו כמובן]

טוב ,
אז כח נוסף הוא יכולת ההתאמה , כלומר להתאים את העובדה שנתגלתה לו , לכלל הנתונים שנמצאים בידו עד היום , במקום המתאים .

אי"צ אכן, אני מתכוון להשתמש בכוח שהערת, אך קודם אתעסק בשלב הקודם לו, או אולי זה בעצם אותו שלב, אמור נא אתה.

בידיעה הפשוטה, של האנשים, "לקחת דברים בפרופורציה" זה הכרח של אדם יציב וחכם, ושאינו כזה לטיפש ייחשב.

מה זה לקחת דברים בפרופורציה?

למשל, שניים הלכו בדרך, ושניהם נפלו ונחבטו קלות. האחד לוקח את העניין בקלות, "לא עושה עסק" מנגב את הפצע, חובש אותו ומתכונן להמשיך בדרכו, השני לא מפסיק לקטר ולהתאונן על המצב "הנורא" בו הוא נשרט. הראשון ייחשב בעינינו כ"לוקח דברים בפרופורציה" ורעהו כנוהג בדיס-פרופורציה.

מהו א"כ פרופורציה.

אילו כל עולמנו היה קטע קטן של גוף בגודל סנטימטר, ונהיתה עליו שריטה בגודל סנטימטר, אזי בעצם כל הגוף שרוט, וזה הרבה יותר נורא כאשר השריטה היא בחלק מזערי יחסית לגוף.

פרופורציה = יחסיות

איך מגיעים לכוח התבוננות היחסיות?

קריטריון נוסף: הלומד/ת מכל אדם.
נראה לי שאיש/ה חכמ/ה מסוגל/ת ללמוד גם מניסיונן של אחרות/ים, ואולי זה שייך גם לעניין יכולת ההפשטה. ועוד, כישורי הלימוד, נראים לי קריטריון הכרחי לחכמה. אלה, כמובן, רחבים ביותר, ואינם מתייחסים רק ל"השכלה" במובן הצר שלה.

אמשלום תודה, השאלה היא איך צגיעים למצב זה של ללמוד מכל אדם. אני מתכוין לעסוק בכך בהמשך.
__________________________________________

הכלים להבנת פרופורציה מה הם, זו השאלה שנשארנו בה.

התשובה לכאורה כך -
פרופורציה אינה תכונה ראשונית. הפרופורציה נובעת מתכונה קודמת, והיא תכונה של ראיית מרחב.
מה היא ראיית מרחב? איך אדם מגיע לידי ראייה כזו, האם העולם כה קשה לפיענוח שצריך כלים מיוחדים בכדי לראות את כל הקיפו?

מדוע פרופורציה היא תוצר של מרחב?
כי פרופורציה היא פעולה של השוואה, כלומר השריטה ביחס לכאב, ביחס לכאבים חזקים יותר, משתנית.
מכאן שפרופוציה משתמשת ב - השוואה, והיא באה מ- ראיית מרחב.


אמשלום, עכשיו אני חוזר אל דברייך. ראיית הנולד, אינה תכונה לגבי העתיד, אלא היא תכונה בהווה. איך רואים את הנולד? על ידי חישוב נכון של העבר וההווה. החכם שרואה אשה מעוברת, משתמש בניסיון שלו - חלק מרחב ידיעתי, ומכאן הוא צופה ורואה בעיני רוחו את הנולד. הרי שעיקרון הפרופורציה, כוח ההשוואה, ללמוד מכל אדם, לחזות את הנולד, כולם נובעים מהסתכלות יסודית אחת - "ראייה מרחבית".

הרי לנו בנתיים ב' קריטריונים
א. כוח ההפשטה.
ב. כוח "ראיית המרחב".

זה מוסכם?

יהוסף,
כוונתי ב"לומד/ת מכל אדם" היתה ליכולת לקלוט בחושים השונים את הנעשה סביבי, ולעבד את הנתונים כך שיהוו אבני בניין לחכמה הנצברת. הכישורים ההכרחיים לביצוע לימוד כזה, הם: חושים חדים, רגישות גבוהה לעולם הסובב (לאנשים יחידים, לחברה, לטבע וכו'), יכולת ניתוח ועיבוד, וגם (ואולי במיוחד) רצון גדול לקלוט ולקבל (לב פתוח).
אם כל אלה נכללים מבחינתך ב"ראיית המרחב", הרי שעלי, דבריך מוסכמים.

אמשלום

אכן לזאת כיוונתי וברוך שככיוונתי.

עכשיו אני מחפש אם יש עוד קריטריונים.

כזריקה, אני מציג את המכונה "רגישות". זה כלול במרחב?

יהוסף ,
התכונתי , בעיקר להתאמת נתונים חדשים ל"מאגרי המידע" שכבר יש לך .
שזה גורם קדום יותר, שממנו נובע ממילא לקיחת דברים בפרופורציות נכונות .

תכונה נוספת היא יכולת לחדור לנקודות השרש של כל ענין . (קצת דומה/קשור ליכולת הפשטה , אבל בכיוון ההפוך.)
ערב טוב.

איש"צ

גם זה אני רואה בכלל יכולת ההסתכלות המרחבית, ומכאן העירנות לשייכויות לדברים קודמים ומודלים שכבר נוצרו.

יהוסף,
אנא השתמש ביכולת ההגדרה המחכימה שלך, והגדר למעני קריטריון נוסף - יצירתיות מחשבתית.
כוונתי ליכולת ליצור רעיונות חדשים, להגדיר באופן מילולי (ושאינו מילולי) מחשבות ואידיאות חדשות. נ"ל, שזהו קריטריון הכרחי לחכמה - היכולת ליצור, להגדיר מחדש, לבנות רעיון חדש וכו'...
תודה.

אמשלום תודה

מה מביא את האדם לידי הבנת ויצירת רעיונות חדשים.
איך נבנה בכלל רעיון חדש?
לרוב הוא נבנה על ידי אינטואציה, כלומר אדם חש משהוא, ולא לאט הוא מגדיר אותו יותר ויותר עד שהנה לפנינו "יצירה חדשה".

דוגמא: אדם נפגש עם חבר, ויש לו מין תחושה מוזרה בסיום השיחה. בראשונה הוא אומר לעצמו "השיחה לא זורמת אתו", אחר כך הוא אומר לעצמו "הוא עוצא על כל משפט, ונתפס לדברים צדדיים", למשל סיפרתי לו על אימי ושאל על ביתה וכיו"ב, ומכאן האדם מגיע להגדרה יצרנית - "הוא לא ממוקד בנושא", הוא מקשיב לנושא אבל המיקוד שלו לא בתוך תוכן הנושא אלא בתיאור של הנושא, ואז הוא נתפס לכל מה שהתיאור כולל אותו.

האינטואיציה המפותחת יותר או פחות, במה היא תלויה?
היא תלויה בעירנות גבוהה. עירנות לפרטים, ומכאן גם הדיוק בפרטים.

אכן נמצא, כי מה שמאפיין חכם כיטצירתי וכמעלה נושאים, קשור למידה הבסיסית של הכושר לדייק בדברים. וכך להקיש נכון, כי ללא דיוק ההיקש יסבול מחוסר דיוק, וכך כנ"ל להגיע לידי הבנות "חדשות".

הרי לנו קריטריון שלישי -
העירנות והדיוק ל/בפרטים
הנגזר מכך - אינטואיציה מפותחת, ויכולת מה שנראה בעיני הזולת כ"חידוש" ו"תובנות חדשות".

הרי לנו
א. כוח ההפשטה.
ב. כוח "ראיית המרחב".
ג. העירנות והדיוק ל/בפרטים

יהוסף,
אכן, "עירנות ל/בפרטים" היא קריטריון הכרחי ללימוד ולחכמה, אבל איני בטוחה שהיא כוללת את היצירתיות המחשבתית אליה אני מכוונת.
אולי אנסה לדייק יותר: היכולת לקשר בין שונים, לדמיין ציור מופשט ולהמשיג אותו, לבנות רעיון חדש...

אני שוב פונה אל יכולת ההגדרה שלך לעזרה...

אמשלום ,
האם חכמה לא נמדדדת גם בידיעה שיש דברים שלא צריך לאמר או להגדיר ? (מה שנקרא סייג לחכמה שתיקה ...)
דומני שיצירתיות אמיתית היא היכולת לחדש ולהתחדש כל פעם מחדש , ולכן א"א להגדיר את היצירתיות עצמה באופן ממשי . (אפשר רק להגדיר תנאים שמסיעים להיוצרותה .)
ולכן חשוב לזכור את חשיבות השתיקה , רק כשיודעים לחדול מליצור , אפשר לקיים יצירתיות לאורך זמן . (אם תשאלו אותי זה אחד הרעיונות החשובים הגלומים בשבת .)