| נשלח ב-17/2/2004 03:15 |
 |
| |
זכות לחופש - האמנם?
"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא בכבלים"(רוסו).
(וכבר היה מי שלעג לו - דה-מסטר, כמדומני - כי באותה מידה אפשר לומר: הכבשים נולדו טורפות ובכל מקום הן אוכלות עשב; אך נניח לכך).
כמובן, רוסו לא בא לטעון למצב עובדתי כלשהו, אלא לכך שהאדם נולד עם זכות לחופש, הקנויה לו עם לידתו.
תפיסה זו הפכה למושכל ראשון של המחשבה המערבית, הוא מעוגן כמעט בכל מסמך חשוב של זכויות האדם (חוקת ארה"ב, הצהרת זכויות האדם והאזרח, מגילת זכויות האדם של האו"ם).
מכח תפיסה זו אנחנו נוטים לחשוב, כי החופש הוא "המוחזק", ואילו מי שבא לשלול אותו הוא בבחינת "המוציא מחברו" שעליו הראייה.
ונשאלת השאלה: למה?
החופש הוא "מצרך" הנותן לבעליו כח רב, והשימוש בו הוא בבחינת הנאה.
למה לחשוב שלאדם ישנה זכות קנויה לכח, או להנאה?
האם הטענה כי האדם נולד עם זכות לחופש שונה בהרבה מהטענה כי האדם נולד עם זכות למיליון דולר?
או שהוא נולד עם זכות לפרס ישראל?
למה לא להציע תפיסה אחרת, לפיה האדם נולד ללא זכות לחופש, למעט הזכות המינימלית הדרושה לו כדי להיבחן עד כמה הוא ראוי לחופש, ורק אם יעמוד במבחנים מסויימים הוא יהיה זכאי לו (וגם אז, רק בהדרגה)?
(אני מבקש מאוד שלא להטות את הדיון לכיוונים של תיוג וכד'; אנא בטובכם התייחסו לגוף השאלה העקרונית).
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 08:55 |
|
| |
מה ההגדרה של חופש ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 09:39 |
|
| |
כמה הערות, לאו דווקא לפי סדר שיטתי.
א. לא הבנתי את הביקורת של דה מסטר. הכבשים ממהותן לאכול עשב. צא ובדוק את שיניהן ומערכת העיכול שלהן. האם הסתירה (לא לוגית, אלא במובן רחב יותר) בין הכבשים לבין אכילת בשר אכן מקבילה לסתירה בין היות האדם חופשי לבין היותו כבול?
לשון אחר: הכבלים אינם ממהותו של האדם. אולי הם ממהותה של החברה.
ב. כתבת שטענתו של רוסו היא במישור הערכי. אינטואיטיבית – בלי להכיר כמובן את כתבי רוסו – הבנתי תמיד את המשפט כמקיש ממציאות לערך, מן המצוי לראוי. כיון שהאדם עם לידתו אינו נתון בכבלים, וממהותו הוא לבחור (הטרמת האקזיסטנציאליזם?) – האם זה ראוי מה שקורה לו שהוא מגלה את עצמו בכבלים?
ג. 426 צודק. קודם כל צריך הבהרה מהו החופש ומה הם הכבלים.
לפי ביאורך, החופש הוא הזכות לחופש, כפי שהיא נזכרת בחוקות של מדינות דמוקרטיות. ומה הם הכבלים? הכבלים שהחברה והמדינה ובעצם החל מהתא המשפחתי מטילים על האדם?
ד. בדבריך אתה מעמת שתי גישות. הזכות לחופש מול החובה להיבדק ולראות מי זכאי לחופש. (אני משער שהכוונה לחופש לעשות, חופש פוליטי). הבה נשתמש בכינויים. הגישה הראשונה נראית קנטיאנית. השניה אפלטונית. הראשונה רואה את האדם כיצור בעל תבונה ולכן ראוי לכבוד (במובן הקנטיאני של המילה. כלומר, שאין לשעבדו, אין לראות בו אמצעי אלא תכלית). הגישה השניה מכירה בכך שהאדם אינו כה חכם להשתמש ביכולת הבחירה שלו, ולכן צריך מנגנונים שיסייעו לו. פטרנליזם.
לדעתי, יש לשים לב כי אין סתירה הכרחית בין שתי הגישות. גם אם האדם הוא יצור בעל תבונה, הוא אינו מתנהג ככזה. הוא מתחיל בתור ילד, והילד נמצא תמיד בתוכו, ועליו להתאמץ לפעמים כדי לחרוג מהרגלי ההתנהגות, התגובה, אפילו החשיבה שהורגל בהם.
מדוע לא נאמץ דגם הובסיאני שיקבל עקרונית את זכות האדם לחופש, בהיותו בעל תודעה (אני מעדיף זאת על פני ה"תבונה" של קאנט), אך מכיר בכך שכדי שיוכל ליישם את זכותו בצורה הטובה ביותר האפשרית, הוא חייב להסתגל לחברה?
איני רוצה להרחיק לכת עד צימצום הזכות שמוצגת בדברי רוסו. אך אני מסכים עימך במישור המעשי. וכן נהגו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 09:42 |
|
| |
.
הבה נרחיב את השאלה:
האם יש זכויות יסוד של כל בן אנוש באשר הוא בן אנוש? האם יש דבר כזה זכויות אדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 12:35 |
|
| |
האם צריך להתחיל בזכויות או בחובות?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 14:14 |
|
| |
כמדומני , שבניגוד לרושם שהצטייר פה באשכול הרי שאין הדברים של רוסו בגדר מסקנה , אלא בגדר קושיה : כיצד ניתן להצדיק את קיומו של שלטון לאור העיקרון שהאדם אמור להיות חופשי ?כל פילוסופיה מדינית שמקבלת את הקושיא הזאת כקושיא , נחשבת מבחינה טכנית לפילוסופיה ליברליסטית גם אם התירוץ הוא בסופו של דבר הצדקה לשלטון אוטוריטרי .
אם הבנתי נכון , הרי ששאלתו של אידך גיסא היא : אולי קושיא מעיקרא ליתא ? מי אמר שהאדם אמור להיות חופשי כל עוד אין הצדקה שיהיה אחרת ?לענין זה , אין זה משנה גם אם נוקטים כהובס שהרי גם הפילוסופיה שלו היא תירוץ לקושיה האמורה . גם הוא מתחיל מההנחה הבסיסית שהקושיא היא קושיא .
המדובר אינו בסוג החופש שמדינות דמוקרטיות נותנות , אלא בחופש המוחלט שבו האדם עושה ככל העולה על רוחו ללא כפייה . גם אם סבורים שבסופו של דבר אין ראוי לתת לאדם את החופש הזה , כי האדם צריך 'סיוע' כדי לגלות את רצונו ה'אמיתי' ( וזוהי הרי השקפתו של רוסו , שעל כן הואשם כאבי הטוטליטריות ) , זה עדיין מתחיל מההנחה הבסיסית שלולא ההצדקה האמורה הרי שהיה צריך לתת לאדם את החופש הזה .
השאלה איננה האם יש הצדקה לכך שאין האדם מקבל את החופש הזה , אלא האם צריך הצדקה כזאת .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 15:56 |
|
| |
רק מי שמדבר על צורך ב'זכות' לחופש יכול להציג שאלה האם יש 'זכות'. אבל מי שתופס את החופש כמהות הבסיסית של האדם יותר מכך שיש לו איברי גוף לא ישאל האם יש זכות לחופש עוד יותר משאינו שואל האם יש לו זכות על איבריו!
הבעיות מתחילות כאשר החופש של שני בני אדם מתנגשים. אז נכנס נתון המוסר/יושר/התאמה או איך שתרצו לקרוא לזה ואז מתבקשת התשובה: 'חופש כן' כמו ש'איברים כן' אבל עם התחשבות ביושר וכו', כלומר חופש בלתי מנוצל לרעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 14:08 |
|
| |
בהכרזת העצמאות האמריקאית נאמר, כידוע: "אנו רואים זאת כברור מאליו, שכל בני האדם נוצרים שווים, שהם חולקים זכויות שוות שהוענקו להם על ידי יוצרם, ושבין זכויות אלה מצויות הזכויות לחיים, לחירות ולחתירה לאושר". הכרזה זו היא אחד הביטויים הבולטים של ההשקפה עליה מקשה אידך גיסא.
אם כן, מחברי ההצהרה מתייחסים לדבר כאל אקסיומה שאינה זקוקה להוכחה, ובכל זאת אומרים הם במשתמע אמירה חשובה: הזכות לחירות נובעת מכך שהבורא מקנה זכויות שוות לכל ברואיו. השקפה אתאיסטית תמחק את הבורא מהתמונה, ותשאיר רק את שוויונם הבסיסי של בני האדם. בין כך ובין כך, השאלה בדבר הזכות לחירות מתגלגלת בשאלה אחרת: האם בני האדם הם שווים? מובן מאליו שבמקום בו מישהו מחליט האם מישהו אחר זכאי לחופש או איננו זכאי לו, מתקיים אי שוויון. לכן עלינו לדון בשאלת אי השוויון והצדקתו (או אי הצדקתו), שממנה תוכל להיגזר שאלת החירות.
במה שווים בני האדם? אם לא נקבל את ההנחה שיש "אדם עליון" ומכאן "אדם תחתון" (חובבי איין ראנד, אייכם?), הם שווים בדבר אחד בסיסי: מהותם כבני אדם. בכל הדברים האחרים - "המקרים", בלשונו של אריסטו - הם שונים: אופי, מראה, מין, גיל, נסיבות חיים וכו'. אם כן, למי שאינו מקבל את הנחת האדם העליון, השאלה הופכת להיות מהי מידת השוויון המתחייבת, או מוצדקת על ידי, הזהות הבסיסית, או מהי מידת חוסר השוויון הנגזרת מההבדלים ביניהם.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2004 23:45 |
|
| |
זכותו של האדם לחופש הינה זכותו של האדם להיות הוא עצמו.
מצד אחד , הגבלות חיצוניות הנכפות על האדם מונעות את גילוי מהותו האותנטית.
מנגד ,גבולות שהאדם מציב לעצמו ע"י השתעבדות מרצון לערך כלשהו איננה חונקת את מהותו אלא מוציאה אותו מן הכוח אל הפועל.
כמובן שהשתעבדת מרצון זו שוללת חלקים מסוימים מסגולות רוחו של האדם, כלומר , כשרונות מסוימים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי מחמת ההשתעבדות לאותו ערך שמציב גבולות על האדם. אבל שלילה זו הינה רק זמנית , מתוך מצב של חוסר שלמות.
ההשתעבדות לערך , צריכה להוביל בסופן של דבר למצב שבו כל כשרוני הרוח וסגולותיה יוכלו לצאת מן הכח אל הפועל ע"י הסטתם ממצב שבו רצון האדם הינו בבחינת דחף הנועד לסיפוק רגעי , אל מצב שבו הם משמשים כהפעלוית המבטאות את מהותה הפנימית של הרוח.
כדברי הגמרא בשבת קנו : "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא" כלומר מידותיו של האדם הינן קבועות והוא אינו יכול לשנותן אלא רק להפך אותן לכיוון חיובי ע"י תיקונן משורשן , אבל הכח המתפרץ מרוחו הינו אותו כח בעל אותם מאפיינים, כמו שכתב הגר"א :"חנוך לנער עפי דרכו" – עפי דרכו דווקא , משום שאין לו יכולת לשנות את מידותיו שהם הם עצמותו האמיתית אלא רק שבאמצעות החינוך הייחודי המתאים לו יוכל להפוך את המידה ממקלקלת לבונה. בכך מוציא האדם את כל נטיותיו אל הפועל ומגלה את העצמיות הפנימית האמיתית שלו.
וזו משמעותה האמיתית של החרות = מימוש הרוח על כל חלקיה, נטיותיה, וסגולותיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 13:35 |
|
| |
תוכן השאלה הוא האם יש מושג כזה "צדק טבעי" ו"זכות טבעית" או שהכל הוא פרי הענקה של מישהו (הקב"ה או בני אדם בהסכמות כאלה או אחרות), שברצותו מעניק, וברצותו לוקח.
(כמובן שאם בני האדם הם המעניקים, הרי שבלוקחם זכות זו, הם עשויים לקחת אותה גם מעצמם. אבל זו שאלה אחרת.)
תן לי יבנה וחכמיה
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 13:57 |
|
| |
אגב, אידך גיסא: מדוע עצרת בזכות לחופש? רגילים אנו לחשוב כי לבני האדם יש זכות לחיים, ומי שהורג אדם אחר פוגע בזכות זו. מדוע? למה לא נקיים מבחנים, ובהתאם לתוצאותיהם נכריע למי נאפשר להמשיך לחיות ומי אינו ראוי לזכות זו? האם יש שוני עקרוני בין שאלה זו לבין השאלה ששאלת?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 14:03 |
|
| |
ככה זה שהבית מדרש בעצכ"ח פתוח להכל , ומישהו מניח לינק לאשכול כאן , בפורום הרכילותי של חדרי חרדים , יש סחף לכאן , אך אל דאגה הם ייפלטו ממילא רמת הדיונים כאן אינה מתאימה ל2המשתתפים האחרונים בדיון
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 14:06 |
|
| |
עדיין לא שכחתי, ואני מתכונן בל"נ להגיב על כל ההערות המעניינות באשכול זה, אבל גם הפעם אני חייב קודם כל תגובה קצרה לגו"ג.
כן, יש הבדל בין השניים, ובעצם משום כך התחלתי במובאה מרוסו ובבעייתיות שלה. כל השאלה היא מהו בגדר "המוחזק" ומיהו "המוציא מחברו" (ראה הודעת פתיחה). אין ספק, שהאדם נולד חי, ולכן מי שמבקש לשלול את חייו - עליו הראייה; אין ספק שרוב בני האדם נולדים שלמים בגופם, ולכן המבקש לשלול את שלמות גופם - עליו הראייה. יש בהחלט ספק לגבי המשפט "האדם נולד חופשי", וכדלעיל. ברור שהוא נולד חופשי במובן זה שהוא לא נולד בכלא (לפחות רוב בני האדם, וכידוע חזקות נקבעות על פי הרוב), ולכן יש לכל אדם זכות שלא להיכלא; אבל זכות לחופש במובן הפוליטי??
אידך גיסא
|
|
|
|
|
