פני המזרחי

ציטוט:

איני חרדי ואיני מזרחניק, גם חילוני אינני, אני יהודי המשתדל להיות נאמן לערכי התורה והלכותיה.

סוף ציטוט


תיקון לציטוט:
א. איני חרדי ואיני מזרחניק, גם חילוני אינני, אני יהודי המשתדל להיות נאמן לערכי התורה והלכותיה.
ב. כמו כן אני גם גזען. גזען קטן ופשוט שלא מתבייש לפרוש קבל עם ועולם את משנתו הגזענית בעליל אודות הבדלים בין תרבויות עליונות לנחותות.


באשכול/תגובה הבאים שלי גם אסביר לקורא המשכיל (קרי: האשכנזי) כיצד זה שאין כל סתירה בין א' לבין ב'. ולהשומע ינעם.

מיימוני,

אמרת שאתה סוגר ולא סגרת, ולדעתי טוב שכך.
לא קראתי את כל האשכול, אף לא את רובו. ככל שקראתי התשמתי שהדברים שהרגיזו אותך - ובצדק - עדיין לא חצו את הקווים המצדיקים מחיקה.



אידך גיסא

אידך וכולם

אני מוכן לתת הזדמנות שניה.

גם הקב"ה נותן לנו הזדמנות שניה ושלישית.

אבל נא לנצל אותה לטובה. ולא לעסוק בהכפשות על רקע גזעני. ובבקשה, גם לא לצרכי הומור.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני לא מבין את מי שמטריח את עצמו להגיב באשכול הבלים זה, שהסגירה יפה לו, או לפחות התעלמות.

ההודעה הפותחת נראית כמי שמקורה באופק הרחב של גן הילדים ברח' חזו"א פינת רשב"ם. מי שמרגיש שייך לשם, שימשיך.

רו"ד

מלכתחילה איני מביא את פסקי רבני המזרחי, כי לא ברבנים המאפיין של ציבור, אלא בציבור עצמו. אני עדיין תמה, לדעת מתקיפיי הלכות הצניעות והלכות שבין איש ואשתו, כולם נקבעים ונחתכים על פי השולחן ערוך?
כן או לא.

בבתור
אני עונה -
*לשון הרע -
נגזר מהפוליטיקה המרובה, אבל המסירות לעניין, אין דומה לחרדים המקדשים עניין טהרת הדיבור בעולם כולו.
*הלבנת פנים
נגזר ב/מהדברים הבאים.
לא ידוע. לומדי מוסר ומדקדקיה באחוזים הגבוהים בציבור החרדי, אך יש נקודה כדלהלן.
*שנאת חינם
לא ידוע.
*אחדות עם ישראל -
לא מוגדר.
*(בין אדם לחבירו באופן כללי)
יש כאן נקודה, בעז"ה באשכול "פני החרדים".
*ביזוי והשפלת התורה (תוך כדי נתינת גושפנקה הלכתית לעבירות הנ"ל) -
כל ציבור מתפלג על רבניו, כמובן במידה שיש ביניהם חילוקי דעות משמעותיים. היכן שקוצו של יוד פחות חשוב יהיו גם פחות מחלוקות.
*חילול השם!!! -
זו תוצאה, ועלינו לבדוק מה ההנחות הגורמות להנחה זו שהם מחללי השם.


אקדמאי
תודה על הדברים העניניים.

מבחן

אם "פני החרדים" יתנהל כמו האשכול הזה, מוטב לוותר עליו.

מה הטעם לחפש מגרעות בציבור שלם? האם כוונתך לבצע ניתוח סוציולוגי, ולהסביר מדוע דווקא מגרעות אלו שייכות לציבור זה? תנאי מוקדם לכך הוא שהנתונים נכונים. כלומר, שהמגרעות האלו באמת מצויות בציבור הזה, ולא בסוגי ציבור אחרים...

ועוד לפני כן, שומה על החוקר להגדיר או לפחות לאפיין כיצד מזהים את הציבור שבו הוא דן. מי נכלל בציבור זה, ומי לא, ובאילו תקופות שלו מדובר?

חוששני כי בדיקה כזו תוביל למסקנה שהגדרה מדוייקת יותר של הנושא תראה כי שמו הנכון הוא "מה החרדים אומרים על המזרחי" ולא "פני המזרחי".

ומעתה, נא ונא להביא לכל דבר מקורות. למשל, אם ארשה לעצמי להשתמש במונח "מזרחי" בצורה אינטואיטיבית, כאילו הגבולות ברורים ומותחמים, אזי ניתן לטעון כי ב"מזרחי" יש תנועות נוער מעורבות, מה שאין כן אצל החרדים.

האם הדבר נעשה על פי רבנים, האם יש לו מקור הלכתי (ואלו שתי שאלות שונות). האם זה מעיד שהמזרחי נוטים "להקל" או שמא "לזלזל"? אני משער שההבדל בין שני איפיונים אלו ברור. "להקל" פירושו להסתמך על דעה מקילה, גם אם היא אינה "חלקה", ואילו "לזלזל" אומר שדעת ההלכה במקרה זה אינה מעניינת, אינה רלוונטית, כהאשמה המפורסמת של החזון איש על אלו שמחלקים את העולם לשנים, לשוק החיים ולמקום בו כן מתייעצים עם הרבנים.

אפשר בהחלט לבחון אם המזרחי, כתנועה או כציבור, נכשל בגישה זו (אם זה כשלון... וזה דבר שצריך להוכיח). ומה הסיבות לדבר.

אך כמדומה שמה שנכתב עד כאן אינו עומד בקריטריונים מינימליים אלו. ומכדי לשון הרע ושם רע לא יצאנו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא שמישהו עשוי לחשוד בי במזרחניקיות, אבל נראה לי שהאשכול הזה הורתו לא בדיוק בטוהרה, אין מקום פה להכפיש ציבורים שלמים ואני מציעה לוותר עליו.

שחרית,

כפי שהערתי בעמוד הקודם יש מקום לדון על סוגית הפשרנות ביהדות ללא התיחסות מסוימת למזרחי ובוודאי ללא הכפשות, אלא לכלל המגמה להקל [ואולי מכלל זה למגמה למנוע הכפשת מקילים].

יש מאמר יפה של בני לאו, המתעסק בפער שבין "מידת האמצע הברוכה" ובין הפשרנות ביהדות.
נדמה לי שהוא פורסם בכתב העת של מימד. ואולי מישהו יוכל להאיר עינינו בעניין?

וטו,
איני מתנגדת כמובן לעצם הדיון, אני אומרת ששיח שנולד לא בטוהרה קשה לו שימשיך באופן ראוי ואולי מכובד לגנוז את זה ולהתחיל נקי יותר מחדש.

מבחן,
אתה מתכוון ודאי לקיבוץ הדתי בשנותיו הראשונות, עם הבריכות המעורבות הפתוחות בשבת וכד'. אבל כבר מזמן זה כבר לא כך גם שם.

כמו"כ יש להבחין בין הפועל המזרחי למפד"ל.

לגבי ביקורתו של אישציפור, אני חושב שפא"י הצליחו ללכת בשביל הזהב.

שחרית,

מעניין איך את קובעת "לידת שיח שלא בטוהרה"?!

איני רואה בפתיחתו של מבחן אלא ציטוט מגדולי ישראל שלפי מיטב זכרוני דבריהם היו עוד יותר כדרבונות לגבי תנועת המזרחי. גם אם לא נסכים עם גדולי ישראל אלה, נבין שהיתה להם נקודה הראויה לדיון.

לכן אדרבה, נחל לדון על מה ולמה נאמרו הדברים, במקום להתחיל בהתגוננויות, בניצוחים ובהטחת אשמת לשון הרע על מביא הטיעונים כדרך הקוזקים הנגזלים!

*****

לאחר השליחה ראיתי את דברי "העיתונאים" שהוסיף הבחנה הקודמת לדיון וזו השאלה על איזה "מזרחי" דיברו וכפי שהעיר בוגי בקצרה ששבעים פנים למזרחי!

תוקן על ידי - ווטו1 - 22/02/2004 12:26:09

.




ווטו
במיוחד עבורך, תרגיל דמגוגי קטן. אנא, הבע את דעתך על המנגינה של ההודעה הבאה:



ברור שקשה לדון על תנועת החסידות המקורית, כיוון שלא באה ממקור אחיד, והקו שלה גובש עם הזמן. הדיון הנראה כאפשרי יותר, הוא על השפעת התנועה על חלקים גדולים מתוככיה, המתאפיין במובן כללי ב"מתינות" ו"אל תהיה 'מחמיר'" וכמובן אהבת ישראל.

המאפיינים העובדתיים, כאמור, הם אהבת ישראל והקלה בהלכות למיניהן.

מבחינה אידיאולוגית הם נתפסים כ"שיטה של בינוניות" (וראה את כותרת המשנה של בעל התניא לספרו) כפי שנמסר בשם הרב ש"ך כי הם הכת הדומה ביותר ליהדות וראה בהם כמעט אויבי הדת. מגדול אחר שמעתי שנכללים בבינוניים של המסילת ישרים שבענייני העוה"ז רוצים להיות בשורה הראשונה ובענייני העוה"ב מסתפקים לא לתפוס מקום בראש.

לכן לכאורה אין דימיון כלל לפתיחות חושבים גם אם מגיעים לקולות בהלכה. אלה דוגלים בפשרות ואלה קולותיהם חומרות בטובת האדם מתוך הבנת העקרונות!

הסיבה להקצנת מתנגדי החסידות, כי החסידות לא הודיעו בפה מלא כמשכילים או רפורמים: "עזבו את הישן ונביא לכם חדש", אלא את אותו המודל עצמו הם לקחו, וכביכול במסגרת הלגיטימיות שלה עצמה, אמרו אל תהיה מחמיר, אל תיקח ברצינות, מעבר לפריקת עול יש כאן פשע מעוות.

הדברים המעשיים בהם מתבטא החסיד הממוצע, הוא מיקל בלשון הרע כלפי חסידי האדמו"ר השכן, העיקר אינו הלימוד אלא השמחה, "פדיון" לצדיק מכפר (אינדולגנציא בלע"ז). בענייני כשרות סומכים על הרבה קולות (ביחוד בדיני שחיטה – וניתן לשאול את חכמי הספרדים על כך). התגובה שלהם לנאמנות מוחלטת היא - פאנטיות, כלומר מבחינתם יפה ונחמד להיות יהודי, זה נותן לך זהות, ובהתאם לכך הילחם על כבודך וכבוד ארצך, אבל הפרטים ה"ממש קטנים" לא הכי חשובים, לשון הרע זה לא מעניין, העיקר זה ה"השקופה".

ישנו משל שמרצים מדברים עליו בחוגים החרדיים. הם משווים את הדיוק הנדרש בהלכה למנורה שאנו שמים בחדר. אם אנו רוצים לשים אותה במרכז, לא נוכל לומר לא חשוב עשרה סנטימטר או יותר לכאן או לשם, העיקר שמת, ברור שזה לא הולם ומעוות ואף מטופש.

על הלוקח את שיטתם באופן המתואר, ושוב אין זה כולל כולם, הכתוב אומר - "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, אם שמחה שבלב תכליתכם, עזבו התורה שרובה אינה קשורה לכך, ואם התורה תכליתכם שמרוה בקנאות לא פחותה מאשר את מצוות הרבי, הטפלה במהותה לערך התורה".

מיימוני זכותך לוותר עליו. אני אוותר על זוהר ודברים אחרים

לעצם העניין, מבחינתי די בעצם הצבת המגרעות, כך שהמתבונן יפיק לקחים ויבחר את החברה והמגמה הנראים בעיניו. איני מוכרח לנמק מה הביא לידי מה, אם כי זה יכול להועיל. אני בנתיים מצביע על נקודות שדומני שיש בהם כדי לעורר, והראיה זעמם של הציבור. אילו הייתי כותב זאת על כושים או מי שלא חשוב בעיניי הקורא לא היה כאן עניין, או אם הייתי כותב דברים שהמרחק ביניהם לאמת גדול יותר. לא נראה לי כראוי לוותר על האשכול. אם נראה לך שניתן לעשות זאת טוב יותר, עשה זאת אתה....

. מואדיב יקר,

אנא נקדים את ההתמודדויות הענייניות ורק אח"כ נתאמן בתרגילים להעמיק את ההתמודדויות. חבל להחליק את החץ הדורש התמודדות עם שמן תרגילים. דווקא ההתמודדות ב"השקופה" תסייע לקבוע אם באימרות הנזכרות של החזו"א וכו' היו משום לשון הרע או משום הגנה על קדשי היהדות.

עצם הצורך בניסיון לקטול דיון על ידי קביעתו כלשון הרע או כוולד בלתי טהור, מהווה כשלעצמו נדבך של חולשה למגיני המזרחי.

*****

אשתדל אם כן לפתוח מחדש את הדיון על המזרחי המקורי דהיינו התנועה עליה דיברו טרם קום המדינה ואחריה עד לחרדיזציה שחלה בקרב בוגרי ישיבותיה [שאולי באה בעקבות לימוד תורתם של מתנגדיה, אך זה נושא לאשכול אחר, אולי פני החרד"ל?].

איני חושב שיתווכח מאן דהו על העובדה שהמזרחי האמור היתה תנועה ששימשה את כל מי שחפץ היה לפרוק מעליו את עול ההחמרה בהלכות ובנוהגים קיצוניים ובכל זאת להישאר עדיין מסווג כדתי ודרשה לאומיות. לאומיות זו שימשה מצד אחד תמורה לפריקה ומצד שני יצירת מכנה/מחנה משותף עם היהודים שבצד השני של הגשר שראו ביהדות רק לאומיות ללא דת.

אם נסכים לעובדה זו בתיאור המזרחי, נוכל להתחיל בדיון ולשפוט אם מגמה זו היתה חיובית וממילא אין לשון הרע בהתעסקות בה או שהיא כה שלילית שגם בדיון על גופו של עניין עלינו להיזהר מלהיכשל בחטאי הלשון.

[אגב, מוצע לעיין שוב באשכול על לה"ר בנוגע לעניינים ציבוריים.]