| נשלח ב-16/2/2004 10:38 |
 |
| |
המסורה של הקראים
האם הקראים נאמנים במה שקשור למסורה?
השאלה מתייחסת רק למסורת המקרא! (חסרות ויתרות, פתוחות וסתומות וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 12:20 |
|
| |
אנשל
נאמנים - על מי?
עלינו, לומדי התורה, פשיטא שלא. הלא אינם חלק ממסירת התורה.
אולם, בוודאי שניתן ללמוד דברים מן המסורה שלהם, על דרך ההשוואה, כפי שיהיה מותר לעיין בספרי נוצרים עתיקים כדי לקרוא בהם מידע עקיף על הגמרא, שמא יימצא שם משהו מאלף, וכפי שמותר לעיין בספרים החיצוניים, כדי ללמוד איך כתות ראו את היהדות בדורות ההם -
כל זאת, לפי מי שסובר שמותר להסתייע בכל מקור חיצוני, בהסתייגויות המתאימות, כדי ללמוד.
קיצורו של דבר, המסורה הקראית אינה מקור היסטורי פחות טוב משאר המקורות המועטים כל כך שיש בידינו.
כמובן, בשעה שניגשים אליו יש לזכור כי יש חששות לשינויים מכוונים, ולא רק לחילופי מסורות. וכן יש להיזהר שלא לייקר אותם יתר על המידה, כפי שבגמרא אסרו חכמים לשבח כנעני, שלא ילמד מדרכיו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 12:31 |
|
| |
מיימוני שלום
אחדד את השאלה:
נניח שאני סופר סת"ם רבני (דהיינו לא קראי), האם אוכל להשתמש בתיקון סופרים קראי לכתוב ספר תורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 12:48 |
|
| |
.
אנשל:
נתמצת את התשובה: לא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 13:02 |
|
| |
אנשל
כמדומה שנוסח המסורה שלהם, של הקראים, שונה משלנו, ולכן ספר שנכתב לפי גרסתם אינו יכול להחשב כספר תורה.
שאלה מעניינת איזו קדושה, אם בכלל, תהיה לפסוקים שבו שנוסחם כנוסח המסורה שלנו.
מסתבר שזה תלוי בכוונת ליבו של המעתיק, בהנחה שהוא "רבני", במובן הבינימי של המונח.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 13:42 |
|
| |
שמעתי שיש מערערים שבעל המסורה הגדול בן אשר, שהרמב"ם הלך בעקבותיו בנושאי מסורה, היה קראי.
האם יש למישהו מידע בנושא?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 14:16 |
|
| |
לאריק
זאת הסיבה לשאלתי.
ישנן אסמכתאות (שאין באפשרותי להעריך את מהמנותן) שאכן בני משפחת בן-אשר היו קראים.
האסמכתאות הן:
א) מהגניזה הקהירית.
ב) מכתבי רס"ג שכתב נגד בן אשר מסויים שהיה קראי. נראה שדונש מעמיד את דברי רס"ג על אהרון בן-אשר המפורסם.
מי יודע, ויחכימנו?
תוקן על ידי - anshel - 16/02/2004 14:18:27
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 21:56 |
|
| |
גם אני מכירה את העמדה הזו וגם לי אין סימוכין מדויקים עמי כעת.
בכל מקרה, הדבר מוכיח, שהויכוחים העצומים הללו אינם תמיד על עניינים של תיאולוגיה, אידיאולוגיה ואורחות חיים. במילים אחרות - לא ויכוחים לגופו של עניין, אלא לגופו של המביא אותו.
חלק מהחילוקים עם מנהגי הקראים נפסלו לא בגלל שסתרו את אורחות היהדות הרבנית, אלא כדי להתבדל מהם. דהיינו שאלה של שליטה והגמוניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 23:00 |
|
| |
ראו על כך לאחרונה: ר"י זר, "ההיה מסרן הכתר רבני או קראי", ספונות, כג (תשס"ג), עמ' 573-587. והספרות המצוינת שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 23:35 |
|
| |
שחרית,
במחילה:
התבדלות אין משמעה תמיד שימור שליטה או הגמוניה.
דומני שהגעת לזה מכיון שאת קושרת את הקומפלקס של ההווה עם נבכי ההיסטוריה!
ואם כבר, אז אולי גם ללמוד מטעויות העבר בדבר קיום והמשכיות? (התשובה: זה ממש לא קשור!)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 23:38 |
|
| |
.
ממדבש:
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 23:41 |
|
| |
יש הבדלים משמעותיים בין ס"ת קראי לרגיל, א"כ מה ההבדלים?
מעבר לכך, גם אם נמצא כיום נוסח רב אשי ור' אמי, הכל יהיה תלוי איך נחתם בארבעת אלפים שנות תורה. כלומר המנהג קובע את ההלכה.
אך אילו לא הייתה עדיין הלכה קבועה, הסברא נותנת שאם ההבדל אינו מהותי אלא בחסירות ויתירות, הכל יהיה כשר, כי זה טבעו של ספר העובר מדור ודור, ולזה הייתה כוונת המשורר לכתחילה.
אגב, בין אשכנז לספרד אין הבדל?
האם הקורא באשכנזית שהע' כא' כאילו קרא לא טוב, למה לא? [בהנחה שהמסורת התימנית מקובל עלינו כאותנטית יותר].
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 23:58 |
|
| |
ליהוסף
יש הבדלים אפילו בין אשכנזים לספרדים במסורה (אות 1) והבדלים עם התימנים (9 אותיות).
עם הקראים ישנם כנראה יותר הבדלים. רק שלאור הספקות בדבר קראותו של מסרן הכתר, לא כ"כ ברור מי מחזיק בעותק הקראי "המקורי" 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 06:37 |
|
| |
Anshel
על שינויי הנוסחאות בספרי התורה (נוסחאות, חסרות ויתרות, פתוחות וסתומות) וכשרותם, ראה את דברי הרב עובדיה יוסף, (שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן נו)
הדברים שהבאתי כאן, הם בלשונו, מדבריו ולא כל דבריו.
"שאלה: אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה?
תשובה: הנה אחד השינויים, שבפרשת נח (בראשית ט' כט) בפסוק ויהי כל ימי נח, התימנים כותבים ויהיו. ובמנחת שי שם הביא מחלוקת בזה, ושגם הרמ"ה הביא מחלוקת בזה, ונראה מדבריו שסמך יותר על המסורת הראשונה, דהיינו לכתוב ויהי, ושכן הכריע באור תורה. וכן מסקנתו שם. ע"ש. ועיין בספר אבן ספיר (דף יג סע"ב) שכתב, שבתיקון סופרים כתיבת יד אשר שלח מרן הבית יוסף להרמ"א (שקנאו בעבורו במאה אדומים זהב), ובספר תורה שכתב הרמ"א על פיו, נמצא באחד מהשינויים מהספרי תורה שלנו ויהיו כל ימי נח. ...
ומצאנו עוד שינוי בתיבת פצוע דכה, שאצלינו כותבים דכה בה"א, ואצל התימנים כתוב דכא באל"ף.
והנה בשו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סימן צא) כתב, ואנו רואים הרבה חילוקים ושינויים בין הסופרים בדבר הפרשיות שבספר תורה הפתוחות והסתומות, וכבר ראינו בעלי הוראה שהיו קוראים במעמדם בכל אחד מהספרי תורה האלה, והוא דבר של טעם, כי אין עמנו ספר עזרה שנוכל לדקדק ממנו הדבר, ואין בדבר זה קבלה שהכל מסכימים עליה עד שנפסול מה שיסתור אותה, והנכון לדקדק לכתוב כפי שכתוב בספר אהבה (של הרמב"ם הלכות ספר תורה), ומכל מקום מה ששונה ממנו אין לפסוק עליו שהוא פסול, אלא אם כן יהיה שונה מכל ספרי תורה הנמצאים...
... וראה עוד באבן ספיר (בקונטרס חדרי תימן סימן כח, דף סא ע"ב) שכתב, את חטאי אני מזכיר היום שהבאתי עמי ספר תורה מכתיבת סופרי תימן, וכשמצאתי בו שינויים מהספרי תורה שלנו, כגון ויהיו כל ימי נח וכו', תיקנתיו על פי הספרים שלנו...
מסקנתו להלכה:
"לכן יש *להקל* בנידון דידן, ו*רשאים* להוציא ספרי התורה של התימנים לקרות בהם בצבור ובברכות התורה כנהוג. והנח להם לישראל".
תוקן על ידי - נישטאיך - 17/02/2004 6:39:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 07:49 |
|
| |
נ"א,
בתגובה לתגובתך לדבריי - אכן נראה שעולם כמנהגו נוהג ומה שהיה הוא שיהיה...
אגב, לא צריך לחפש את התופעה הזו של שלילה על רקע של ויכוחי הגמוניה ושליטה דווקא בהבדל בין מגזרים. ראה הבררנות והפלגנות בתוך הציבור החרדי עצמו, בכל הקשור לכשרויות למשל, האם יש לה שמץ של עניין עם כשרות?
(הכוונה לכ ש ר ו ת )
|
|
|
|
|
