יש לי שאלה: מדוע יש בכלל עיתונים חרדיים? למה אי אפשר לקרוא את ידיעות, מעריב, הארץ, וכו' וכו'?
התשובה לכך אמורה להיות ברורה: הרחק מן הכיעור והדומה לו. וב"ה, כל העיתונים החרדיים, בלי יוצא מן הכלל, נשמרים בכלל הזה בלי שום פקפוק.
אלא, שגדולי ישראל בדורות עברו יסדו עיתונים חרדיים, המחדירים את ההשקפה הנכונה, בגלל בעיית העיתונים הלא חרדיים, של תנועות ההשכלה. באותם ימים עדיין לא היו תמונות של נשים בלבוש שחץ, לא היו תמונות צבע לא הולמות. העיתונים הדתיים נוסדו כדי לעמוד בפרץ, לחנך את הציבור שומר התורה והמצוות בדרך המסורה לנו מדורי דורות, ובהשקפה הטהורה.
בראשית שנות המדינה, עדיין היו קיימים עיתונים דתיים שלא התאימו לבית חרדי, והיו גם משפחות רבות שקראו עיתונים כמו ידיעות אחרונות, הארץ, מעריב (בימים שעוד לא היו תמונות שחץ בצבע), ומשום כך היה צורך בהקמת עיתונים חרדיים. לא זוכר כרגע את שמותיהם של כל העיתונים בשנות החמישים והשישים - דגלנו, קול ישראל, המודיע של אותם ימים, וכו'.
בעיתונים אלו, לצד הדיווחים השוטפים על הנעשה בארץ ובעולם, פורסמו מאמרים תורניים, הגותיים, של טובי הוגי הדעות החרדיים, שלא כתבו שורה אחת ללא שהתייעצו עם גדולי ישראל, והבעת הדעות תמיד היו לאורם של מרנן ורבנן.
כי זהו תפקידו של עיתון: לחנך את הציבור לדעת להבדיל בין טוב לרע. לחנך את הנוער (באמצעות מדורים מיוחדים), לחנך את האמהות והבנות. במילים פשוטות: לחנך ולהחדיר השקפה נכונה. את זאת יש לדעת: בלי לקבל דעת תורה צרופה, להתאבק בעפר רגליהם של מרנן ורבנן, לא ניתן לכוון לדעת התורה. אחרת זה הופך להיות "דעת בעלי בתים".
והנה, ברבות השנים, קמו עיתונים מסוג חדש: עיתונים מסחריים, שכל מטרת המו"לים היא, לגרוף כסף. הם מנפיקים עיתונים מרהיבי עין, עוסקים במגוון רחב של נושאים מעניינים, אבל נמנעים בדרך כלל מהבעת עמדות ודעות. פתאום, בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, החליטו כמה כותבים מוכשרים ושנונים, שגם הם יכולים להרביץ אידישקייט בציבור, להביע דעות והשקפות.
אני רוצה להזכיר הוגי דעות מדורות עברו, כמו רבי משה שיינפלד ז"ל ואחרים, וכאלה שעדיין חיים עמנו כמו יבלחט"א הרב ישראל שפיגל ואחרים, שידם לא זזה מתחת ידי גדולי ישראל, ובטרם ניגשו לכתוב מאמר השקפתי, כמעט והלכו לטבול במקווה, כדי שלא תצא תקלה תחת ידם.
והיום, במחי מקלדת, בלי מחשבה מרובה, הוגי הדעות החדשים מביעים את דעותיהם הפרטיות, ומנסים להפוך אותם לנחלת הכלל, להפוך ל"דעת תורה חדשה".
לעיתון המודיע, המביע את השקפות רבותיו, ולעיתון יתד נאמן המביע את השקפות רבותיו, אין בלעדיות על כתיבת מאמרים השקפתיים. גם לא להמחנה החרדי של בעלזא, וגם לא לכפר חב"ד של חב"ד, וגם לא ליום ליום של ש"ס. אבל לכל אחד מהעיתונים האלה יש גב תורני-רבני כל שהוא (לגבי כפר חב"ד אני קצת מסתפק, אבל נדמה לי שספריו של הרבי גדושים בחומרים איכותיים עבור הקורא החב"די).
לעיתונים משפחה, בקהילה, שבוע טוב, קו עיתונות דתית, מפתח העיר, וכו' וכו' וכו', למי מהם יש רב שעומד מאחוריהם, מי מעורכי העיתונים האלה התייעץ עם גדול בישראל (גדול אמיתי, לא ראש הישיבה הפרטי שלו) לפני שהוא כותב מאמר השקפתי? אז אפשר לכתוב פרשנות פוליטית, לעקוץ ח"כים חרדיים, לנתח מצבים מדיניים וכלכליים ולפרסם מאמרים שנונים (י. מיתר, חיים גרינבוים, קובי אריאלי, וסליחה ממי ששכחתי את שמו), אבל מכאן ועד להרביץ מאמרי חינוך, הגות, מחשבה, השקפה ודעת תורה - הדרך עוד רחוקה.
אז אנא, מכל המתחסדים, אלה שההשתייכות הפוליטית שלהם נמצאת במקום אחר מעיתון המודיע למשל, או מיתד נאמן, ומה שנכתב שם לא מתאים להם, שפשוט יעברו הלאה. המאמרים הללו לא מיועדים עבורם, זה גם לא ישפיע עליהם למוטב.
בתקווה לתגובות ענייניות.
(סליחה על אורך המגילה, פשוט התחלתי להתכונן לקריאת המגילה בפורים, והמקלדת שלי לא הפסיקה לכתוב את האורך הזה...)
 |
|
|
