"בעצב תלדי בנים" - ולא בנות?

השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.

אראל

כמדומה שהדבר פשוט ששם "בנים" כאן חל גם על הבנים וגם על הבנות.

צא וראה עד כמה נשים מתייסרות בחדר לידה, והצער שווה בשני המינים. הווה אומר: הקללה מסבירה את הצער בכל הלידות כולן.

או, אם תעדיף זאת כך, אזי יש לומר שהפסוק מדבר באמת רק על בנים ממין זכר, אך הדברים נלמדים בקל וחומר. אם בנים נולדים בקושי ובצער, קל וחומר לבנות.

אין לי מקור רפואי לטענה השניה, שלידת בנות צריכה להיות קשה יותר, אולם אפשר שזו היתה הדעה המקובלת בעולם העתיק, בימי חז"ל או אחר כך. שכן מצאנו בלדת רחל את בנימין, שהמיילדת ניחמה אותה שזה בן, והספורנו מביא מחז"ל ש"מרובים חבלי נקבה מחבלי זכר". כלומר, מן הפסוק הזה אנו למדים על תפיסת העולם, שלידת נקבה קשה יותר. (איני יודע היכן זה בחז"ל).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אקדמאי: לא הבנתי את הקשר. הדין שהבאת נלמד ממה שכתוב "איש או אישה".

מיימוני: זו בדיוק שאלתי. ברור שצער לידת בנות גדול לפחות כמו צער לידת בנים, ולכן לא ברור לי מדוע השתמש הכתוב במילה "בנים", שהיא בדרך-כלל מדוייקת - דווקא בנים ולא בנות. מדוע לא "בעצב תלדי" או "בעצב תלדי ילדים"?

ארא"ס,

ב"ויולד בנים ובנות" מגמת הכתוב לומר שהמוליד התרבה. יש בגיוון הסיווג ל"בנים ובנות" הדגשת ריבוי. ב"בעצב תלדי בנים" מגמת הכתוב לומר שגם המושג הנעלה של "הולדת בנים" יהיה כרוך בעצב. יש בריכוז ובמלה בנים הדגשת מעלת מושג הילודה להיבנות.

אם היתה התורה כותבת ילדים, היית שואל למה לא ילדות?

השפה העברית מתייחסת לרבים המעורבים מזכרים ונקבות בלשון זכרים.


תן לי יבנה וחכמיה

אצה - צמח חסר פרחים ופירות

האין הגמרא אומרת "אוי לו למי שבניו נקבות"?

ווטו1:

אצת-ים: בלשון המקרא, רוב המילים בלשון-זכר משמשים גם לנקבה, ולכן הקדמתי וכתבתי שהמילה "בן" היא יוצאת-דופן מבחינה זו, היא באה לדיוק "בן ולא בת", כדברי חז"ל.
המילה "ילד" משמעה "כל דבר שיולדים אותו", וזה כולל גם בן וגם בת.

צמחיוסיפון
עיין במאירי שם
אוי לו למי שבניו -מתנהגים- כנקבות

בהמשך לדברי יוסיפון:

"בעצב תלדי בנות" מאי רבותא? אלא אפילו אם בנים הרי זה "בעצב".

שאל זקנך ויאמר לך...