|
|
| נשלח ב-27/2/2004 09:52 |
 |
| |
לאקדמאי..שליט"א דבריך ראוי שיאמרו עליהם.. ניכרים דברי אמת..כי אכן קלעת להלך הרוח שלי ושל אחרים.. בוגרי הישיבות ה"קדושות" אשר מגלים לפתע את הבאנאליות והרדידות של בני התשחורת הלומדים בישיבות אילו כיום..נכון עדין עולם הלמדנות.. עולם די נעול הוא לבני הישיבות הדתיות לאומיות.. על כך בהזדמנות אחרת היה ראוי לפתח שיח ציבורי כאן..אבל ללא ספק הבגרות הנפשית.. העומק המחשבתי.. הנכונות האמיתית לכבד תלמידי חכמים.. חוסר הציניות..מצויה בעולמם של בני הישיבות הדליו"ת..נו בטח..שם לא כל בר בי רב דחד יומא.. מלביש על עצמו פראק..והופ.. הוא הופך באבחה חדה ל"גאון הגדול" משודרג מהרה"ג לגאון "הגדול".. וד"ל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 16:17 |
|
| |
ממללא היקר
אילו הייתי מזרוחניק. הרי שהייתי נוטל את שאול שיף, חובט היטב באחוריו, ומעניק אותו במתנה שלא על מנת להחזיר ליתד נאמן, בית דינו של בויימרינד וחבורתא דיליה.
אך מכיוון שלא מדובר בילד המפגר שלנו, ולנו החרדים יש צרות למכביר מבית, נניח את הטיפול בדבר לבעלי הענין.
הנ''ל מזיל ריר לנוכח כל תופעה חרדית, מעניק לה פרשנות רדודה, מוכיח חוסר הבנה מוחלט בסיבות ובנסיבות, ודורש במפגיע מציבורו לאמץ אותה.
בעידן כלכלת השירותים, מניעת השכלה תיכונית מהווה רשעות ממש. שכן מבשרי אני יודע כי קשה להשלים השכלה תיכונית בגיל מאוחר עת טרדות הפרנסה דוחקים. אין אני בא ללמד קטוגריה על הציבור החרדי, ועל הורי מולידי בתוכם, שכן למרות הפולמיקה מדובר בכוחות חברתיים\תרבותים שאין לפרט שום השפעה עליהם והשוללים\מגבילים את חופש בחירתו.
אך מדוע לכל הרוחות ליבא צרות של חוג אחר ולהכניס ראש בריא למיטה חולה.
פרוייקטים נוספים בשביל שאול שיף - הנהגת סידור מלא לבוגרי הישיבות קטנות הלאומיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 16:29 |
|
| |
מרן המד"א שליט"א,
אין לי אלא לחזק את ידיך, ולא הובאו דברי אלא מתוך שיטפא דדיונא בעניין הקורעלישען בלע"ז בין המגזרים.
ובכדי לסבר את אוזניך אומר את אשר ידוע לי ולא בא לידי ביטוי בלינק המצ"ב: לפחות בחלק מהישיבות הקטנות הללו מתקיימים 'שיעורי העשרה' בחוכמות חיצוניות. כמו כן, לפחות בחלקן נותנים לבחורים אופציה להשלים בגרויות במסגרת אקסטרנית לפי בחירתם.
כלומר, לא מדובר כאן בהשקפה של דה-לגיטימציה לכל מה שלא נמצא בין רש"י ותו"ס, אלא בהשקפה שגורסת שמוטב ללמוד כמה שיותר תורה בגיל צעיר.
כך שעדיין יש הבדל. ואולם, את ההשפעה לא ניתן להכחיש (ובאותה מידה מתרבים מוסדות חרדיים שמקנים תעודות בגרות ואף תעודות אקאדמעיא).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 16:50 |
|
| |
כשם שפרצופיהם שונים, כך אחוריהם!!
אלא שלבחור ישיבה חרדי שלא לומד יש שפע של פעילויות ''ארום תיירה'' (כלומר - שקשורות בקשר קלוש לתורה). להיות אוצרנ'יק, לטייל בקברות צדיקים, למכור ארבעת המינים, וכו' וכו'.
אך מה יעשה מזרוחניק שלא בורך בישבן המאפשר לו ללמוד גמרא פול טיים? מי מכריח אותו לשבת שם?
גיל התיכון הוא גיל מעבר ואף תלמיד שהחל את היש'ק בהצטיינות יכול ''לחטוף משבר''. אלא שבישיבות תיכוניות קורים לזה ''שנאת הגמרא'' ובישיבות חרדיות קוראים לזה בשם אחר אם בכלל.
הנ''ל אמור גם לגבי ישיבות קטנות למצויינים ממש.
אלא שהנסיבות היחודיות של הציבור החרדי מאפשרות את גישת ''האלף נכנסים למקרא, האחד נכנס להוראה, והשאר ירעו עד שיסתאבו''. כל גישה המבקשת ליבא את העקרון הנ''ל לציבור הדת''ל תביא ליצירת מעמד ''ישיבישערע צ'יקווערס'' מזרוחניקים.
בימי חלדי נהגתי לשמוע שיעורים באחד הישיבות הדתיות לאומיות המובילות ושם נחשפתי לניצני הישיבישער המזרוחני'ק הלא פרודוקטיבי כעמיתו החרדי- ריצה מהפגנה להפגנה, הדבקת כרוזים, וטבילות ליליות במעיין ליפתא.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 08/03/2004 16:56:03
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 12:13 |
|
| |
התלבטתי באם להביא את השיחה-ראיון הזה, בין כתב 'מעריב' אבישי בן-חיים לבמאי הקולנוע יוסף סידר.
אני חושב שהוא מבטא באותנטיות פלח רחב בציבור הד"ל, ואולי מה שמלבה את ההתנגדות כנגד ציבור זה בקרב הציבור החרדי.
דווקא כמי ששייך למגזר זה ואינו דוגל בטאטוא מתחת לשטיח, אני חושב שכדאי לתת את הדעת עליו.
כיוון שיש בכתבה קטעים שאולי אינם צנועים, אני מתריע מראש. בכל מקרה, אני מצטט כמה קטעים חשובים בעיני.
"התווית ששמו על השבט שלנו", אמר סידר, "השבט הכי מופרע בבני עקיבא, פירנסה לנו מנוע יצירתי לכל החיים". זה היה טבעי שהאמהות שלנו לא חבשו כיסויי ראש, והיה כיף שהמשפחות של רובנו לקחו אותנו לשחייה בבריכות מעורבות, למרות שאין בהלכה שום היתר לזה, והיה מעשיר שלימדו אותנו גם טקסטים דתיים וגם את מיטב הספרות העברית, וזה היה מוסרי שהטריפו אותנו על המחויבות לתרום לכלל. אז כן, כולנו הלכנו ליחידות קרביות, כי אחרת אי אפשר היה להראות את הפנים בתפילת ליל שבת בשכונה. אבל בריחוק השנים מתברר, שהנוסחה הציונית-דתית של החיים הכפולים לא ממש עבדה, ולא רק על החבורה שלנו.
כמה מאיתנו מגיעים גם היום לבית הכנסת? אם מבחן התוצאה המינימלי לחינוך דתי הוא שהילדים יהיו דתיים, לא יצאנו הצלחה גדולה. לא שאת כולם נשא הרוח, אבל רבים מאיתנו כבר מזמן הורידו את הכיפות, או המירו את החצאיות במכנסיים. שניים מטובי בנינו מתנחלים. סידר ועוד כמה בנות התייצבו במחוזות השמאל הדתי. והיתר? היתר מסתובבים ומחפשים אלטרנטיבות. חלקם עדיין משוכנע כי אם רק יתעקשו, בסוף עוד ימצאו ציונות דתית. ציונות דתית כמו שהיתה לנו פעם, ואיננה עוד.
....
אז מה בעצם היה לנו: זהות ימנית, זהות דתית, קצת זהות מזרחית, ותוסיף לזה את העובדה שחיינו את ההוויה החילונית לגמרי, עם טלוויזיה בכל בית, סרטים בקולנוע, מנוי ל"מעריב לנוער". כשהיינו בכיתה ו', בשבט מעלות נדמה לי, הלכנו כל השבט לסרט "גריז". לא החמצנו אף פרק בסדרת "אסקימו לימון". זה נשמע חינוך ציוני-דתי מבלבל.
"קודם כל, גם אם פקידי המפד"ל במשרד החינוך לא יאהבו לשמוע, זה תוצר של מערכת החינוך הדתית. עשרות אלפי דתל"שים (דתיים לשעבר, סקטור שטרם זכה להכרה ולייצוג מגזרי - א.ב), עשרות אלפי דתיים ש'נשרפו' והפכו לחרדים, כמה נפגעי הרב קופלוביץ' מהישיבה שלי, יגאל עמיר, וגם הפוסחים על שני הסעיפים כמו רבים מבוגרי השבט שלנו - כולנו תוצאה ישירה של מערכת החינוך הזאת".
.....
אבל זה היה חינוך מצוין, בעצם הכי פלורליסטי בסביבה. רחב אופקים, עשיר, מרגש. אולי פוסח על שני הסעיפים, אבל היחיד שלפחות מעניק את שניהם.
"מסכים איתך, לא הייתי מחליף אותו בשום שיטה אחרת. אבל מה לעשות שהוא מוציא חריגים מסוכנים במקרה הרע, ואנשים מבולבלים במקרה הטוב".
- אפרופו הבלבול הזה, בכלל היינו ילדים דתיים?
....
ובסוף, אחרי הכל, החינוך הדתי שקיבלנו היה טוב או רע?
"לא הייתי מחליף אותו בשום דבר. ההורים שלי עודדו אותי להרפתקנות הזאת, גם כי סמכו עלי שאני לא חוצה גבולות, וגם כי לא רצו שהילדות שלי תעבור בלי ריגושים. היום מהות חיי היא לשחזר את מה שההורים שלי נתנו לי. תחשוב, ילד דתי יכול להפסיד את הילדות שלו, המסגרות הדתיות נמצאות כדי לגרום לילדים לפספס את הילדות. אבל להורים יש אחריות ומחויבות שלילדים שלהם כן תהיה ילדות, וההתמודדות הכי קשה שלי היום היא איך ממשיכים חינוך שיהיה בו שימור של כל כך הרבה סתירות פנימית. איך אני נותן לילדים שלי את האיסורים ועדיין את החופש להפר אותם".
הכתבה המלאה
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/792/145.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 12:34 |
|
| |
ממללא,
ראשית אני די מסכים עם התיאור שהוא נותן. (אם כי יש בו פספוס של התיחסות לפן של המשפחה המצומצמת, שם הרבה פעמים היה פער די משמעותי בין ילדים/נערים שונים שלמדו באותה כיתה ו/או היו באותו שבט בבנ"ע וכד')
עם זאת, אני בהחלט לא רואה אותו כאידאלי (וגם בזה נראה לי שיש הסכמה כללית ביני ובין סידר) וחושב שאפשר צריך וחובה למצוא ולחדש נתיבים חדשים לחיים דתיים מלאים, שכוללים את כל רבדי החיים של אדם בזמן ובמקום הנוכחיים.
נראה לי שהתפיסה של סידר ודומיו, שרואה את העולם כמחולק לשלוש (או חמש או שמונה...) חרדים פאנטיים/חילונים/מזרוחניקים די לא נכונה, גם אם עוזרת לנו להמשיך בשגרת החיים הזו בלי להזדקק לכאורה לתת דין וחשבון למעשינו וליכולת הבחירה שלנו ליצור חיים אחרים, שלמים יותר בריאים יותר, רחבים יותר.
לי זה נראה פספוס, פספוס גדול
והחי יתן אל לבו...
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 13:44 |
|
| |
חרדים חרדלים דתים מזרוחניקים שסניקים חסידים מתנגדים ישיבישרים ועוד,ראיתי את כולם משתנים ראיתי את החסיד לומד תורה כמו מתנגד ואת המתנגד הולך לבריכה מעורבת את המזרחניק מתפלל בכוונה כמו חסיד עם גרטל את הדתל"ש בוכה על חטא שחטאנו. וכולם לדבר אחד נתכוונו רובם לטובה.
הורינו כולם שחינכו אותנו לא התכוונו להרע לא התכוונו שנמרוד בחלק מהמקרים הם לא ידעו על דברים מסוימים שאסורים או שכך עשו כולם.
גם בארופה הרחוקה ומלפני הזמנים שלנו היו מספיק דעות וזרמים ביהדות,בפולין ליטא או יהדות גרמניה וגליציה,יהודות הונגריה וצ'כיה . אם נבדוק את ההתנהגות של כל אחד ואחד נגלה שלפעמים החסיד התנהג בפולין בצורה אחת ובישראל בצורה אחרת ולהפך אצל המתנגד. כנ"ל אצל כל הזרמים האחרים.
היום הנטיה היא לקיצוניות מתישרים או שמאלה או ימינה ,או חדדי או דתי לשעבר או ששמים פראק והמבורג או שהכיפה כל כך קטנה שאפילו אם מתכרבים חושבים שזה ליכלוך על השערות. יש כאלה שאוהבים ללמוד גמרא ויש השונאים ולא יכולים לראות גמרא גם בישיבות התכוניות וגם בחרדיות.
הימני חושב שהוא צודק לחלוטין וכנל השמאלני. זה עם החליפה השחורה לא נותן לאף אחד לדבר בפורום שלו אולי/ שמא יפלוט דעה שלא עברה צנזורה ,והשניים מקבלים כל דעה כי כך צריך להיות אבל לא מתייחסים אליה כי הכותב הוא חרדי.
לימודים כללים הם חשובים אבל חשוב לדעת מנגד גם יהדות על בוריה ולכל אחד יש מקום וחפץ וכמובן זמן. שמואל למד חכמת האסטרונומיה בזמן שהיה לו והיה בקי בשבילי הרקיע כשבילי נהרדעה, מרדכי היהודי משירי סנהדרין ידע שבעים לשון. וכמובן היו אלו שכולם קודש.
אם ירצו ואם רוצים לחיות במדינה מקום בו כולם יוכלו לחיות ביחד להשתתף ביחד יהיה צורך ברבנים חרדלים ליטאים וחסידים עורכי דין רופאים פיזיקאים ואנשי מחשבים וגדולי תורה.אולי יום אחד יגיעו כולם למסקנה אם יש דבר מה הוא לא לחינם.
לא כל אחד רוצה לשמור מצוות באותה צורה שהשני שומר מצוות אחד יחמיר במתן בסתר ואחר יחמיר בשיעורי תורה, שלישי יחמיר בשמירת העניים ורביעי יחמיר באכילת בשר. עדיף שכולם יחמירו בלשון הרע ובאהבת חינם אולי אז יהיה הכל בסדר ויבא לציון גואל.
מים [נכתב ללא הגהה]
אני שומרת על זכותי לשנות את דעתי בכל עת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2004 15:19 |
|
| |
"כבר מגיל צעיר חרה לי מאוד שהביקורת על החפיפניקיות הדתית הפכה לשלילה של דרך חיים מפוארת; כאילו להיות דתי-לאומי משמעו להיות ליגה ב'. אני חושב שההשתלבות של החברה הדתית-לאומית בחברה הישראלית כורסם קשות בשל המגמה הזו. אני גדלתי על ההכרה שהחברה שלי מגלמת תמהיל נכון בין השתלבות בעולם מודרני ובין אורחות חיים דתיים מחייבות. לצערי, בשלושים השנים האחרונות עולם הישיבות שהציונות הדתית בעצמה הקימה, מערער על הבאלנס שבין תורה ודרך ארץ. מדובר בעיקר בדה-לגיטימציה למושג הבינוניות הדתית, וכשאני אומר בינוניות אני מתכוון למובן הרמב"מי של המילה, דרך האמצע. בינוניות הפכה במחוזותינו למילת גנאי, ובמקביל החלו לאתגר את הנוער הדתי-לאומי למשהו אחר. בהתחלה המאתגרים היו ר"מים (רב-מחנך, א"מ) חרדיים שלימדו בישיבות התיכוניות. היום אלו ר"מים ציוניים, שמדברים על 'תורה ודרך ארץ' כפשרה נטולת מסר וחזון.
ישנה אווירה של שלילת שביל הזהב שהצינות הדתית הציעה, אגב ערבוב בין פשרנות דתית ובין רפיון. יש כמובן גם טענות לגיטימיות. כשהרבנים דיברו על הריקודים המעורבים בבני עקיבא, על בריכה מעורבת או על חוסר מסירות נפש לתורה, הם ידעו בדיוק על מה הם מדברים. אבל יחד עם הביקורת הבונה הם ערערו על אושיית חיים טריוויאלית, והיא החברה המעורבת שמתפקדת כחברה מעורבת. זה המשיך בדה-לגיטמציה לרכישת השכלה כללית כחלק טבעי מהחיים, ופסילה של תחומים שלמים כמו הומניזם, אמנות ואסתטיקה, שהוגדרו כלא-ראויים. היום אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה של אנשים מתוסכלים בעלי אנרגיות שרוצות לפרוץ ולהירתם לדברים גדולים, ומאידך נתקלות ביהדות סגורה ומצומצמת המתחבאת בבתי הכנסת, עסוקה בנושאים מאוד מסוימים ומחזיקה בדעות מאוד מוגדרות".
הרב בני לאו, מתוך כתבה ב-"מקור ראשון":
http://www.makorrishon.net/article.php?id=2830
|
|
|
|
|
|
