| נשלח ב-22/2/2004 02:03 |
|
| |
"בעצב תלדי בנים" - ולא בנות?
במקומות רבים בתנ"ך, דורשים חז"ל שהביטוי "בני ישראל" בא למעט - "בני ישראל ולא בנות ישראל" (מכאן למשל לומדים שנשים פטורות מסמיכה על ראש הקרבן).
ואכן, המילה "בן" בלשון המקרא מציינת תמיד את הזכר, ולכן כשרוצים לומר שלמישהו יש גם בנים וגם בנות, צריך לפרט "ויולד בנים ובנות".
אם כך, מדוע בקללתה של חוה נאמר "בעצב תלדי בנים"? למה לא "בעצב תלדי" או "בעצב תלדי ילדים"? ולמה לא "בעצב תלדי בנות" (לאור דברי חז"ל בפרשת תזריע, שהאישה מצטערת יותר כשנולדת בת)?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 09:16 |
|
| |
השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 10:17 |
|
| |
אראל
כמדומה שהדבר פשוט ששם "בנים" כאן חל גם על הבנים וגם על הבנות.
צא וראה עד כמה נשים מתייסרות בחדר לידה, והצער שווה בשני המינים. הווה אומר: הקללה מסבירה את הצער בכל הלידות כולן.
או, אם תעדיף זאת כך, אזי יש לומר שהפסוק מדבר באמת רק על בנים ממין זכר, אך הדברים נלמדים בקל וחומר. אם בנים נולדים בקושי ובצער, קל וחומר לבנות.
אין לי מקור רפואי לטענה השניה, שלידת בנות צריכה להיות קשה יותר, אולם אפשר שזו היתה הדעה המקובלת בעולם העתיק, בימי חז"ל או אחר כך. שכן מצאנו בלדת רחל את בנימין, שהמיילדת ניחמה אותה שזה בן, והספורנו מביא מחז"ל ש"מרובים חבלי נקבה מחבלי זכר". כלומר, מן הפסוק הזה אנו למדים על תפיסת העולם, שלידת נקבה קשה יותר. (איני יודע היכן זה בחז"ל).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 11:19 |
|
| |
אקדמאי: לא הבנתי את הקשר. הדין שהבאת נלמד ממה שכתוב "איש או אישה".
מיימוני: זו בדיוק שאלתי. ברור שצער לידת בנות גדול לפחות כמו צער לידת בנים, ולכן לא ברור לי מדוע השתמש הכתוב במילה "בנים", שהיא בדרך-כלל מדוייקת - דווקא בנים ולא בנות. מדוע לא "בעצב תלדי" או "בעצב תלדי ילדים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 11:31 |
|
| |
ארא"ס,
ב"ויולד בנים ובנות" מגמת הכתוב לומר שהמוליד התרבה. יש בגיוון הסיווג ל"בנים ובנות" הדגשת ריבוי. ב"בעצב תלדי בנים" מגמת הכתוב לומר שגם המושג הנעלה של "הולדת בנים" יהיה כרוך בעצב. יש בריכוז ובמלה בנים הדגשת מעלת מושג הילודה להיבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 11:44 |
|
| |
אם היתה התורה כותבת ילדים, היית שואל למה לא ילדות?
השפה העברית מתייחסת לרבים המעורבים מזכרים ונקבות בלשון זכרים.
תן לי יבנה וחכמיה
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 13:32 |
|
| |
האין הגמרא אומרת "אוי לו למי שבניו נקבות"?

|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2004 15:20 |
|
| |
ווטו1:
אצת-ים: בלשון המקרא, רוב המילים בלשון-זכר משמשים גם לנקבה, ולכן הקדמתי וכתבתי שהמילה "בן" היא יוצאת-דופן מבחינה זו, היא באה לדיוק "בן ולא בת", כדברי חז"ל.
המילה "ילד" משמעה "כל דבר שיולדים אותו", וזה כולל גם בן וגם בת.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 03:59 |
|
| |
צמחיוסיפון
עיין במאירי שם
אוי לו למי שבניו -מתנהגים- כנקבות
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 05:49 |
|
| |
בהמשך לדברי יוסיפון:
"בעצב תלדי בנות" מאי רבותא? אלא אפילו אם בנים הרי זה "בעצב".
שאל זקנך ויאמר לך...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 16:41 |
|
| |
אולי כי חווה ספיציפית ילדה רק בנים ולא רצה לומר שקר שתלד גם בנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 17:39 |
|
| |
ישרן
כוונתך להעיר נגד המדרש שחווה ילדה בנים וגם בנות, כי אחרת מהיכן היו נשים לקין והבל ושת?
לפי זה עלינו להניח את הפירוש השני, כי היו עוד אנשים בעולם בתקופה ההיא, למרות שלא סופר לנו על היבראם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 21:33 |
|
| |
שמעתי על זה מתלמיד חכם שהרעיון של הרב סולוביצ'יק באיש האמונה על שני אדם הראשון יכול להיות פשט הכתובים והוא ניסה להוכיח את זה ממה שכתוב שקין בנה עיר. למי בנה? אלא היו עוד אנשים.אבח יש על זה קושיה ואכמ"ל.
|
|
|
|
|