| נשלח ב-16/2/2004 19:53 |
 |
| |
יענטע,
הכל תלוי אם זה נתפס כמעשה טפל המעורר רגשי תפילה או מעשה עיקר מתוך אמונות תפלות וטפלות המאנישות הווה מעבר לפרופורציה הנכונה!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2004 20:33 |
|
| |
כתוב שם:
שירות הפקס לכותל המערבי מתרחב לשיגור הודעות דוא"ל, שיודפסו ויוטמנו בין אבניו. כ-200 פקסים מכל העולם מגיעים בכל שבוע לכותל
חברת "בזק" הודיעה היום כי בכוונתה להרחיב את שירות הפקסימיליה לכותל המערבי שהיא מפעילה. מעתה, כל אדם שמעוניין להימנע מטיול לירושלים כדי להטמין פתק בין אבני הכותל, יוכל לעשות זאת גם באמצעות הדואר האלקטרוני.
שירות הפקסים לכותל מטפל כיום בכ-200 פתקים בשבוע, ויותר מכך בתקופות חגים. אנשי בזק מכניסים את הפתקים שמתקבלים בפקס למעטפות מיוחדות ומביאים אותן לכותל פעמיים בשבוע. החברה מקווה, כי הפיכת השירות למקוון יגדיל את מספר הפתקים.
כיום מגיעים רוב הפקסים המיועדים לכותל מניו יורק ומאירופה, אך מהחברה נמסר כי מכתבים לאלוהים התקבלו גם מיפן - וכי על אחד מהם אף נכתב כי הוברח מאיראן.
החברה מבטיחה כי עובדיה אינם קוראים את הדואר שמיועד לאלוהים, אך העובדים שמטפלים בפתקים מספרים כי הם מזהים אנשים שמשתמשים בשירות על בסיס קבוע.
***
אני סבור שזה ממחיש יפה את מה שכתבתי פעמים רבות:
אנו הופכים את התפילה למגיה, מפני שאנו רוצים להבטיח את התוצאות.
תפילה עלולה לא להספיק. אבל פתק, שמונח על שולחנו של הבוס - זה כבר משהו אחר.
אז מניחים פתק על השולחן של אלקים. מטמינים אותו בין האבנים של הכותל.
כמעט אפשר להבין את ישעיהו לייבוביץ (בעל ה"דיסקו-כותל"), אלא שהאנשים האלו באמת מכוונים לשם שמים, עם כל בקשותיהם ובקשותיהם.
ומעניין, היכן יש מקום לכל הפתקים האלו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 11:24 |
|
| |
למיימוני,
ומה על פתקאות הקברים?
ומה על שרות פקס לקברו של צדיק.
כן, יש גם שרות כזה.
"צדיקים במיתתם קרואים חיים" (ברכות דף יח עמוד א).
האם הם גם קוראים מכתבים ופקסים?
הבעיה אינה, שכותבים.
אלא שכותבים ולא מקבלים תשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 11:45 |
|
| |
.
1. לא כל דבר הוא או "קידוש" או "חילול" , לפעמים הוא "סתם" .
2. מאבני הכתל שואבים, אחת לזמן מה, את הפתקים, אחרת כבר מזמן היו שם יותר ניירות מאבנים, והאמירה על קירות מאה שערים והפשקווילים, היתה נכונה גם שם.
3. מדוע להדפיס ולטמון? נראה לי יעיל יותר להצמיד לכותל מודם, לתת לו כתובת מייל, ושכולם ישלחו ישירות אל המודם את כל ההודעות.
בעיה: מה נעשה אז עם ספאם?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 19:38 |
|
| |
קשה למתוח ביקורת על מנהג יהודי תמים שעבר שדרוג טכנולוגי אבל כל העסק הזה - בין בגלגול העט והנייר ובין בגלגול הפקסימילה (בקרוב גם במייל) לא ממש מעיד על דקות המחשבה, ודי לחמיעא בפסחא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 20:21 |
|
| |
תודה למשיבים.
אני חושבת שהשאלה תלויה מאד במה חושבים הפונים לכותל. אם הם חושבים שבאמת זה עובד כמו בתקשורת בין בני אדם (חילול) או שזה הופך עולמות (סתם תמימות) או שזה מעשה סמלי המעורר את הפונה (קידוש).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 21:12 |
|
| |
מיימוני,
מה הבעיה בכתיבה?
מה הבעיה בכך שאדם ישפוך את מצוקות לבו, ובזה תהיה לו רפואה פסיכולוגית?
כמו שאדם שופך את צפונות לבו לפסיכולוג המהנהן בראשו, עושה עצמו כמקשיב, ומבקש תשלום. כך אדם שופך את בעיותיו ונגולים האבנים מלבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2004 00:08 |
|
| |
הבעיה העיקרית היא לא הכתיבה שהרי המאמינים לא ישוכנעו.
אבל לדעתי יש כאן סרך איסור דאורייתא של "לא תעשון כן לה' אלוקיכם. אם מישהו היה דוחף לי פתקים בין האבנים בבית הייתי כועס מאד, וברור לי שלא זו הדרך ובודאי שאם בית המקשדש היה קים היו אוסרים את המנהג הזה בכל תוקף.
כמובן מלבד הגיחוך שבדבר כמו שכתב מיימוני "להניח מכתב על שולחנו של הבוס".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2004 08:08 |
|
| |
לאראל.
ראה את מאמרו של הרב ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין, (המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר אילן): "עליה לקבר ותפילה שם", תחומין כ עמודים 188-196.
בקברי צדיקים אין בעיה של הדורש אל המתים.
הם לא מתו.
******************
מי שאומר שהמשיח לא הגיע, שירים אצבע.
אני מסכים עם צמח!!!
וואו !!!
<מהי באמת הבעיה בכתיבה?>
הרי אין ספק שכותבי המכתבים לאלוקים, לא מודיעים ומודים לו, שהם זכו במליונים בהגרלת מפעל הפיס. הם מודיעים לו שהם בצרות, ואין מי שיעזור להם.
אם לא יעזור, לא הפסידו כלום. אם יעזור, כולו ריווח.
השקעה בטוחה.
<מה רע באמת, שאדם שופך את צפונות לבו לאבנים?>
האבנים לא שומעים? ואנשים כן שומעים?
<מה באמת הבעיה, שאדם ישפוך את מצוקות לבו, ובזה תהיה לו רפואה פסיכולוגית?>
מה יש? חמסה, כן, תרנגולת לבנה, כן, חתול שחור, כן, ורק אבנים, לא?!
לפני מספר שנים, בביקורי בארץ, האזנתי בשעת לילה מאוחרת, לתוכנית רדיו של רופא (פרופסור?) באחד מבתי החולים במרכז הארץ, שהוא גם "מאמין גדול" ברפואה "חילופית", ושהשיב לשאלות מאזינים.
אחת השיחות היתה מאדם שסיפר שהוא בטיפול אצל פסיכיאטור, שרשם לו כדורים, אך לאחרונה היה אצל "מקובל", שאיבחן את הרוח הרעה, ש"משגעת" לו את השכל, ונתן לו מין חמסה, שיגרש את אותה הרוח, ושאלתו היתה: האם עליו להמשיך "לקחת" את הכדורים, גם לאחר שיענוד את החמסה? ע"כ השיב הרופא: החמסה "עובדת" יותר טוב יחד עם כדורים, ולכן עליו להמשיך לקחתם.
לא צריך להיות פרופסור, בשביל תירוצים שכאלה, אבל צריך להיות משוגע בשביל ללכת ל"מקובלים", ולשאול את השאלה שהוא שאל, אך למי שאינו ב"קו הבריאות", ושימשיך לקחת כדורים, לא יזיק אם יענוד חמסה.
כך גם, מה רע, במי שתהיה לו רפואה פסיכולוגית, אם ישפוך את מצוקות לבו לאבנים, כ"ז שאין זה מפריע ל"טיפול הרגיל", באם הדבר מתאים להלכה.
מאחר ומהי הלכה הוא ספק, ושהאדם זקוק לעזרה הוא ודאי.
ההלכה היא: בריא ושמא. בריא עדיף.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2004 09:18 |
|
| |
נישטאיך וצמח
הלא זו בדיוק הנקודה: שלא כל תרופה מותרת. וגם לא כל תרופת פלסבו מותרת.
לגבי כוחה של החמסה והאמונה במה שאומר הרב - כדאי לעיין בסיפורו המופלא של ר' נחמן, על בן המלך שחשב שהוא תרנגול הודו.
לינקזצר, האם לא נכתב על זה בפורום? אם לא, ראוי לפתוח על זה אשכול.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
