לאריק
כתבת: <" באחד מקבצי תחומין (נדמה לי כרך יב, אין לי כאן את הספרים) התפרסם מכתב של הרב יחיאל יעקב ויינברג, בעל השרידי אש, על ניתוחי מתים, ומסקנתו המענינת היא שאחרי כל הפלפולים לא יעלה על הדעת שבמדינה יהודית לא יהיו בתי ספר לרפואה וחייבים לנתח">.
צדקת. המאמר הוא בכרך י"ב מעמ' 382- 384, וכותרתו: "ניתוח מתים במדינת ישראל", והוא מכתב לקלמן כהנא, שכתב סקירה ביבליוגרפית עך "ניתוחי מתים בהלכה", ב"המעין" (מוסד יצחק ברייער, כרך ז גליון ב, טבת תשכ"ז), המאמר פורסם גם ב."אסיא" (בית החולים שערי צדק בירושלים) כרך ששי , תשמ"ט עמודים 303-338.
והרי דברי הרב ויינברג (עמ' 384):
"ויש צורך להדגיש, שבזמננו שאלת נתוח המתים הוא שאלת המדינה, ושאלה של האנשים החיים במדינה זו. לפני הגאון הנודע ביהודה עמדה שאלה זו כשאלה פרטית, ולכן צדק בהוראתו, בזמננו היא שאלה של העם כולו, ושאלה של המדינה ומעמדה בתוך העולם הגדול, שמאזין ומקשיב לכל המתרחש בארץ באזניים קשובות ואין צריך להאמר כי כי יחס העולם התרבותי למדינתנו החדשה, הוא אחג הגורמים החשובים המקיימים את ארצנו, ואחד התנאים החשובים ביותר למען בטחון המדינה ובטחון חיי האנשים השוכנים עליה.
"עלינו לזכור, ולא להסיח את הדעת אף רגע אחד, מהעובדה כי אי אפשר למדינה להתקיים בלא בית ספר לרפואה, שמלמדים, מגדלים ומחנכים צעירי המדינה לרופאים משמשים ברפואת חולים, במדינתנו החדשה הנחיצות עוד יותר גדולה מכמה וכמה טעמים, אי אפשר להעלות על הדעת, כי אפשר לצאת ידי הצורך ברופאים עכו"ם, או רופאים שנתחנכו בחו"ל, אף משוגע וחסר דעת לא יאמר כן...".
באמת?
החסר משוגעים אנחנו?!
"ודבר זה הוא ג"כ מן הוודאות הגמורות , כי אי אפשר להתקדם במדע הרםואי, ביחוד במקצוע החירורגי בלא ניתוחי מתים...
חויתי את דעתי לכת"ר בגילוי לב, ולא אכחד מכת"ר, שאילו היה הדבר תלוי בי, ואילו הייתי גדול הדור בהוראה, הייתי מתיר לאוניברסיטאות, לנתח מתים במחלות מסופקות ומפוקפקות, ועכשיו איני רוצה להורות הוראה, ויעשה במכתב זה כפי חכמתו".
המלבה"ד מציין בעמ' 382 הערה 1, שהמכתב נמצא בעזבונו של הרב אונטרמן, מי שהיה הרב הראשי לישראל, ואולי הובא לעיונו.
********
לקלף
כתבת: <"לאור מעשים אלו האם אתה מוכן לאפשר לרופאים לנהל את הרפואה?">
מה רצונך? להעביר את הרפואה לידי הגדוילים? האם יהיה יותר טוב?
סיפרת את סיפורך, הנה סיפורי.
היתה עיר אחת בארץ ישראל, שבה לא היתה (ואולי גם אינה עכשיו) תחנת מוניות מסודרת. לאחר השתדלויות רבות הצליח בעל חברת המוניות להשיג מהעיריה רשיון לבניית תחנה, אך השכנים התנגדו לכך, בטענות המקובלות, אולם טענותיהם נדחו בכל הערכאות, ואז פנה אליהם "מאכער" חרדי, ובפיו הצעה שלא יכלו לסרב לה: תשלום, רק אם יצליח לבטל את הבניה.
מה עשה אותו האיש?
הלך לאחד הגדוילים, שהיה אצלם "בן בית", ובידו מפה של העיר, בקנה מידה של ..... 1:00000, והתלונן לפניו שפב"פ רוצה להקים בעיר תחנת מוניות עם נהגים ערבים, שתעבוד 24 שעות ביממה, "שתי אצבעות על המפה", ממוסד מפורסם לבנות, שתחת "חסותו", אותו היותר מגדול, (למעשה גדויל הגדוילים), קרא לבעל חברת המוניות, ואסר עליו ב"כח התורה" לבנות את התחנה.
מה שלא עשה החוק, עשה כח התורה.
מה דעתך על סיפורי?
היה או לא היה?
את חטאי אני מזכיר היום.
אני בעצמי "החתמתי" מאה רבנים על עצומה, ואיש מהם לא התלונן.
מאז הפסקתי להאמין בחתימות רבנים.
האם תעשה כפי שאני עשיתי, או שתמשיך לספר סיפורים, ל"קטר" ולהמשיך ללכת לרופא?
 |
|
|
] .
